קו החוף המזרחי הראשי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| מפעיל |
רכבת לונדון וצפון-מזרח קרוסקנטרי ואחרים |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת המסילה | 1850 |
| מידע על המסילה | |
| תחילת המסילה | תחנת קינגס קרוס, לונדון |
| סיום המסילה | תחנת וייברלי, אדינבורו |
| סוג המסילה | קו ראשי |
| אורך המסילה | 632 ק"מ[1] |
| רוחב המסילה | 1,435 מ"מ (סטנדרטי) |
| מתח חשמלי | 25 קילוולט זרם חילופין (AC) |
| מספר נוסעים בשנה | כ-20 מיליון[2] |
| מספר התחנות | 52 |
| תרשים המסילה | |
 | |
קו החוף המזרחי הראשי (באנגלית: East Coast Main Line או ECML) היא מסילה חשמלית וקו ראשי המחבר את העיר לונדון (תחנת קינגס קרוס) לאדינבורו (תחנת וייברלי) ומשרתת את אזור מזרח אנגליה.
קו החוף המזרחי הוא נתיב תחבורה עיקרי המחבר את דרום וצפון בריטניה במסלול מהיר, הוא עובר סמוך לציר כביש ה-A1 המרכזי ומשתמשים בו כעשרים מליון נוסעים בשנה[2]. הקו עובר ב-52 תחנות, כאשר המפעילה העיקרית של שירותים לאורך הקו היא חברת רכבת לונדון וצפון-מזרח (LNER) ולצידה חברת לומו (Lumo) המפעילה קווים מהירים, טרנספניין אקספרס וקרוסקנטרי המשרתות את החלק הצפוני של הקו, סקוטרייל (חברת הרכבות הלאומית של סקוטלנד) המפעילה קווים בעיקר בין בריק על הטוויד לאדינבורו, ועוד מספר מפעילות וקווים פרווריים קטנים יותר העוברים במקטעים של הקו.
הקו הראשי עצמו הוא באורך 632 ק"מ[1], הוא עולה צפונה מלונדון ועובר בין היתר בערים פיטרבורו, לינקולן, דונקסטר, לידס, יורק, דרהאם, ניוקאסל על הטיין, מורפת', בריק על הטוויד, דאנבר ואדינבורו.
היסטוריה
קו החוף המזרחי הראשי נוצר ממספר מסילות רכבת אזוריות שנפתחו בשלבים, אך בניגוד לקו הראשי של החוף המערבי, הקטע הסקוטי מאדינבורו לבריק על הטוויד היה הראשון שנפתח ב-22 ביוני 1846 על ידי רכבת צפון בריטניה (NBR) שבסיסה באדינבורו. הקטע בין לונדון ליורק היה בעיקרו בפיתוח הרכבת הצפונית הגדולה (GNR) ונפתח ב-1849, בעוד שחלקים אחרים התאחדו תחת הרכבת הצפון מזרחית (NER) ב-1854[3]. ב-1860 שלושת החברות העיקריות שניהלו את הקווים במזרח אנגליה ביססו שיתוף פעולה תחת מטריה של "חברת החוף המזרחי המשותפת" (East Coast Joint Stock), בעת מיזוג חברות הרכבת בבריטניה, שיתוף פעולה זה הפך לבסיס לחברת רכבת לונדון וצפון-מזרח ב-1 בינואר 1923[4][5].
.jpg)
בין 1976 ל-1991 הקו כולו שודרג לתשתית חשמלית הכוללת קוי חשמל עיליים 25 קילו ואט, מה שאיפשר לרכבות החשמליות המהירות יותר לעשות שימוש בקו ולקצר בכך את זמני הנסיעה[1].
מפעילות וקווים עיקריים
_-_geograph.org.uk_-_5399519.jpg)
| שם | מהירות מרבית | קווים | ||
|---|---|---|---|---|
| רכבת לונדון וצפון-מזרח | ||||
 |
אינטרסיטי 225 | 200 קמ"ש | לונדון - לידס לונדון - יורק | |
 |
בריטיש רייל סדרה 800 "אזומה" בריטיש רייל סדרה 801 "אזומה" |
200 קמ"ש | לונדון - אינוורנס לונדון - אדינבורו | |
| גרנד סנטרל (אריבה) | ||||
 |
בריטיש רייל סדרה 180 "אדלנטה" | 200 קמ"ש | לונדון - סנדרלנד לונדון - ברדפורד | |
| טרנספניין אקספרס | ||||
.jpg) |
בריטיש רייל סדרה 802 "נובה 1" | 200 קמ"ש | יורק - ניוקאסל על הטיין יורק - אדינבורו | |
| לומו (קבוצת פירסט) | ||||
 |
בריטיש רייל סדרה 803 | 200 קמ"ש | לונדון - אדינבורו | |
| קרוסקנטרי (אריבה) | ||||
.jpg) |
בריטיש רייל סדרה 220 בריטיש רייל סדרה 221 |
200 קמ"ש | דונקסטר - אברדין יורק - אברדין לונדון - ברדפורד | |
| סקוטרייל | ||||
 |
בריטיש רייל סדרה 380 | 161 קמ"ש | דרם - אדינבורו (פרוורית) | |
 |
בריטיש רייל סדרה 385 | 161 קמ"ש | דרם - אדינבורו (פרוורית) | |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 East Coast Main Line (ECML), Edinburgh to London, Railway Technology, 16 ביולי 2012
- ^ 2.0 2.1 East Coast route, נטוורק רייל
- ↑ East Coast Main Line, Scottish Places
- ↑ East Coast Joint Stock Railway 1860 - 1922, מוזיאון המדע (ארכיון)
- ↑ Celebrating 100 years, London North Eastern Railway
קו החוף המזרחי הראשי40445697Q672271