רחל מרגוליס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רחל מרגוליס (28 באוקטובר 19216 ביולי 2015) הייתה ישראלית ילידת וילנה, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הייתה פעילה בארגון הפרטיזנים המאוחד, וזכתה לעיטורים מהקונגרס האמריקאי ומבית הלורדים הבריטי. לאחר המלחמה עסקה בחקר השואה, וסייעה בהקמת המוזיאון היהודי בווילנה.

במהלך מלחמת העולם השנייה

מרגוליס נולדה בשנת 1921 בוילנה, ליטא. בשנת 1941 כבשו הנאצים את העיר. מרגוליס נשלחה לגור במשפחה נוצרית, אך בחרה להיכנס מרצונה לגטו וילנה בספטמבר 1942. בגטו הצטרפה לתנועת ההתנגדות, והייתה חברה בארגון הפרטיזנים המאוחד. ביוני 1943 הורה היינריך הימלר על השמדת הגטו. באוגוסט אותה שנה החלו משלוחים מהגטו למחנות השמדה, ובספטמבר הוחל במשלוחים למחנות עבודה. מרגוליס נמלטה ליערות, יחד עם בן זוגה. השניים סבלו ממחלת הטיפוס, אך הבריאו. הם הצטרפו לפעילות של גדודי הפרטיזנים ביערות נארוץ', ובהמשך עברו השניים ליערות רודניקי והצטרפו לגדוד "לניצחון"[1]. כל משפחתה נרצחה ימים ספורים לפני שחרור העיר בידי הצבא האדום.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה שבה מרגוליס לווילנה ולמדה באוניברסיטה המקומית. היא סיימה את הדוקטורט בביולוגיה, ושימשה כמרצה עד לסוף שנות השמונים. בשנת 1988 סייעה להקמת המוזיאון היהודי בווילנה, אספה חומר על תקופת השואה, ומונתה למנהלת המדור להיסטוריה יהודית בליטא[2]. במסגרת עבודתה חשפה והביאה לפרסום את היומנים האבודים של קז'ימיז' סאקוביץ', עיתונאי פולני שהתגורר בבית הקרוב ביותר לאתר הטבח בפונאר. סאקוביץ' תיאר את המראות על דפים בודדים, אותם הטמין בבקבוקי זכוכית בחצר ביתו. הדפים נמצאו לאחר המלחמה, ונשמרו בארכיון המרכזי בליטא, עד שהובאו לפרסום בידי מרגוליס[3].

באמצע שנות ה-90 עלתה לישראל[4].

בשנת 2008, בעקבות לחץ של מכחישי השואה בליטא, הוצא צו מעצר נגד מרגוליס, בטענה שהיא ביצעה פשעים נגד אזרחים ליטאיים במהלך פעולותיה במחתרת[5].

בשנת 2010 הוציאה ספר אוטוביוגרפי בשם "A Partisan from Vilna"[6]. פעולותיה במהלך המלחמה ופעולות ההנצחה זיכו אותה עיטורים מהקונגרס האמריקאי ומבית הלורדים הבריטי[7].

בשנותיה האחרונות התגוררה ברחובות, שם נפטרה בשנת 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29795988רחל מרגוליס