שטיבל

ערך זה עוסק בסוג של בית כנסת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שטיבל (פירושונים).

השטיבל (ביידיש: בית קטן) הוא כינוי לבית כנסת קטן יחסית המשמש לתפילה, ללימוד תורה וכמקום מפגש לקהילה. השטיבל משמש גם לכינוסים, לסעודות שבת וחג (בעיקר בסעודה השלישית של שבת) ולמקום מפגש תרבותי וחברתי לחברי הקהילה. בית כנסת בו מתפלל האדמו"ר אינו מכונה בדרך כלל כשטיבל. בחצרות חסידיות אחדות (דוגמת חסידויות ברסלב ובויאן) נהוג לכנות את השטיבל בשם "קלויז".

רקע

מקורה של המילה הוא מיידיש ותרגומה, שטיבל - בית קטן, ואכן, משמו ניתן להבין שהוא משמש כבית שני, לבאים בשעריו.

הווי השטיבל התגבש בקרב חסידיות במזרח אירופה. האברכים הצעירים והבחורים היו יושבים בו כל היום ועוסקים בתורה ובחסידות, ואילו בעלי הבתים שהיו עסוקים כל היום בעבודת כפיים היו באים בבקרים ובערבים לתפילה, ללימוד משותף ולהתחזקות דתית. השטיבל מונה החל ממניין חברים ועד כמאה בתי אב. כאשר מנין חבריו של השטיבל גדל, ישנן חסידויות המפצלות אותו לשני שטיבלך, וזאת כדי לשמר את הווי השטיבל המתפוגג ככל שמנין חבריו מתרבים.

שטיבלאך כיום

כנגזר מן השטיבל החסידי המקורי, החלו לקרוא בזמננו בקהילות החרדיות לבתי הכנסת בהם יש מספר חדרים למנייני תפילה, בו זמנית, בשם "שטיבלאך" -(הטיית רבים יידישאית לשטיבל). ומטרתם היא לאפשר מקום תפילה מסביר פנים ובאווירה יותר משוחררת. בשונה מבית כנסת בו נהוגים סדרי ישיבה מסוימים, וזמני תפילה קבועים, השטיבלך פועל בכל שעות היממה ומכיל כבשגרה מתפללים מזדמנים^[1].