תרבות קולעי הסלים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת התרבויות בדרום-מערב ארצות הברית ובצפון מקסיקו באלף הראשון לספירה. קולעי הסלים הם האבות הקדמונים של האנסאזי בחלק העליון של המפה

תרבות קולעי הסלים (באנגלית: Basketmaker culture) הייתה תרבות חומרית פרה-קולומביאנית בדרום-מערב ארצות הברית של ימינו. בני תרבות זו ישבו בדרום מדינות יוטה וקולורדו של ימינו, בצפון אריזונה, ובצפון ובמרכז ניו מקסיקו, בתקופה שבין שנת 1500 לפני הספירה ועד בערך שנת 750 לספירה, אז מתחילה תקופה המכונה "תקופת פואבלו I". התרבות הפרהיסטורית מכונה "קולעי הסלים" בשל כמות הסלים הגדולה שנמצאו באתרים ארכאולוגיים שמלפני 2,500 ועד לפני 1,250 שנים.

האנשים

פיקטוגרף מתקופת קולעי הסלים

מומיות שנמצאו במערות יבשות נשמרו היטב, והן מספקות תובנה על קולעי הסלים הקדמונים. הנשים היו בגובה מטר וחצי והגברים היו גבוהים מהן ב-8 עד 10 סנטימטרים. פניהם היו צרות וארוכות וגופם גוץ עד בינוני. גוון העור שלהם נע מחום כהה לחום בהיר ושערם ועיניהם היו חומים או שחורים. הגברים התקשטו בתסרוקות מפוארות והנשים לעיתים רחוקות. השיער של הנשים נגזז קצר. התגלו כמויות משמעותיות של חבלים עשויים משיער אדם שהגיע כנראה מהנשים כיוון שלגברים היו תסרוקות מפוארות.[1]

קולעי הסלים נעלו סנדלים עשויים מסיבי יוקה ארוגים או רצועות של עלים. יש מעט ראיות לבגדים מלבד כמה אזורי חלציים שנמצאו באתרים ארכאולוגיים. נשים אולי לבשו סינרים בהזדמנויות מיוחדות. עורות או שמיכות עשויות סיבי יוקה ופרוות ארנבות נועדו כנראה לשמירת חום.[1]

הן גברים והן נשים ענדו שרשראות, צמידים ותליונים עשויים מצדפים, אבן, עצם ופירות מיובשים. את הצדפים מהסוגים אוזן הים (הסוג Haliotis של חלזון הקרוי גם אָבָּלוֹן), חרוט (Conus) ו-Olivella מחוף האוקיינוס השקט הם השיגו באמצעות סחר חליפין.[1]

כרונולוגיה

הכרונולוגיה הראשונית של החלוקה לתקופות של תרבות קולעי הסלים הקרויה סיווג פקוס (Pecos Classification) התבססה על השינויים בסגנונות האדריכלות, האמנות, הקדרות והשרידים התרבותיים. חלוקה זו נקבעה ב-1927 בכנס ארכאולוגי בעיירה פיקוס בניו מקסיקו שאורגן על ידי הארכאולוג האמריקאי אלפרד קידר (Alfred V. Kidder). החלוקה המקורית לא ציינה תאריכים, ותקופת תרבות קולעי הסלים חולקה לשלוש תקופות משנה שקיבלו את הכינויים: תקופת קולעי הסלים I, תקופת קולעי הסלים II ותקופת קולעי הסלים III.[2] חוסר בהוכחות פיזיות לקיומה של תקופת קולעי הסלים I גרם לביטול הגדרה זו והיא צורפה לסוף התקופה הארכאית באמריקה הצפונית, או יותר נכון לסיווג המשנה של התקופה הארכאית של דרום-מערב ארצות הברית המכונה תרבות אושארה (Oshara tradition). במקביל פוצלה תקופת קולעי הסלים II לשתי תת-תקופות ונקבעו תאריכים לתחילת וסוף כל תת-תקופה.

