שער הניצחון בפריז

שער הניצחון בפריז
Arc de triomphe de l'Étoile

אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג	שער ניצחון
על שם	ניצחון נפוליאון בקרב אוסטרליץ
כתובת	פריז
מדינה
בעלים	עיריית פריז
מפעיל	מרכז המונומנטים הלאומיים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	15 באוגוסט 1806 – 29 ביולי 1836 (30 שנה)
תאריך פתיחה רשמי	1836
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-קלאסית
מידות
אורך	44.82 מטר
רוחב	22.21 מטר
גובה	49.54 מטר
(למפת פריז מוגדלת)   שער הניצחון בפריז (למפת פריז רגילה)   שער הניצחון בפריז

שער הניצחון בפריז (בצרפתית: Arc de Triomphe de l'Étoile) הוא שער ניצחון הממוקם בכיכר שארל דה גול שבפריז, ואחד האתרים המונומנטליים הידועים ביותר בעיר. השער נבנה בפקודתו של נפוליאון, שמינה את האדריכל ז׳אן־פרנסואה שלגרן לפרויקט. הבנייה החלה בשנת 1806 ונסתיימה רק שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1836. גובהו כ-50 מטר, ורוחבו כ-45 מטר. על חלקו העליון של עיטור תיאור יציאת המתנדבים של 1792, אשר צויר על ידי האומן הצרפתי פרנסואה רוד. שער הניצחון מזכיר שתי תיבות (מנסרות מלבניות), שהצד הארוך יותר מאונך לרצפה, ועוד אחת שחלקה הארוך מקביל לרצפה. יש מעט סגוליות בחלק הריק באמצע.

מיקום

כיכר שארל דה גול

השער ממוקם בסופו של השאנז אליזה, הרחוב המרכזי בפריז, במרכזה של כיכר שארל דה גול. הוא מוקף בכחמישה נתיבי תחבורה, ומן הגג שלו ניתן לראות את כל 12 הדרכים היוצאות מהכיכר. העלייה מתבצעת בתוך רגל אחת של השער, והירידה דרך הרגל השנייה. הגישה אל שער הניצחון היא דרך מנהרה תת-קרקעית. מתחת לשער הניצחון נמצא קבר החייל האלמוני, לזכר החיילים שנפלו במלחמות הרבות בהיסטוריה של צרפת. בכל ערב מודלק ליד הקבר נר זיכרון, ומתחת לקשת מונפים שני דגלי ענק: דגל צרפת ודגל אירופה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20, נבנתה בהמשך הציר ההיסטורי של פריז (אקס היסטוריק) שהשאנז אליזה הוא רק חלק ממנו, הגרנד ארש שבאזור לה דפאנס. הגרנד ארש נבנתה כמחווה מודרניסטית לשער הניצחון ומסמלת את ניצחון ההומניטריות והשלום.

היסטוריה

קרב אוסטרליץ, 1805

בניית השער הוזמנה בשנת 1806 על ידי נפוליאון בונפרטה לאחר ניצחונו בקרב אוסטרליץ. תכנון המבנה ארך כשנתיים והנחת יסודות המבנה ארכה כשנתיים נוספות. בשנת 1810 כאשר נפוליאון נכנס לפריז בתהלוכה לרגל נישואיו עם מארי לואיז, דוכסית פארמה מאוסטריה, מאחר שבניית השער טרם הושלמה, הוקם דגם עשוי עץ בגודל השער העתיד להיבנות, על מנת שתהלוכה תעבור תחתיו.

השער תוכנן על ידי שלגרן, 1806

בשנת 1811 נפטר האדריכל ז׳אן־פרנסואה שלגרן, ואת עבודות הבנייה המשיך לואי־רובר גוּ. בתקופת השבת המלוכה לשושלת בורבון, ובשלטונו של לואי ה-18, נעצרו עבודות הבנייה. העבודות חודשו בשנת 1823 תחת פיקוחם של האדריכלים לואי־רובר גוּ וז'אן-ניקולא איו. משנת 1832 נוהלו העבודות על ידי האדריכל גיום אבל בלואה, והשער הושלם בשנת 1836 בתקופת שלטונו של לואי פיליפ הראשון.

ב-15 בדצמבר 1840 הובאה גופתו של נפוליאון לפריז, ותהלוכת ההלוויה עברה מבעד לשער בדרכה לארמון האינווליד.

