ואפן אס אס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ואפן אס אס
סמל הואפן אס אס
סמל הואפן אס אס
פרטים
שיוך אס אס
סוג זרוע צבאית
נתוני היחידה
כוח אדם 38 דיוויזיות ויחידות נלוות
פיקוד
מפקדים היינריך הימלר

ואפן אס אס (גרמנית: Waffen-SS, "אס אס חמוש") הייתה הזרוע הצבאית של האס אס, שלחמה לצד הוורמאכט במלחמת העולם השנייה והייתה כפופה למפקד האס אס, היינריך הימלר. היחידה הוקמה בשנת 1933 כיחידת אבטחה לראשי המפלגה הנאצית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הפכה לזרוע צבאית נוספת, שכוחה הגיע בשיאו להיקף של 38 דיוויזיות לוחמות ויחידות קומנדו, ומעל 950 אלף חיילים, חלקם מתנדבים ממדינות כבושות ואוהדי הנאצים. בדומה לוורמאכט, גם הוואפן אס אס היה אחראי לביצוע פשעי מלחמה רבים וכחלק מהאס אס הוכרז כארגון פשע במשפטי נירנברג[1] על מנת לאפשר העמדה לדין של חברים בו.

הקמת האס אס והוואפן אס אס

ערך מורחב – אס אס
מסדר של יחידת המשמר לייבשטנדרטה, 1935.

הוואפן אס אס היה הזרוע הצבאית של ארגון האס אס (SchutzStaffel - "יחידות הגנה"), שבעצמו היה גוף מיוחד שהוקם על ידי אדולף היטלר, ונועד להיות יחידת מגן הכפופה להוראותיו האישיות, להבדיל מהאס אה (ס.א, Sturm Abteilung – "יחידת הסער"), פלוגות הסער של המפלגה הנאצית (NSDAP), שהיו תחת פיקודו של ארנסט רהם (Röhm); היטלר ראה ברהם סכנה חמורה במאבק על הנהגת המפלגה[2].

האס אס כונה בתחילה "משמר המטה" (Stabswache). יחידות ראשונות בעלות אופי צבאי החלו להתגבש עם עליית הנאצים לשלטון. ב-17 במרץ 1933 הקים יוזף דיטריך ("זפ"), בהוראתו הישירה של היטלר, יחידה בשם "משמר הראש – אדולף היטלר" (Leibstandarte – Adolf Hitler), שנועדה לשמש כמשמר ראש וכמשמר טקסי לבנייני המפלגה. היחידה אומנה על ידי חטיבת חיל הרגלים מספר 9 של הרייכסווהר (Reichswehr), צבא רפובליקת ויימאר, שבסיסה היה ליד ברלין. יחידת "משמר הראש" השתתפה ב"ליל הסכינים הארוכות" (30 ביוני – 1 ביולי 1934), שבו חיסל האס אס, בהנחייתם של היטלר, הרמן גרינג והיינריך הימלר, את ראשי האס אה, ובהם רהם. במהלך "ליל הסכינים הארוכות" ניצל הימלר, שהיה ראש האס אס, את האירוע ואת המהומה שנוצרה, לחיסול מתנגדי שלטון אחרים. הדבר בוצע על ידי יחידות נוספות, שנקראו "יחידות האזעקה הפוליטיות" (Politsche Bereitschaft). היכולת המרשימה שגילו יחידות אלה עוררה את הימלר לתכנן כוח צבאי משלו, שכונה "כוח הכוננות" (Verfügungstruppe). יחידה זו כללה שלוש חטיבות, ועל פי הצו שהוציא שר ההגנה ורנר פון בלומברג ב-24 בספטמבר 1934, הוחלט כי כוח האס אס החמוש לא יעלה על שלוש חטיבות, וכי בשעת מלחמה הן תהיינה כפופות לצבא הגרמני, הוורמאכט (Wehrmacht), ובזמן שלום - למשרד ההגנה. למרות הגבלה זו השיג האס אס הצלחה גדולה, והוכר על ידי המדינה ככוח צבאי עצמאי ונפרד לצד הצבא[3].

התעצמות הוואפן אס אס

חיילי דיוויזיית האס אס השלישית, ברית המועצות, 1942.

מכאן ואילך הפכו יחידות צבאיות אלו לנושא למאבק מתמיד בין האס אס לבין הצבא הגרמני; האס אס שאף להגדיל ככל האפשר את כוחו, לעומת הצבא שחשש שגידולן של יחידות אלו יבוא על חשבונו בכוח אדם, ציוד ובכלל בעמדתו הבכירה. בהדרגה, ועל ידי תכסיסים שונים, הגדיל הימלר את כוחו ויכולתו של צבאו הקטן. הוא עשה זאת, בין השאר, על ידי ניצול סמכותו כמפקד עליון של המשטרה להקמת יחידה צבאית מורכבת משוטרים, ה-Polizeidivision – "אוגדת המשטרה". על תיאודור אייקה הוטל להקים יחידה נוספת בשם יחידות גולגולת המת (טוטנקופּפ-פֵרבֶנדֵה, -SS Totenkopfverbände) משומרי מחנות הריכוז. המאבק נמשך עד פברואר 1938, עת הודחו הגנרלים ורנר פון בלומברג, שר ההגנה, וורנר פון פריטש, ראש המטה הכללי של הצבא, לאחר קנוניה שרקחו נגדם הימלר וריינהרד היידריך, ראש המודיעין של הימלר, באירוע המכונה פרשת בלומברג-פריטש[4].
נפילתם של המתנגדים העיקשים ביותר לכוחות החמושים של האס אס הקלה על הימלר עוד יותר בעיצוב כוחו הצבאי. עם הזמן הפך האס אס החמוש – שהחל להיקרא ואפן אס אס החל מנובמבר 1939 – לכוח עילית, מאומן בצורה שונה מן הצבא הרגיל, וחדור באידאולוגיה הנאצית.

