רבי ישראל ריף
ישראל ריף (תרל"א, 1871 - תש"ב, 1941) היה רבה של זאגר חדש בליטא.
תולדותיו
נולד בזאגר חדש, שבה כיהן כרב אביו הרב יהודה לייב ריף. למד בישיבת וולוז'ין. בשנת 1893 נלקח כחתן למירל, בתו של הרב רפאל שפירא ונכדתו של ראש הישיבה, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ("הנצי"ב", שנפטר באותה שנה). הממליץ עליו היה חתנו האחר של הרב רפאל שפירא - רבי חיים סולובייצ'יק, שכיהן כראש ישיבה בישיבת וולוז'ין.
לאחר נישואיו כיהן כרב בעיירה קורשאן שבמחוז שאוול. לאחר פטירת אביו התמנה לרבה של זאגר חדש, וכיהן בתפקידו עשרות שנים. בשנת 1919 נפטרה אשתו, בגיל 67.
בשנת 1936 נבחר בנו, הרב יצחק זונדל, לרבה של זאגר ישן, על מקום חותנו הרב טודרוס הלוי לוקשצאן, רבה הקודם של זאגר ישן. כהונתו של הרב ישראל ריף כרבה של זאגר חדש לצד בנו שכיהן כרבה של זאגר ישן שמה קץ למחלוקת בין שתי הקהילות.
בימי מלחמת העולם השנייה הוקמו בזאגר גטו ומחנות עבודה, שבהם נכלאו כל יהודי הסביבה. הגרמנים ציוו על היהודים שיתעללו ברב ריף וישפילו אותו. הרב ריף ביקש מן היהודים שימלאו את הפקודה, אם בכך יהיה פתח להצילם. הרב ריף נספה עם חיסול הגטו בערב יום הכיפורים תש"ב. יחד איתו נספו אשתו ובנו הרב יצחק זונדל, רבה של זאגר ישן, והרב אריה משה ריף.
בתו של הרב ריף, חיה, הייתה אשת הרב יצחק רבינוביץ (בנו של רבי יחיאל מיכל רבינוביץ, בעל "אפיקי ים"), שכיהן כרבה של וולקוויסק. אף הם נספו בשואה.[1]
בנו רבי נפתלי צבי יהודה ריף היגר יחד עם בן נוסף, חיים, לארצות הברית. שימש ברבנות וכיהן כסגן יו"ר אגודת הרבנים ומראשי ארגון עזרת תורה בארצות הברית.
הערות שוליים
- ↑ על הרב יצחק רבינוביץ ראו: חבר סופרים בישראל, 'הרב יצחק רבינוביץ - וולקוביסק' בתוך: אלה אזכרה, יצחק לוין (עורך), ניו יורק תשל"ב, כרך ז, עמ' 83-87
|}
