רב עוקבא ממישן

רב עוקבא ממישן

מקום פעילות	מישן, בבל
תקופת פעילות	סביבות שנות ה-ד'ק'
השתייכות	אמוראי בבל, הדור השישי
בני דורו	רב אשי

רב עוקבא ממישן (חי בסביבות שנות ה-ד'ק') היה אמורא בדור השישי של אמוראי בבל.

אמרותיו

רב עוקבא ממישן מוזכר שלשה פעמים בתלמוד בבלי:

במסכת שבת מובאת מחלוקת אמוראים בהלכות שבת, האם איסור שהייה נאמר רק במאכל שאינו מבושל כל צרכו, או שאיסור זה נאמר גם במאכל שהתבשל כל צרכו אך הוא 'מצטמק ויפה לו', כלומר שהמשך הבישול משביח את המאכל. במחלוקת זו נחלקו גדולי האמוראים מתחילת תקופת האמוראים, דעת רבי יוחנן שמותר להשהות אף כאשר התבשיל מצטמק ויפה לו, ואילו דעת רב ושמואל שאסור להשהות אלא אם כן התבשיל מצטמק ורע לו, כלומר שהמשך הבישול מזיק למאכל. הגמרא מביאה על כך את דברי רב עוקבא ממישן:

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי, אתון דמקרביתו לרב ושמואל, עבידו כרב ושמואל, אנן נעביד כרבי יוחנן.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ז עמוד ב'.

בגמרא לא נתפרש האם רב אשי קיבל את דברי רב עוקבא ממישן או לא, אך רבי יהודה ברצלוני בספר העתים, מביא את תשובת רב שרירא גאון שכותב שרב אשי קיבל את דבריו של רב עוקבא ממישן, ונהג כך למעשה על פי הוראתו. כך כותב גם רבי זכריה אגמאתי, שרב אשי עשה מעשה על פי הוראתו של רב עוקבא ממישן, וכן הרא"ש כותב שרב אשי קיבל את דברי רב עוקבא ממישן. הראשונים דנו כיצד לפסוק במחלוקת זו, ורבים מהם (ביניהם ראבי"ה, האור זרוע, הרשב"א, הרא"ש והר"ן) הביאו את דברי רב האי גאון ורבינו חננאל שכתבו שיש לפסוק כדעת רבי יוחנן, מכיון שרב עוקבא ממישן מסייע לדבריו, ורק במקום שקרוב לרב ושמואל יש לנהוג כדבריהם משום הכלל שדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם.

אימרה נוספת של רב עוקבא ממישן מוזכרת במסכת שבת ובמסכת ביצה, שם מובא פסק הלכה של רבי יצחק, שאסור לטלטל בשבת כלי אף שאינו מוקצה, אם מטרת הטלטול היא לצורך מוקצה, כגון שמטלטל כלי כדי לכפות אותו של ביצה שנולדה בשבת בשביל שלא תישבר. הגמרא בשני המקומות הללו מקשה על דברי רבי יצחק, מדברי הברייתא שמותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אף על פי שהדבורים הן מוקצה, ומיישבת הגמרא, שמדובר שיש שם דבש שהוא אינו מוקצה.

על כך מביאה הגמרא את דבריו של רב עוקבא ממישן:

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי, תינח בימות החמה דאיכא דבש, בימות הגשמים דליכא דבש - מאי איכא למימר.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ג ; תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ו .

הגמרא מיישבת את קושייתו של רב עוקבא ממישן, אך למעשה ההלכה נפסקה לא כדעת רבי יצחק אלא כדעת האמוראים שחולקים עליו.

ביוגרפיה

רב עוקבא היה בן העיר מישן (מוזכרת לפעמים גם בשם מיאשן או מישון; בערבית מייסן) שבקצה ארץ בבל, עיר שהיתה במקום של אגמי מים וביצות.

רבי אהרן הימן בספרו תולדות תנאים ואמוראים כותב: ”כפי הנראה, לקח גם הוא חלק עם רב אשי בסידור הש"ס”.

רפאל הלפרין בספרו אטלס עץ חיים כותב, שאולי היה בארץ ישראל שכן ממה שאמר לרב אשי, "אתון דמקרביתו לרב ושמואל, עבידו כרב ושמואל, אנן נעביד כרבי יוחנן", נראה שהיה בארץ ישראל מקומו של רבי יוחנן ולא בבבל מקומם של רב ושמואל. אך אין להשערה זו כל בסיס, מכיון שרב עוקבא היה בן העיר מישן שהיתה בקצה בבל, מחוץ לגבולות ההלכתיים של בבל לענין יוחסין, בתחתית נהר חידקל ונהר פרת סמוך למפרץ הפרסי, ומכיון שכך, הוא אומר לרב אשי שהיה בן העיר מתא מחסיא, שהיתה פרוור של סורא עירו של רב וסמוכה לנהרדעא עירו של שמואל, אתם שקרובים לסורא ונהרדעא תנהגו כדעת רב ושמואל, אך אנו בני מישן הרחוקה איננו צריכים לנהוג כדעת רב ושמואל, אלא אנו יכולים לנהוג כעיקר הדין שמותר כדעת רבי יוחנן.