ארגון מחדש במלחמת העולם השנייה

הפעילות המלחמתית הראשונה שבה השתתפו יחידות האס אס החמוש הייתה הפלישה לפולין, בספטמבר 1939. יחידות האס אס, שסופחו ליחידות הצבא הרגיל, לא הפגינו יכולת יוצאת דופן[5]. פיקוד הוואפן אס אס החליט, על מנת לשפר את יעילותן של יחידותיו, לגבש אותן לאוגדות, ובהמשך לגיס (כוונה שהצבא התנגד לה). בפלישה לארצות השפלה ולצרפת, במאי–יוני 1940, הופעלו ארבע אוגדות: "משמר הראש", "כוח הכוננות", "גולגולת המת", ו"משטרה". עתה הופעל הוואפן אס אס כיאות, ויחידותיו לחמו היטב ובהצטיינות. אוגדת "גולגולת המת" "תרמה" תוספת נוספת לשמו של הוואפן האס אס: פשע מלחמה, שבוצע כאשר אחת מיחידותיה הוציאה להורג, במהלך הקרבות בצרפת, כמאה שבויים בריטים. זה היה אות מבשר לבאות[6].

שיאו של הוואפן אס אס

קובץ:Briefmarke Waffen SS.jpg
חיילי ואפן אס אס על בול דואר גרמני משנת 1943

לאחר הקרב על צרפת, החל הוואפן אס אס לגייס לוחמים נוספים לשורותיו. הגיוס בוצע מן האזורים הכבושים המערביים, ומן הגרמנים האתניים, החיים בדרום אירופה, במדינות שעתה הפכו לבעלות בריתה וגרורותיה של גרמניה: הונגריה, יוגוסלביה, סלובקיה ורומניה. משני מקורות אלו הקימו שתי אוגדות נוספות - דיוויזיית "ויקינג" (Wiking), שהורכבה ממתנדבים מערב אירופים בעיקר, ו"הנסיך אויגן" (Prinz Eugen), שהורכבה מגרמנים אתניים בעיקר. יחידות אלו השתתפו בכיבוש הבלקנים, יחד עם שאר הצבא הגרמני ויחידות הוואפן אס אס הוותיקות יותר (בהן "כוח הכוננות", שכונתה עתה דיוויזיית "הרייך" – Das Reich). "הנסיך אויגן" נשארה ביוגוסלביה, למשימות שיטור נגד הפרטיזנים, שהחלו לפעול ביוגוסלביה באותו הזמן, ושאר היחידות השתתפו בפלישה הגרמנית לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941.

הפלישה לברית המועצות הגשימה, למעשה, את ייעודו של הוואפן אס אס, שהוגדר כעת כצבא ארי, טהור גזע, הנלחם ב"תת–האדם הסלבי", בבולשביזם העולמי, למען יצירת מה שהוגדר "מרחב מחיה" (Lebensraum), עבור האריים, כחזונו של היטלר. כוחות הוואפן אס אס התבלטו בלחימה וגם במעשי אכזריות כלפי האוכלוסייה האזרחית, ובמיוחד היהודית, גם בתקופת החורף הנורא של סוף 1941.

ב-1942 הוסבו חלק מיחידות הוואפן אס אס ליחידות שריון וחיל רגלים משוריין (חרמ"ש), ומשקלן בשדה הקרב עלה עוד יותר. הדבר בלט במיוחד לאחר התבוסה בסטלינגרד. באביב 1943 הובילו יחידות ואפן אס אס את מתקפת הנגד המוצלחת של קבוצת ארמיות דרום הגרמנית בפיקודו של אריך פון מאנשטיין, ובקיץ אותה שנה הוביל קורפוס הפאנצר אס אס ה-2 את המתקפה על האגף הדרומי של "בליטת" קורסק, הצליח להבקיע דרך מערך ההגנה הסובייטי העמוק ונבלם לבסוף רק בקרב פרוחורובקה ב-12 ביולי. מכאן ואילך הפכו יחידות הוואפן אס אס ל"מכבי השריפות" של הצבא הגרמני, ובלמו שוב ושוב את מתקפות הצבא הסובייטי, ולאחר כך, את התקדמות צבאות בעלות הברית המערביים, בגזרות השונות. הם הובילו את קרב המגננה הממושך על בודפשט ואת ההתקפה בהרי הארדנים, בדצמבר 1944. חיילי ואפן אס אס המשיכו להילחם על חורבות ברלין, עד 8 במאי 1945[7].

בשיאו כלל הוואפן אס אס 38 דיוויזיות - 7 דיוויזיות שריון מובחרות, דיוויזיות חיל רגלים ודיוויזיות מתנדבים ממדינות שונות - לרבות קרואטיה, אוקראינה, לטביה, הונגריה, אסטוניה, אלבניה, הולנד, בלגיה, רוסיה, איטליה ופינלנד. חלק מן הדיוויזיות נמנו עם יחידות העילית של הוורמאכט, וצוידו במיטב הציוד שעמד לרשותו, אך יחידות אחרות לא עמדו ברף זה. לרשימת הדיוויזיות בוואפן אס אס ראו כאן[8].

