רבי אלחנן בן רבי שמריה
| לידה | המאה ה-10 |
|---|---|
| פטירה |
1026 ד'תשפ"ו פוסטאט |
| כינוי | ראש הסדר שלכל ישראל |
| מדינה | מצרים |
| תחומי עיסוק | רב הקהילה בפוסטאט |
| רבותיו | רב שרירא גאון, רב האי גאון |
| בני דורו | רב צמח צדק גאון, רב שמואל בן חפני גאון |
| אב | רבי שמריה בן אלחנן |
רבי אלחנן בן שמריה (מכונה גם ראש הסדר; נפטר בשנת ד'תשפ"ו, 1026) היה הרב הראשי בקהילת יהודי מצרים בקהיר (אז "פוסטאט"), בתחילת המאה ה-11.
ביוגרפיה
סבו היה רבי אלחנן שתואר כ"הרב הראש שלכל[1] ישראל". אביו היה רבי שמריה בן אלחנן, מארבעת השבויים, שכיהן כאב בית דין של ישיבת ארץ ישראל במצרים ותואר כ"אב בית דין שלכל ישראל".
היה פעיל בבית דינו של אביו, ובמכתבים שהופנו אל אביו הוזכר בתואר "אדונינו חמודו ר' אלחנן הפרח הטוב, החכם הנבון". במכתב משנת 995 כינהו גאון סורא בתואר "ראש הקהל". בהמשך יועד לתפקיד בכיר בישיבת ארץ ישראל, כפי המשתמע ממכתב בו נכתב "שמריה אב בית דין שלכל ישראל בירבי אלחנן הראש. אלחנן הששי המעותד לשלישי בירבי". כלומר, הוא היה בשלב זה החבר השישי מבין שבעת חברי "חבורת הצדק" שהנהיגו את ישיבת ארץ ישראל[2], והוא יועד להתמנות לשלישי בהיררכיה זו.
הנהגת הקהילה בפוסטאט
כמנהג הגאונים נכנס לתפקיד ראש בית הדין בפוסטאט עוד בחיי אביו.
בעת פטירת רבי שמריה בד'תשע"ב (סוף 1011) היה רבי אלחנן במסע בדמשק, אך נמנע ממנו לחזור מיד לפוסטאט שבמצרים בשל מרד הבדואים בפאטימים שהתרחש בין השנים 1011-1014, ורק בסופה הצליח להגיע למצרים. בתקופה זו ניסה רבי אברהם בן סהלאן להתמנות למנהיג הקהילה המקומו, אך רבי שמואל בן הושענא[3] ששהה אז במצרים - פנה לגאון ישיבת ארץ ישראל שיפעיל את סמכותו למנוע מרבי אברהם את מבוקשו[4].
כשהצליח רבי אלחנן לחזור נוכח במצבם של יהודי פוסטאט שהורע בשל גזירות אל-חאכם, וכממשיכו של אביו נרתם לשקם את חיי הקהילה בעיר ולהמשיך את פעולת בית הדין, על אף הגזירות.
כיורש אביו – כיהן כמנהיג קהל הבבלים בפוסטאט וראש הקהילה כולה, וכן בראש בית הדין בעיר. לצידו כיהן רבי אברהם בן סהלאן כסגנו[4]. ישיבת ארץ ישראל הכירה בו כסמכות העליונה בעיר, וכך אכן קיבל הכרה רשמית מהחליף אל-חאכם כראש השופטים. אך אין מידע על כך שירש את תאריו של אביו מטעם ישיבת ארץ ישראל 'אב בית דין שלכל ישראל', 'מומחה' ו'חבר'.
הרבה במסעות בקרב קהילות ישראל. בבבל ביקר בין השאר בבגדד, דמשק, חלאב, מוצל. וכן ביקר בקהילות ארץ ישראל, ובעיקר בערים עכו וצור. כמו כן ערך מסעות בתוך מצרים, שם גם היה הסמכות המשפטית העליונה שהכריעה בסוגיות משפטיות מכל מצרים. כן ביקר בקירואן ובעוד ערים תוניסאיות.
