קילופה
קילופה הוא אחד מאחד עשר סממני הקטורת אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש. משקל הקילופה בקטורת שלושה מנים. הקילופה לא נמנה בתורה בין סממני הקטורת, והוא אחד משבעה סממנים שנמסר למשה בסיני בעל פה[1], מלבד ארבעת הסממנים המפורשים בתורה.
זיהוי הקילופה
דעת רש"י[2] שהוא בושם בשם קינמון. אבל יש שסברו שבהכרח נפלה ברש"י טעות דפוס, כיון שאחד מסממני הקטורת האחרים הוא קינמון[3].
דעת הרמב"ן[4] שקילופה הוא קנה בושם המוזכר כאחד ממרכיבי שמן המשחה, והוא קליפת עץ שמכונה בערבית 'דראציני', שהוא כפי הנראה קינמון ציילוני (Cinnamomum zeylanicum[5].
בפירוש המשנה לרמב"ם[6] תירגם את הקילופה לערבית קאסי"א ליגנ"א, ובמקום אחר תירגם 'קשר סליכה'[7]. הרד"ק[8] תרגם ללועזית 'צימטט ראהר'. הרס"ג[9], ורב חפץ[10] זיהו את הקילופה עם הבושם הנקרא בלעז '(אל)בסבאסה', שהוא המעטה הפנימי של אגוז מוסקט הנקרא 'משיה' (Macis) הנמכר כיום כתבלין, בספר הערוך[11] מזהה את הקילופה עם הנקרא בערבית 'דארכסא', וביאר המגיה על הערוך שהוא 'בסבאסה'.
לקריאה נוספת
- מכון תורת הקרבנות, קטורת, עמ' 75, ה'תשפ"ה.
קישורים חיצוניים
- חגי הלוי, פירושי הראשונים על ברייתת פיטום הקטורת, באתר אוצר החכמה
- פנחס זביחי, מזהב ומפז - חלק ב, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו' עמוד ב'
- ↑ רש"י, מסכת כריתות, דף ו' עמוד א'
- ↑ שיטה מקובצת כריתות ו, א אות ל"ט, ערוך לנר שם. בספר דרישה אורח חיים קל"ג אות י"ד כתב בדומה לרש"י שזו קליפת עץ הדומה לקינמון, וכך העלה גם יהודה פליקס בספרו החי והצומח במקרא עמ' 147
- ↑ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ד
- ↑ מכון תורת הקרבנות, קטורת, עמ' 75, ה'תשפ"ה.
- ↑ מסכת כריתות א, א
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב', הלכה ד'
- ↑ ספר השרשים לרד"ק, שורש קנה, באתר היברובוקס
- ↑ תפסיר שמות ל לד
- ↑ ספר המצוות לרב חפץ עמ' 106
- ↑ ערך קלופה