תקופת קולעי הסלים II התחתונה (1,500 לפנה"ס – 50 לספירה)

סל מתקופת קולעי הסלים II מהפארק הלאומי ציון

תקופת קולעי הסלים II המוקדמת (Early Basketmaker II Era‏; 1,500 לפנה"ס – 50 לספירה) מוגדרת כתקופה הראשונה בכרונולוגיה של דרום-מערב ארצות הברית אחרי התקופה הארכאית. ראשית התקופה מוגדרת בהתחלת גידול התירס בצפון דרום-מערב ארצות הברית, אף שבני התקופה לא היו תלויים למחייתם בחקלאות עד סביב שנת 500 לספירה.[3] המאפיינים המבדילים בין בני תקופה זו לבין בני התקופה הארכאית הם גידול התירס, אורח חיים פחות נוודי, צורת קליעת הסלים, הסמלים המופיעים בפטרוגליפים, נוהגי הקבורה והגידול בסחר החליפין.[3]

התושבים המשויכים לתקופת קולעי הסלים II המוקדמת אינם קשורים ככל הנראה לקבוצה ייחודית של אנשים, אלא הם משקפים הגירה של ילידים שעסקו בחקלאות מהדרום, ואימוץ החקלאות על ידי האוכלוסיות הארכאיות המקומיות.[3] לשם השוואה, התושבים על שולי מגיון בניו מקסיקו גידלו תירס ואימצו אורח חיים פחות נוודי לפני תחילת תקופת קולעי הסלים.[4]

ברוב התקופה היו בני תקופה זו ציידים-לקטים שנדדו ברחבי רמת קולורדו בקבוצות קטנות שליקטו צמחים בר אכילים וצדו חיות בר. הנדודים הפגישו בין הקבוצות שהתחברו, סחרו ולעיתים התחתנו ביניהם. גידול התירס הפך למשמעותי סביב שנת 500 לפנה"ס, והוא השפיע על ניידותם.[5]

חקלאות

החקלאות ביבשת אמריקה החלה לפני אלפי שנים, כאשר תושבים באזור דרום-מערב מקסיקו של ימינו החלו לגדל תירס ודלעת.[6] בין 2,000 ל -1,000 לפנה"ס החלו לגדל תירס ודלעת על רמת קולורדו. סביב שנת 500 לפני הספירה גידלו באזור תירס באופן קבוע, והוא הפך למקור העיקרי של המזון בתזונה של קולעי הסלים. גידול התירס אפשר לקולעי הסלים לשלוט באספקת המזון שלהם. הם גידלו את מה שהם היו צריכים ואחסנו את עודף תירס הטחון לצריכה מאוחרת יותר. בתחילה לא שינה התירס באופן משמעותי את אורח החיים הנוודי שלהם. לאחר שקולעי הסלים הקדומים זרעו את התירס, הם המשיכו לנדוד, לצוד חיות בר וללקט צמחים. בדיוק כפי שנהגו לעקוב אחרי מחזורי הגידול העונתיים של צמחי הבר, כמו למשל התקופה שבה ניתן היה ללקט צנוברים, הם חזרו לקצור את יבול התירס שלהם כאשר הוא היה בשל לקטיף.[4][5][7]

עם זאת, בזמן שהם נדדו נאכלו היבולים שהיו נטולי השגחה על ידי איילים, עופות ומכרסמים. בשל כך נאלצו קולעי הסלים להתגורר בסמוך ליבול שלהם ולהגן עליו עד שהיה מוכן לקציר. ברגע שקצרו את התירס הם יצרו בורות אחסון על מנת להגן על הזרעים, שנועדו לשמש ליבולים של השנה הבאה וכמזון עודף, בפני חרקים ומכרסמים. הבורות היו מחופים ומכוסים בלוחות אבן ובקליפת עצים ונאטמו בטיט שהתייבש.[4]

מגורים

בני התקופה התגוררו במערות ובמחסות אחרים שנבנו מתחת לקרקע וחופו באבן.[5] השימוש בבתים חפורים החל ככל הנראה בשנת 400 לפנה"ס, כשהאתר העתיק ביותר שנתגלה היה הר יוט, כיום בשטח שמורת שבט יוט של הרי יוט.

