קבר רבן גמליאל
 | |
| חזית המבנה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מאוזולאום |
| על שם | רבן גמליאל דיבנה / אבו הוריירה |
| כתובת | גן הסנהדרין, רח' גיבורי החיל/חטיבת גבעתי |
| מיקום | יבנה |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1274 |
| חומרי בנייה | אבן |
קבר רבן גמליאל או המאוזולאום של אבו הוריירה הוא מקאם ומאוזולאום מהתקופה הממלוכית בדרום-מזרח העיר יבנה (סמוך לתל יבנה). מסורת יהודית מימי הביניים מזהה במקום את קברו של רבן גמליאל דיבנה, בעוד שמסורת מוסלמית מזהה את המקום עם קברו אבו הוריירה, אם כי במחקר מקובל להניח שאיש מן השניים לא קבור שם באמת.[1]
השטח שסביב מבנה הקבר שימש כבית קברות החל מראשית התקופה הביזנטית, ועד 1948 קברו בו ערביי יבנא את מתיהם. בתחילת שנות ה-60 נהרס בית הקברות, ובמקומו נבנה "גן הסנהדרין"[2].
המסורות על זיהוי האתר
מסורת מוסלמית מהמאה ה-11[דרוש מקור] מזהה במקום זה את קברו של אבו הוריירה, מבני לוייתו של מוחמד ומוסרם של אלפי חדית'ים. מסורת זאת עומדת בניגוד למסורת הרווחת לפיה אבו הוריירה נקבר באל מדינה ומסורות נוספות הקובעות את מקום קברו באתרים שונים, דוגמת דמשק, טבריה או תל הרור, אשר חלקן מתועדות לפני מסורת זו[3]. ראשוני המתעדים של מסורת זו עוד העלו סימני שאלה – כך, במאה ה־13 הנוסע אלהרוי (אנ') מתלבט בין טבריה, מדינה ויבנה ואילו הגאוגרף יאקות אל-חמאווי מספר על המסורת המיחחסת את הקבר לאבו הורירה, לצד מסורת המייחסת אותו דווקא לעבד אללה אבן סעד (אנ'), מושל מצרים מטעם בית עבאס. עם זאת, במאה ה-14 כבר זוהה המקום ללא־סייג כקברו של אבו הוריירה על ידי עולי רגל מוסלמים, אם כי גאוגרפים מסוימים ניסו למצע בין המסורות, וכך מוקדסי מייחס את הקבר לבנו של אבו הורירה ואילו מוג'יר א-דין קובע כי הוא שייך לאחד מצאצאיו[4]. בהוראת הסולטאן הממלוכי ביברס, נבנה מבנה חדש על מקום הקבר ב-1274, והוא המבנה הקיים עד היום.
מסורות יהודיות המזהות במקום את קברו של רבן גמליאל דיבנה באזור יבנה קיימות החל מימי הביניים. יעקב השליח מציין ברשימת קברי הצדיקים שלו:
ובין גת לעכו היא עיר יבנה ושם קבר רבן גמליאל ועליו כיפה נאה מאד והוא בית תפילה לישמעאלים בניין מפואר וקורין אותו אבוהרירא
— רשימת הקברים פרק ו[5]
כ-87 שנים לאחר מכן, זיהה גם רבי אשתרי הפרחי את קברו של רבן גמליאל ביבנה, ותיאר ”בנין נאה מאד על ציונו”[6]. מסורת זו השתמרה גם במאה ה-17, על ידי הנוסע היהודי רבי גרשון בן אליעזר הלוי יידלס מפראג(אנ'), בעל "גלילות ארץ ישראל", אשר זיהה במקום גם את קברו של רבי לויטס איש יבנה וחכמים נוספים[7].
לצד מסורת זו, זיהה יצחק גולדהאר את קברו של רבן גמליאל בנבי רובין, אשר לדעתו מהווה שיבוש של המילה "רבן"[8]
עם זאת, עד הקמת מדינת ישראל, המקום זוהה בבירור כאתר מוסלמי. לאחר הקמת המדינה הפך הכפר יבנא לעיירה היהודית יבנה שיושבו בה בעיקר עולים מארצות האסלאם, ואלו החלו לזהות מחדש את המקום כקברו של רבן גמליאל, והמקום הפך לאתר תפילה יהודי[9]. כחלק מתהליך "ייהוד" אתרים מוסלמיים שהתרחש באותו הזמן במקומות נוספים במדינה הצעירה, בין השאר בשל העובדה כי מרבית המקומות הקדושים היהודיים בארץ (הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל, קבר יוסף ועוד) נותרו מחוץ לגבולות המדינה בתום מלחמת העצמאות, ובוצע בעידוד ובחסות של משרד הדתות[10]. בשלהי שנות ה-50 פרש משרד הדתות את חסותו על המקום, המבנה שופץ[2] והחל למשוך אליו מתפללים גם ממקומות מרוחקים יותר[11][12]. משרד הדתות שילב את הקבר במסלולי העלייה לקבר שארגן[דרוש מקור], והוקמה ישיבת ערב לילדים במבנה הקבר[13]. לצד זאת, ישנן עדויות על כך שמוסלמים המשיכו לפקוד את הקבר גם לאחר מכן[13].