בשנת 1871 צעדו מתחת לשער הכוחות המנצחים של האימפריה הגרמנית. בתום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, ערכו הכוחות הצרפתיים מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם על הצבא הגרמני לאחר התבוסה שהם נחלו בשנת 1871. לאחר כיבוש פריז בשנת 1940 ערך הוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית, מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם על הצרפתים. לאחר שחרור פריז על ידי בעלות הברית והכוחות הגולים של צרפת ב-1944 ערך שארל דה גול, מצעד ניצחון מתחת לשער.

תכנון השער

השער תוכנן על ידי ז׳אן־פרנסואה שלגרן בסגנון נאו- קלאסי. לפסלי השער תרמו טובי פסלי צרפת: ז'אן-פייר קורטו, פרנסואה רוד, אנטואן אטה, אנרי למייר. ארבע קבוצות הפסלים שסביב השער הם:

• יציאת המתנדבים של 1792 המכונה "לה מרסייז" (מעשה ידי רוד);
• הניצחון של 1810 (מעשה ידי קורטו);
• ההתנגדות של 1814 (מעשה ידי אטה);
• השלום של 1815 (מעשה ידי אטה);

מעל הקשת מצוי אפריז ועליו 30 שלטי אבירים עם שמות הניצחונות העיקריים במלחמות צרפת שלאחר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון. על קירותיו הפנימיים של השער רשומים שמות 660 מפקדים צבאיים, כאשר שמות המפקדים שנפלו בקרב מסומנים בקו תחתון.

על רגלי השער חקוקים גם שמות קרבות נפוליאון למעט הקרבות שבין עזיבתו מאלבה ועד תבוסתו בווטרלו.

קבר החייל האלמוני

קבר החייל האלמוני שלרגלי השער.

מתחת לשער שוכן קבר חייל אלמוני ממלחמת העולם הראשונה. עצמות חייל אלמוני הועברו לאתר ביום שביתת הנשק בשנת 1920 ואש תמיד הודלקה בטקס רשמי. טקס זה נעשה בעקבות הטקס שנערך בקבר הלוחם האלמוני שבמנזר וסטמינסטר. מדי שנה נערך טקס באתר ב-11 בנובמבר, יום שביתת הנשק עם גרמניה בשנת 1918. ממשלת צרפת התכוונה לקבור את החייל האלמוני בפנתאון אולם בעקבות מסע שתדלנות ציבורי ומכתבים רבים שנשלחו על ידי הציבור הוחלט לקברו מתחת לשער.

ארון החייל הוצב בקפלה שבראש הקשת ב-10 בנובמבר 1920 ונקברה ב-28 בינואר 1921 כאשר על הקבר כתוב בצרפתית:

ICI REPOSE UN SOLDAT FRANÇAIS MORT POUR LA PATRIE 1914-1918
"כאן קבור חייל צרפתי אשר נפל למען מולדתו 1914-1918"

בשנת 1961 הניחו נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי ורעייתו, הגברת הראשונה של ארצות הברית, ג'קלין קנדי, זר על הקבר יחד עם נשיא צרפת דאז שארל דה גול. בשנת 1963, לאחר רצח קנדי, בקשה ג'קלין קנדי כי באתר קברו של בעלה הנשיא שבבית הקברות הלאומי ארלינגטון תוקם אש תמיד בדומה לזו הנמצאת מתחת לשער הניצחון.

גלריה

• 
  דגם עשוי עץ בגודל השער העתיד להיבנות, 1810
• 
  הלוויית נפוליאון בונפרטה, 15 בדצמבר 1840
• 
  תצוגה של תגליפי השער
• 
  כיכר שארל דה גול
• 
  יום הבסטיליה

ראו גם

• שער פיירו - בעיר מונפלייה המכונה גם "שער הניצחון" (L'Arc de Triomphe)
• קרבות החקוקים על שער הניצחון בפריז
• שמות החקוקים על שער הניצחון בפריז

קישורים חיצוניים

• שער הניצחון בפריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• שער הניצחון בפריז, ברשת החברתית אינסטגרם
• כתבה שער הניצחון פריז באתר פרנקופילים אנונימיים. אתר האינטרנט הרשמי של שער הניצחון בפריז
• שער הניצחון בפריז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כיתובים על שער הניצחון
• שמות 660 החיילים הרשומים על השער

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שער הניצחון בפריז43073700Q64436