חינליג (כפר)
 | |||||||||
| חינליג בחורף 2006 | |||||||||
| מדינה |
 אזרבייג'ן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | קובה | ||||||||
| גובה | 2,180 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בכפר | 2,000[1] | ||||||||
| קואורדינטות | 41°10′41″N 48°07′36″E / 41.178056°N 48.126667°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +4 | ||||||||
| אתר סומגאיט | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
חינליג (באזרית: Xınalıq) היא רשות מקומית וכפר קווקזי עתיק שמקורותיו מתקופת אלבניה הקווקזית (אנ'). הכפר ממוקם גבוה בהרים של מחוז קובה (אנ') באזרבייג'ן. עיריית חינליג היא חלק ממחוז קובה וכוללת את הכפרים חינליג וגלאיחודט (אנ'). הכפר נכלל באתר המורשת העולמית הנוף התרבותי של אנשי חינליג ונתיב המִנְדָּד "קץ' יולו" של ארגון אונסק"ו שהוכרז ב-17 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[2]
מיקום
חינליג ממוקמת מדרום-מערב לעיר קובה באמצע הרי הקווקז הגדול המפרידים בין צפון הקווקז ברוסיה לעבר הקווקז. חינליג הוא גם הכפר הגבוה, המרוחק והמבודד ביותר באזרבייג'ן, ובין הגבוהים בקווקז. מזג האוויר משתנה באופן דרמטי במהלך הקיץ והחורף, נע בין C° 20- מעלות צלזיוס ל-C° 18. בחינליג מתגוררים כ-2,000 נפשות בני הקבוצה האתנית של החינליג (אנ').[1] קבוצה אתנית קטנה זו של אנשים דוברת את שפת חינליג (אנ'), שהיא שפה מבודדת (אנ') במשפחת השפות של צפון-מזרח הקווקז (אנ'), אם כי רבים מדברים גם אזרית.[3]
היסטוריה מודרנית
ב-7 באוקטובר 2006 הכריז נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, על תוכניות למודרניזציה של מבני החינוך, התשתיות, המבנים הממשלתיים ומשאבים אחרים של החינליג.[4]
בשנת 2007 הקים אלייב בצו נשיאותי את השמורה המדינתית ההיסטורית-אדריכלית והאתנוגרפית של החינליג, כדי לשמר את המראה, השפה והמנהגים הייחודיים של הכפר.[5]
חינליג נכללה ברשימת המעקב של קרן המונומנטים העולמית (אנ') לשנת 2008 של 100 האתרים בסכנת הכחדה[6] בשל חשש לבניית כביש בין חינליג לקובה. הרישום לא נועד לבקר את הפעילות התיירותית והמסחרית הפוטנציאלית בחינליג, אלא הוא נועד כאזהרה שפיתוח חדש לא צריך לבוא במחיר של פגיעה באופיו ההיסטורי המהותי של האתר.
משרד התרבות והתיירות שיקם את גגותיהם של קרוב למאה בתים בחינליג ב-2011, והמסגד מהמאה ה-9 שוקם בשנים 2012–2014.[5] הכפר והנוף שמסביב לו של מנדד "קץ' יולו" הוגדרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו במהלך הוועדה ה-45 למורשת עולמית של אונסק"ו.
אדריכלות
"עמודים התומכים בגגות נראים במרכז בתים מקומיים. אין להם רהיטים. עם זאת, יש שפע של כריות, שמיכות ו"מוטקה" (כריות מלבניות ארוכות), כמו גם מזרנים גדולים וקטנים. אין להם שולחנות ומנהג התושבים הוא לשבת על הרצפה."
תרבות ומנהגים
תושבי חינליג שמרו על אורח חייהם המסורתי. חתונות וטקסים אחרים נערכים בהתאם לטקסים שהועברו מדור לדור. אזור זה שופע במסורות העשירות ביותר הקשורות לגשם ועיבוד האדמה בשילוב עם יחס מיוחד לחיות בית, חתונות והלוויות, כמו גם לגופים שמימיים. הטקסים והמסורות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים קשורים קשר הדוק לתופעות הטבע. תושבי הכפר עוסקים בעיקר בגידול כבשים, אותם הם רועים בשדות מרעה המשתנים בעונות השנה. בקיץ הם עולים לאזורים הגבוהים ובחורף הם יורדים לשפלה לאורך נתיב בן כ-200 קילומטרים, מנהג המכונה "קץ' יולו" ("נתיב ההגירה"), ובעברית "מנדד (אנ')", וקיים גם במקומות אחרים בעולם. יש לתושבים טכניקת אריגה ייחודית. צעיפים ארוגים מצמר של חינליג מפורסמים בכל אזור קובה. תושבי הכפר השכנים נהגו לקנות את חומר הגלם הזה לייצור בגדים חיצוניים. בעבר, "צ'וחה", צעיף עשוי צמר, היה פריט הבגד הלאומי שלבשו האנשים העשירים יותר בכפרים. תושבי חינליג גורבים בחורף גרבי צמר שנראים כמו מיני שטיח בצבעים רבים. אחת הפעילויות העיקריות שמבוצעות גם על ידי תושבי המקום היא איסוף והכנת צמחי מרפא. הם נאספים ומייבשים לשימוש מאוחר יותר בייצור מזון ונמכרים לתיירים.