סלים

קולעי הסלים השתמשו בטכניקה של "חבילה ושתי מוטות" (two-rod and bundle) על מנת לקלוע סלים מבערך 1 לספירה ועד שנת 700. הסל היה עשוי מחבילות של זרדים וסיבים דקים וגמישים של יוקה. החבילות כופפו לצורת ספירלה וקובעו באמצעות תפירה של רצועות של עלי יוקה ברוחב 3 מילימטרים. הסלים שימשו לאסוף, לאחסן ולבשל מזון.[8]

תקופת קולעי הסלים II העליונה (50 – 500 לספירה)

תירס
הגילופים הראשונים באתר המונומנט ההיסטורי המדינתי ניוזפייפר רוק (Newspaper Rock State Historic Monument) נעשו לפני 2,000 שנים על ידי בני התרבויות של התקופה הארכאית, קולעי הסלים, פרימונט ופואבלו

תקופת קולעי הסלים II העליונה (Late Basketmaker II Era‏; 50 – 500 לספירה) מתאפיינת במגורים בבתים חפורים, גידול תירס ודלעת, קליעת סלים מיומנת והכנת כלים. בני התקופה השלימו את התזונה בציד חיות בר וליקוט מזונות מהבר כדוגמת צנוברים.

מגורים

בתחילת התקופה התגוררו חלק מהתושבים במחסות סלע טבעיים,[3] אבל המגורים העיקריים בתקופה זו היו בתים חפורים עגולים שנבנו על פני השטח ובחלקם מתחת לפני השטח. הכניסה לבתים הייתה ממזרח או מדרום. גזעי עצים וסלעים שימשו כבסיס למגורים. חומרי הבניין לקירות כללו גזעי עצים, מוטות ושיחים. במרכז המגורים היה בור למדורה ומעליו היה פתח בתקרה ליציאת עשן. לוח אבן הגן על המדורה מהרוח שנכנסה מהפתח.[9]

כלים

פריטים השייכים לתקופה זו שנחשפו בחפירות כוללים:[3][10]

  • סלים בקליעה הדוקה באיכות טובה
  • שמיכות, סנדלים ותיקים ארוגים מסיבי יוקה
  • גלימות ושמיכות מנוצות ומפרווה
  • ראשי חניתות, מגרדים וסכינים מאבן
  • מוטות של חניתות והמכשיר שבעזרתו השליכו את החניתות המכונה אטלאטל (atlatl) ראשי החניתות היו מחוברים למוטות מעץ ושהושלכו תוך שימוש בכלי המכונה אטלאטל
  • מחטי תפירה, משרוקיות וכלי משחק מעצם
  • חבלים שזורים מסיבי יוקה וסיבים מקליפת עץ הארז
  • עריסות שצורתם סגלגלה
  • חלילי אבן

באמצע התקופה, סביב שנת 200, היו ניסויים של קדרות גסה של כלים חומים.[3]

אתרים המתוארכים תקופת קולעי הסלים II העליונה

תקופת קולעי הסלים III‏ (500 – 750 לספירה)

סל, תרבות קולעי הסלים
שברי קערה מקושטת, תקופת קולעי הסלים III – פואבלו I, הפארק הלאומי מסה ורדה
דוגמה לבית חפור, הפארק הלאומי מסה ורדה
מחטים מעצם

תקופת קולעי הסלים III (Basketmaker III Era‏; 500 – 750 לספירה), המכונה גם "תקופת קולעי הסלים המשופרים" (Modified Basketmaker period), בשל סדרה של שיפורים בחקלאות ובאיכות המוצרים שהכינו, הייתה התקופה השלישית שבה תושבי הפואבלו הקדמונים גידלו מזון בעצמם, החלו לייצור כלי קדרות וחיו במקבצים מתוחכמים יותר של מגורים בבתים חפורים. הציד הפך קל יותר לאחר האימוץ של חץ וקשת.

חקלאות ומזון

לראשונה החלו בני התקופה לגדל שעועית בנוסף לתירס ודלעת שהיו הגידולים האופייניים לבני התקופות הקודמות. הם גם בייתו וגידלו תרנגולי הודו, הן עבור הנוצות והן כמקור למזון.[11] המזון אוחסן בסיסטים (cists), בורות בקרקע שחופו וכוסו בלוחות אבן. בנוסף נהגו התושבים לצוד וללכוד חיות בר, ללקט צנוברים, צמחים ופירות.[12]

מגורים

אנשים המשיכו להתגורר בבתים חפורים בתקופת קולעי הסלים III, אבל האדריכלות השתנתה. כעת היו הבתים גדולים, כולל חלוקת המרחב למקטעים, כירה מרכזית גדולה, תוספת של פרוזדורים והקירות חופו בלוחות אבן.[11]