הקבר הופיע בסמלה של המועצה המקומית יבנה, ולאחר הפיכתה לעיר מיוצגות כיפות המבנה בסמל העיר.
תיאור המבנה
המבנה כולל שני חדרים: אולם כניסה וחדר הקבר. חדר הקבר, שטחו 6.2 × 6.2 מטרים. הוא מכוסה כיפה הנתמכת בקשתות. במרכזו מצבה מאבני גזית מצופה שיש, ובמרכז הקיר הפונה לקיבלה ישנו מחראב. סביר להניח כי חדר זה קדום יותר (לפחות ביסודו) מחדר המבוא[14]. האולם מחולק כיום לשני חלקים, אחד לגברים ואחד לנשים, המופרדים ביניהם במחיצה (החוצה אף את מצבת הציון עצמה). לוחות שיש ועליהם אמרות של רבן גמליאל מעטרות את קירות המתחם.
חדר הכניסה הוא מלבני, אורכו 12 מ' ורוחבו 8.5 מ'. קשתות ועמודים מחלקים אותו לשני סטווים, והוא מקורה בשש כיפות, כאשר הכיפה האמצעית בשורה השנייה גבוהה מהחמש הנוספות אך נמוכה מכיפת הקבר (ראו תמונה), כך שנוצר מבנה מדורג מהכניסה אל המבנה ועד לאולם הקבר עצמו.
הכניסה למבנה היא דרך שלוש קשתות ברוחב 2 מ' ובגובה 4.2 מ' (כל אחת). אבני-הקשת (אנ') של הקשתות הצדדיות מעוטרות בדגמי כריות, והמרכזית מעוטרת בצורת "זיגזג".
המבנה הוקף בגדר אבנים (השתמרה באופן חלקי בלבד) ובה שער, שעליו נחקקה כתובת הקדשה (לא קיימת כיום) בערבית בראשית שנת 673 להיג'רה, הלוא היא שנת 1274:
בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבננת את הסטיו המבורך הזה אדוננו, הסולטאן אלמלכ א-זאהר, עמוד חיי החול והקודש אבי הכיבוש, ביברס, שותף לאמיר המאמינים, האל יפאר את ניצחונותיו. המבנה הושלם בחודש השלישי בשנת 673 . קיבל עליו את בנייתו ח'ליל בן שאור, מושל רמלה, יכפר האל עליו ועל עוונות הוריו ויכפר לכל המוסלמים
— תרגמה: חנה טרגן (תשס"א, עמ' 70)
חנה טרגן ערכה ניתוח איקונוגרפיה וטקסטואלי של המבנה והכתובת, תוך השוואה למבנים אחרים ובעיקר למסגד של ביברס (אנ') בקהיר, והגיעה למסקנה כי: ”מיקומו ביבנה, הקשר שלו לאבו הוריירה, חבר הנביא, הכתובת המתארת את ביברס כאבי הכיבוש, כשותף לח'ליפה וכסולטאן המוסלמים ושלוש הקשתות המחוברות בווריאציה על קשת ניצחון והמעוטרות באפריז של כריות – כל אלו מבשרים את בשורת ניצחון האסלאם והסולטאן מגינו[15]”
כתובת נוספת הוצבה 18 שנה מאוחר יותר, בשער המחבר בין חדר הכניסה לבין חדר הקבר. את הכתובת הוסיף ח'ליל בן קלאוון ב-1292, לרגל ניצחון על הצלבנים בעכו. את השער בנה ח'ליל, ובמרכזו כתובת באורך 2.20 מ':
בשם אללה הרחמן והרחום, הורה לבנות את המשהד המבורך הזה משהד אבו-הוריירה, ברכת אלוהים עליו, חברו של נביא האל, תפילת האל ושלומו עליו, אדוננו הסולטאן הגדול שוחר הידע הפועל בצדק, הלוחם מלחמת מצווה הערוך לקרב בספר המסתייע באל, המנצח, אלמלכ אלשרף, תקנת חיי החול והקודש, סולטאן האסלאם והמוסלמים, אדון המלכים והסולטאנים, אבו אלפדאא ח'ליל, שותף לאמיר המאמינים, יפאר האל את נצחונו, בנו של אדוננו הסולטאן שמת במלחמת קודש המלך אלמנצור קלאון א-צלאחי ישקה האל את מקום מושבו בגשם הרחמים והנעימות, וייתן לו כפרה מלאה וישכין אותו בגני הנצח ויתן לו סיוע ביום תחייה, וישים אותו במקום שפע צל ומים זורמים ושפע פירות ללא הגבלה וללא איסור וייתן לו גמול וטובות ויגביה את מושבו ודרגתו בא...מאת אמן. הבנייה הסתיימה בחודשי שנת 692 וקיבל עליו את הבנייה אידמר הדואדאר א-זיני יכפר האל לו ולצאצאיו ולכל המוסלמים על עוונותיהם
— תרגמה: חנה טרגן (תשס"א, עמ' 82)
הילולת רבן גמליאל
הילולת רבן גמליאל מתקיימת מדי שנה בתאריך י"ח בסיוון, והחלה כיוזמה של המועצה המוקמית יבנה בשנות ה-60[11]. תאריך זה נקבע בשל היותו יום פטירתו של רבי ישראל אבוחצירא המכונה "בבא סאלי הגדול" (להבדילו מבן-דודו, באבא סאלי המפורסם), אשר חתנו שלמה מלכא היה מיוזמי ההילולה בעת שכיהן כראש מועצת יבנה[16]. בשנת 1999 יצא לאור ספר "דובב שפתי ישנים" ובו סדר לימוד ותפילה על קברו של רבן גמליאל[17].
