לדלג לתוכן

קבוצת ואנגארד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית חברה מסחרית ריקה קבוצת ואנגארד בע"מ היא חברת השקעות אמריקאית שנוסדה ב-1 במאי 1975. ואנגארד היא הספקית הגדולה ביותר של קרנות נאמנות והספקית השנייה בגודלה של קרנות סל (ETFs) בעולם אחרי iShares של BlackRock,[1][2] בנוסף לקרנות נאמנות וקרנות סל, מציעה החברה מציעה שירותי ברוקראז', שירותי חשבונות חינוכיים, תכנון פיננסי, ניהול נכסים ושירותי נאמנות. היא מנהלת כ-11 טריליון דולר בנכסים גלובליים נכון ל-31 בינואר 2025.[3] מספר קרנות נאמנות המנוהלות על ידי ואנגארד מדורגות בראש רשימת קרנות הנאמנות בארצות הברית לפי נכסים מנוהלים.[4] ואנגארד נחשבת, יחד עם BlackRock ו־State Street, לאחת משלוש מנהלות קרנות המדד הגדולות, אשר ממלאות תפקיד דומיננטי בהשקעות קמעונאיות.[5][6]

המייסד והיו"ר לשעבר ג'ון סי. בוגל זוכה לקרדיט על יצירת קרן האינדקס הראשונה שהייתה זמינה למשקיעים פרטיים, והיה תומך ומאפשר השקעה בעלות נמוכה על ידי יחידים,[7][8] אם כי היזם רקס סינקיפילד זוכה גם הוא לקרדיט על קרן האינדקס הראשונה כמה שנים לפני בוגל.[9]

ואנגארד נמצאת בבעלות הקרנות המנוהלות על ידי החברה ולכן בבעלות לקוחותיה.[10] ואנגארד מציעה שני סוגים של רוב קרנותיה: מניות משקיעים ומניות אדמירל. למניות אדמירל יש יחס הוצאות מעט נמוך יותר אך דורשות השקעה מינימלית גבוהה יותר, לרוב בין 3,000 ל-100,000 דולר לקרן.[11] מטה החברה של ואנגארד נמצא במלוורן, פרבר של פילדלפיה שבפנסילבניה. יש לה משרדים בשארלוט, צפון קרוליינה, דאלאס, טקסס, וושינגטון די.סי. וסקוטסדייל, אריזונה, כמו גם בקנדה, אוסטרליה, אסיה ואירופה.

היסטוריה

ייסוד

ג'ון סי. בוגל בסוף הקריירה שלו

ב-1951, ערך ג'ון סי. בוגל מחקר עבור עבודת הגמר שלו לתואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון, שבו מצא שרוב קרנות הנאמנות לא הרוויחו יותר כסף בהשוואה למדדי שוק המניות הרחבים.[12] גם אם המניות בקרנות עלו על מדד הייחוס, דמי הניהול הפחיתו את התשואות למשקיעים מתחת לתשואות מדד הייחוס.[13]

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1951, נשכר בוגל על ידי חברת ניהול וולינגטון.[14] בשנת 1966, הוא יזם מיזוג עם קבוצת ניהול קרנות שבסיסה בבוסטון.[14] ב-1967 התמנה לנשיא, וב-1970 למנכ"ל.[14] עם זאת, המיזוג נכשל ובוגל פוטר בשנת 1974.[14] בוגל אמר על פיטוריו: "הדבר הגדול בטעות הזו, שהייתה מבישה ובלתי נסלחת והשתקפה של חוסר בגרות וביטחון מעבר למה שהעובדות הצדיקו, היה שלמדתי הרבה. ואם לא הייתי מפוטר אז, לא היה ואנגארד."[15]

בוגל הקים חטיבת קרנות חדשה בוולינגטון. הוא קרא לה ואנגארד, על שם ספינת הדגל של הוריישו נלסון בקרב הנילוס, אה"מ ואנגארד.[16] בוגל בחר בשם זה לאחר שסוחר הדפסים עתיקים השאיר לו ספר על הישגי הצי של בריטניה הגדולה, ובו הוצגה אה"מ ואנגארד.[17] מנהלים בוולינגטון התנגדו בתחילה לשם, אך אישרו אותו ברוב דחוק לאחר שבוגל הזכיר שקרנות ואנגארד יופיעו בסדר אלפביתי לצד קרנות וולינגטון.[7]

