שון או'קלי
 | |||||
| לידה |
25 באוגוסט 1882 דבלין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1966 (בגיל 84) דבלין | ||||
| מדינה |
 אירלנד | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות גלאסנווין, דבלין | ||||
| מפלגה | פיאנה פול | ||||
| בת זוג |
מרי קייט ראיין פיליס | ||||
| |||||
שון תומאס או'קלי (באנגלית: Seán Thomas O'Kelly, באירית: Seán Tomás Ó Ceallaigh 25 באוגוסט 1882 – 23 בנובמבר 1966) היה מדינאי אירי שכיהן כנשיא אירלנד השני בין השנים 1959-1945. הוא היה חבר הדאל אירן, הבית התחתון מ-1918 ועד לבחירתו לתפקיד הנשיא.[1] במשך תקופה זו הוא כיהן כשר לענייני ממשל מקומי (1939-1932) וכשר האוצר (1945-1939). כמו כן הוא כיהן כסגן ראש הממשלה בין השנים 1945-1932, כשבין השנים 1937-1932 הוגדרת תפקידו כ"סגן נשיא המועצה המנהלת" של מדינת אירלנד החופשית ובין השנים 1945-1937 הוגדר תפקידו כטנשטה.
ראשית חייו
שון או'קלי נולד בדבלין והתחנך בבית ספר קתולי. ב-1898 הוא החל לעבוד בספרייה הלאומית של אירלנד כעוזר זוטר. באותה שנה הוא הצטרף לליגה הגלית, ב-1910 הוא נעשה חבר בוועד המנהל שלה וב-1915 מונה כמזכיר הכללי שלה.
פעילות בשין פיין
או'קלי הצטרף לשין פיין מייד עם הקמתה. הוא מונה כמזכיר הכבוד של התנועה ב-1908 ושימש בתפקיד זה עד 1925. ב-1906 הוא נבחר כחבר במועצת העיר של דבלין וכיהן בתפקיד זה עד 1924. או'קלי היה אחד החברים המייסדים של "המתנדבים האירים", ארגון צבאי לאומי, ב-1913. במרץ 1915 נסע או'קלי לניו יורק כדי לידע את הארגון האירי הרפובליקני שם, Clan na Gael, אודות התוכניות למרד של האחווה הרפובליקנית האירית (Irish Republican Brotherhood). פטריק פירס מינה את או'קלי להיות ראש הסגל שלו במקרה שהתקוממות כזו אכן תתרחש. לאחר מרידת חג הפסחא ב-1916 נכלא או'קלי, שוחרר ונעצר שוב. הוא נמלט ממקום כלאו בבריטניה ושב לאירלנד.
הבחירות הכלליות – 1918
בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 1918 נבחר או'קלי מטעם השין פיין.[2] יחד עם חברי פרלמנט אחרים במפלגתו הוא סירב לתפוס את מושבו בפרלמנט הבריטי. תחת זאת הם הקימו בדבלין פרלמנט אירי, שנקרא דאל אירן. או'קלי כיהן כיושב ראש הראשון שלו.
או'קלי שימש גם כשגריר של הרפובליקה האירית ודרש הכרה בה ושילובה בועידת השלום בפריז (1919) שהתקיימה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשעה שפנייתו לז'ורז' קלמנסו בסוגיה זו הייתה כנה, היא התעלמה מהעובדה שבמשך ארבע השנים הקודמות צרפת ובריטניה היו בעלות ברית.[3][4] במאי 1920 שלח או'קלי מזכר אודות המצב הפוליטי באירלנד לאפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר.[5]
השותפות עם דה ואלירה
או'קלי היה שותף קרוב של איימון דה ואלירה. יחד אתו הוא הביע התנגדות לחתימת האמנה האנגלו אירית בדצמבר 1921.
עם התפטרותו של דה ואלירה מתפקיד נשיא הרפובליקה האירית בינואר 1922, שב או'קלי מפריז לאירלנד כדי לנסות להגיע לפשרה כדי שדה ואלירה יוכל לשוב לתפקידו. דה ואלירה הזועם דחה את ההצעה והורה לאו'קלי לשוב לפריז.