יש הנוהגים לקיים במקום "חלאקה" לילדיהם[18].
לקריאה נוספת
- חנה טרגן, הכוח שבאבן, קתדרה , תשרי תשס"א, עמ' 84-65.
- חנה טרגן, "ארכיטקטורה "מגויסת" בתקופה הממלוכית המוקדמת: אל-אשרף ח'ליל והקבר של אבו הורירה/רבן גמליאל ביבנה". בתוך: משה פישר (עורך), יבנה, יבנה-ים וסביבתן. תל אביב, תשס"ה. עמ' 317–338.
- זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' שה–שז.
- אורי טל, מקאם אבּוּ הֻרַיְרְה, קברי קודש מוסלמיים בארץ־ישראל, ירושלים, תשפ"ג, עמ' 195–197
קישורים חיצוניים
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא "תעלומה ביבנה" באתר "כאן"- קבר רבן גמליאל דיבנה, באתר המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.
הערות שוליים
- ↑ טרגן תשס"א, עמ' 66
- ^ 2.0 2.1 ראו: תיק גל-71022/8 בארכיון המדינה
- ↑ Tomb of Abu Huraira - Madain Project (en), madainproject.com
- ↑ טל תשפ"ג, עמ' 196
- ↑ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, עמ' 70, תרפ"ז, באתר היברובוקס
- ↑ אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, עמ' עו, באתר היברובוקס. אשתורי הפרחי מזהה את הקבר עם קברו של רבן גמליאל הזקן סבו של רבן גמליאל דיבנה, וטוען שאף הוא הגיע באחרית ימיו ליבנה, בניגוד לדעה הרווחת שהמדובר הוא ברבן גמליאל דיבנה.
- ↑ גרשון בן אליעזר, אגרת הקודש, עמ' טז, תרצ"א, באתר היברובוקס. אמנם, מסורת המיוחסת לאר"י מזהה את קבר רבי לויטס בכפר חוקאב שבגליל העליון, סמוך לעכברה (שער הגלגולים לז כד).
- ↑ יצחק גולדהאר, אדמת הקודש, עמ' מא, תרע"ג, באתר היברובוקס, הערה א
- ↑ ראו: דורון בר, המקומות הקדושים ליהודים במדינת ישראל: בין מסורת לחידוש, זמנים 10, עמ' 97-98
- ↑ ראו: דורון בר, בין קדושה מוסלמית ליהודית: ראשית תהליך הייהוד של המקומות הקדושים המוסלמיים במדינת ישראל 1948-1967", ישראל 22, 2014 עמ' : 133-158.
- ^ 11.0 11.1 שנת הרמב"ן בחינוך הממ"ד, הצופה, 25 ביוני 1968
- ↑ תחנה לגילוי סרטן השד נפתחה בחדרה – לכך האזור, מעריב, 27 במאי 1969
- ^ 13.0 13.1 שפר גבאי, דו‐קיום יהודי–ערבי בקבר אחד, דבר, 26 ביולי 1964
- ↑ טרגן תשס"א, עמ' 70 – 71
- ↑ טרגן תשס"א, עמ' 81
- ↑ אהרן צורף, "מבשר טוב" דברים, תש"ע, עמ' 906.
- ↑ דובב שפתי ישנים, באתר אוצר החכמה (צפייה מעמ' 35 למנויים בלבד)
- ↑ ראו למשל: יאשיהו פינטו, דברי יאשיהו לבב ימים, אשדוד תשע"א, עמ' 101.
קבר רבן גמליאל42467590Q41365933