קרב רכס פיניסטר
 | ||||||||||||||||||
| חיילים אוסטרלים מתחפרים על הרכס הפרוע | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 19 בספטמבר 1943 – 24 באפריל 1944 (31 שבועות ויומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רכס פיניסטר, גינאה החדשה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
5°57′15″S 146°22′30″E / 5.954167°S 146.375°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב רכס פיניסטר היה סדרת פעולות שערכו בעלות הברית כנגד כוחות האימפריה היפנית בגינאה החדשה במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב החל במתקפה של בעלות הברית בעמק ראמו ב-19 בספטמבר 1943, והסתיים עם כניסת חיילי בעלות הברית לעיר מדנג ב-24 באפריל 1944. במהלך הקרב תקפו חיילים אמריקאים ואוסטרלים את העמדות היפניות על רכס פיניסטר. הנקודה האסטרטגית המרכזית בקרב זה הייתה האוכף הפרוע (Shaggy Ridge).
כוחות
היחידה היפנית שלקחה חלק בקרב זה נקראה "כוח נָקַאי" - יחידה בסדר גודל של חטיבה שנוצרה מהדיוויזיה ה-20 היפנית - תחת פיקודו של מייג'ור גנרל מסוטארו נקאי. מולם עמדה הדיוויזיה השביעית האוסטרלית, תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' וסי.
הקרב
לאחר קרב לאה-סלמאואה נמלטו חיילים יפנים רבים דרך עמק מארקהם לחוף הצפוני של גינאה החדשה על מנת לחבור לכוחות היפנים שם, אך הדיוויזיה השביעית נחתה בעיירה נאדזאב וחסמה את דרכי הנסיגה של היפנים. לפיכך נשלח כוח נקאי לעמק מארקהם על מנת להפתיע את האוסטרלים ולאפשר לכוחות היפנים הלכודים לסגת מהאזור בבטחה.[1]
הדיוויזיה השביעית החלה לבצע פעולות טיהור במעלה העמק, ומלבד התקלות בקאיאפיט (Kaiapit) בה כבשה את הכפר פלוגת כוחות מיוחדים והרגה מעל 200 חיילים יפנים, האוסטרלים לא נתקלו בהתנגדות ממשית בעת התקדמותם, עד שלבסוף הגיעו לעיירה דומפו (Dumpu) השוכנת בעמק. לאחר מכן סיפקה הדיוויזיה השביעית אבטחה למספר שדות תעופה חדשים שהקימו בעלות הברית בשטחים החדשים שכבשו. היפנים, עם זאת, נותרו מבוצרים ברכס פיניסטר, ועמדותיהם באוכף קנקיריו, צפונית לנהר ראמו, ובאוכף הפרוע עדיין היוו איום על שדות התעופה. איום נוסף שהציגו היפנים הייתה בנייתם של דרך ממדנג שעל החוף לנרדזאב שבפנים הארץ, ובדרך זו רצו להגיע לדומפו ולפגוש בבעלות הברית שם.
כך הפכו אוכף קנקיריו והאוכף הפרוע לנקודות אסטרטגיות עבור שני הצדדים. עבור היפנים, נקודות אלה איפשרו הקמת עמדות שיעצרו את ההתקדמות האוסטרלית צפונה לכיוון החוף, בנוסף על העובדה שמנוקודות אלה יכלו לצאת למתקפה משלהם ולכבוש מחדש את השטחים שאיבדו בראשית הקרב. עבור האוסטרלים, נקודות אלה היוו איום מתמיד על כוחותיהם, ווסי החליט לכבוש אותן.
החלטה זו הובילה למספר קרבות על רכס פיניסטר. באוקטובר התרחש קרב בגבעת פאליסר ומאוחר יותר על גבעת ג'ון, אותן הצליחו האוסטרלים לכבוש לאחר הדיפת מתקפה יפנית. בדצמבר ובינואר 1944 התנהלו קרבות עזים באוכף קנקיריו ובאוכף הפרוע, שבסופם כבשו את האזור הכוחות האוסטרלים. הדבר איפשר את התקדמות הדיוויזיה השביעית, וחייליה המשיכו עד החוף שם פגשו בכוחות האמריקאים. הכוחות המשיכו ללחום עד כיבוש חצי האי הואון ב-24 באפריל 1944.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דיוויד דקסטר, Volume VI – The New Guinea Offensives, אתר מורשת המלחמה האוסטרלית.
הערות שוליים
- ^ דקסטר, עמ' 425.