מרבית הבתים החפורים נבנו בשטח פתוח על פסגות הרי השולחן. בתים חפורים נבנו בעומק של מטר ומעלה וקוטר בין 2.5 ל-6 מטרים. מסגרת מגזעי עצים הוקמה כדי לתמוך בקירות הצדדיים ובגג שכוסו במחצלות ארוגות ובעשב, ולבסוף בבוץ כדי להגן ממזג האוויר. במרכז הגג היה פתח ששימש לאוורור ולכניסה לבית המגורים. לחלק מהבתים החפורים היה חדר אחסון צמוד.[10][12]

קהילות

  • הפארק הלאומי מסה ורדה – מקבצים קטנים של בתים חפורים נבנו על גבי הרי השולחן.[12]
  • הפארק ההיסטורי הלאומי של תרבות צ'אקו – משנת 450 ועד 700 לספירה היו מעל ל-200 אתרים של קולעי הסלים על גבי הרי השולחן של קניון צ'אקו, על הרכסים ועל קרקעית הקניונים. באתרים אלו יש מקבצים בין 1 ל-20 בתים חפורים. אחד מכפרים אלו, שאביקסצ'י (Shabik'eschee) היה אתר המפתח לתקופה זו.[13] אף שמרבית אתרי הכפרים היו קטנים יחסית, במהלך תקופה זו הכיל שאביקסצ'י (בין 550 ל-700 לספירה) 18 בתים חפורים, ושבהם על פי הערכה התגוררו 77 בני אדם. היישוב כלל יותר מ-50 בורות אחסון, ובית חפור גדול ששימש לחגיגות וטקסים. זאת בהשוואה ליישוב ממוצע שבו התגוררו בין 5 ל-15 תושבים. הבית החפור הגדול היה כנראה קיווה גדולה. ייתכן שבכפר ביקרו מתיישבים שהתגוררו סמוך, בהתבסס על מספר הבתים החפורים הנוספים ששימשו לאחסון.[11]
  • פלזנט ויו (Pleasant View) בקולורדו – ייתכן שהיה לחץ בקרב הקהילות של בני תקופת קולעי הסלים III להבטיח את שלומם. גדר כלונסאות הקיפה את הבתים החפורים בלפחות 11 אתרים במרחק של 15 קילומטרים מפלזנט ויו. ייתכן שההתיישבויות (מתוארכות מ-600 ועד 700 לספירה) הוקפו בגדר להבטיח את שלומם של הילדים או לכלוא כלבים ותרנגולי הודו מבויתים. ההשערה המקובלת יותר שהם נבנו כאמצעי הגנה, בהתבסס על האוספים הנרחבים של ממצאים ארכאולוגיים שרופים באתרים. התאוריה היא שאולי תושבים מקומיים אחרים ניהלו מלחמה לאחר שחשו שנאלצו לעקור עקב המספר הרב של יישובים של בני תקופת קולעי הסלים III באזור.[14]

תרבות ודת

בתקופה זו היה המבנה החברתי והפוליטי בלתי רשמי, וראשי משקי הבית קיבלו החלטות בהסכמה.[11]

במהלך תקופה זו נחרתו פטרוגליפים של אנשים וחיות בפארק הלאומי פטריפייד פורסט.

קדרות

בני תקופת קולעי הסלים III היו הראשונים להשתמש בקדרות באזור זה, והיכולת לייצר כלי קדרות אפשרה לצמצם את כמות הסלים שארגו ולבטל כליל את הכנת השקים הארוגים. כלי קדרות אפורים פשוטים היו כלים יעילים יותר לבישול, לאחסון ולנשיאת מים.[12] התושבים באזור הפארק הלאומי פטריפייד פורסט ייצרו כלי קדרות מהסגנון המכונה "חום אדמנה" (Adamana Brown), הנחשבים כלי הקדרות המוקדמים ביותר ברמת קולורדו.[15]

