קבוצת כיבוש
קבוצת כיבוש הייתה מכשיר בידי התנועה הציונית ליישוב אדמות, שנרכשו כחוק, ברחבי ארץ ישראל, עיבודן ושמירתן, לעיתים כפתרון ביניים, עד עלייתה לקרקע של קבוצת הקבע, בתקופת היישוב החל בעליה השנייה.
הרעיון נהגה על יד מניה שוחט ב-1908 לאור ההתפתחות המשברית של מושבות יק"א בגליל התחתון עד 1907 והישום הראשון שלו היה בסוף 1909 בדגניה א', אם הקבוצות, על ידי הקומונה החדרתית.
קבוצות הכיבוש שאבו מהמסכת הרעיונית הציונית את האידיאלים של כיבוש העבודה וכיבוש השמירה ועיצבו את דמותו של האיכר חייל.
רקע
בקונגרס הציוני השמיני שהתקיים בקיץ 1907 התקבלה לראשונה הדרישה של הציונים המעשיים לפתוח בפעולה התיישבותית בארץ ישראל, מבלי להמתין לתמיכה מצד השלטונות העות'מאניים. הקונגרס החליט להקים בארץ משרד לקידום הפעולה הציונית, בראשותו של ארתור רופין, ולקדם התיישבות על פי מודל קואופרטיבי שהגה הכלכלן היהודי הגרמני פרנץ אופנהיימר בהקשר של ההתיישבות הפרוסית בגבול פולין. לפי מודל זה יש להכשיר תחילה מועמדים להתיישבות בהשגחת מנהל, להעביר את הנבחרים מביניהם לחכירה קואופרטיבית משותפת בניהולו של אגרונום, ולבסוף לעבור לחכירה במשקים משפחתיים שימשיכו לשתף פעולה ביניהם. בסיוע המשרד הארצישראלי התפתחו בשמונה השנים הבאות יוזמות שונות לרכישת קרקע ולעיבודה על בסיס כספים ציבוריים ופרטיים. בכך הגיע לסיומו העידן הקודם, שבו לברון רוטשילד וליק"א היה מעמד בכורה בניהול הפעולה ההתיישבותית היהודית.
מדובר בנקודת מפנה היסטורית הן מן הבחינה האסטרטגית - נכונות המוסדות המיישבים לתמוך בשימוש בכוח המגן העברי לצורך הגנה עצמית של המתיישבים בפני ההתנגדות הערבית האלימה למפעל והן מן הבחינה הארגונית - העדפת המתיישבים להתארגן בניהול עצמאי על בסיס שיתופי-שוויוני.
לקריאה נוספת
- דניאל דה מלאך, לב לואיס גרינברג, כיצד נשכחו קבוצות הכיבוש? מבט סוציולוגי על המאבק האלים על קרקע בגליל התחתון, 1908–1914, סוציולוגיה ישראלית, כרך כ, חוברת 2, תש"ף, דצמבר 2019, עמ' 59–87