קהילת יהודי וושינגטון די. סי.

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת עדת ישראל בוושינגטון די. סי. במיקומו הנוכחי ברחוב קוויבק 2850, צפון-מערב, בקליבלנד פארק

ההיסטוריה של יהודי וושינגטון די.סי. (באנגלית: .History of the Jews in Washington, D.C ) החלה בסוף המאה ה-18 ונמשכת עד ימינו. מהתיישבותם של יהודים בודדים בעיר, דרך גלי ההגירה היהודית בשנות ה-40 של המאה ה-19, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ובתקופה שבין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20 ואילך — הקהילה היהודית בעיר צמחה באופן עקבי.[1]

עם גדילתה המספרית, הקהילה הקימה מוסדות קהילתיים רבים, בהם כמה מבתי הכנסת הוותיקים ביותר שנותרו בארצות הברית. לקהילה מסורת של התלכדות בזמני מלחמה ומשבר, הן למען האומה האמריקנית והן למען העולם היהודי בכלל. בראשית המאה ה-21, הקהילה היהודית באזור וושינגטון רבתי היא השלישית בגודלה בארצות הברית, והיא ממשיכה להיות פעילה ובעלת השפעה בפוליטיקה האמריקנית ובעולם היהודי הרחב.[1]

היסטוריה מוקדמת

התושב היהודי הראשון הידוע בוושינגטון די. סי. היה יצחק פולוק, שהגיע לעיר בשנת 1795 והשלים את בנייתם של הבתים הלבנים המוכרים בשם "ששת הבניינים", שהיו ממוקמים ברחוב 21 ושדרת פנסילבניה, מערבית לבית הלבן.[2] הבניינים שימשו בעבר כמקום משכנה של מחלקת המדינה של ארצות הברית ושל מזכיר הצי, ובהמשך שימשו כבתיהם של מזכירי המדינה ג'יימס מדיסון וויליאם הנרי סיוורד, וכן של הגנרל סם יוסטון.[3]

אלפרד מרדכי, שהיה קצין בדרגה גבוהה (מייג'ור) וגדל בבית אורתודוקסי בצפון קרוליינה, היה בוגר האקדמיה הצבאית וסט פוינט, והתיישב בוושינגטון די. סי. בשנת 1828 לאחר שהוצב בארסנל וושינגטון. בתו, רוזה, נולדה בשנת 1839 ונחשבת ליהודייה הראשונה הידועה שנולדה במחוז קולומביה.[2]

משפחות יהודיות נוספות החלו להתיישב במחוז קולומביה בשנות ה־40 של המאה ה־19, רובן של מהגרים יהודים מגרמניה, שחלקם היו בעלי קשרים עם הקהילה היהודית בבולטימור. בשנת 1852 הוקמה קהילת וושינגטון העברית (Washington Hebrew Congregation) על ידי 21 יהודים שזה עתה הגיעו.[1] בעת שכיהן כנשיא הקהילה, קפטן יונס פיליפס לוי פעל לשכנע את הקונגרס לחוקק את זכותה של הקהילה להחזיק נכסים במחוז, וכתוצאה מכך נחקק "חוק לטובת הקהילה העברית בעיר וושינגטון" (An Act for the Benefit of the Hebrew Congregation in the City of Washington), שנחתם על ידי הנשיא פרנקלין פירס בשנת 1856. קהילה זו נותרה היחידה שלה צ'רטר (כתב זכויות) ייחודי של הקונגרס. הקהילה הייתה גם אחראית לפתיחת בית הספר היהודי הראשון במחוז.[2]

עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, וושינגטון די.סי. הייתה ללב הסכסוך בתור בירת האיחוד, כששכנה בין שתי מדינות עבדים, וממש מעבר לנהר מהעיר אלכסנדריה שבוירג'יניה הקונפדרטיבית. המלחמה שינתה את פני העיר באופן דרמטי, ואוכלוסייתה גדלה מאוד, כולל האוכלוסייה היהודית שגדלה פי עשרה במהלך המלחמה — מ־200 לכ־2,000 נפש.[2] קהילת וושינגטון העברית דאגה לטיפול בחיילים יהודים פצועים ולקבורה של חיילים יהודים אלמונים.[3] בנוסף, קבוצת נשים מהקהילה סייעה בגיוס כספים עבור נציבות הבריאות של ארצות הברית.[2] בשנת 1864 נפתחה בלשכת בני ברית בעיר סניף ראשון, שמנה עם פתיחתו 28 חברים.[4]

