לדלג לתוכן

בית הכנסת החדש (הנובר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
בית הכנסת החדש בהנובר
Neue Synagoge (Hannover)
בית הכנסת בשנת 1908
בית הכנסת בשנת 1908
מידע כללי
סוג בית כנסת
כתובת
  • רח' ברגשטראסה בשכונת קלנברגר נוישטט
  • כתובת עדכנית:- Rote Reihe 6
מיקום הנובר
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1864–1870 (כ־6 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 1870
תאריך פירוק 1938 (נשרף ופוצץ בליל הבדולח)
חומרי בנייה אבן חול, וברזל יצוק
אדריכל אדווין אופלר
סגנון אדריכלי אקלקטיזם
מידע טכני
קיבולת 1,100 מתפללים
קואורדינטות 52°22′19″N 9°43′42″E / 52.37199664742868°N 9.72819581635573°E / 52.37199664742868; 9.72819581635573
בית הכנסת החדש בשכונת קלנברגר נוישטט; גלוית דואר משנת 1905, הנושאת את המספר הרציף 4408, שפורסמה בהוצאת צדלר ופוגל.[1][2]

בית הכנסת החדש בהנובר (בגרמנית: Neue Synagoge (Hannover) ) שכן ברחוב ברג (ברגשטראסה Bergstrasse) שבשכונת קלנברגר נוישטט. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל אדווין אופלר בסגנון אקלקטי והיסטוריסטי, בהשראת כנסיית סן-אוגוסטין בפריז וכן קתדרלות וורמס והקתדרלה של אאכן. המבנה נחנך בשנת 1870 ונהרס במהלך פוגרום ליל הבדולח בנובמבר בשנת 1938.[3][4]

תיאור הבניין

בית הכנסת החדש, פנים בית הכנסת בסביבות שנת 1890
תמונה פנים בית הכנסת תמונה משנת 1895
הדפס אלבומין ; פרט, מספר 136
הרמן טיס עומד מול לוחות תצוגה שעליהם מוצגות רפרודוקציות מארכיון העיר הנובר, הקשורות לבית הכנסת של אופלר.[5][6]

בית הכנסת החדש נבנה בשנים 1864–1870 לפי תוכניותיו של האדריכל אדווין אופלר. אופלר, שהיה יהודי מתבולל ושאף לטפח סגנון בנייה גרמני, הושפע מבית הכנסת בוורמס, גרמניה ומבית הכנסת אלטנוישול, בעיר פראג בירת צ'כיה.[5][6] וכן מהקתדרלות הרומנסקיות בגרמניה. הוא תכנן מבנה מרכזי בעל כיפה מעל הבימה (Almemor). בית הכנסת היה בעל שלושה ספינות (חללים אורכיים) ותוכניתו הכללית רמזה על צורת צלב. החזית המערבית, שמאחוריה שכנה האכסדרה, כללה שני מגדלים; בצידו המזרחי נמצא חלל מקהלה עם אפסיס חצי עגול, שבו הוצב ארון הקודש. בעוד שבית הכנסת החדש בהנובר כלל עדיין מספר אלמנטים נאו-גותיים, אופלר עיצב את בתי הכנסת המאוחרים שלו בסגנון נאו-רומנסקי בלבד. הוא דחה את הסגנון המורי, שהיה נפוץ במאה ה־19, בטענה שסגנון זה שייך למזרח ולכל היותר מתקשר לאסלאם, אך לא ליהדות.[7][5][6]

בית הכנסת בהנובר שיקף שילוב מדוקדק של קתדרלות הקיסרים מהריין, הבנויות בסגנון הרומנסקי, עם כנסיית סן-אוגוסטין שבפריז. מהכנסייה הפריזאית אימץ האדריכל את המרכיבים המרכזיים של חזית בית הכנסת: גרם מדרגות המוביל לכניסה בעלת שלוש קשתות, מעליו ארקדה נמוכה וחלון רוזטה, הכל תחת קשת שטוחה ומעליה גמלון משולש. גם הכיפה הקמורה והמצולעת נשאבה מהמודל הפריזאי. המגדלים עוצבו בהשראת קתדרלת וורמס. הטמבור הפוליגונלי והגמלונים בבסיס הכיפה לקוחים מקתדרלת אאכן. תוכנית המבנה מבוססת על צורת צלב יווני מכוסה כיפה. הצלב היווני עם אפסיס והכיפה בהנובר הושפעו מפרוטוטיפים של כנסיות כגון תוכנית הבסיס של בזיליקת פטרוס ה"קדוש" מראשית המאה ה־16 ושל קתדרלת העיר פאביה.[8]