צמיחת החברה

מנהלי וולינגטון אסרו על הקרן לעסוק בשירותי ייעוץ או ניהול קרנות. בוגל ראה בכך הזדמנות להקים קרן פסיבית הקשורה לביצועי מדד S&P 500, שהוקם בשנת 1957.[7][8] בוגל קיבל השראה גם מפול סמואלסון, כלכלן שזכה מאוחר יותר בפרס נובל למדעי הכלכלה, שכתב בטור מאוגוסט 1976 בניוזוויק שמשקיעים קמעונאיים זקוקים להזדמנות להשקיע במדדי שוק המניות כמו מדד S&P 500.[18][19]

ב-1976, לאחר שקיבל אישור מדירקטוריון וולינגטון, ייסד בוגל את קרן ההשקעות First Index Investment Trust (הנקראת כיום קרן Vanguard 500 Index),.[20] אחת מקרנות האינדקס המוקדמות ביותר להשקעה פסיבית. קדמו לקרן זו קומץ קרנות אחרות שנוסדו מספר שנים קודם (למשל, Batterymarch Financial Management של ג'רמי גרנת'ם בבוסטון, וקרנות אינדקס שנוהלו על ידי רקס סינקיפילד בבנק אמריקן נשיונל בשיקגו, וג'ון "מק" מקוואן במשרד וולס פארגו בסן פרנסיסקו).[21][9]

מדד S&P 500 של בוגל גייס ב-11 מיליון דולר בהנפקה הראשונה לציבור, בהשוואה לציפיות לגיוס של 150 מיליון דולר.[22] הבנקים שניהלו את ההנפקה לציבור הציעו שבוגל יבטל את הקרן עקב קבלת הפנים החלשה, אך בוגל סירב.[7][8] באותה תקופה, לוואנגארד היו רק שלושה עובדים: בוגל ושני אנליסטים. צמיחת הנכסים בשנים הראשונות הייתה איטית, בין היתר משום שהקרן לא שילמה עמלות לברוקרים שמכרו אותה, דבר שהיה יוצא דופן באותה תקופה. תוך שנה, הקרן צמחה רק ל-17 מיליון דולר בנכסים, אך אחת מקרנות וולינגטון שניהלה ואנגארד נאלצה להתמזג עם קרן אחרת, ובוגל שכנע את ולינגטון למזג אותה עם קרן האינדקס.[7][8] המיזוג העלה את הנכסים לכמעט 100 מיליון דולר.

