סקוטרייל
| זוג רכבות מסדרה 170 בצבעי סקוטרייל בתחנת הרכבת קינגוסי בקיירגורמס, סקוטלנד | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית |
| תקופת הפעילות | 1 באפריל 2022 – הווה (4 שנים) |
| חברת אם | סקוטיש רייל הולדינגז |
| מדינה |
|
| מיקום המטה | גלאזגו |
| בעלות | ממשלת סקוטלנד |
| ענפי תעשייה | תחבורה מסילתית |
|
| |
סקוטרייל (באנגלית: ScotRail; בוולשית: Rèile na h-Alba) היא חברה ממשלתית המנוהלת על ידי סקוטיש רייל הולדינגז בשם ממשלת סקוטלנד, האמונה על הפעלת שירותי וקווי רכבות בסקוטלנד ואזור הגבול האנגלו-סקוטי.
המותג "סקוטרייל" נכנס לשימוש בשנת 1983 עם שינוי שמו של "אזור סקוטלנד" של בריטיש רייל[1]. לאחר הפרטת בריטיש רייל וביסוס שיטת ניהול שירותי הרכבת בזיכיונות, אזור סקוטלנד הוגדר כאזור שירות תחת אותו השם, כאשר הוא נוהל על ידי נשיונל אקספרס החל מ-1997, קבוצת פירסט החל מ-2004 ולבסוף חברת אביליו ההולנדית בין 2015 עד שהולאם ב-2022 ועבר לידי ממשלת סקוטלנד באמצעות חברת סקוטרייל[2][3].
היסטוריה
מערכת הרכבות בסקוטלנד התפתחה לאורך המאה ה-19 כחלק מהרשת הלאומית של בריטניה, אך זהות שירות רכבות מובהקת לסקוטלנד לא הוגדרה עד שנות ה-80 של המאה ה-20. במסגרת רפורמה בבריטיש רייל שנועדה להגביר את היעילות והשירותים האזורים ברחבי בריטניה, הושק לראשונה מותג סקוטרייל ב-22 בספטמבר 1983 כמותג לשירותי רכבת פנים-סקוטלנד, עם סימני זיהוי ויזואליים ואזוריים ייחודיים לנוסעים הסקוטים. עם הפרטת הרכבות ב-1997 במסגרת מדיניות זיכיונות של ממשלת בריטניה, נוצר זיכיון שירות רכבות עצמאי למותג סקוטרייל. ב-1 באפריל 1997 החל לפעול המותג (ואזור הזיכיון) בידי נשיונל אקפרס, ובהמשך ניהול הזיכיון הועבר לידי קבוצת פירסט ולבסוף לידי "אבליו סקוטרייל" מ-1 באפריל 2015 ועד סוף מרץ 2022, כאשר בתקופה זו הרשת הורחבה ותווך שירותיה התרחב לכל חלקי סקוטלנד[1].
החל מ-1 באפריל 2022 חלה תפנית מבנית: במקום להעניק זיכיון חדש למפעיל פרטי, לקחה ממשלת סקוטלנד את שירותי סקוטרייל לבעלות ציבורית באמצעות חברת סקוטיש רייל הולדינגז, שהוקם כמפעיל אחרון אפשרי (Operator of Last Resort). מאז ועד היום, מותג סקוטרייל פועל כישות בבעלות ופיקוח ממשלתיים, תחת שם ומותג אחידים, כחלק ממדיניות תחבורה ציבורית בסקוטלנד. במהלך השנים מאז 1983 חלו שינויים משמעותיים בנפחי הנסיעה על רכבות סקוטרייל. לאחר פגיעה קשה בגלישת השימוש בתקופת מגפת הקורונה (ירידה ל-14.4 מיליון נסיעות בשנה 2020–2021), החלה התאוששות: ב-2022–2023 עמדו מספרי הנסיעות על כ-64 מיליון, ועלו ב-2023–2024 לכ-81 מיליון נסיעות כסף־קילומטר ולעיתים לכ-84.7 מיליון לפי נתונים עדכניים לשנת 2024–2025. נתון זה עדיין נמוך ביחס לשנים שלפני הקורונה, כאשר בשנים 2014–2020 עמד טווח הנסיעות השנתי על כ-92–98 מיליון[4][5].