במהלך מלחמת האזרחים האירית, נכלא או'קלי עד דצמבר 1923. לאחר מכן הוא בילה את השנתיים הבאות כשליח של שין פיין בארצות הברית.
מייסד פיאנה פול
ב-1926, כאשר עזב דה ואלירה את שין פיין כדי לייסד את מפלגת פיאנה פול, שב או'קלי לאירלנד ומונה כסגן הנשיא של המפלגה הרפובליקנית החדשה. במרץ 1927 הוא נעשה לעורך של עיתון המפלגה ולקח חלק משמעותי בגיוס התמיכה בה לקראת הבחירות של יוני 1927.
ב-1932, כאשר דה ואלירה זכה בבחירות שנערכו באותה שנה ונעשה לנשיא המועצה המנהלת (ראש הממשלה) של מדינת אירלנד החופשית, הוא מינה את או'קלי כסגנו. כמו כן מונה או'קלי כשר לענייני ממשל מקומי. או'קלי זכה למוניטין שנוי במחלוקת על חלקו בניסיונות להשפיל את מי שהיה אז המושל הכללי של מדינת אירלנד החופשית, ג'יימס מק'ניל. תקריות כמו מניעת תזמורת הצבא האירי לבצע את תפקידיה הטקסיים בנוכחותו של מק'ניל או עזיבתם של או'קלי ושל שר ההגנה, פרנק אייקן, את הטקס שהתקיים בנציגות הצרפתית בדבלין עם הגעתו של מק'ניל, גרמו נזק לשמו הטוב ולתדמיתו של או'קלי, במיוחד כאשר תקריות אלה השיגו את התוצאה ההפוכה.
מק'ניל פרסם את התכתובות שלו בנושא עם דה ואלירה שבן הוצג זה האחרון כמטופש, לפני התפטרותו והשארת התפקיד לבחירת מושל כללי חדש בידי ואלירה שסלד מעצם האפשרות שהוא יהיה קשור באיזו שהיא צורה עם תפקיד זה. להפתעת רבים, לא נכלל או'קלי בין המועמדים לתפקיד, ובמקומו מונה דונאל באקלי, המושל הכללי האחרון של אירלנד.
מועמדות לנשיאות אירלנד – 1938
ב-1938 עלתה האפשרות שדה ואלירה ימליץ על או'קלי לתפקיד החדש של נשיא אירלנד שהיה אמור להחליף את תפקיד המושל הכללי על פי החוקה החדשה. בכל אופן, האפשרות שראש עיריית דבלין, אלפרד בריין, שהיה ידידו של או'קלי, יכנס למרוץ לנשיאות והידיעה שלא או'קלי ולא אף פוליטיקאי אחר לא יצליח להביס את בריין, גרמו בסופו של דבר להסכמה כלל-מפלגתית, על פי הצעת מפלגת פינה גייל, שהמועמד המתאים יהיה דאגלס הייד, אירי-פרוטסטנטי, שמועמדותו הוצגה כאות הערכה על פועלו לטובת החברה האירית. הייד היה חובב השפה האירית, שייסד את "הליגה הגלית", אגודה תרבותית שקידמה את שימור השפה, המוזיקה, המחול והמסורות האיריות.
שר האוצר
ב-1939 מונה או'קלי כשר האוצר. הוא הבטיח את קבלתו של חוק הבנק המרכזי ב-1942. ב-17 ביולי 1942, באחד השלבים בתהליך החקיקה של החוק, הוא דחף לכך שהביטחונות לאשראי שיינתן על ידי הבנק יהיו רכושם של בעלי המניות ולא רכושו של העם האירי.
נשיא אירלנד
בשנת 1945 נבחר או'קלי בבחירות כלליות לתפקיד נשיא אירלנד ופרש מתפקידיו בממשלה. בשנת 1952 הוא נבחר ללא מתנגדים לתקופת כהונה שנייה. בתקופת כהונה זו הוא ערך ביקורים במדינות רבות באירופה וב-1959 הוא נשא נאום בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית. הוא פרש בתום תקופת כהונתו השנייה באותה שנה והוחלף על ידי פטרונו, איימון דה ואלירה.