פשעי מלחמה שבוצעו על ידי הוואפן אס אס

אנשי וואפן אס אס צופים ברציחתו של היהודי האחרון בוויניצה.

החל מראשית מלחמת העולם השנייה וכלה בימים האחרונים של המלחמה ביצעו המשרתים בוואפן אס אס פשעי מלחמה כנגד אזרחים וחיילים לאורכה ולרוחבה של אירופה.

בין פשעי המלחמה שזכו לפרסום היו הטבח במלמדי, הטבח באורדור-סור גלן, הטבח בפוסה ארדיאטינה, טבח דיסטמו, טבח וויניצה, טבח וולה, הטבח במהלך מבצע קוטובוס, טבח מרזבוטו ועוד.

בנוסף היו חילופים קבועים של כוח אדם בין שומרי מחנות הריכוז ויחידות הוואפן אס אס, כך למשל הוקמה דיוויזיית האס אס השלישית טוטנקופף על בסיס יחידת שומרי מחנות הריכוז שנשאה את אותו שם ומפקדו לשעבר של מחנה הריכוז דכאו פיקד עליה, בדומה לכך סופח סגל מחנה הריכוז וההשמדה חלמנו לדיווזית האס אס השביעית "פרינץ אויגן" במהלך הפעילות ביוגוסלביה וחזר לאחר מכן להמשיך במלאכת ההשמדה במחנה חלמנו[9].

גיוס פושעים לוואפן אס אס

ככל שהתארכה המלחמה גבר הצורך בכוח אדם טרי בוואפן אס אס ולכן נאלצו מפקדיו לגייס גם פושעים ואפילו אסירי מחנות ריכוז לשעבר שהעדיפו את השירות בוואפן אס אס על המשך השהות במחנה הריכוז[10].

הפושעים רוכזו בדיוויזיית דירלוונגר שנקראה על שם מפקדה ש"הצטיינה" בביצוע פשעי מלחמה כדוגמת טבח וולה במרד וורשה.

גיוס לא גרמנים לוואפן אס אס

לגיוס הזר לוואפן אס אס היו מספר סיבות:

  1. בעיית כוח אדם: בעיה זו נבעה משני מקורות. ראשית, הוואפן אס אס נועד להיות "חיל משמר עילית", וככזה, דרישותיו הפיזיות והמנטליות היו גבוהות – בתחילה גויסו לוואפן אס אס רק מועמדים שהיתמרו לגובה 1.80 מטר ומעלה, ומתחת לגיל 23; אפילו סתימה בשן הייתה יכולה להוות בסיס לדחיית המגויס[11]. דרישות כאלה מקשות על מציאת מגויסים רבים; אף על פי שרף הגיוס הורד בהמשך, עדיין הייתה דרישה לסטנדרט גבוה של מגויסים. שנית, הוורמאכט הטיל מגבלות על הגיוס לוואפן אס אס, ודרש שהמגויסים אליו יהיו מתנדבים בלבד. הצבא התיר לוואפן אס אס להשתמש בלשכות הגיוס הצבאיות, אך בדרך זו גם יכול היה לפקח מי מתנדב, ולמנוע גידול במספר המתנדבים[12].
  2. אידאולוגיה: האידאולוגיה הנאצית ראתה בגרמנים האתניים גרמנים לכל דבר, ובעמים הצפון אירופיים – פלמים, הולנדים, סקנדינבים ובריטים – עממים "גרמאניים". עמים אלו נחשבו בעיניהם כעמים מאותו מוצא הינדו–ארי, גרמאני, שנחשב בעיני התורה הנאצית כבסיסה של התרבות האירופית, והעומדת כבלם מול היהדות והסלאבים. לכן נחשבו העמים הצפון אירופיים לבעלי פוטנציאל להצטרפות לרייך השלישי, כחברים לעתיד, שווי זכויות (אך תחת שלטון גרמני, וללא מדינות נפרדות לעצמם).

הקריאה הראשונה לגיוס זרים לוואפן אס אס באה כבר ב-1938. הימלר קרא לעמי אירופה הצפונית להצטרף למאבקה של גרמניה[13]. במאי 1940 שירתו בוואפן אס אס חמישה אמריקאים, שלושה שוודים וארבעים וארבעה שווייצרים[14].

גיוס הגרמנים האתניים

מחוץ לשטחי הרייך חיו ב-1933, על פי אומדן גרמני, כ-7 מיליון גרמנים אתניים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון החלו להיווצר בקרב מיעוטים אלו מפלגות דומות, ומכל מקום החלה הרגשת קרבה בין מיעוטים אלו לגרמניה ולמסר של עליונות העם הגרמני מעל כל אירופה. הוואפן אס אס הקדיש תשומת לב רבה למיעוטים אלו, גם בגלל התאוריות הנאציות, וגם בשל המאבק המתמיד בצבא הגרמני על מגויסים לארגון. עם כיבוש אוסטריה וחבל הסודטים ב-1938 סופחו חבלים אלו לגרמניה, ושם חלו אותן מגבלות על התנדבות לוואפן אס אס כמו בגרמניה. ואולם, הצבא הגרמני לא הכיר בגרמנים החיים ברומניה, יוגוסלביה, סלובקיה, והונגריה כבגרמנים, והוואפן אס אס ניצל פרצה זו, כדי לפנות למיעוטים אלו, ולגייס חיילים לארגון.