היקף השירות של סקוטרייל מכסה את מרבית שטחה של סקוטלנד, עם רשת של כ-362 תחנות ו-2,708 ק"מ של מסילות רכבת מסוגים שונים, החל מקווים עירוניים ועד קווים בין-עירוניים ולאומיים (ראשיים). התחנות המרכזיות והעמוסות ביותר ברשת כוללות את אדינבורו וייברלי (כ-21 מיליון נוסעים) ותחנת הרכבת גלאזגו רחוב קווין (כ-15 מיליון), נכון לשנת 2024[5].
קווים ושירותים עיקריים


החגורה המרכזית
קווי אדינבורו-גלאזגו
- קו צפון קלייד - קו החוצה את סקוטלנד ממזרח למערב ומחבר את אדינבורו (תחנת וייבלי) לגלאזגו (רחוב קויין) וממשיך מערבה מצפון לשפך הקלייד עד הלנסברג.
- קו פלקירק - קו המחבר את אדינבורו (תחנת וייבלי) לגלאזגו (רחוב קויין) בנתיב צפוני דרך פלקירק.
- קו שוטס - אדינבורו (תחנת וייבלי) לגלאזגו (התחנה המרכזית) בנתיב דרומי דרך שוטס.
- קו גלאזגו-אדינבורו דרך קרסטיירס - קו המחבר את אדינבורו (תחנת וייבלי) לגלאזגו (התחנה המרכזית) דרך קרסטיירס, על חיבורי הערים בקטע בצפוני של קו החוף המערבי הראשי (המחבר אותן ללונדון).
קווים פרווריים
- קו קמברנאולד - קו פרוורי המחבר את תחנת גלאזגו רחוב קויין לכיוון צפון-מזרח לפלקירק.
- קו ארגייל - קו פרוורי הכולל 48 תחנות בין לנארק וקרסטיירס (בצפון לנרקשייר) במזרח לדרמוייר (במערב דנברטונשייר) במערב, דרך תחנת הרכבת המרכזית של גלאזגו.
- קו מריהיל - קו פרוורי קצר בן 7 תחנות המחבר את תחנת גלאזגו רחוב קויין לכיוון צפון-מערב למריהיל ואניזלנד.
- קווי מעגל קתקרט - מערך קווים בן 21 תחנות הכוללים את מעגל קתקרט עצמו בדרום גלאזגו והסעתפות שלו צפונה לתחנת הרכבת המרכזית של גלאזגו, מזרחה לניוטון, ומערבה לנילסטון בפרוורי גלאזגו.
- קו תעלת פייזלי - קו פרוורי בן 7 תחנות המחבר את תחנת הרכבת המרכזית של גלאזגו לכיוון דרום-מערב לפייזלי.
- קו אינוורקלייד - קו בן 22 תחנות המחבר את גלאזגו לכיוון מערב ללנגבנק, גורוק ולמיס ביי.
- קו חוף איירשייר - קו בן 26 תחנות המחבר את גלאזגו לכיוון דרום-מערב לאורך קו החוף של דרום וצפון איירשייר, כולל נמל התעופה פרסטוויק ואייר.
- קו גלאזגו דרום-מערב - קו 26 תחנות היורד דרומה מגלאזגו לכיוון אייר וסטרייר מצד אחד ולכיוון קרלייל מצד שני.
- קו צפון בריק - קו פרוורי בן 9 תחנות המחבר את אדינבורו מזרחה לצפון בריק לחופי לשון הים של פורת'.
- רכבת הברודרס - קו המשרת את מחוז סקוטיש בורדרס ומחבר את אדינבורו לכיוון דרום לטווידבנק.
סקוטלנד רבתי
- קו מערב ההיילנדס - קו העולה צפונה מתחנת גלאזגו רחוב קויין ומשרת את מחוז ארגייל וביוט (דרום מערב ההיילנדס), עם 33 תחנות בהן אובאן, פורט ויליאם ומלייג.