בשנת 1869, בעקבות שינויים בליטורגיה והתקנת כלי נגינה דמוי עוגב, עזבה קבוצה של חברים את קהילת וושינגטון העברית והקימה קהילה משלה, בשם עדת ישראל. כאשר בניית בית הכנסת הסתיימה בשנת 1876, נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט השתתף בטקס חנוכתו.[2]

בית הכנסת עדת ישראל כשהועבר ממקומו המקורי בשנת 1969

רבים מהיהודים שהגיעו לוושינגטון די.סי. במהלך תקופת המלחמה החליטו להשתקע בעיר, ועד שנת 1880 מנתה האוכלוסייה היהודית בה כ-1,500 נפשות.[2][1] רחוב סבנְת' נורת'ווסט (Seventh Street Northwest), ששימש אז כאזור מסחרי חשוב, ריכז בתוכו אוכלוסייה יהודית גדולה במיוחד.[3] כמו כן, התקיימו קהילות יהודיות משמעותיות באזור סאות'ווסט ובג'ורג'טאון, והן החלו להקים מוסדות וקהילות משלהן.[2][1]

גל ההגירה היהודית מקהילות הפזורה במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הביא לכך שאוכלוסיית היהודים במחוז וושינגטון הגיעה ל-4,000 נפשות.[1] באופן כללי, המהגרים החדשים, שחלק גדול מהם הגיע מרוסיה, היו עניים. בתגובה לכך הקימה הקהילה היהודית בוושינגטון מספר ארגוני צדקה, בהם אגודת הלוואה עברית ללא ריבית גמילות חסדים (Hebrew Free Loan Society), אגודת הסיוע העברית (Hebrew Relief Society) ובית אומנה יהודי לילדים.[2] ארגוני קהילה נוספים שהוקמו באותה תקופה כללו את בית האבות העברי (Hebrew Home for the Aged), הסניף המקומי של המועצה הלאומית של נשים יהודיות (National Council of Jewish Women), ואת אגודת הצעירים היהודים (YMHA) ואגודת הצעירות היהודיות (YWHA). מיני לנסבורג גולדסמית, בתו של גוסטב לנסבורג שהיה ממייסדי רשת החנויות Lansburgh's, עמדה במרכז פעילות הצדקה וארגון הקהילה באותה תקופה ובמהלך כל חייה.[2][3]

המאה ה-20

דגל הארגון
מחאה במול הלאומי לתמיכה ביהודי ברית המועצות בשנת 1973.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה והביאה עמה גל של אנשי שירות ועובדי ממשל למחוז וושינגטון, הקהילה היהודית ארגנה פעילויות כמו ריקודים ואירועים חברתיים, שלעיתים קרובות הופעלו על ידי אגודת הצעירים היהודים (YMHA) ואגודת הצעירות היהודיות (YWHA). פעילויות אלו היוו חלק מהמוטיבציה להקמת המרכז הקהילתי היהודי בשנת 1926, אשר נבנה כקילומטר אחד מהבית הלבן ברחוב 16.[2][3][1][5] בשנת 1930 החל לצאת לאור העיתון National Jewish Ledger, ששינה מאוחר יותר את שמו ל-Washington Jewish Week. בשנת 1938 הוקמה המועצה הקהילתית היהודית (Jewish Community Council), אשר יצרה ארגון מרכזי שתפקידו לייצג ולקדם את האינטרסים של כל הארגונים הקהילתיים היהודיים במחוז.[2]

ארגונים ציוניים הקימו גם הם סניפים בעיר, ובהם הארגון הציוני של וושינגטון, שהיה סניף של ההסתדרות הציונית באמריקה, וכן אגודת פועלי ציון של וושינגטון. בעקבות ביקורה בעיר של מייסדת הדסה, הנרייטה סולד, הוקם בעיר בשנת 1919 סניף של ארגון הדסה.[2][1]