לאחר תחילתו של שוק שורי בשנת 1982 הואצה צמיחת הנכסים, ומודל האינדקסציה הפך פופולרי יותר בחברות אחרות. קרנות העתק אלו לא זכו להצלחה מכיוון שהן בדרך כלל גבו עמלות גבוהות יותר, מה שנגד את מטרתן של קרנות האינדקס. בנובמבר 1984, הושקה קרן Vanguard Primecap בשיתוף פעולה עם Primecap.[23] בדצמבר 1986 הושקה קרן הנאמנות השנייה של ואנגארד, קרן אינדקס אג"ח בשם Total Bond Fund, שהייתה קרן אינדקס האג"ח הראשונה שהוצעה אי פעם למשקיעים פרטיים.[24] ביקורת מוקדמת אחת על קרן האינדקס הראשונה הייתה שהיא הייתה רק מדד של S&P 500.[7][8] בדצמבר 1987, ואנגארד השיקה את הקרן השלישית שלה, Vanguard Extended Market Index Fund, קרן אינדקס של כל שוק המניות, למעט S&P 500.[25] במהלך חמש השנים הבאות, הושקו קרנות נוספות, כולל קרן אינדקס קטנה, קרן אינדקס מניות בין-לאומית וקרן אינדקס שוק מניות כולל. במהלך שנות ה-90 הוצעו קרנות נוספות, וכמה קרנות של ואנגארד, כולל קרן המדד S&P 500 וקרן שוק המניות הכוללת, הפכו בין הקרנות הגדולות בעולם, ואנגארד הפכה לחברת קרנות הנאמנות הגדולה בעולם.[26] המשקיע הנודע ג'ון נף פרש מתפקידו כמנהל קרן וינדזור של ואנגארד בשנת 1995, לאחר קריירה של 30 שנה שבה הקרן עלתה על תשואות מדד S&P 500 בממוצע של 300 נקודות בסיס (3%) בשנה.[27]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבוצת ואנגארד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ "ETF League Tables - ETF.com". נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ↑ "Vanguard by the numbers". corporate.vanguard.com. נבדק ב-26 בפברואר 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ↑ Flood, Chris (13 בינואר 2021). "Vanguard's assets hit record $7tn". Financial Times. ארכיון מ-21 ביוני 2021. נבדק ב-21 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ↑ "Lipper Performance Report" (PDF).
  5. ↑ Bebchuk, Lucian; Hirst, Scott (2019). "Index Funds and the Future of Corporate Governance: Theory, Evidence, and Policy". Columbia Law Review. 119 (8): 2029–2146. SSRN 3282794.
  6. ↑ McLaughlin, David; Massa, Annie (9 בינואר 2020). "The Hidden Dangers of the Great Index Fund Takeover". Bloomberg Businessweek. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 "Lightning Strikes: The Creation of Vanguard, the First Index Mutual Fund, and the Revolution It Spawned" (PDF). Bogle Financial Markets Research Center. 1 באפריל 1997. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 Sommer, Jeff (11 באוגוסט 2012). "A Mutual Fund Master, Too Worried to Rest". The New York Times. נבדק ב-2 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 9.0 9.1 Riley, Naomi Schaefer (26 באוקטובר 2012). "The Weekend Interview with Rex Sinquefield: Meet One of the Super-PAC Men". WSJ. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ↑ DiStefano, Joseph N. "Vanguard SEC Filings Drop 'At-Cost,' 'No Profit' Claims That Were Dear to Late Founder John Bogle". The Philadelphia Inquirer. נבדק ב-4 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ "Admiral Shares Help Keep Your Costs Under Control". Vanguard. 9 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ Armbruster, Mark (14 באוקטובר 2016). "Comparing index mutual funds and active managers" (PDF). Rochester Business Journal. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ MacBride, Elizabeth (14 באוקטובר 2015). "Jack Bogle: Follow these 4 investing rules—ignore the rest". CNBC. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 Ferri, Rick (10 בפברואר 2014). "What Was John Bogle Thinking?". Forbes Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ↑ Boyle, Matthew (17 בדצמבר 2007). "Be prepared for a lot of bumps". Fortune Magazine. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ↑ Reklaitis, Victor (22 בדצמבר 2014). "5 things you don't know about Vanguard". MarketWatch. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ↑ Bogle, John C. (2015). John Bogle on Investing: The First 50 Years. Hoboken, NJ: John Wiley & Sons. p. 224. ISBN 978-1-119-08836-3.
  18. ↑ Mihm, Stephen (6 בספטמבר 2016). "How Index Funds Prevailed". Bloomberg L.P. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ↑ Baldwin, William (21 בינואר 2015). "Is Vanguard Too Successful?". Forbes Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ↑ Culloton, Dan (9 באוגוסט 2011). "A Brief History of Indexing". Morningstar. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ↑ Fox, Justin (2011). The myth of the rational market : a history of risk, reward, and delusion on Wall Street (1st ed.). New York: Harper Business. ISBN 978-0-06-059903-4. OCLC 753745023.
  22. ↑ Bogle, John; Rafalaf, Andrew (1 באוקטובר 2002). "A Wall Street Revolution". Fortune Magazine. CNN. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ↑ Norton, Leslie P. "Primecap in the Spotlight". www.barrons.com. נבדק ב-19 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ↑ Bogle, John C. (5 ביולי 2012). The Clash of the Cultures: Investment vs. Speculation. John Wiley & Sons. ISBN 9781118238219. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ↑ "Quick Guide to Vanguard Extended Market Index Investor Fund (VEXMX)". Yahoo Finance. Zacks Equity Research. 4 במרץ 2016. נבדק ב-13 בספטמבר 2024. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: others (link)
  26. ↑ Godin, Seth (1997). If You're Clueless about Mutual Funds and Want to Know More. Dearborn Financial Publishing, Inc. p. 98. ISBN 9780793125548.
  27. ↑ DiStefano, Joseph (5 ביוני 2019). "Brilliant stock picker John Neff, who ran Vanguard's Windsor Fund and built Penn's endowment, dies at 87". The Philadelphia Inquirer. ארכיון מ-13 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)

קבוצת ואנגארד42042222Q849363

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קבוצת_ואנגארד&oldid=3548541"