הקשר נוצר על ידי "לשכת הקשר לפולקסדויטשה" ( Volksdeutche Mittelstelle – VoMi). היוזם והדוחף לרעיון היה גוטלוב ברגר (Berger), ראש משרד הגיוס של הוואפן אס אס, שראה את המיעוטים הגרמנים בדרום אירופה כמוקד לגיוס. בכל המקומות, למעט סלובקיה (מדינת החסות של גרמניה) נתקל הגיוס בהתנגדות של ממש, עד לאחר כיבושה של יוגוסלביה, באפריל 1941. בעת הפלישה נעו חלק מיחידות הוואפן אס אס דרך הונגריה ורומניה, להסתערות לתוך יוגוסלביה ויוון, ובדרך הסתפחו אליהם צעירים גרמנים אתניים, שהועלו לכלי הרכב של הוואפן אס אס כאשר אלו עברו באזוריהם. לאחר כיבוש יוגוסלביה, הפכה מלאכת גיוס הגרמנים האתניים לוואפן אס אס לקלה יותר מבעבר, למרות שלא הייתה פשוטה גם בשלב זה. ביוגוסלביה היו ריכוזים של גרמנים אתניים בשני מקומות עיקריים: קרואטיה וסרביה. בסרביה יכול היה הוואפן אס אס לנהל מערכת גיוס כמעט ללא הפרעה, אך בקרואטיה ובשאר המדינות נאלצו הגרמנים לנהל משא ומתן עם הממשלות השונות, על הגיוס. בקרואטיה וסלובקיה הניחו לגרמנים לבצע גיוס כמעט בלתי מופרע, הונגריה הצרה את צעדי הגרמנים, ורומניה התנגדה לחלוטין לרעיון.

לאחר התבוסה בסטלינגרד איבדו הגרמנים את כל עכבותיהם מן העבר ופנו להכריח את גרורותיהם להניח להם לגייס את הגרמנים האתניים שבתחומן. כאשר נכבשה הונגריה במרץ 1944, היו הגרמנים יכולים לגייס ללא הפרעה את הגרמנים האתניים בארץ זו. גם בקרואטיה עבר הגיוס מהתנדבות לכפיה של ממש; הסתבר שהגרמנים האתניים לא ששו להתגייס לוואפן אס אס, לאחר שגילו כי אין ממש קשר אמיתי בינם לבין גרמניה.

מקור נוסף לגיוס היה מבין הגרמנים שהועברו מן השטחים של פולין שהועברו לברית המועצות, במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. האס אס קיבל את הסמכות לניהול מחנות עקורים אלו, כמו גם לטיפול במיעוטים הגרמנים שחיו בארצות הבלטיות, שנכבשו לאחר פלישתה של גרמניה לברית המועצות, ביוני 1941; הוואפן אס אס הפך אוכלוסיות אלה למקור נוסף לגיוס[15].

גיוס הגרמאנים הצפון אירופים

רעיון גיוס הגרמאנים לוואפן אס אס הועלה על ידי ברגר לאחר כיבוש ארצות השפלה, דנמרק, ונורווגיה, במאי 1940. בארצות אלו היו מפלגות נאציות או פשיסטיות, שעליהן ניתן להסתמך לגיוס חיילים; מעבר לכך, הצבא הגרמני לא יכול למנוע גיוס חיילים ממקומות אלו. באפריל 1940 הוקם רגימנט דני – נורווגי בשם "Nordland", ובמאי אותה שנה הוקם רגימנט הולנדי – פלמי בשם "Westland". בפברואר 1941 צורף לשני הרגימנטים רגימנט גרמני - "Germania". שלושת הרגימנטים הללו יצרו את הדיוויזיה "Wiking". לאוגדה זו צורף גדוד חיילים פינים, וותיקי מלחמת החורף, שהיו מעוניינים להמשיך ולהילחם בסובייטים. גדוד זה היה אחת היחידות הזרות המעולות ביותר בוואפן אס אס[16]. המגויסים המערב אירופים הגיעו לוואפן אס אס מסיבות רבות: רצון להרפתקה; התרשמות מהצלחת הגרמנים; התחמקות מעונש על פשעים פליליים; כתוצאה מהבטחות על שטח ואחוזה שיינתנו במזרח; כדי להימנע מעבודות כפייה בגרמניה; וגם מסיבות אידאולוגיות: רגשות אנטי-בריטיים ושנאה לבולשביזם[17].

יחידות נוספות שגויסו ממערב אירופה היו ה"לגיונות הלאומיים", שבאו מהולנד, נורווגיה, דנמרק ופלנדריה. את הלגיון הוואלוני (שבראשו עמד לאון דגרל) ואת הלגיון הצרפתי (Legion des Volontaires français contre le Bolshevisme – לגיון המתנדבים הצרפתי האנטי-בולשביקי), דחה הוואפן אס אס והעביר לטיפול הצבא הגרמני, משום שאנשי לגיונות אלו לא נחשבו כ"טהורים גזעית" מספיק עבור הוואפן אס אס (כך היו גם חיילי ה"אוגדה הכחולה" הספרדית, שנשלחה להילחם בחזית המזרחית). רק בשלב מאוחר יותר צורפו לגיונות אלו לוואפן אס אס. הוואפן אס אס תכנן להקים גם לגיון שווייצרי ולגיון שוודי, אולם הדבר לא הסתייע בידו, לאור התנגדות ממשלות אותן ארצות.

