ריינר שטאהל
 | |
| לידה |
בילפלד, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
איוואנובו, ברית המועצות  |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1911–1944 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית השדה של הלופטוואפה הרביעית | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
ריינר שטאהל (בגרמנית: Reiner Stahel; 15 בינואר 1892 – 30 בנובמבר 1955) היה קצין גרמני אשר פיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה. הוא ידוע בעיקר בשל נסיגתו מווילנה ובפיקוד על חיל המצב של ורשה במהלך מרד ורשה ב-1944. הוא נעצר על ידי ה-NKVD ברומניה, ובילה את שארית חייו בשבי הסובייטי.
ביוגרפיה
ראשית חייו
שטאהל נולד ב-15 בינואר 1892 בבילפלד. הוא התגייס לצבא הגרמני בשנת 1911 והצטרף לרגימנט הרגלים ה-130 (לורן ה-1), עמו לחם במהלך במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה, הוא עבר לפינלנד והצטרף לצבא הפיני שהשתתף במלחמת האזרחים הפינית.
ב-1933 נסע לגרמניה הנאצית שם עבד במשרד התעופה של הרייך, ולאחר מכן פיקד על גדודי נ"מ שונים של הלופטוואפה.
מלחמת העולם השנייה
בסוף מרץ 1941 מונה שטאהל למפקד רגימנט הנ"מ ה-34 (דיוויזיית הנ"מ ה-18), שלחם במהלך מבצע ברברוסה בהתקפה על מרכז רוסיה. ב-18 בינואר 1942 הוא קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 במרץ 1942 הוא הועלה לדרגת אוברסט. באפריל 1942 הוא מונה למפקד רגימנט הנ"מ ה-99 בגזרה הדרומית של החזית המזרחית, ובספטמבר 1942 הוא מונה למפקד דיוויזיית השדה של הלופטוואפה ה-4. במהלך הקרב על סטלינגרד, שטאהל פיקד על צוות קרב בחלק הדרומי של החזית המזרחית, וב-4 בינואר 1943 קיבל על פעולותיו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-21 בינואר 1943 הועלה לדרגת גנרל מיור ולאחר מכן הועבר לצי האוויר ה-4.
בסוף מאי 1943 הוא מונה למפקד חטיבת הנ"מ ה-22 החדשה באיטליה והופקד על ההגנה על מצר מסינה. לאחר הנסיגה הגרמנית מסיציליה וכניעתה של איטליה, מונה שטאהל למפקד הצבאי של רומא בספטמבר 1943.
ביולי 1944 פיקד על חיל המצב של וילנה במהלך מתקפת וילנה והצליח לדחות את תפיסת העיר על ידי הצבא האדום. על מאמציו, ב-28 ביולי 1944, הוענק לו תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל והועלה לדרגת גנרל לויטננט.
שטאהל הועבר לוורשה, שם היה אמור להגן על העיר מפני הצבא האדום המתקדם.[1] עם זאת, המתקפה הסובייטית הופסקה. במקום זאת, ב-1 באוגוסט החל מרד ורשה על ידי הארמייה קריובה הפולני. ביום הראשון של המרד, שטאהל הוקף במטה שלו בארמון הסקסוני, והוא איבד שליטה על המצב.[1] ב-4 באוגוסט ניתן הפיקוד על הכוחות הנאצים בוורשה למפקד הוואפן-אס-אס אריך פון דם באך-צלבסקי וכוחותיו של שטאהל הוכפפו למפקד החדש. עד 7 באוגוסט הגיעה חטיבת דירלוונגר לעמדות של שטאהל במרכז העיר, למרות שהוא לא שב לפקד על חיל המצב של העיר.
בסוף אוגוסט 1944, בעקבות ההפיכה ברומניה, שלח הפיקוד העליון של הוורמאכט את שטאהל לבוקרשט כמפקד קרבי. שטאהל נלקח בשבי על ידי הסובייטים יחד עם הגנרל אלפרד גרסטנברג לאחר מספר ימים, ושהה במחנות שונים עד מותו.
אחריתו
בשבי, הוא נעצר באוגוסט 1951 על ידי המשרד לביטחון המדינה של ברית המועצות כפושע מלחמה. בפברואר 1952, בית הדין הצבאי של הק.ג.ב. גזר עליו 25 שנות מאסר.
ריינר שטאהל מת מהתקף לב ב-30 בנובמבר 1955 במחנה שבויים 5110/48 וויקובו ליד איוואנובו ונקבר בבית הקברות הצבאי בצ'רנזי הסמוך.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Władysław Bartoszewski; Muzeum Powstania Warszawskiego (2004). Dni walczącej stolicy : kronika Powstania Warszawskiego (בפולנית). Warszawa: Muzeum Powstania Warszawskiego, Świat Książki. ISBN 978-83-7391-679-1.
33657907ריינר שטאהל