אוגוסט מציין את תחילת עונת הדבש בחינליג. דבש מקומי נבדל בטעם ובריח ייחודיים משלו. האנשים המקומיים מספרים שדבש הוא תרופה לריפוי שבעים מחלות. בסתיו חוגגים את עונת בשר העיזים שנבדל גם בגלל טעמו המיוחד.
לעיתים קרובות ניתן להבחין בחינליג בערמה של קוביות או לבנים הנקראות באזרית "טזק" עשויות מזבל. בעבר, סוג זה של ביו-דלק היה בשימוש נרחב באזרבייג'ן. את הזבל עורמים ומערבבים עם חציר, יוצרים צורות מיוחדות ולאחר מכן דוחסים. הלבנים שנוצרו מיובשות בשמש ולאחר מכן, משמשות לבניית קירות גבוהים. הלבנים הן הדלק העיקרי המשמש את תושבי חינליג, הן חומר איכותי ואינן כרוכות בעלויות נוספות.
סגנון השיער, שבעבר היה פופולרי בקרב לוחמים הונים וטורקים, נותר אופנתי. לא ניתן לראותו באף מקום אחר באזרבייג'ן. סגנונות דומים נשמרים היום רק בסיביר ובמונגוליה, אם כי אפשר לראות אותם גם בסרטי היסטוריה. בסרטים אלו נראים נערים צעירים עם ראשים מגולחים במלואם פרט לצמה אחת קלועה ארוכה שמשתלשלת מלמעלה. נערים צעירים נהגו לחיות עם צמה זו עד גיל ההתבגרות, אז נאלצו לחתוך אותה עם גיוסם לצבא.
המוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי של הכפר חינליג, שהוקם בשנת 2001, עוסק בהיסטוריה של חינליג ומציג פריטים עתיקים מהכפר. בשני החלקים של המוזיאון, ששטחו הכולל של 160 מטרים רבועים, ניתן לראות כלי חרס מסורתיים, בגדים, שטיחים, כלי בית, מטבעות וכלי נשק, וכן תצלומים של נציגים מפורסמים של הכפר.
רקע אתני
תושבי חינליג הם בני הקבוצה האתנית של החינליג (אנ') וקשורים לקבוצה האתנית של צפון-מזרח הקווקז (אנ'). הם לרוב בעלי שיער חום, עם עיניים חומות או כחולות, לא גבוהים במיוחד, וכבדי גוף למדי.
הם היו בוודאי בין 26 השבטים שחיו באלבניה הקווקזית שהפילוסוף היווני סטראבון הזכיר בגאוגרפיקה.
שמונה בתי קברות עתיקים מקיפים את הכפר, והם מכסים שטח גדול פי כמה מזה של הכפר עצמו. רוב הקברים כוללים שלוש או ארבע שכבות קבורה. הכתובות על המצבות כתובות בכמה סוגי אלפבית שונים. על מנת להגן על עצמם במאה ה-10 מפני שבטי נוודים שונים, נבנו בחינליג מתקני הגנה מיוחדים, כולל מבצר: מגדל השמירה הראשי כלל גם את המקדש הזורואסטרי. זקנים מקומיים מספרים כי הכוהן שגר במקדש הזה נקרא "פיאג'ומרד" וכי הוא נהג לצפות בלהבה נצחית הבוערת שם.