מכשלה נוספת, חמורה מאוד, בגיוס לוואפן אס אס היה יחס אנשי הארגון הגרמניים למתנדבים הזרים. במקרים רבים העליבו והתעללו מדריכים גרמניים את הטירונים, במיוחד הפלמיים שבהם. מתנדבים זרים היו גם העריקים הראשונים מהוואפן אס אס, עובדה שמשכה ביקורת רבה על הטיפול במתנדבים[18]

עד 1942 התגייסו ללגיונות וליחידות הוואפן אס אס השונות כ-10,000 גרמאנים. הוואפן אס אס שינה את גודל היחידות, כדי להתאימן ללחימה בחזית המזרחית, שם התברר כי מסגרות קטנות כמו לגיון (שווה ערך לכמה גדודים), אינן נחשבות בהיקף הלחימה הנרחב ששרר בחזית זו. הלגיונות אוחדו לאוגדה אחת – Nordland שמה, ואחר כך הוקמו מסגרות נוספות. ב-1943 הועבר כל נושא הלגיונות לוואפן אס אס, שצירף אליו כעת גם את המתנדבים הצרפתים, הוואלונים, והספרדים ליחידות שונות, כאשר הצרפתים הופכים לאוגדת Sharlaman והוואלונים הופכים לאוגדת Wallonia, בפיקודו של דגרל. סה"כ שירתו בוואפן אס אס 125 אלף מערב אירופים וסקנדינביים.

גיוס חיילים לא ארים לוואפן אס אס

חג' אמין אל-חוסייני סוקר מסדר של חיילי דיוויזיית האס אס ה-13, נובמבר 1943

למרות שתשומת לב ניתנה בדרך כלל למתנדבים המערב אירופים והסקנדינבים לוואפן אס אס, הרי שבפועל שירתו בוואפן אס אס יותר חיילים ממוצא מזרח אירופי. כיבוש הבלקנים באפריל–מאי 1941, והפלישה לברית המועצות ביוני 1941 חשפו בפני הוואפן אס אס קבוצות שונות באוכלוסייה הכבושה, שהיו מוכנות להצטרף למאמץ המלחמה הנאצי.

מקור ראשון לגיוס היה בבוסניה והרצגובינה, שם מצאו הגרמנים אוכלוסייה מוסלמית, שונאת סרבים. הנאצים קיוו להשתמש בחיילים אלו כדי שילחמו בפרטיזנים הסרבים, וכן כאמצעי לגיוס העולם הערבי לצד גרמניה. האוגדה הבוסנית הוקמה ב-1943, וניתנו לה כמה פריבילגיות מיוחדות: אימאמים צמודים לכל יחידה (וזאת למרות האופי האנטי-דתי של האס אס), ולבוש מיוחד – כובעי "פאז" (Fez) גבוהים. אולם הציפיות שתלו הגרמנים בהקמת היחידה המוסלמית נכזבו: היחידה החדשה, דיוויזיה הררית מס' 13, חאנדיאר אס אס שמה, התמרדה בעת אימוניה בדרום צרפת והסכימה לשרת בבוסניה בלבד; גם שם הגבילה עצמה לטבח, אונס וביזת כפריים נוצריים, ולא ללחימה בפרטיזנים. תופעה זו חזרה על עצמה בשתי אוגדות מוסלמיות נוספות שהוקמו על בסיס האוכלוסייה האלבנית מחבל קוסובו, דיוויזיה הררית מס' 23, קאמא אס אס ודיוויזיה הררית מס' 21, סקנדרבג אס אס שמן. כל היחידות הללו פורקו במהלך 1944, ונשקם הועבר ליחידות ואפן אס אס יעילות יותר.[19]

יחידה אחרת, שגם היא גויסה מתוך רגשות אנטי-בריטיים, הייתה יחידה הודית (הלגיון ההודי), שאנשיה גויסו מבין שבויי המלחמה ההודים, ששירתו בצבא הבריטי. בראשה עמד סובהאז צ'נדרה בוסה, מנהיג הודי קיצוני שעמד בראש הארגון האנטי-בריטי ה"צבא ההודי הלאומי". יחידות של צבא זה נלחמו היטב מול הבריטים במזרח הרחוק בשירות היפנים, אך לאכזבת הגרמנים אותן יחידות לא ששו להילחם עבור לבנים אחרים, נגד אדוניהם לשעבר[20].

סמל דיוויזיית האס אס ה-13

לאחר הפלישה לברית המועצות מצאו הגרמנים עמים שונים שגילו התלהבות ראשונית ורצון לסייע להם, ובעיקר באוקראינה, במדינות הבלטיות ובקווקז. שבועות ספורים לאחר הכיבוש הגרמני של לטביה ואסטוניה, ארגנו הוורמאכט והוואפן אס אס גדודי "אבטחה" (Schutymanns Batallion). גדודים אלו סייעו לצבא הגרמני בשלטון על ארצות הבלטיות, וברצח היהודים, מעשה אותו ביצעו בהתלהבות רבה. הוקמו שלוש אוגדות, אחת אסטונית ושתיים לטביות, כאשר חלק מן החיילים בהן גויסו בכפייה. למרות מאמצי הגרמנים ליטאים סירבו להתגייס לוואפן אס אס, ובשל כך כמה עשרות מהם נורו למוות על ידי הגרמנים. שלוש האוגדות הבלטיות לחמו עד סוף המלחמה ביעילות רבה (כולל על חורבותיה של ברלין, מעל הבונקר של היטלר), ולאחר המלחמה הוסגרו שרידיהן לסובייטים, שהוציאו להורג את רובם והגלו את השאר למחנות בסיביר.[21]

