לדלג לתוכן

פול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף Vicia faba)
קריאת טבלת מיוןפול
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: בקיה
מין: פול
שם מדעי
Vicia faba
דוכן פול בשוק

פּוֹל (בעברית יומיומית ובערבית - פוּל; שם מדעי: Vicia faba) הוא צמח חד-שנתי חורפי, אשר נזרע בספטמבר ומניב באביב. מוצאו ממרכז אסיה, מחבש ומארצות הים התיכון. זהו גידול תרבות עתיק בלבנט עוד מהתקופה הנאוליתית. הפול נזכר במקרא בין הירקות החשובים לאדם – למאכל ולמספוא. הערבים גידלו את הפול בקנה מידה רחב, והשתמשו גם בגרגירים היבשים וגם בתרמילים ובגרגירים הירוקים. כיום נפוץ הצמח בעיקר באירופה ובארצות הים התיכון.

הפול הוא מאכל נפוץ, עשיר בחלבון ודל שומן. הוא נמכר טרי או קפוא, יבש (קטנייה יבשה), ובפחית שימורים, מוגש כתוספת מקובלת למנת חומוס, ובמצרים כיום הוא נחשב כמאכל הלאומי (פול מדמס)[1] בישראל שני זנים נפוצים בשווקים: פול גדול ופול מצרי קטן, בעיקר כקטניות יבשות. צבעו של הפול הגדול היבש ירוק, ושל הקטן - חום.

היסטוריה

הפול בתנ"ך

"משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי"

"ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו"

הפול נזכר פעמיים במקרא לצד 'עדשים' ומרכיבי מזון בסיסיים אחרים (שמואל ב', י"ז, כ"ח; יחזקאל, ד', ט') ובניקוד שורוק מוזכר כשם של אחד ממלכי אשור (מלכים ב', ט"ו, י"ט). הזיהוי של ה'פול' הוא חד משמעי בכל התרגומים והפירושים. הפול נזכר רבות כגידול יסוד חשוב גם בספרות חז"ל ובימי הביניים.[2]


פול
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 10.98 ג'
קלוריות 341 קק"ל
חלבונים 26.12 ג'
פחמימות 58.29 ג'
שומן 1.53 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 3 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.555 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.333 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 2.832 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.366 מ"ג
 ‑ ויטמין C 1.4 מ"ג
ברזל 6.7 מ"ג
סידן 103 מ"ג
מגנזיום 192 מ"ג
זרחן 421 מ"ג
אשלגן 1062 מ"ג
נתרן 13 מ"ג
סיבים תזונתיים 25 ג'
מקור: משרד הבריאות האמריקני

חוסר באנזים g6pd

ערך מורחב – חוסר G6PD

הפול עשיר אמנם בחלבונים ובעל ערך קלורי רב, אך הוא עלול לעורר אצל אנשים רבים, הלוקים בחוסר חלקי או מלא של האנזים G6PD, תגובות קשות של המוליזה - הרס מהיר של כדוריות הדם האדומות. תופעה תורשתית זו נפוצה באפריקה, אסיה ואזור הים התיכון, ובישראל בעיקר בקרב יהודים יוצאי ארצות ערב וערבים ישראלים.[3][4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הפול, לפי אתר המאכלים המזרח תיכוניים, הוא המזון המהיר השימושי ביותר במצרים, ונאכל בידי עשירים ועניים כאחד.
  2. זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 105
  3. ד"ר רות גופן, פרופ' מרים קוויט, מחסור באנזים G6PD, באתר קופת חולים כללית
  4. אזהרה מפני אכילת פול בלתי מבושל, הצופה, 20 באפריל 1956


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה

שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ]
פול24809270