בתקופת השפל הגדול התרחבה הקהילה היהודית בוושינגטון הבירה שוב במהירות, ואף יותר מהכפילה את גודלה. יהודים מכל רחבי ארצות הברית הגיעו לעיר לעבוד בפרויקטים של הניו דיל או בשירות הציבורי ההולך וגדל. אגודת המגן העברי, לצד ארגוני רווחה שונים, סייעו לספק מזון כשר, לחלק בגדים ולאתר מגורים למגיעים החדשים לעיר שעדיין חיפשו עבודה. בתקופה זו החלה גם מגמת מעבר של הקהילה היהודית לפרברים במרילנד ולשכונות בצפון וושינגטון הבירה.[6] עם זאת, המעבר צפונה היה מוגבל בחלקו בשל הימצאותם של סעיפי אפליה בחוזי מקרקעין, אשר אסרו להשכיר או למכור נכסים ליהודים, לאפרו-אמריקאים ולקבוצות נוספות, בשכונות כמו ספרינג ואלי ובאזורים מסוימים בצ'בי צ'ייס שבמרילנד. סעיפים אלו הוכרזו כבלתי ניתנים לאכיפה משפטית על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 1948, בפסק הדין Shelley v. Kraemer.[7]

בשנות ה־30 של המאה ה־20, כאשר הסכנה ליהודים באירופה הלכה וגברה, הייתה הקהילה היהודית בוושינגטון הבירה פעילה במיוחד בניסיונות לסייע בהצלתם. הקהילה חתמה על עצומות והפגינה במטרה להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה לאפשר הגירת יהודים לארץ ישראל המנדטורית, ובין היתר מילאה את אולם הקונסטיטושן הול של ארגון הבנות המהפכה האמריקאיות (DAR Constitution Hall) בכ־4,000 מפגינים בשנת 1938.[1] שופט בית המשפט העליון היהודי הראשון בארצות הברית, לואי ברנדייס, אירח סלון בדירתו שבו נפגשו מנהיגים ציוניים מקומיים וארציים, והיה פעיל בתנועה הציונית.[2][8]

במהלך מלחמת העולם השנייה סייעה הקהילה היהודית למהגרים יהודים חדשים שהגיעו לאזור כדי לעבוד בממשל או לשרת בצבא. בשנת 1941 היה המרכז הקהילתי היהודי (JCC) אחראי על מציאת דיור עבור כ־4,000 יהודים שעברו להתגורר באזור.[1] ארגוני הקהילה גם הרחיבו את פעילותם והעניקו תוכניות חברתיות, תרבותיות ודתיות לחברי הכוחות המזוינים. בשנת 1944 נפתחה האקדמיה העברית, בית הספר היהודי הראשון באזור.[2]

לאחר המלחמה, רבים מבין חברי הקהילה היהודית הבולטים באזור סייעו בחשאי בגיוס כספים לסייע להעפלה, להעלאת מעפילים יהודים באופן בלתי חוקי לארץ ישראל המנדטורית וכן לטובת ההגנה.[1] לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, יהודי האזור רכשו את הבניין הראשון ששימש כשגרירות המדינה החדשה, סמוך לשדרת השגרירויות בוושינגטון.[2][8]

האוכלוסייה היהודית באזור עלתה מכ-20,000 בשנת 1945 לכ-81,000 בשנת 1956,[9] כאשר מחציתם התגוררו בפרברים ולא במחוז עצמו.[1] בשנת 1970 הגיעה האוכלוסייה היהודית לכ-110,000 נפש. עם ההתרחבות לפרברים הוקמו גם בתי כנסת חדשים, וארגונים יהודיים שפעלו בעיר עברו אף הם לאזורים פרבריים יותר, בהם מרכז הקהילה היהודית (JCC), סוכנות השירותים החברתיים היהודיים, בית האבות העברי, ובהמשך גם קרן ההצלה היהודית המאוחדת (UJA) והמועצה הקהילתית היהודית, שעברו לקמפוס מרכזי בעיר רוקוויל.[2][1]

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היו רבים מחברי הקהילה היהודית פעילים בתנועה לזכויות האזרח. המועצה הקהילתית היהודית, שנקראת "מועצת יחסי הקהילה היהודית", הביעה באופן רשמי את תמיכתה במקרה של מסעדת תומפסון בשנת 1953. לאחר פסק הדין בתיק בראון נגד מועצת החינוך, פעלה המועצה יחד עם מנהיגים עירוניים ודתיים לקידום מעבר שקט לאינטגרציה בבתי הספר.[3][2]

