שרה צימרמן-גריס

שרה צימרמן-גריס (1913–1989) הייתה מדענית ישראלית שהתמחתה בחקר פתולוגיה של הצמחים וחיברה ספרי הדרכה בנושא ובגלל התמקדותה בתפוחי אדמה כונתה "דוקטור קרטופל".

קורות חיים

שרה נולדה במושבה יבנאל, בת לחיים וחיה צימרמן, חלוצים מהעלייה השנייה. ביולי 1914 החליטה חיה צימרמן לנסוע עם בתה שרה, כדי להציגה להוריה, שגרו בעיירה ברסטצ'קה בווהלין (כיום אוקראינה). בהגיעם לקונסטנצה, רומניה, החלה מלחמת העולם הראשונה והם נתקעו ברומניה בחסידות בוהוש, עד סוף המלחמה. בסוף המלחמה השלימו את הביקור באוקראינה וחזרו ליבנאל.

שרה צימרמן סיימה לימודי יסוד ביבנאל, אולם במושבה ובסביבתה לא היה בית ספר תיכון ולשם לימודי תיכון עברו אמה, שרה ואחותה לתל אביב ולקחו איתן מהמשק כמה פרות, כדי להתפרנס מחלבן. בתל אביב למדה צימרמן בגימנסיה הרצליה ולפני היציאה לבית הספר הייתה מחלקת חלב. בסיום לימודיה בגימנסיה המשיכה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים - היא רצתה ללמוד אגרונומיה, אך בארץ ישראל עדיין לא היו לימודי חקלאות וביולוגיה הייתה הדבר הקרוב ביותר. בהמשך קיבלה מלגה מממשלת איטליה ויצאה ללימודיה דוקטורט במילאנו, איטליה, עד 1935. עבודת הדוקטורט שלה הייתה "גורמי התנוונות של תפוחי אדמה". בתקופה זו לקחה חלק בפעילות ציונית עם צעירי יהדות איטליה והשתתפה בקונגרס הציוני העולמי ה-19, שנערך בלוצרן.

צימרמן החלה לעבוד בתחנת הניסיונות ברחובות ב-1937. ב-1942 נענתה לקריאת המוסדות והתגייסה לצבא הבריטי. היא שירתה תקופה קצרה כאחות מעשית בבית חולים צבאי בקהיר, אך בהמשך הועברה לעיסוק בו באו לידי ביטוי ידיעותיה, טיפוח גידולי תפוחי אדמה במזרח התיכון. לביצוע משימתה, לימוד החקלאים לגידול תפוחי אדמה מפקעות (היה מחסור בזרעים), נסעה בין לבנון, סוריה, ארץ ישראל ומצרים ולאור הצלחתה הועלתה בדרגה וקיבלה ציון לשבח.

דרכה המקצועית

שרה צימרמן-גריס הצטרפה לעבודתו של פרופ' שמעון ליטואר-לטר, שחקר מחלות שונות שפגעו בפקעות תפוחי אדמה, מחלות שגרמו נזקים גדולים באותה תקופה בה לא היו שטחי אחסון משמעותיים בקירור, תחום בו עסקה גם עבודת הדוקטורט שלה. בנוסף לכך היא עסקה בחקר הנושאים הקשורים בהיבטים כלכליים הקשורים בהתארגנות וולונטרית לביטוח בקר ומקנה בארץ ישראל ובשיטות חדשות לאריזת ירקות ופירות לשווקים מקומיים וגידול כבשים בארץ ישראל. לאחר קום המדינה נסעה להדריך ברחבי הארץ בשנים 1950 - 1958, בהן הדרכים היו מסוכנות בשל התקפות פדאיון. היא עסקה בנושא הקשר בין אוכלוסיית כנימות להתפשטות מחלות וירוסים של תפוחי אדמה בשיתוף דוקטור סבירסקי מן האוניברסיטה העברית.

ב-1958 השתלמה באוניברסיטה של ויסקונסין, ארצות הברית, בנושא זיהוי מחלות וירוסים של תפוחי אדמה והתמחתה בשימוש במיקרוסקופ אלקטרונים וב-1963 השתלמה ב-Queen's University Belfast בצפון אירלנד.

ב-1966, במסגרת תה"ל, נסעה לאיראן, למחוז קזווין, שם עסקה בבדיקת ניסיונות של תפוחי אדמה ובהכנת קרקעות מזון וצמחי בוחן. אחרי מלחמת ששת הימים עסקה בחקר מחלות המועברות על ידי נגיפים ובניסיונות לגידול פקעות תפוחי אדמה פטורות מנגיפים, שנועדו לזרעים, בקיבוץ מרום גולן שברמת הגולן.

בשנים 1969–1970 השתלמה במערב גרמניה, במכון על שם מקס פלאנק. בשנים 1976–1977 עבדה באוניברסיטת סידני, באוסטרליה, על מחקר בתחום מחלות וירוסים בירקות.

צימרמן-גריס נחשבה מומחית בתחום מחלות וירוסים של תפוחי אדמה ובת סמכה בגידולם וזכתה להכרה בינלאומית. היא הייתה חברה בארגון האירופאי לחקר תפוחי אדמה, בחברה הפיטופתולוגית של המזרח התיכון, בארגון האמריקאי לחקר תפוחי-אדמה ובחברות הישראליות לפיטופתולוגיה ואנטומולוגיה. השתתפה בכינוסים בינלאומיים רבים ופרסמה עבודות מחקר רבות בנושאי מחלות פיזיולוגיות וויראליות בגידול תפוחי אדמה, אשר זכו להערכה מקצועית רבה. היא פרסמה מאמרים רבים ב"השדה" ו"המשק החקלאי" וכתבה ופרסמה מדריכים לחקלאים.

מותה והנצחתה

שרה צימרמן-גריס פרשה לגמלאות ב-1978 ולאחר מותה, ב-1989, נקברה, לפי בקשתה בצוואתה, ביבנאל. צימרמן-גריס הייתה רעיתו של דוקטור מרדכי (מרקו) גריס ואם לחמישה ילדים, ביניהם פרופסור זאב גריס. בעלה פיתח זן עצי לימון הפורח כל השנה וקרא לו זן "שרה" על שם רעייתו. בני הזוג צימרמן-גריס זכו להיות יקירי העיר רחובות לשנת 2000‏. בישיבת מס' 44 של מועצת העיר רחובות מיום 28 בדצמבר 2011 הוחלט לקרוא לסמטה מסוימת בשכונת נווה יהודה על שם שרה צימרמן גריס ועל שם בעלה, מרדכי גריס.

קישורים חיצוניים

• שרה צימרמן-גריס באתר מכון וולקני
• ראיון מצולם עם דוקטור מרדכי (מרקו) גריס, בעלה של שרה צימרמן גריס, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31839846שרה צימרמן-גריס