לדלג לתוכן

רבי יוסף ברקוביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
רבי יוסף ברקוביץ
לידה 1898
קוסובה
נרצח 1942 (בגיל 44 בערך)
ט' באב ה'תש"ב
פונאר גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית נציבות הרייך אוסטלנד
מקום מגורים אוסטרוה הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה הרפובליקה הפולנית השנייה
כינוי רבי יוסף קוסובר
תקופת פעילות 1930–1942 (כ־12 שנים)
בת זוג מאשא ליבה
ילדים רחל מרים
חתנים רבי חיים יעקב גולדוויכט
מספר ילדים 1

רבי יוסף ברקוביץ (כונה רבי יוסף קוסובר (נולד בסביבות 1898 - נרצח בט' באב ה'תש"ב[1]) היה ראש ישיבת מהרש"א באוסטרוה וישיבת אור ישראל בלוניניץ ומחבר ספר חלקת יוסף.

ביוגרפיה

נולד בקוסובה לקלמן קלונימוס ובילה רחל[2], ב-1894[3] או ב-1898[4]. בילדותו היה מקורב לחזון איש[5].

בבחרותו למד בישיבת מיר אצל רבי ירוחם ליבוביץ וכונה 'הקוזאק של ר' ירוחם',[6]. רבי ירוחם התבטא עליו שהוא בקי בכל הש"ס[7]. כאשר נתפס אחד מן הבחורים בישיבה, במלחמת העולם הראשונה, על ידי החיילים הרוסיים בחשד לריגול, מצא רבי יוסף את מיקום הבחור, ורבי ירוחם פעל לשחרורו[8].

ביתו היחידה רחל מרים נולדה ב-1927[9].

ר"מ וראש ישיבה

תקופה מסוימת שימש כר"מ בישיבת בית יוסף - נובהרדוק בהנהלת רבי שמואל וינטרוב[10].

במהלך חורף ה'תר"צ כאשר העביר רבי אברהם אלימלך פרלוב - מקרלין את ישיבתו אור ישראל מסארני ללוניניץ[11], הוא פנה במכתב לרבי חיים עוזר גרודזינסקי בבקשה שישלח אחד מתלמידיו לשמש כר"מ בישיבה[12], תוך שהוא מדגיש שעל המועמד להיות ירא שמים, ובעל 'הדרת פנים'[13][12]. רבי חיים עוזר שלח את רבי יוסף, שהתייעץ עם החפץ חיים וקיבל עליו את התפקיד[12]. הוא מונה לראש הישיבה, וכיהן בתפקיד זה עד שלהי ה'תרצ"ג.

רבי יוסף הנהיג בישיבה את שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות, על אף שתלמידי הישיבה היו חסידים[12], וכשרבי ירוחם ליבוביץ ביקר בישיבה כשנה לאחר מינויו, ביטא את הערכתו לישיבה, ולהתפתחותה בזמן כה קצר[14].

בעקבות קשיים כלכליים ואי יכולת לממן את שכרו של רבי יוסף, עזב הרב את הישיבה בסוף שנת ה'תרצ"ג, ובמקומו מונה רבי משה ברנשטיין חתנו של רבי ברוך בר ליבוביץ[15][16].

ישיבת מהרש"א

קבלה שנשלחה לועד הישיבות, ניתן לראות בה צילום של בנין הישיבה.

רבי יוסף עבר לאוסטרוה והקים את ישיבת מהרש"א[17][2][12] אותה ניהל יחד עם גיסו רבי דוד חזנוביץ. יש שכתבו שהישיבה הוקמה כבר ב-1931 לרגל 300 שנים לפטירת המהרש"א, בעידוד רבי חיים עוזר גרודזינסקי והחפץ חיים[18].

למרות השתייכותה של אוסטרוה לחבל ווהלין, הנהיג רבי יוסף את הישיבה בסגנון הליטאי, והיא נחשבה סניף לישיבת מיר[17].

בקיץ ה'תרצ"ח דיווחה הנהלת הישיבה לועד הישיבות, שהקהילה העניקה להם מבנה רחב ידים, שדרוש שיפוץ בדחיפות[19].

באייר ה'תרצ"ה למדו בישיבה 60 בחורים; מספרם עלה לכ-78 כבר בתמוז באותה שנה, ובחשון ה'תרצ"ח כבר מנתה הישיבה כ-100 תלמידים[20].

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברו כלל הישיבות בהוראת ועד הישיבות לוילנה וישיבת מהרש"א עברה אף היא[21]. באותה תקופה השתתף באסיפות אצל רבי חיים עוזר גרדזנסקי[2] וכן השתתף בשיעוריו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק[22]. בהתאם להוראה שקיבל מרבי חיים עוזר, לא דאג לעצמו לדרכון בכדי לברוח מווילנה[23], אולם לאחר פטירתו של רבי חיים עוזר, ניסה להשיג אישורי יציאה לאחרים[6].