בשנת 1966 הקימו צעירים יהודים פרוגרסיביים את הארגון "יהודים למען צדק עירוני" (Jews for Urban Justice, JUJ), ארגון שמאלי שנועד להיאבק בגזענות נגד שחורים בתוך הקהילה היהודית בוושינגטון די.סי. הארגון נלחם באפליה גזעית מצד מוסדות יהודיים, פעל למען שוויון הזדמנויות בדיור בתקופה שבה יזמים יהודים לבנים בולטים באזור וושינגטון השתמשו באמנות הגבלה גזעיות שמנעו מאפרו-אמריקאים לרכוש בתים, וארגן את "הסדר החירות" הראשון, במטרה לעודד סולידריות בין אפרו-אמריקאים ליהודים אמריקאים.[10][11][12]

המוזיאון היהודי של הבירה על שם ליליאן ואלברט סמול

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, רבים מחברי הקהילה הקדישו את עצמם למאבק למען יהודי ברית המועצות, שנאלצו לדכא את זהותם היהודית, וכן למען מסורבי העלייה, שנמנעה מהם היציאה מברית המועצות וההגירה לישראל.[1] חברי הקהילה השתתפו בצעדות רחבות היקף ב"נשיונל מול" (National Mall) שבוושינגטון די.סי, וקיימו משמרות מחאה יומיומיות מחוץ לשגרירות הסובייטית. ארגוני כנסיות שונים סייעו בשמירה על המשמרות במהלך שבתות וחגים יהודיים.[2][8]

כאשר האוכלוסייה היהודית במחוז קולומביה החלה לשוב ולגדול, מבנה המרכז הקהילתי היהודי (JCC) המקורי, הסמוך לבית הלבן, נרכש מחדש, שוקם ונפתח מחדש במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 1997 התגוררו באזור וושינגטון רבתי כ-165,000 יהודים.[2] בנוסף, נעשה מאמץ לשמר את ההיסטוריה היהודית של וושינגטון די.סי., כולל בתי הכנסת ההיסטוריים שבמרכז העיר. החברה ההיסטורית היהודית של אזור וושינגטון פתחה ותחזקה את מוזיאון ליליאן ואלברט סמול להיסטוריה יהודית.[3]

המאה ה-21

מוזיאון הזיכרון לשואה של ארצות הברית

וושינגטון די.סי. היא גם מקום משכנו של מוזיאון השואה של ארצות הברית, המוסד הרשמי לתיעוד, מחקר ופרשנות של תולדות השואה, והוא משמש גם כאתר ההנצחה הלאומי לשואה. המוזיאון נוסד בהחלטה פה אחד של הקונגרס האמריקאי בעקבות המלצות ועדת הנשיא לענייני השואה בראשות הנשיא ג'ימי קרטר, ונפתח בשנת 1993 בסמוך למול הלאומי (National Mall).[13] מוזיאון לאומי נוסף הפועל בעיר הוא המוזיאון הלאומי להיסטוריה צבאית יהודית אמריקאית, אשר נוסד בשנת 1958 ונוסד גם הוא באמצעות חוק של הקונגרס. מוזיאון זה מתעד את תרומתם של החיילים היהודים האמריקאים.[14] הכניסה לשני המוזיאונים חופשית.

בעשור השני של המאה ה-21, נחשבת הקהילה היהודית באזור המטרופוליני של וושינגטון לקהילה היהודית השלישית בגודלה בארצות הברית לפי אזורי מטרופולין. בשנת 2018 הוערך כי באזור המטרופוליני של וושינגטון מתגוררים כ-300,000 יהודים, מתוכם כ-28,000 מתגוררים בתחומי המחוז עצמו. מדובר בעלייה משמעותית לעומת שנת 2003, אז מנתה האוכלוסייה היהודית כ-215,000 נפש.[8][15]

בעוד שאין סופרמרקט כשר בתחומי וושינגטון די.סי., מרכולים מקומיים רבים מחזיקים מגוון רחב של מוצרי יסוד כשרים. מסעדות כשרות מקומיות המאושרות על ידי ועד הרבנים של וושינגטון רבתי כוללות את Char-Bar, Soupergirl, Max's Kosher Cafe באצטדיון ניישונלס פארק, Oh Mama Grill DC, ואת משאית המזון הכשרה .Brooklyn Sandwich Co.