שפה
אנשי חינאלוג מדברים בשפת חינליג (אנ'), שפה ייחודית שהיא שפה מבודדת (אנ') במשפחת השפות של צפון-מזרח הקווקז (אנ'); ייתכן שהיא קשורה יותר לשפות לזגיות (אנ') מאשר לקבוצות אחרות בצפון-מזרח הקווקז, אבל הקשר הזה לא הוכח. התיאור הראשון של שפת חינליג מובא בכתביו של ר.פ. פון ארקרט (R.F. von Erkert). בספרו "שפות ממקורות קווקזיים", שפורסם בגרמנית בווינה ב-1895, הוא מתאר את הדקדוק וצירופי המילים הייחודיים של שפת החינליג. על מנת ללמוד את שפת החינליג, הוקם בכפר במאה ה-20 סניף מיוחד של המכון לבלשנות של ברית המועצות. הבלשנים שעבדו שם חיברו את כל האלפבית של שפת הכתב הלטיני הזו, המכילה שבעים ושתיים אותיות. אנשי חינליג קוראים לכפרם קטש, לעצמם קתיד ולשפתם קטשמיץ. השם 'חינליג' החל לשמש בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. זה נובע או מצבע החינה של הסלעים שמסביב או משמו של שבט הוני.
דת
דתם של תושבי הכפר היא אסלאם סוני שאפעי.[7] תושבי חינליג הם דתיים מאוד, ולפני שקיבלו על עצמם את האסלאם, היו חסידי הזורואסטריות. ישנם כמעט עשרה מסגדים בכפר. במאה ה-12 החל אבו מוסלים (רו') להטיף על האסלאם באזור, ולכן, מסגד ג'ומה שנבנה באותה תקופה נקרא על שמו. המקום הזה, הממוקם על הגבעה במרכז הכפר, נחשב למבשר של כל המסגדים המקומיים. בשני סלעים בגובה שני מטרים, בצד ימין של הכניסה למסגד זה, יש כתובות באלפבית רוני. לוח הממוקם על הקיר של מסגד אחר בשם פירג'ומרד מציג את תאריך בנייתו - בשנת 1388 לספירה.
בחלק העתיק ביותר של הכפר עם שרידים זורואסטריים נמצא מקדש בורג', שנבנה במאה ה-7, ואליו מגיעים רק במהלך חגיגות דתיות מוסלמיות.
פיר ידוע נוסף נקרא 40 אבבל. זה היה מקום התפילה של ארבעים דרווישים (דרוויש הוא מוסלמי "קדוש" נודד באזרית). הוא ממוקם במערה שנמצאת במרחק שני קילומטרים מהכפר, ושם יוצא מעיין מהאדמה. גם מעיין זה נחשב כ"קדוש". צינור מספק מים מהמעיין לבתי הכפר ולכיכר המרכזית. במהלך האירועים והחגיגות החשובים ביותר, כל תושבי חינליג מתאספים בכיכר זו.
במרחק של חמישה קילומטרים מחינליג, בגובה 2,600 מטרים מעל גובה פני הים קיים אתר מיוחד של אטשגה (מקום תפילה זורואסטרי) המכונה הר 'בוער'. אזור הררי זו עשיר במאגרי גז טבעי. לטענת התושבים המקומיים, יש עוד מקומות כאלה בפאתי חינליג. סלעים מלוטשים היטב שנבלעים בלהבות, כמו גם חלוקי נחל הפזורים בכל רחבי האזור, יוצרים רושם של מגדל שנפל. יש שבאים לכאן לא כדי להתפלל, אלא לעשות פיקניק, כמו לבשל קבבים ממש על אבנים אלה, ואז, להשתזף תחת קרני השמש, תוך כדי התבוננות ביופי של הרמות. טיול סוסים מחינליג לאטשגה נמשך שלושים דקות, בעוד ברגל זה יכול לקחת עד שעתיים או שלוש. האגדה על האטשגה מספרת שרועה, שהגיע לכאן ביום קפוא עם עדרו, אסף עצים רבים כדי להדליק בו מדורה. עם זאת, בזמן שהוא עשה את זה, כל האזור עלה לפתע באש: הרועה המבועת נישק את האבנים והחל להתפלל אל אלוקים. מאז, הלהבה מעולם לא כבתה, והמקום נחשב כקדוש, והפך לאחר מכן למקדש. ניתן להבין מהמקומות הללו מדוע אזרבייג'ן ידועה כ"ארץ האש".
הר טופנדאג הממוקם מול חינליג, נחשב ל"קדוש". ככלל, פסגתו מכוסה בערפילים, ורוחות נושבות תמיד. על פי אחת האגדות, חורבות הכפר העתיק לשעבר שנהרס לפני אלף שנים ברעידת אדמה נמצאות על ההר. תושבי כפר זה הקימו את חינליג הנוכחי. לטענת אנשי חינליג, על הר זה יש גם מקום הנקרא פירה-מייחייח, המקודש לתושבי הכפר.