בתקופת כהונתו כנשיא לא הזדמן לאו'קלי להעביר נוסחים של הצעות חוק לעיונו של בית המשפט העליון על פי סמכותו לפי סעיף 26 לחוקה. ב-1947 הוא כינס את מועצת המדינה כדי שתשקול את ההעברה לעיון בית המשפט של חלק 3 של חוק הבריאות, שסביבו פרץ משבר פוליטי, אך בסופו של דבר הכריע נגד העברת החוק לבית המשפט העליון.
ארבע פעמים במהלך תקופת כהונתו פיזר או'קלי את הפרלמנט על פי הצעת הטישך (ראש הממשלה). באף אחד מהמקרים לא נוצר מצב בו ראש הממשלה איבד את אמון הפרלמנט, כך שאו'קלי לא יכול היה להפעיל את סמכותו על פי החוקה לסרב לפזר את הפרלמנט על פי הצעתו. אחד המקרים הללו היה מורכב יותר. ב-1949, כאשר ממשלת האחדות הובסה בהצבעת מחטף בפרלמנט על נושא כלכלי, קיבל או'קלי עצה ממזכירו, מייקל מק'דנפי, שבאפשרותו לסרב להצעה של ראש הממשלה. בכל אופן, על בסיס הצבעה חוזרת שנערכה ביום המחרת ובה נצחה הממשלה, הגיש ראש הממשלה, ג'ון קוסטלו את בקשתו לאו'קלי שיפזר את הפרלמנט.
ביקורו בארצות הברית
או'קלי היה נשיא אירלנד הראשון שביקר בארצות הברית. הביקור נערך בחודש מרץ 1959. הוא הוזמן לנאום בפני שני בתי הקונגרס, אירוע חשוב לאירלנד, שנתפס כהכרה של ארצות הברית במדינה הצעירה ובעומד בראשה. ההיסטוריון ג'ון לי ציין כי הביקור סימל את סיומה של התקופה בה היו יחסי אי אמון בין ארצות הברית לבין אירלנד בעקבות מלחמת העולם השנייה. הן אירלנד והן ארצות הברית היו מדינות נייטרליות בשלבים הראשונים של המלחמה, אך ארצות הברית הצטרפה למלחמה ב-1941. העובדה שאירלנד המשיכה לדבוק בעמדתה הנייטרלית, הרגיזה את הפוליטיקאים האמריקאים במהלך המלחמה ולאחריה. משמעות הזמנתו של הנשיא לנאום בפני הקונגרס, הייתה שארצות הברית העניקה מחילה לאירלנד.[6]
מותו
שון או'קלי מת ב-23 בנובמבר 1966 בגיל 84, חמישים שנה לאחר מרידת חג הפסחא שהעלתה אותו על הבמה הציבורית. הוא נקבר בבית הקברות גלאסנווין שבדבלין. אשתו השנייה, פיליס, שאותה הוא נשא לאישה ב-1936. פיליס איבדה את תינוקה הראשון ולא הייתה מסוגלת ללדת ילדים נוספים. אשתו הראשונה הייתה אחותה של פיליס, מרי קייט, שאותה הוא נשא לאישה ב-1918. היא נפטרה בגיל 56 ב-1934. לזוג לא היו ילדים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Mr. Seán T. O'Kelly". Oireachtas Members Database. Retrieved 11 February 2012.
- ^ "Seán T. O'Kelly". ElectionsIreland.org. Retrieved 11 February 2012.
- ^ Letter to Clemenceau Feb 1919
- ^ O'Kelly and Gavan Duffy to Clemeceau, June 1919
- ^ Memorandum by Sean T. O'Ceallaigh to Pope Benedict XV
- ^
סרטון על או'קלי, כתבה באתר יוטיוב
| נשיאי אירלנד | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: דאגלס הייד |
נשיא אירלנד 1945-1959 |
הבא: איימון דה ואלירה |
23292975שון או'קלי