DC Kosher,[16][17] יוזמה של בית הכנסת אוהב שלום (של הקהילה האורתודוקסית הפתוחה), מאשרת מספר מסעדות ומוצרים ככשרים, ובהם Baked By Yael, Bubbie's Burgers, Evolve Vegan (המוכרת גם בשם ELife Restaurant), PLNT Burger, Pow Wow, Rose and Robert L. Cohen Coffee Bar, Shouk, Sticky Fingers Sweets and Eats ו-Whisked![18]

בשנת 2017, שבעה אחוזים מהמבוגרים היהודים בקהילת המטרופולין של וושינגטון די.סי. הזדהו כיהודים ממוצא אתני שאינו לבן (Jews of color) או כיהודים היספנים/לטינו (סה״כ כ-12,200 איש). ב-9% ממשקי הבית היהודיים באזור מתגורר אדם שאינו לבן, בין אם יהודי ובין אם לא. מרבית היהודים שאינם לבנים באזור וושינגטון — שלושה מכל עשרה — חיים בתחומי העיר וושינגטון עצמה.[19]

האוכלוסייה היהודית במטרופולין וושינגטון די. סי.

התפלגות האוכלוסייה היהודית במטרופולין וושינגטון די. סי. בין השנים 1847–2020[20]
שנה 1847 1861 1865 1920 1945 1956 1970 1997 2005 2017[21] 2020
מספר נפשות 25 200 2,000 10,000 20,000 81,000 110,000 165,000 215,000 217,390 369,000

ריכוז אירועים בקהילת יהודי וושינגטון די. סי.

להלן רשימת האירועים:[20]

1795 – הגעתו של יצחק פולוק, היהודי הראשון הידוע שהתיישב בוושינגטון די.סי.

1839 – הולדתה של רוזה מורדכאי, התינוקת היהודייה הראשונה הידועה שנולדה בעיר.

1852 – נוסדה הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת וושינגטון העברית" (Washington Hebrew Congregation).

1856 (2 ביוני) – "חוק לטובת הקהילה העברית בעיר וושינגטון" נחתם על ידי נשיא ארצות הברית ה-14, פרנקלין פירס.

1861 – נפתח בית הספר היהודי הראשון בעיר.

1864 – הוקם לודג' אליהו, לודג' בני ברית הראשון בוושינגטון.

1869 – נוסדה קהילת עדת ישראל (Adas Israel Congregation) לאחר שקבוצת מסורתיים פרשה מקהילת וושינגטון העברית בעקבות שינויים ליטורגיים והכנסת עוגב.

1901 – נוסד ארגון ציוני וושינגטון (Washington Zionist Organization).

1909 – נוסדה אגודת ההלוואה העברית החופשית (Hebrew Free Loan Society).

1913 – נוסדה הפדרציה הלאומית של אחוות בתי הכנסת על ידי קארי סיימון, אשתו של הרב אברם סיימון מקהילת וושינגטון העברית.

1919 – הוקם סניף הדסה הראשון בוושינגטון על ידי הנרייטה סולד.

1926 – נפתח מרכז הקהילה היהודי הראשון בעיר, במרחק של מייל אחד מהבית הלבן.

1930 – החל לצאת לאור העיתון National Jewish Ledger (כיום Washington Jewish Week).

1938 – נוסד המועצה הקהילתית היהודית.

1943 – הוקם המשרד הלאומי של בני ברית אינטרנשיונל.

1946 – הקמפיין הראשון של "איגוד ההתרמה היהודי המאוחד" (United Jewish Appeal) בעיר הגיע ליעד של מיליון דולר, כדי לענות על הצרכים הכלכליים והחברתיים הדחופים של מהגרים יהודים בארץ ישראל.

1947 – יהודי וושינגטון ניצלו קשרים אישיים בשגרירויות ובבית הלבן כדי להשפיע על הצבעת האו"ם בנושא חלוקת ארץ ישראל.

1948 – קהל רב התאסף בבניין הסוכנות היהודית ברחוב מסצ'וסטס בצפון-מערב וושינגטון בעת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל על ידי דוד בן-גוריון ב-14 במאי.

1950 – הוקמה קהילת טמפל סיני (Temple Sinai) לאחר פרישת שבע משפחות מקהילת וושינגטון העברית. בתחילה נפגשה הקהילה בקתדרלה הלאומית, לפני רכישת מבנה משלה.

