שבת ריחני
 שבת ריחני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | שבת ריחני |
| מין: | שבת ריחני |
| שם מדעי | |
 Anethum graveolens
| |
שֶׁבֶת רֵיחָנִי (שם מדעי: Anethum graveolens), הידוע יותר בשמו העממי, שמיר, הוא צמח חד-שנתי הצומח בדרום מערב ומרכז אסיה, וגם בישראל. שמיר הוא מין יחיד בסוגו, אם כי חלק מן הבוטניקאים קושרים אותו לאחישבת. אין לבלבל בינו לבין השומר, אף על פי שגם הוא משמש למאכל.
השמיר גדל לגובה של 40–60 ס"מ. גבעולו דק ועליו עדינים ודקים, באורך 10–20 ס"מ. חלוקת העלה הסופית היא בעובי של 1–2 מילימטרים, מעט עבים יותר מעלי השומר, הדומים לחוטים, בעובי של פחות מ-1 מילימטר, אך פחות עדינים. פרחי השמיר לבנים-צהבהבים, בתפרחות קטנות שקוטרן 2–9 סנטימטר. אורכם של זרעי השמיר 4–5 מילימטר ועוביים 1 מילימטר; והם ישרים או מעוקלים קמעה, עם קווים לאורכם.
השמיר נפוץ מאד במגוון סלטים ("סלטי מעדנייה") כגון סלט תירס, סלט מלפפונים, סלט סלק ועוד. יש המוסיפים אותו גם למחמצים, כגון מלפפון כבוש וכן למאכלים אפויים. מלבד שימושו כירק וכתבלין חי, ניתן להשתמש גם בעלי שמיר מיובשים כתבלין.
בימי-הביניים היה השבת מקובל כאחד הצמחים ששימשו קמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד המכשפות.[1]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שבת ריחני |
הערות שוליים
- ^ קריספיל, נסים, 1947-, תבלינים טעם הטבע, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשס"ז 2007
25343915שבת ריחני