בית הכנסת נבנה מלבני חרס צהובות; החלונות והכרכובים עוצבו מאבן חול. המבנה יכול היה להכיל 1,100 מתפללים: 650 מושבים יועדו לגברים, ו־450 מושבים לנשים הוצבו בעזרת הנשים שנתמכה בעמודי ברזל יצוק. קירות המבנה עוטרו בצבעים, הכיפה נצבעה בכחול, ובחלונותיו שובצו ויטראז'ים מזכוכית צבעונית.[9]

היסטוריה

מיקומו של בית הכנסת בשכונת קלנברגר נוישטט, על הגדה השמאלית של נהר הלינה, נבע מסיבות היסטוריות: מאז 1588 העניק תקנון מגורי קבע בעיר העתיקה של הנובר אך ורק ללותרנים. היהודים עברו לשכונת קלנברגר נוישטט, שהייתה אז יישוב עצמאי, אשר צמח סביב טירת לאואנרודה ששימשה כמעון נסיכותי. עם זאת, כבר בשנת 1593 נהרס בית התפילה שלהם ופעולתו הופסקה;[10] היהודים גורשו מהשכונה, ורק בשנת 1608 הותר להם לשוב. ב-1609 השלימו את בניית בית הכנסת החדש, אך גם הוא נהרס בשנת 1613.[10] במשך תקופה ארוכה לא היה להם מקום תפילה בעיר הנובר. בשנת 1688 הותר להם להקים מקום תפילה בבית פרטי בנוישטט, עד שב-1703 הורשו להקים מחדש בית כנסת באותו מקום שבו עמד בית הכנסת שנהרס ב-1613 — הפעם במיקום מבודד ונסתר מעיני הציבור. לאחר 120 שנה המבנה הישן התדרדר והיה צורך להרוס אותו; היהודים בנו באותו אתר מבנה חדש בסגנון קלאסיציסטי מלבני חרס, שנחנך בשנת 1827 ונקרא לימים "בית הכנסת הישן". באמצע המאה ה־19, כאשר שיעור היהודים בעיר הנובר עלה לכ-2% מאוכלוסייתה הכללית, הפך המבנה הקיים לקטן מדי. בית הכנסת החדש לא הוקם במקום הישן, אלא שהקהילה רכשה מגרש באתר מרכזי שהיה בחצר הדואר לשעבר, סמוך לכנסיית סנט יוהנס. מיקום זה היווה אתגר לאדריכל אדווין אופלר, אשר ציין: "המבנה כולו, המוקם בכיכר פתוחה ליד כנסייה נוצרית, יהיה ניצחון היהדות במאה ה־19." עוד הוסיף: "בית הכנסת החדש בהנובר יהיה הראשון בסגנון גרמני."

בשנות ה־30 של המאה ה־20 בוצעו מספר פיגועים בבית הכנסת החדש. ב-6 במרץ 1933 התרחש ניסיון הצתה ראשון; בשנת 1935 ניזוקו תחילה שער בית הכנסת ובהמשך גם חלונותיו. במהלך פוגרום ליל הבדולח, בליל 9 בנובמבר 1938, הוצת בית הכנסת החדש ועלה באש. אנשי האס אס חסמו את הגישה למקום, ובשעה 02:35 הכריזה המשטרה החשאית (הגסטפו) על אזעקת אש. כוחות הכיבוי, שהוזעקו באיחור, התמקדו בהגנה על המבנים הסמוכים בלבד. לאחר מכן פוצץ בית הכנסת[4] ונהרס כליל. בסביבות שנת 1940 הוקם באתר מקלט תת-קרקעי, ולאחר המלחמה הוסב לחניון תת-קרקעי.