הירצחו

בעת הכיבוש הגרמני שהה בוילנה, הוא נלקח מביתו יחד עם גיסו רבי דוד חזנוביץ[24] ושניהם נרצחו בפונאר. על פי עדויות שונות שני תלמידיו ששהו בבית באותה עת הציעו לנאצים שיקחו אותם במקומו, אך הנאצים סרבו וענו שגם תורם יגיע[23]. לפי חלק מהמקורות הרצח היה סמוך לכיבוש בט' באב ה'תש"א, עוד לפני הקמת גטו וילנה[2][25][23], אולם רבי יוסף מופיע ברשימות שערכו הנאצים בין יהודי הגטו בסיון ה'תש"ב[26][27], שם הוא רשום כזגג, יחד עם אשתו וביתו. היו ששיערו בעקבות כך כי נרצח בט' באב ה'תש"ב.

אשתו וביתו שהיו אף הן יחד איתו בגטו, שרדו את השואה ועלו לארץ ישראל.

משפחתו

היה נשוי למאשא ליבה, ביתו של הרב בנימין קפלן, השוחט בפולונקה. אחרי השואה עלתה לארץ ישראל, התיישבה בפתח תקוה ונישאה לרב ברוכסון, משגיח בישיבת לומז'ה. ביתו רחל מרים נישאה לרבי חיים יעקב גולדוויכט ראש ישיבת כרם ביבנה.

גיסיו

ספריו

בשנת ה'תרצ"ח הדפיס את ספרו חלקת יוסף, על ענייני דיינים ועדות, רוב וספק, קנין וזכיה, שביעית. רבי חיים עוזר גרדזינסקי כתב הסכמה לספרו. בשנות השואה אבדו רוב העותקים של הספר, והוא יצא מחדש בשנת ה'תשי"ט בבני ברק על ידי חתנו הרב גולדוויכט[2], מתוך עותק שהיה ברשותו של החזון איש[23]. ספר נוסף הוכן על ידו לדפוס, אך הוא לא הספיק להדפיסו, וכתב היד אבד בשואה[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ראה בהמשך הערך בקשר לתאריך פטירתו המדויק
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הקדמת רבי חיים יעקב גולדוויכט, חלקת יוסף, באתר היברובוקס.
  3. ↑ על פי רשימות הפליטים בוילנה בארכיון ועד הישיבות.
  4. ↑ על פי מפקד התושבים שערכו הנאצים בגטו וילנה; סיון תש"ב, וכך רשמה ביתו בדף עד ביד ושם.
  5. ↑ פלאטו, מנחם מנדל, מרן החזון איש - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  6. ^ 6.0 6.1 יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשעד 31 - אחרי מות, תשעד 31, באתר אוצר החכמה
  7. ↑ הרצמן, אלחנן יוסף (אודותיו), הכנור של רבי אלחנן יוסף, באתר אוצר החכמה.
  8. ↑ וולבה, רבי שלמה, האדם ביקר, באתר אוצר החכמה.
  9. ↑ על פי רשימות הפליטים ומרשם הגטו בוילנה.
  10. ↑ גדולי וקדושי ישיבות נובהרדוק, גוילי אש, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  11. ↑ בית אהרן וישראל - הרב דוד חיים עהרנרייך, רכא (שנה לז ה), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 בית אהרן וישראל - הרב דוד חיים עהרנרייך, רכא (שנה לז ה), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  13. ↑ ככל הנראה כוונתו הייתה לזקן. רוב המוחלט של בני הישיבות הליטאים באותה עת לא גידלו זקן.
  14. ↑ זולאר, רבי אלתר יהודה. "Luniniec, undated, Folder: 330". Records of the Vaad Hayeshivot (Vilna, Poland), RG 25. YIVO Institute for Jewish Research.: 27. נבדק ב-2025-12-09. עמוד 27.
  15. ↑ זולאר, רבי אלתר יהודה. "Luniniec, undated, Folder: 330". Records of the Vaad Hayeshivot (Vilna, Poland), RG 25. YIVO Institute for Jewish Research.: 31–33. נבדק ב-2025-12-09..
  16. ↑ בית אהרן וישראל - הרב דוד חיים עהרנרייך, רכא (שנה לז ה), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  17. ^ 17.0 17.1 מ. צינוביץ, ישיבות בווהלין בנוסח ליטא, הצופה, 7 באפריל 1967.
  18. ↑ קובץ, תלפיות, ו (ג-ד), באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  19. ↑ ברקוביץ, רבי יוסף; חזנוביץ, רבי דוד. "Ostrog, undated, Folder: 447". Records of the Vaad Hayeshivot (Vilna, Poland), RG 25. YIVO Institute for Jewish Research.: 2–3. נבדק ב-2025-12-09..
  20. ↑ על פי הרשימות בארכיון ועד הישיבות.
  21. ↑ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, ב, באתר אוצר החכמה.
  22. ↑ מלר, שמעון יוסף בן אלימלך, אחרון לדור דעה - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשנ 44 - ואתחנן, תשנ 44, באתר אוצר החכמה.
  24. ↑ על פי רישומי ועד הפליטים הם גרו יחד באותו בית בשהותם בווילנה.
  25. ↑ דף עד של ביתו ביד ושם.
  26. ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה.
  27. ↑ מסת"ב LCVA/R-643/5/154/15-25.
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_יוסף_ברקוביץ&oldid=3590858"