מקור אחר לגיוס הגיע מן הקווקז, שנכבש (חלקו הגדול) באוגוסט 1942. בני עמים שונים – צ'צ'נים, קלמיקים, טטרים, קוזאקים, גאורגים (גרוזינים), ארמנים ועוד – הצטרפו למלחמה כנגד ברית המועצות, והגרמנים אף יצרו שתי אוגדות קוזאקים, ששירתו בוואפן אס אס (אוגדה מספר 15). מלבד בני הקווקז שירתו בוואפן אס אס גם טורקמנים, בולגרים, הונגרים ורומנים. הסובייטים התנקמו לאחר המלחמה בכל העמים הללו[22] (ראו גם: הלגיון הגאורגי (1941 - 1945)).

למרבה התמיהה, גויסו גם סלאבים לוואפן אס אס. גיוס מי שנתפסו על פי האידאולוגיה הנאצית כ"תת האדם הסלאבי" התאפשר לאחר ההסכמה לגיוס מוסלמים לוואפן אס אס, ולאחר מצוקתה הגוברת והולכת של גרמניה מול התעצמותה של ברית המועצות[23]. אוגדה אוקראינית ושמה "גליציה" (Galicia) אורגנה באמצע 1943; הגרמנים ניצלו ניצול ציני את שאיפות האוקראינים לעצמאות, ומנהיגיהם גילו נאיביות רבה מול הצעות הגיוס הגרמניות. האוגדה הופעלה בתחילת 1944, בדרום רוסיה, בדיכוי המרד הסלובקי, באוקטובר 1944, ואחר כך נגד הפרטיזנים של טיטו, בצפון מערב יוגוסלביה. גם חיילי אוגדה זו הוסגרו לסובייטים לאחר המלחמה, והם הוציאו את אנשיה להורג[24]. גם צבאו של הגנרל הסובייטי לשעבר, אנדריי ולאסוב, שהורכב מחיילי הצבא האדום ממוצא אוקראיני, שנפלו בשבי הוורמאכט והסכימו לשרת נגד הצבא האדום צורף לוואפן אס אס החל מ-1943. גם אלה הוסגרו לסובייטים לאחר המלחמה, וגורלם היה דומה[25].

לקראת סוף המלחמה אף גויסו צוענים ישירות ממחנות הריכוז לשירות בוואפן אס אס להגנת ברלין[10].

יחידות הוואפן אס אס

דיוויזיות האס אס שירתו לרוב בתוך קורפוסים של האס אס, או כיחידות נפרדות אשר שולבו עם יחידות ורמאכט. בוואפן אס אס הוקמו שתי ארמיות בלבד, אשר התקיימו לפרק זמן קצר יחסית. בנוסף הוקמו לאורך המלחמה בתקופות שונות, סך הכל 18 קורפוסים ו-38 דיוויזיות ואפן אס אס. הדיוויזיות היו עמוד השדרה של האס אס, כל אחת בעלת מבנה אורגני, מסורת ויוקרה משלה. לעומת הדיוויזיות, הקורפוסים והארמיות הוקמו ופורקו במהלך הלחימה ובדרך כלל כללו מבנה פיקודי חלול, כאשר דיוויזיות שונות נהגו לעיתים לנוע בין מהארמיות והקורפוסים השונים.

