קהילת יהודי הנובר
קהילת יהודי הנובר היא קהילה יהודית-גרמנית המתגוררת בהנובר מאז המאה ה-13. נכון לשנת 2009, כ-6,200 יהודים מתגוררים בעיר, והם מחולקים ל-4 קהילות.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
יהודים חיו בהנובר כבר במאה ה-13. הם היו מיעוט בעיר ושמרו על אורח חיים יהודי מסורתי, שכלל בין היתר שמירת שבת ושמירת כשרות. היהודים אז היו יהודי חסות, מעמד משפטי מיוחד שניתן ליהודי גרמניה, אשר הגביל את תעסוקתם ומגוריהם.
בשנת 1588, בשל אמירות אנטישמיות של כומרים פרוטסטנטים, מועצת העיר אסרה על מסחר בין נוצרים ליהודים. בשל כך, יהודי הנובר עזבו את העיר ועברו ליישוב הסמוך קלנברגר נוישטאדט (Calenberger Neustadt).
היהודים הגרמנים חזרו להנובר רק במאה ה-19.
המאה ה-19 והמאה ה-20
ב-1814, ממלכת וסטפאליה (Königreich Westphalen), מדינה היסטורית קצרת-ימים בקונפדרציה של הריין, העניקה זכויות ליהודים גברים. באותה התקופה, יהודים עסקו במסחר ופיננסים. כ-500 יהודים התגוררו בעיר.
ב-1842, ממלכת הנובר (Königreich Hannover) העניקה שוויון זכויות לכלל הקהילות היהודיות תחתה. ישראל סימון היה הבנקאי היהודי הראשון בהנובר.[1]
בין 1870 ל-1880, אדווין הופלר הקים את בית הכנסת החדש, שמוקם בשכונה המרכזית של הנובר והיווה סמל לזהות היהודית בעיר.
בתחילת המאה ה-20, כ-5000 יהודים התגוררו בהנובר. באותן השנים, הם החלו לפתח את מעמדם החברתי בקהילה והזדהו כחילונים-סוציאליסטים. חלק מיהודי הקהילה היו חברי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, ביניהם ורנר שולם ואיוון כ"ץ. במקביל צמחה אנטישמיות חדשה שבלטה בקרב תומכי המפלגה הנאצית.
תקופת השלטון הנאצי
משנת 1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, החלו רדיפות שיטתיות נגד יהודי הנובר, ב-1938, הנובר מנתה 4,800 יהודים, וזאת בשל חרמות, גירושים, הגליות ופוגורמים. שמקורם באידאולוגיית האריזציה. ראש העיר קרל אלקרט הורה על הריסת מבנים יהודים רבים בעיר.[2]
כאשר מלחמת העולם השנייה החלה ב-1939, רק 2000 יהודים התגוררו בהנובר. ב-3–4 בספטמבר 1941, 1,200 יהודים שנותרו בהנובר נאלצו לעזוב את בתיהם ונדחסו לתוך 15 בתים יהודיים בתנאי מחיה קשים. חלק מהיהודים נעצרו והובלו למחנה הריכוז בוכנוואלד.[3]
בדצמבר 1941, יהודי הנובר רוכזו ב-"בית הספר לגננות ישראלית" (Israelitische Gartenbauschule) באהלם, גרמניה. ב-15 בדצמבר, 1,001 יהודי הנובר שנותרו בחיים הובלו לתחנת פישרהוף ומשם הוסעו לגטו ריגה, בין השנים 1941 ל-1944, יהודי הנובר נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ, בגטו טרסינסטדט ובגטו ורשה.[4]
לאחר השואה
כאשר אנשי צבא אמריקאים שחררו את הנובר מהכיבוש הנאצי ב-10 באפריל 1945, רק 100 יהודים נותרו בעיר, מתוכם 68 יהודים ששרדו את הגטאות ונזקקו לטיפול רפואי, פיננסי ופסיכולוגי.[5]
ב-10 באוגוסט 1945, השלטון הבריטי העניק היתר להקמת קהילה יהודית בעיר. ארגונים יהודיים וממשלת סקסוניה התחתונה סיפקו רשת תמיכה לחברי הקהילה היהודית.
נכון לשנת 2025, קהילת יהודי הנובר מחולקת ל-4 (שלוש קהילות אורתודוקסיות ואחת ליברלית):
"קהילת יהודי הנובר" (Jüdische Gemeinde Hannover K.d.ö.R) הכוללת כ 3,800 חברים ובה פועלים שליחי תנועת בני עקיבא העולמית, רב הקהילה שמעון קוטנובסקי-ליאק.
"קהילת היהודים הליברלים של הנובר" (Liberale Jüdische Gemeinde Hannover), הכוללת כ 700 חברים, רב הקהילה אלכסנדר קובטון.
המרכז היהודי-בוכרי-ספרדי בגרמניה (Jüdisch-bucharisch-sefardisches Zentrum Deutschland) הכולל כ 300 חברים, רב הקהילה יוחנן יעקובוב.
וקהילת חסידות חב"ד מקומית הכוללת כ 400 חברים בהנהלת הרבנית שטרני וולף.[6]
אישים
- הרב שלמה זאב צווייגענהאפט
- הרב חיים פנחס לובינסקי
- הוגת הדעות חנה ארנדט
- הרב אריה לייב מהנובר
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Adelebsen Jewish Community Records, Center for Jewish History
- ↑ Hanover, Germany, www.jewishvirtuallibrary.org
- ↑ E. G. Lowenthal, In the Shadow of Doom: Post-War Publications on Jewish Communal History in Germany (III), The Leo Baeck Institute Yearbook 23, 1978-01-01, עמ' 283–308 doi: 10.1093/leobaeck/23.1.283
- ↑ Hannover-Ahlem, www.jewishgen.org
- ↑ "Aftermath of the liberation of a forced-labor camp in Germany" (באנגלית). נבדק ב-2025-07-10.
- ↑ Mitglieder Statistik 2023. (בגרמנית)
קהילת יהודי הנובר41493752Q1398245