- קו קרוי - קו העולה צפון-מזרחה מתחנת גלאזגו רחוב קויין לסטרלינג ודנבליין דרך קרוי.
- קו דנבליין - קו העולה צפון-מערבה מאדינבורו וייברלי לסטרלינג ודנבליין דרך לרברט.
- קו מעגל פייף - קו המחבר את אדינבורו וייברלי צפונה לפייף דרך גשר פורת' וכולל קו מעגלי ברחבי מחוז פייף.
- קו אדינבורו-דנדי - קו המחבר את אדינבורו וייברלי צפונה לפרת' ודנדי.
- קו גלאזגו-דנדי - קו המחבר את גלאזגו צפון-מערבה לדנדי ואברדין.
- קו ההיילנדס הראשי - קו ראשי המחבר את פרת' לאינוורנס ומשמש חיבור חשוב בין השפלה לרמה הסקוטית, עם שירותים שממשיכים לאדינבורו וגלאזגו.
- קו אברדין-אינוורנס - קו המחבר את אברדין לאינוורנס דרך האנטלי וקית'.
- קו הצפון הרחוק - קו באורך 270 ק"מ עם 26 תחנות המחבר את אינוורנס לאורך קו מזרח ההיילנדס לוויק ות'רזו בקצה הצפוני של סקוטלנד.
- קו קייל אוף לוכאלש - קו המחבר את דינגוול ממזרח לקייל אוף לוכאלש ממערב כשהוא חוצה את מחוז היילנד.
צי רכבות
| שם | סוג | מספר רכבות | מהירות מרבית | קווים/שירותים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סדרה 153 סדרה 156 |
קרונוע דיזל (DMU) | 47 | 120 קמ"ש | קו היילנדס המערבי קו גלאזגו המערבי קו מרהיל |
||
| סדרה 158 | 40 | 145 קמ"ש | קו ארבדיין-אינוורנס רכבת הבורדרז קו הצפון הרחוק קו אדינבורו-אברדיין קו פייף מעגלי גלאזגו/אדינבורו-אינוורנס |
|||
| סדרה 170 | 34 | 160 קמ"ש | ||||
| אינטרסיטי | מערך קרונוע דיזל עם 4 או 5 קרונועת |
26 | 200 קמ"ש | קו ארבדיין-אינוורנס גלאזגו/אדינבורו-אינוורנס גלאזגו/אדינבורו-אברדיין | ||
| סדרה 318 | קרונוע חשמלי (EMU) | 21 | 145 קמ"ש[6] | קו צפון קלייד קו ויפלט קו קמברנאולד קו אינוורקלייד קו תעלת פייזלי קו ארגייל קו קת'קרט מעגלי גלאזגו ללנארק (דרך מות'רוול) | ||
| סדרה 320 | 34 | |||||
| סדרה 334 | 40 | 145 קמ"ש | קו צפון קלייד קו ארגייל |
|||
| סדרה 380 | 36 | 160 קמ"ש | קו אירשייר קו תעלת פייזלי קו אינוורקלייד קו קת'קרט קו צפון בריק |
|||
| סדרה 385 | 70 | 160 קמ"ש | גלאזגו-אדינבורו גלאזגו/אדינבורו-בריק/דנבאר גלאזגו-קו קת'קרט קו קמברנאוד קו אינוורקלייד קו ארגייל |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Matt Atkins, ScotRail celebrates 40 years of operation, Rail UK, 22 בספטמבר 2023
- ↑ David Walker, ScotRail's history in pictures as national rail operator is set to return to public ownership, Scottish Daily Express, 22 בינואר 2022
- ↑ Jamie McIvor, ScotRail goes back into public ownership, BBC, 1 באפריל 2022
- ↑ Train Operating Company key statistics April 2024 to March 2025, Office of Rail and Road, 25 באוגוסט 2025
- ^ 5.0 5.1 Scottish Transport Statistics 2024 - Chapter 7 - Rail, משרד התחבורה הסקוטי, 25 במרץ 2025
- ↑ דגם 320/4 מגיע ל-160 קמ"ש.
סקוטרייל42497320Q107980329








