צוואות השבטים
ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.
על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.
הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.
בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי[1]), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.
קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד, במערה 4, וקטע קטן במערה 1.
לקריאה נוספת
- אברהם כהנא, צוואת השבטים, ספרים החיצונים - חלק ראשון, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 158-119.
קישורים חיצוניים
ספר צוואות השבטים, באתר ויקיטקסטהערות שוליים
.png){kind=small}
