שמורת גובוסטאן

שמורת גובוסטאן
אתר מורשת עולמית
	נופי התרבות של אמנות הסלע בגובוסטאן
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2007, לפי קריטריונים 3
מיקום
	(למפת אזרבייג'ן רגילה) באקו גנג'ה סומגאיט מינגצ'ביר לנצ'ראן שירוואן נחצ'יבאן שמקיר שקי ייבלאח נגורנו; קרבאך; רוסיה גאורגיה ארמניה ט. איראן הים; הכספי; שמורת גובוסטאן

שמורת גובוסטאן (באזרית: Qobustan qoruğu - "שמורת ארץ הואדיות") כ-60 ק"מ דרומית-מערבית לבאקו באזרבייג'ן שוכנת באזור סלעי בעל אקלים חצי-מדברי והיא נודעת בפטרוגליפים הרבים שנותרו בה מתקופת האבן ולאחריה. האתר התגלה באקראי בשנות השלושים של המאה ה-20 על ידי כורים, ובשנת 1966 הוכרז כשמורת טבע לאומית ששטחה 44,000 דונם. בשנת 2007 היה חלק מהשמורה לאתר מורשת עולמית.

פטרוגליפים וכתובות אבן

בתקופת האבן החלה התיישבות במערות האזור שהיה פורה ולח, המקום שכן בסמיכות לחוף הים הכספי, שמפלס מימיו הגיע אותה עת כ-80 מטר מעל למפלסם הנוכחי. ב-1939 החל סקר ארכאולוגי בגובוסטאן ונמשך מאז בידי חוקרים שונים. עד כה נתגלו למעלה מ-6,000 פטרוגליפים עתיקים. בפטרוגליפים נראות דמויות אדם ובעלי חיים דוגמת שור הבר, חזיר בר וסוסיים - חלקם בגודל טבעי. עוד נראות בהם סצינות ציד, הקרבת קרבנות, סצינות קרב, ריקודים והתרחשויות נוספות מחיי היום-יום. ציורי סירות גומא, שלפי אמונת התושבים הובילו את השמש לאחר שקיעתה במערב למקום זריחתה במזרח ביום המחרת, הביאו את החוקר הנורווגי תור היירדאל להציע, על סמך דמיון בין ציורים אלה לסירות סקנדינביות, כי מקורם של תושבי סקנדינביה היה בתחומי אזרבייג'ן של ימינו.

פטרוגליפים וכתובות אבן נמצאו בגובוסטאן גם מהתקופה הרומית ומימי הביניים. כתובת בלטינית מסוף המאה ה-1 נחקקה בידי יוליוס מקסימוס (Julius Maximus), שר מאה בלגיון הרומי ה-12 שיכול ויצא למשימת סיור מסוריה. כתובת זו, שתוכנה כבר אינו קריא בשל פגעי האקלים, נחשבת לכתובת הרומית המזרחית בעולם.

פטרוגליפים מימי הביניים הפכו קטנים ומופשטים יותר בהשפעת האסלאם, ונמצאו בשמורה כתובות בערבית מהמאה ה-12 עד המאה ה-14. האתר הניב ממצאים נוספים רבים כולל אבן טמבורין ששימשה ככלי נגינה פרימיטיבי, וכן נתגלו בו שרידי יישוב ואתרי קבורה.

בשנת 2007 הכריז ארגון אונסק"ו על שטח של 5,370 דונם בשמורה כאתר מורשת עולמית. בשמורה נמצא גם מוזיאון.

הרי געש של בוץ

בשמורה יש מספר גדול של הרי געש של בוץ, וההערכה היא כי מתוך 700 הקיימים בעולם, 300 נמצאים במזרח אזרבייג'ן. אלה הם תלים הנמצאים כ-10 ק"מ מדרום לאזור הפטרוגליפים, הפולטים בוץ מבעבע וגז.