נהג בגינוני הנהגה כמנהג הגאונים. תוארו הבולט היה "ראש הסדר". כן נזכר בתארים: ראש הסדר שלכל ישראל, ראש כל ישראל, הראש, אלרייס, הרב הגדול ואדוננו הרב. במכתב אחד הוא מתואר "אורנו ונזרנו ונזר תפארתנו עטרת ראשנו מחמד עינינו נשיאנו זקן הגולה אלחנן הרב הגדול המובהק..."
קשריו עם ישיבות בבל
כאביו למד והוסמך בישיבת פומבדיתא. בתקופת לימודו בבבל העניק לו ראש הגולה, יחזקיהו בן דויד, את התואר הבבלי "ראש הסדר", או ראש סידרא. לאחר ששב למצרים שמר על היחסים עם ראש הגולה ועם ראשי הישיבה, רב שרירא גאון ורב האי גאון, והתכתב עימם. רב שרירא גאון מתבטא באגרת לרבי יעקב בן נסים אודות שאלותיו: "וכל אגרת אשר תבוא מאיתו לפנינו טובה מאשר לפניה, וכל שאלות שניות טובות מהראשונות"[5]. בגניזה הקהירית נמצאו כמה מכתבים מהתכתבויותיהם, ואלו נדפסו עם השנים בחיבורים שונים.
כמו כן היה בקשר גם עם גאוני ישיבת סורא, וניהל יחסים קרובים עם רב צמח צדק גאון, שאף הפציר בו להגיע אליו לבגדד במהלך אחד ממסעותיו בקהילות ישראל; רבי אלחנן סירב לבקשתו, כנראה משום שידע שיוטל עליו להתווכח שם עם מומר אחד[6]. מאוחר יותר נהג רבי אלחנן להפנות שאלותיו אף לממלא מקומו של רב צמח צדק – רב שמואל בן חפני.
המשפחה שימשה כבא-כוחן של ישיבות בבל כלפי קהילות המגרב, ורבי אלחנן העביר בתפקידו זה שאלות הלכתיות, תרומות ומכתבים מן המגרב לבבל, ותשובות מבבל למגרב.
קשריו עם ישיבת ארץ ישראל
בשנת ד'תשס"ו (1006) הסיר אביו את תמיכתו מישיבת פומבדיתא והצהיר נאמנות לישיבת ארץ ישראל, כשבהמשך הוכתר אביו כ"אב בית דין שלכל ישראל". בעקבותיו טיפח אף רבי אלחנן את הקשרים עם ישיבת ארץ ישראל.
צעדים אלו עוררו ביקורת רבה בבבל, ובשנת ד'תשפ"א (1021) שלח ראש הגולה, יחזקיהו בן דוד, מכתב לפוסטאט, ממוען ל"יהודה אלוף בישיבה שלגולה בן אברהם מפוסטאט", בו הוא תקף את רבי אלחנן בחריפות רבה. אם כי גם בשלב זה הוא שמר על קשריו עם ישיבות בבל, ואנו מוצאים כי רב האי גאון תמך מאוחר יותר בסמכותו של רבי אלחנן בפוסטאט.
היחסים בינו לבין הישיבה בארץ-ישראל התערערו סמוך לפטירת אביו, ואלו סירבו למנותו לאב בית דין של כל ישראל[7]. יש ששיערו שביקש לעודד פעילות של קהילות בבליות בארץ ישראל, שביקשו לקיים מערכת בתי דין עצמאיים ולהתנתק משיפוטו של גאון ארץ ישראל. כך בשנת ד'תש"פ קיבלו על עצמם בני קהילת עכו את פסיקותיו ואת ביאוריו של רבי אלחנן. בנוסף היותו דומיננטי בפוסטאט, ומעורבותו במחלוקות בין הירושלמים והבבלים בעיר, וכן קשריו עם גאוני פומבדיתא, גרמו לירידת מעמדו בישיבה הארץ-ישראלית. אף על פי כן – המשיך רבי אלחנן לראות את עצמו כפוף לשני הישיבות.