1958 – נוסד המוזיאון הלאומי להיסטוריה צבאית יהודית אמריקאית.

1962 – נחנך מבנה מרכז הפעולה הדתי (Religious Action Center) ברחוב מסצ'וסטס 2027 בצפון-מערב וושינגטון.

1963 – נוסדה קהילת טמפל מיכה (Temple Micah).

1964–1965 – חוק זכויות האזרח של 1964 וחוק זכויות ההצבעה של 1965 נוסחו בחדר הישיבות של מרכז הפעולה הדתי בוושינגטון, תחת חסות "ועידת ההנהגה לזכויות האזרח" (Leadership Conference on Civil Rights).

1969 – מרכז הקהילה היהודי, בית האבות העברי והשירותים החברתיים היהודיים עברו לרוקוויל, מרילנד בעקבות מהומות.

1993 – נפתח מוזיאון השואה של ארצות הברית בסמוך למול הלאומי, ביוזמת הנשיא ג'ימי קרטר.

2022 – מועצת העיר אימצה את "הצהרת גינוי האנטישמיות לשנת 2022", אשר גינתה אנטישמיות וכל צורת שנאה ואלימות בעיר.

2025 – למעלה מ-200 חברי ACC ו-GTM השתתפו בכנס השנתי וחגגו 50 שנה לנשים בחזנות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קהילת יהודי וושינגטון די. סי. בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודי וושינגטון די. סי. בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קהילת יהודי וושינגטון די. סי.: בתי כנסת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 Washington, D.C., www.jewishvirtuallibrary.org
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 2.19 "The Jewish Community of Washington, D.C." Beit Hatfutsot Open Databases Project. The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 "Six Polock Buildings". Jewish Washington. Jewish Historical Society of Greater Washington. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ↑ Shosteck, Robert (במרץ 1967). "The Jewish Community of Washington, D.C., during the Civil War". American Jewish Historical Quarterly. 56 (3): 319–347. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ↑ About | Washington State Jewish Historical Society, www.wsjhs.org
  6. ↑ "The Jewish Community of Washington, D.C." Beit Hatfutsot Open Databases Project. The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ↑ "Virtual Jewish World: Washington, D.C." Jewish Virtual Library. American-Israeli Cooperative Enterprise. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 "Virtual Jewish World: Washington, D.C." Jewish Virtual Library. American-Israeli Cooperative Enterprise. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ↑ 1956 The Jewish Population of Greater Washington DC, www.jewishdatabank.org
  10. ↑ "Washington Group Alleges Unscrupulous Jews Are Root Cause of Negro Anti-Semitism". Jewish Telegraphic Agency. נבדק ב-2018-08-25.
  11. ↑ "Silver Spring's Jewish history 'long and complicated'". Washington Jewish Week. אורכב מ-המקור ב-2018-08-25. נבדק ב-2018-08-25.
  12. ↑ "In Freedom Seder, Jews And African-Americans Built A Tradition Together". National Public Radio. נבדק ב-2019-12-22.
  13. ↑ "Mission and History". United States Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ↑ "About". National Museum of American Jewish Military History. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ↑ Survey: DC's growing Jewish community votes Democratic, connects to Israel | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2018-02-17 (באנגלית)
  16. ↑ "Local Kosher and Jewish Resources". Kesher Israel. נבדק ב-2022-04-17.
  17. ↑ "Kosher Restaurants In The Greater Washington Area". Vaad HaRabanim - The Rabbinical Council of Greater Washington. נבדק ב-2022-04-17.
  18. ↑ "DC Kosher - Establishments Under Certification". DC Kosher. נבדק ב-2022-04-17.
  19. ↑ "2017 GREATER WASHINGTON JEWISH COMMUNITY DEMOGRAPHIC STUDY" (PDF). Brandeis University. נבדק ב-2022-04-18.
  20. ^ 20.0 20.1 History of Jewish Washington, D.C. | American Conference of Cantors, www.accantors.org (באנגלית)
  21. ↑ Jewish Population in the Top 21 Metropolitan Statistical Areas (MSAs), 2017 (עמ' 19)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קהילת יהודי וושינגטון די. סי.41385675Q55613805

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_וושינגטון_די._סי.&oldid=3252046"