שם שנים יעוד הערות שם שנים יעוד הערות
ארמיות
ארמיית פאנצר אס אס השישית 1944 - 1945 משורינת ארמיית פאנצר אס אס ה-11 1944 - 1945 משורינת
קורפוסים
קורפוס פאנצר אס אס הראשון 1943 - 1945 משוריין קורפוס פאנצר אס אס השני 1942 - 1945 משוריין
קורפוס פאנצר אס אס השלישי 1944 - 1945 משוריין קורפוס פאנצר אס אס הרביעי 1944 - 1945 משוריין
קורפוס אס אס הררי החמישי 1944 - 1945 הררי קורפוס האס אס השישי 1943 - 1945 כלל את שתי הדיוויזיות הלטביות.
קורפוס הפאנצר אס אס השביעי משוריין שמו הקודם של הקורפוס הרביעי. קורפוס האס אס השמיני תוכנן ב-1945 אך לא הוקם.
קורפוס אס אס הררי התשיעי 1944 - 1945 הררי נקרא גם הקורפוס הקרואטי. קורפוס האס אס העשירי 1945 הורכב משאריות הקורפוס ה-14.
קורפוס פאנצר אס אס ה-11 משוריין קורפוס האס אס ה-12
קורפוס האס אס ה-13 1944 - 1945 קורפוס האס אס ה-14
קורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15 1945 פרשים/ממוכן קורפוס האס אס ה-16
קורפוס האס אס ה-17 משוריין קורפוס האס אס ה-18
מס' סמל כינוי שם שנים יעוד הערות כוח אדם מקסימלי
דיוויזיות
1 לייבשטנדרטה דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה 1923 - 1945 משורינת מיחידות הואפן אס אס הראשונות שהוקמו. ראשיתה בתור המשמר האישי של היטלר. 20,844 (1942)
2 דאס רייך דיוויזיית האס אס השנייה 1939 - 1945 משורינת 20,184 (1944)
3 טוטנקופף דיוויזיית האס אס השלישית 1939 - 1945 משורינת הוקמה על בסיס יחידת שומרי מחנות הריכוז בעלת אותו שם. 21,186 (1942)
4 משטרה דיוויזיית האס אס הרביעית 1939 - 1945 ממוכנת 19,377 (1941)
5 ויקינג דיוויזיית פאנצר אס אס החמישית 1940 - 1945 משורינת הורכבה ממתנדבים מארצות השפלה וצפון אירופה. 17,347 (1941)
6 נורד דיוויזיית אס אס הררית השישית 1941 - 1945 הררית נוסדה כדי לשרת בסקנדינביה ובחוג הארקטי. 21,247 (1942)
7 הנסיך אויגן דיוויזיית אס אס הררית השביעית 1942 - 1945 הררית הורכבה ממתנדבים בעלי מוצא גרמני מהארצות מזרח אירופה. 21,120 (1943)
8 פלוריאן גאייר דיוויזיית פרשים אס אס השמינית 1942 - 1945 פרשים/ממוכנת הרבה מחייליה גויסו במזרח אירופה. 13,000 (1944)
9 הוהנשטאופן דיוויזיית פאנצר אס אס התשיעית 1943 - 1945 משורינת 19,611 (1943)
10 פרונדסברג דיוויזיית פאנצר אס אס העשירית 1943 - 1945 משורינת 19,313 (1943)
11 נורדלנד דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-11 1943 - 1945 ממוכנת הורכבה בעיקר ממתנדבים מצפון אירופה. 11,749 (1943)
12 היטלר-יוגנד דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד 1943 - 1945 משורינת הדיוויזיה הורכבה משורות נוער היטלר שהגיעו לגיל הגיוס בשנת 1943. 21,482 (1943)
13 הנדשאר דיוויזיית אס אס הררית ה-13 1943 - 1944 הררית גם הדיוויזיה הקרואטית הראשונה, הורכבה מחיילים מוסלמים-בוסנים. 21,065 (1943)
14 גליציה דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-14 גליציה 1943 - 1945 חיל רגלים נקראה גם "SS Schuetzen Division "Galizien (דיוויזיית קלעי האס אס גליציה) וגם הדיוויזיה האוקראינית הראשונה. הוקמה ממתנדבים אוקראינים. 22,000 (1944)
15 דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-15 1943 - 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה הלטבית הראשונה. 20,291 (1943)
16 רייכספיהרר דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-16 1943 - 1945 ממוכנת 14,223 (1943)
17 גץ פון ברליכינגן דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-17 1943 - 1945 ממוכנת 18,354 (1944)
18 הורסט ווסל דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-18 1944 - 1945 ממוכנת חייליה גויסו בעיקר בקרב הונגרים ממוצא גרמני. 11,000 (1944)
19 דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-19 1943 - 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה הלטבית השנייה. 10,592 (1944)
20 דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-20 1943 - 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה האסטונית הראשונה. 15,382 (1944)
21 סקנדרבג דיוויזיית אס אס הררית ה-21 1944 הררית נקראה מאוחר יותר הדיוויזיה האלבנית הראשונה, הדיוויזיה הורכבה מחיילים מוסלמים ברובם ממוצא אלבני. 6,156 (1944)
22 מריה תרזה דיוויזיית פרשים אס אס ה-22 1943 - 1945 פרשים/ממוכנת חייליה היו בעיקר ממוצא הונגרי 8,000 (1944)
23 קאמא דיוויזיית אס אס הררית ה-23 1941 - 1945 הררית נקראה גם הדיוויזיה הקרואטית השנייה, הדיוויזיה פורקה לפני שהשתתפה בפעילות קרבית. 2,199 (1944)
23 נדרלנד דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-23 1945 ממוכנת חייליה היו לרוב מתנדבים מהולנד. 6,000 (1944)
24 קרסטיאגר דיוויזיית ואפן הררית אס אס ה-24 1944 - 1945 הררית הורכבה בעיקר להילחם בפרטיזנים באזור 'קרסט' (האלפים בין איטליה, סלובניה ואוסטריה). 3,000 (1944)
25 הוניאדי דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-25 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה ההונגרית הראשונה. 15,000 (1944)
26 הונגריה דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-26 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה ההונגרית השנייה. 13,000 (1944)