הוא אף ניהל בית מדרש בפוסטאט, מיסודו של אביו, דבר חריג בתקופה זו, בשל קרבתם הגיאוגרפית לארץ ישראל. צעד זה היה בין הנושאים שעורר את זעם ראש הגולה, ובמכתבים שונים הוא תקף את דרשת ה"פירקא" אותו הוא נושא לפני קהל גדול[4]. מספר חוקרים סברו שבתקופת רבי אלחנן הייתה זאת ישיבה שוות ערך לישיבות ארץ ישראל ובבל, עם סדרי היררכיה ברורים בראשות ראש המתיבתא. אך חוקרים אחרים דחו סברא זו, שאף שניהל בית מדרש, ואף שהסתכסך גם עם ישיבות בבל וגם עם ישיבת ארץ ישראל, לא ערער כל כך על מרותם ההלכתית הקובעת.
רבי אברהם בן סהלאן, מחליפו בהנהגת העדה הבבלית, לא הוכר לאחריו כמנהיג הקהילה היהודית במצרים, וכוחו היה שווה ערך למנהיג הקהילה הירושלמית בעיר - רבי אפרים בן שמריה[4][8].
משפחתו
כונה גם "אבו זכריא", כלומר אבי בן זכר, אך אין בידינו מידע על בן זכר אחריו. הייתה לו בת בשם ציא, שנישאה לתושב קירואן, אך לאחר שכבר הרתה ממנו - הוא טבע בים. רבי שמריה פנה בשאלה אל רב שרירא גאון, אם המנהג בקיירואן לישבע בעת גביית הכתובה ממשפחת הבעל – נכון הלכתית. בתו נישאה בשנית ליוסף הכהן בן אדוניה מקירואן.
חיבוריו
כתב מספר חיבורים תורניים, בהם פירושים למסכתות התלמוד, למסכת בבא קמא ועבודה זרה. ספר דרשות בנושא ההמשלות במקרא, וחיבור העוסק בשאלה כיצד לרסן אדם המונע את קיום ההלכה. כמו כן חיבר פיוטים.
לקריאה נוספת
- אלינוער ברקת, המנהיגים של קהל הבבלים, אלחנן בן שמריה, בתוך: "שפריר מצרים", ההנהגה היהודית בפוסטאט, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה, פרק ה'-2, עמ' 153-164
קישורים חיצוניים
- נפתלי יעקב הכהן, רב אלחנן בן רב שמריה, בתוך "אוצר הגדולים", חלק ב', עמודים קנב-קנג, באתר היברובוקס
- שמואל אברהם פוזננסקי, רב אלחנן ברב שמריה, בתוך "אנשי קירואן", עמודים 13-14, באתר היברובוקס
- אלינער ברקת, הקשרים בין קהילת הבבליים בפסטאט מצרים, לבין הישיבה בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"א, פעמים 21, תשמ"ה 1984
- יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, קתדרה 149, תשרי תשע"ד, עמ' 25-50
- שמחה עמנואל, תשובת רב האי גאון: על תנאים ואמוראים ועל תנאים בישיבות הגאונים, בתוך "תרביץ" כרך סט, תש"ס, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ הצמדת המילים "שלכל" במקור.
- ^ כשאביו מכהן כחבר השני בחבורה זו, בתפקידו כ'אב בית דין של כל ישראל'
- ^ 'השלישי' בחבורת הצדק שהנהיגה את ישיבת ארץ ישראל.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, קתדרה 149, תשרי תשע"ד, עמ' 25-50.
- ^ שמואל אברהם פוזננסקי, רב אלחנן ברב שמריה, בתוך "אנשי קירואן", עמוד 14, באתר היברובוקס.
- ^ אוצר הגדולים בערכו עמ' קנג.
- ^ אלינער ברקת, הקשרים בין קהילת הבבליים בפסטאט מצרים, לבין הישיבה בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"א, פעמים 21, תשמ"ה 1984.
- ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רב אפרים בן שמריה", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמוד רנב, באתר HebrewBooks, אות תתפג