בשנת 1958 הוצבה לוח זיכרון כמה מטרים מהמקום שבו עמד בית הכנסת, לזכר פוגרום ליל הבדולח. בשנת 1978 הוקמה באתר אנדרטה, אשר הורחבה בשנת 1993. האנדרטה ממוקמת ברחוב רוטה רייה (Rote Reihe 6),[11] כיוון שרחוב ברגשטראסה חדל מלהתקיים בעקבות נזקי המלחמה. תצלום של בית הכנסת החדש משנת 1870 לערך שמור במוזיאון ההיסטורי שעל גדת נהר הלינה (בדגה הגבוהה Hohes Ufer). תבליט של בית הכנסת החדש מופיע על קברו של אופלר בבית העלמין היהודי ברחוב אנדר שטרנגרידה.

בשנת 1994 הוקמה בכיכר האופרה בהנובר אנדרטה לזכר יהודי הנובר שנרצחו, אשר עוצבה על ידי האמן מיקלאנג'לו פיסטולטו. האנדרטה מנציחה את זכרם של 6,800 יהודים אשר גורשו מהנובר. עם זאת, כתובות ההנצחה שעל האנדרטה אינן מזכירות את בית הכנסת ההרוס.

  • Gedenkstätte und Gedenktafel
    אנדרטה ומצבת זיכרון.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Peter Hertel und Christiane Buddenberg-Hertel: Kirche und Synagoge. In: Die Juden von Ronnenberg. Eine Stadt bekennt sich zu ihrer Vergangenheit. Hrsg.: Region Hannover (Mahn - und Gedenkstätte Ahlem). Hannover 2016, ISBN 978-3-7752-4903-4, S. 22–24.
  • M[eir] Wiener: Liepmann Cohen und seine Söhne, Kammeragenten zu Hannover. In: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judenthums, hrsg. von Oberrabbiner Z[acharias] Frankel, Jahrgang 13, Heft 5. Breslau 1864, S. 161–184.
  • Peter Schulze: Synagogen. In: Klaus Mlynek, Waldemar R. Röhrbein (Hrsg.) u. a.: Stadtlexikon Hannover. Von den Anfängen bis in die Gegenwart. Schlütersche, Hannover 2009, ISBN 978-3-89993-662-9, S. 614.
  • Hugo Thielen, Helmut Knocke: Hannover. Kunst - und Kultur-Lexikon. Handbuch und Stadtführer. 4., aktualisierte und erweiterte Auflage, Neuausgabe. zu Klampen, Springe 2007, ISBN 978-3-934920-53-8, S. 188.
  • Carol Herselle Krinsky: Europe's Synagogues: Architecture, History, and Significance. Fourier, Wiesbaden 1997, ISBN 3-925037-89-6, p. 303–306. [Hanover].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת החדש לשעבר בהנובר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Neue Synagoge Archive, Zukunft heisst erinnern, ‏2023-02-03 (ב־)
  2. ↑ Die brennende Synagoge
  3. ↑ Kranzniederlegung am Gedenkort Neue Synagoge | Meldungen aus 2017 | Aktuelles & Veranstaltungen | ZeitZentrum Zivilcourage | Erinnerungskultur | Architektur & Geschichte | Kultur & Freizeit, www.hannover.de
  4. ^ 4.0 4.1 Gedenken an die Pogromnacht 1938 - Hannover.de, www.hannover.de
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Die neue Synagoge in Hannover, nla.niedersachsen.de (בגרמנית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Gedenkort Neue Synagoge, Zukunft heisst erinnern (ב־)
  7. ↑ Die Stadt Hameln und ihre Juden. Synagoge und Mahnmal
  8. ↑ Europas Synagogen. Architektur, Geschichte und Bedeutung. Fourier. pp. 304–305 [Hannover]. ISBN 3-925037-89-6.
  9. ↑ Dr. Peter Schulze, NEUE SYNAGOGE 1870-1938, נובמבר 2013
  10. ^ 10.0 10.1 Jewish Places | Entdecken Sie Orte jüdischen Lebens in Ihrer Nähe, Jewish Places (בגרמנית)
  11. ↑ גוגל, לוח הזיכרון לבית הכנסת החדש לשעבר בהנובר כפי שמוצג Google Street View, באתר Google Street View, ‏נובמבר 2022

בית הכנסת החדש (הנובר)41718182Q1979797

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בית_הכנסת_החדש_(הנובר)&oldid=3549600"