טופנדאג הוא שמה של אחת משרשרות ההרים של הקווקז הקטן, הממוקמת בצפון המדינה. באזרבייג'ן שבעה הרים שגובהם עולה על 4,000 מטר, וכולם נמצאים בצפון אזור קובה וקוסאר. אחת מפסגות הר טופנדאג נמצאת בגובה 4,062.8 מטר מעל פני הים ונקראת על שמו של צ'ינגיז מוסטפאייב (אנ'), העיתונאי שנהרג במלחמת נגורנו קרבאך הראשונה והפך לגיבור לאומי של אזרבייג'ן. תיירים המעוניינים לטפס על הר זה יכולים ליהנות מסיורים תיירותיים.
מקדש האש אטאשגה
אטאשגה (אטאש-קאדה), מקדש אש זורואסטרי בעל להבה טבעית, ממוקם כ-5 קילומטרים מהכפר, בגובה של כ-3,000 מטרים מעל פני הים, על שלוחת הר שהדאג (אנ'), למרגלות סלע גיזיל-גאיה. המקדש ההרוס שוחזר כתוצאה ממאמצי הארגון הזורואסטרי העולמי ומשרד התרבות והתיירות של אזרבייג'ן בשנת 2016.[8] האתר נרשם ב"רשימת המונומנטים ההיסטוריים והתרבותיים המוגנים על ידי המדינה של הרפובליקה של אזרבייג'ן", מספר 4647.[9]
קיומם של מבני דת זורואסטריים בחלק זה של הקווקז מוזכר שוב ושוב על ידי מחברים שונים.
הכומר הארמני מאקאר בארקהודירן תיאר בשנת 1893 את מקדש האש העתיק של חינליג:
- "...בג'ין (מקדש) נבנה במחוז קובה ליד הכפר חינאליק ליד הר געש בשם אטשאגה, שבו נבנו מבנים שונים על השרידים העתיקים על ידי אנשים שזה עתה הגיעו מהודו."
אתר המורשת העולמית
בהחלטה של אונסקו להכריז על אתר המורשת העולמית: הנוף התרבותי של אנשי חינליג ונתיב המנדד "קץ' יולו" נכתב:
נוף תרבותי זה מורכב מהכפר חינליג שעל הר גבוה בצפון אזרבייג'ן, שדות מרעה קיציים בגובה רב וטרסות חקלאיות בהרי הקווקז הגדול, מרעה חורף במישורי השפלה במרכז אזרבייג'ן, והמעבר העונתי המחבר ביניהם באורך 200 קילומטרים. מסלול שנקרא קץ' יולו (Köç Yolu - "נתיב הגירה"). הכפר חינליג הוא ביתם של אנשי החינליג הנוודים למחצה, שתרבותם ואורח חייהם מוגדרים על ידי הנדידה העונתית בין שטחי המרעה של הקיץ והחורף, וששומרים על הדרך העתיקה של המנדד האנכי למרחקים ארוכים. הרשת שהתפתחה אורגנית הכוללת מסלולים עתיקים, שדות מרעה זמניים ואתרי מחנאות, אתרי קבורה ומסגדים ממחישה מערכת אקולוגית-חברתית בת קיימא המותאמת לתנאי סביבה קיצוניים.
גלריה
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Parliamentary Assembly, Working Papers: 2007 Ordinary Session, Second Part 16-20 April 2007. Council of Europe. 28 בפברואר 2008. p. 80. ISBN 978-92-871-6254-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Cultural Landscape of Khinalig People and “Köç Yolu” Transhumance Route
- ^ Wixman, Ronald (1 בינואר 1984). The Peoples of the USSR: An Ethnographic Handbook. M.E. Sharpe. p. 104. ISBN 978-0-87332-506-6.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Azerbaijani President visits Guba". Today.az. 7 באוקטובר 2006. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "History of Xinaliq". אורכב מ-המקור ב-2018-10-08.
- ^ "Khinalug". World Monuments Fund. נבדק ב-10 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Charlotte Cullen (31 במאי 2013). "Azerbaijan: A Caucasian mosaic". euronews. נבדק ב-8 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Atashgah of Khinalig: the highest fire temple of the world. Hamazor Issue 1 2017 (1). World Zoroastrian Organisation
- ^ Azərbaycan Respublikası Nazirlər Kabineti tərəfindən təsdiq edilmiş tarix və mədəniyyət abidələrinin siyahısı
 | |
|---|---|
|
37555816חינליג (כפר)