27 לנגמרק דיוויזיית האס אס ה-27 1940 - 1945 חיל רגלים הורכבה ממתנדבים ממוצא פלמי. 7,000 (1944)
28 ואלוניה דיוויזיית אס אס גרנדיר ה-28 1941 - 1945 חיל רגלים הורכבה ממתנדבים מאזור וולוניה, אזור דובר צרפתית בבלגיה. 4,000 (1944)
29 רונה (RONA) דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס רונה 1944 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה הרוסית הראשונה, פורקה אחרי חודש. 15,000 (1943)
29 איטליה דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-29 1943 - 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה האיטלקית הראשונה. 15,000 (1944)
30 דיוויזיית אס אס גרנדיר ה-30 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה הבלארוסית הראשונה, הורכבה מחיילים ממוצא בלרוסי, רוסי ואוקראיני, הדיוויזיה התקיימה למשך כחודש. 4,500 (1945)[26]
31 דיוויזיית אס אס גרנדיר ה-31 1944 - 1945 חיל רגלים 11,000 (1944)
32 30 בינואר דיוויזיית אס אס גרנדיר ה-32 1944 - 1945 חיל רגלים 12,000 (1945)[26]
33 דיוויזיית ואפן פרשים אס אס ה-33 1944 - 1945 פרשים/ממוכנת נקראה גם הדיוויזיה ההונגרית השלישית, הדיוויזיה כמעט הושמדה בתחילת 1945 ושאריותה סופחו לדיוויזיה ה-26.
33 שרלמן[27] דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-33 1944 - 1945 חיל רגלים נקראה גם הדיוויזיה הצרפתית הראשונה. 7,500 (1945)[26]
34 לנדשטורם נדרלנד דיוויזיית אס אס גרנדיר ה-34 1943 - 1945 חיל רגלים הורכבה ממתנדבים מהולנד.
35 דיוויזיית האס אס ה-35 1945 משטרה
36 דירלוונגר דיוויזיית ואפן גרנדיר אס אס ה-36 1940 - 1945 חיל רגלים נקראה על שם מפקדה, הורכבה מפושעים ואפילו אסירי מחנות ריכוז לשעבר, הוקמה בעיקר ללוחמה נגד פרטיזנים בפולין ונודעה בפשעי המלחמה שביצעה[28]. ~2,000 (1944)[26]
37 ליצו דיוויזיית פרשים אס אס ה-37 1945 פרשים/ממוכנת הורכבה בעיקר משאריות יחידות הונגריות ונערים בני 16–17 שגויסו. 2,000 (1945)[26]
38 ניבלונגן דיוויזיית אס אס ה-38 1945 חיל רגלים הדיוויזיה הורכבה בחודשיים האחרונים למלחמה משאריות של יחידות אחרות. ~3,000 (1945)[26]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גורדון ויליאמסון, דיוויזיות הואפן אס אס (חלקים 1 - 4), הוצאת אוספרי, 2004.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואפן אס אס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ [https://www.britannica.com/topic/SS SS CORPS OF NAZI PARTY], אנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ Wegner, Bernd, The Waffen SS: Organization, Ideology and Function, (Oxford, 1990). Pp. 62 – 64
  3. ^ Höhne, Heinz, The Order of the Death’s Head: The Story of Hitler’s SS, 2nd Ed., (London, 1970). P. 452
  4. ^ לן דייטון, מלחמת בזק, עמ' 54 – 58
  5. ^ John Keegan: Wafen SS: The Asphalt Soldiers (London, 1970). p. 59
  6. ^ Keegan, Ibid, pp. 62 - 75
  7. ^ Höhne, Ibid., pp. 463 – 472, 478; Keegan, Ibid., pp. 80 – 91, 111 – 129
  8. ^ למקור נוסף לעניין זה: The Oxford Companion to the Second World War, pp. 1047-1048
  9. ^ שמואל קרקובסקי, מחנה חלמנו ומקומו ב״פתרון הסופי", באתר משואה, ‏ני0ן תשנ״ו - אפריל 1996
  10. ^ 10.0 10.1 גלעד מרגליות, ג'נוסייד: גרמניה הנאצית והצוענים, כרך 7 עמ' 78, ‏תשס"ו-2006
  11. ^ דייטון, מלחמת בזק, עמ' 137
  12. ^ Rempel, Gerhard, "Gottlob Berger and Waffen – SS Recruitment: 1939 – 1945”, Militargeschichtliche Mitteilungen, 1980. Pp. 107 – 109
  13. ^ Stein, George, H., The Waffen SS: Hitler’s Elite in War, 1939 – 1945. (Ithaca, New York, 1966). P. 143.
  14. ^ דייטון, מלחמת בזק, עמ' 138; Blandford, Edmund L., Hitler’s Second Army: The Waffen SS, (London, 1994). P.75.
  15. ^ Lumans, Valdis O., "The Military Obligation of the Volksdeutche of Eastern Europe towards the Third Reich”, East European Quarterly, 1989,Vol. 23(3): 305 – 325.
  16. ^ keegan, Ibid, p. 94
  17. ^ ג'ורג' מוסה, הנופלים בקרב: עיצובו מחדש של זיכרון שתי מלחמות העולם, (תל אביב, 1990), עמ' 205; Stein, Ibid, pp. 140 – 145.
  18. ^ Keegan. Ibid, pp. 94- 99
  19. ^ Keegan, Ibid, pp. 104 – 105; Mitcham Jr., Samuel W:, Hitler’s Legions: The German Army Order of Battle, World War II, (New York, 1985). Pp. 455- 456, 461 – 462, 463; Stein, Ibid, pp. 180 – 185.
  20. ^ keegan, Ibid, pp. 99 – 100
  21. ^ Keegan, Ibid, pp. 103 – 104; Stein, Ibid. pp. 174 – 179..
  22. ^ Keegan, Ibid., pp. 107 – 109.
  23. ^ Stein, Ibid, p. 185
  24. ^ Dmytryshyn, Basyl, "The SS Division ‘Galicia’: It’s Genesis, Training, Deployment”, Nationalities Papers, 1993, Vol. 21(2): 53 – 73
  25. ^ Keegan, Ibid, pp. 107 – 110
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 ויליאמסון, 2004
  27. ^ קרל הגדול בצרפתית
  28. ^ ynet, רצחו 40 אלף איש בשבועיים: "יחידת המתאבדים" של היטלר, באתר ynet, 3 בפברואר 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35404145ואפן אס אס

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ואפן_אס_אס&oldid=2206560"