מוצרים

המיומנות של בני תרבות קולעי הסלים בייצור ושזירת מיוקה של הסלים השתפרה במהלך תקופה זו. בין המוצרים שהכינו כלולים תיקים, סלים, סנדלים, אבנטים ופריטים ארוגים אחרים. סלים שנאטמו בעזרת זפת מהצומח הכילו מים שבהם התבשל אוכל בעזרת אבנים שחוממו קודם לכן. קשתות וחצים הפכו את הציד לקל יותר ועקב כך השגת עורות לבגדים. עדיין היה שימוש בחניתות, אבל בתדירות פחותה. נוצות תרנגולי הודו נארגו לשמיכות וגלימות. התינוקות נישאו בעריסות רכות עשויות מיוקה, זרדים ופרוות ארנבת שלא גרמו לעיוותים בגולגולת כפי שאירע בתרבויות אחרות.[11][12]

פריטים נפוצים נוספים מאותה תקופה כוללים:

  • סנדלים וחבלים שזורים מעלי יוקה
  • סכינים, מגרדים וגרזינים מאבן
  • מכתש שטוח מאבן (metate) ואבן שטוחה המשמשת לטחינת תירס (mano)
  • מגרדים ומחטי תפירה מעצם
  • רשתות ללכידת חיות בר קטנות
  • מוטות מחודדים להכנת גומות לזריעה

אתרים בולטים המתוארכים לתקופת קולעי הסלים III

לקריאה נוספת

  • Cassells, E. Steve. (1997) [1983] The Archaeology of Colorado. Boulder: Johnson Press. מסת"ב 1-55566-193-9.
  • Plog, Stephen. (1997) Ancient Peoples of the American Southwest. London: Thames and Hudson. מסת"ב 0-500-02116-3.
  • Reed, Paul F. (2000) Foundations of Anasazi Culture: The Basketmaker Pueblo Transition. University of Utah Press. מסת"ב 0-87480-656-9.
  • Stuart, David E.; Moczygemba-McKinsey, Susan B. (2000) Anasazi America: Seventeen Centuries on the Road from Center Place. University of New Mexico Press. מסת"ב 0-8263-2179-8.
  • Stiger, Mark. (2001) Hunter-Gatherer Archaeology of the Colorado High Country. Boulder: University Press of Colorado. מסת"ב 0-87081-612-8.
  • Time-Life Book Editors. (1993) [1992] The First Americans. Alexandria, Virginia: Time-Life Books. מסת"ב 0-8094-9400-0.
  • Wenger, Gilbert R. The Story of Mesa Verde National Park. Mesa Verde Museum Association, Mesa Verde National Park, Colorado, 1991 [1st edition 1980]. מסת"ב 0-9

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "Man of the San Juan Valley: The Basketmakers". Aztec Ruins National Monument, National Park Service. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2014. נבדק ב-16 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ A. V. Kidder, Southwestern Archaeological Conference 1927
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Ancestral Pueblo - Basketmaker II. Anthropology Laboratories of Northern University of Arizona.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Man in the San Juan Valley. Aztec Ruins National Monument, National Park Service. January 13, 2001. (אורכב 08.02.2007 בארכיון Wayback Machine)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Rothman, Hal K. (1991) Navajo National Monument: A Place and its People. Chapter I: From Prehistory to the Twentieth Century. Professional Papers No. 40. Santa Fe: Southwest Cultural Resource Center, National Park Service.
  6. ^ Mixon, Bobbie. Wild Grass became maize crop more than 8,700 years ago. National Science Foundation. Posted on EurekAlert! March 23, 2009.
  7. ^ Basketmaker II: 500 B.C. to A.D. 500 - Food. Crow Canyon Archaeological Center. 2011.
  8. ^ Basket Makers. Zion National Park.
  9. ^ Basketmaker II Housing
  10. ^ 10.0 10.1 The Ancient Ones. Frontier in Transition: A History of Southwestern Colorado. Bureau of Land Management.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Ancestral Pueblo - Basketmaker III. Anthropology Laboratories of the Northern Arizona University.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Ancestral Puebloan Chronology (teaching aid). Mesa Verde National Park, National Park Service.
  13. ^ Late Basketmaker Period. Chaco Culture National Historical Park, National Park Service.
  14. ^ Hurley, Warren F. X. (2000). "A Retrospective on the Four Corners Archeological Program" (PDF). Cultural Resource Management. National Park Service. 23 (1): 25–28. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-10-15.
  15. ^ It's Not Rocket Science Contributions to the Archeology of Petrified Forest National Park in Honor of Bob Cooper. tDAR - The Digital Archaeological Record, Digital Antiquity.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30149462תרבות קולעי הסלים

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תרבות_קולעי_הסלים&oldid=1831569"