צבא ברזיל
תבנית צבא ריקה
![]() | |
זרועות | |
---|---|
צבא ברזיל | |
חיל האוויר הברזילאי | |
חיל הים הברזילאי | |
עיטורים ומבנה פיקודי | |
עיטורי הכוחות המזוינים של ברזיל | |
דרגות הכוחות המזוינים של ברזיל | |
היסטוריה צבאית | |
היסטוריה צבאית של ברזיל | |
היסטוריה של ברזיל |
צבא ברזיל (בפורטוגזית: Exército Brasileiro; בראשי תיבות: EB) הוא הזרוע של הכוחות המזוינים של ברזיל שאחראי, מבחינה חיצונית, להגנת המדינה במבצעים יבשתיים מובהקים ובפנים, להבטחת חוק, סדר וענפי החוקה, תוך כפיפותה למשרד ההגנה, לצד חיל הים הברזילאי וחיל האוויר הברזילאי. המשטרה הצבאית של ברזיל וחיל הכבאים הצבאי מוגדרים בחוק ככוחות מילואים ועזר לצבא. זרוע הפעולה שלו נקראת כוח היבשה. זהו הצבא הגדול ביותר בדרום אמריקה והזרוע הגדולה ביותר בכוחות המזוינים של ברזיל.
הצבא התפתח מכוחות ההגנה של האימפריה הפורטוגזית בברזיל הקולוניאלית כצבא ברזיל הקיסרי, והמלחמות העיקריות שלו היו מלחמת הברית המשולשת באמצעות כוח המשלוח הברזילאי, ויריבו המסורתי בתכנון עד שנות ה-90 היה ארגנטינה, אך לצבא יש גם פעולות שמירת שלום בחוץ לברזיל ומבצעים פנימיים בברזיל. צבא ברזיל היה אחראי ישירות להכרזת הרפובליקה והגדיל בהדרגה את יכולתו לפעולה פוליטית, שהגיעה לשיאה בדיקטטורה הצבאית בברזיל בין 1964 ל-1985. לאורך ההיסטוריה של ברזיל, הוא שמר על סמכות מרכזית נגד בדלנות ורפיון אזורי, התערב במקומות שבהם בעיות חברתיות לא פתורות הפכו לאלימות ומילא פערים שנשארו על ידי מוסדות המדינה האחרים.
תפקידים
צבא ברזיל הוא אחד משלושת הכוחות היחידים המרכיבים את הכוחות המזוינים של ברזיל, לצד הצי הברזילאי וחיל האוויר הברזילאי, שכולם, לפי סעיף 142 של חוקת ברזיל, פועלים בהגנת המולדת ובבטחת סמכויות החוקה וחוק וסדר, בנוסף לתפקידים משניים המוגדרים בחוקים משלימים. הצבא מהווה את כוח היבשה של האומה, פועל בעיקר בהגנתו החיצונית, אך יש לו גם סדרה של משימות פנימיות.[1][2] יעדיו המוצהרים כוללים הרתעה מפני תוקפנות חיצונית, השגת בולטות בזירה הבינלאומית ותרומה ל"פיתוח בר-קיימא ושלום חברתי".[3]
היסטורית, חוקות ברזיל הקודמות הגדירו תפקידים חיצוניים ופנימיים לכוחות המזוינים.[4] עומס עבודה גדול מוקדש לדוקטרינה, תכנון, הכנה וביצוע מבצעי חוק וסדר.[5] לצבא היסטוריה ארוכה של הגנה פנימית ומבנה מדינה, הגנה על משטרים פוליטיים וטיפול באיומים מבעיות חברתיות לא פתורות שהובילו לסכסוכים פנימיים.[6] לאורך התקופה הרפובליקנית של ברזיל, הוא הכוח הפוליטי החזק ביותר מבין שלושת הכוחות בשל עמדותיו בעבר, נוכחותו בכל שטח המדינה וכוחו הגדול יותר.[7]
התמודדות עם חוסר שלמות המדינה הלאומית, מילוי פערים שבהם היו אמורים להסתפק מוסדות אחרים, היא חלק מתרבות הצבא. באמצעות "אסטרטגיית הנוכחות" שלו, הוא תופס ריקים דמוגרפיים, פועל כ"צבא מושבה", בין אם דרך המושבות הצבאיות שהקים במאה ה-19 או דרך עמדות הגבול הנוכחיות, ורואה עצמו כגורם היחיד לברזילאיות באזורים המרוחקים של המדינה. תפקידים משניים הם קבועים. אולי על חשבון הכנה למלחמה, הצבא פועל בתחומים מדעיים-טכנולוגיים וסוציו-כלכליים, מבצע עבודות הנדסה, מקבל פליטים (מבצע קבלת פנים) ומחלק מים באזור הצפון-מזרחי (מבצע Pipa), בין משימות רבות אחרות.[8]
- דוגמאות למבצעי צבא ברזיל
-
תמרונים בשטח
-
כיבוש רוסיניה בשנת 2008
-
סיוע רפואי
-
בדיקת דרכים בגבולות
-
עבודות בכביש המהיר
ציוד
כלי רכב משוריינים

בצבא ברזיל, כוחות המבוססים על רכב קרבי משוריין מסווגים כ"משוריינים" אם כלי הרכב שלהם נעים על גלגלים שרשרת ו"מכניים" אם הם משתמשים בגלגלים.[9] ה"עמוד השדרה" של הכוחות המשוריינים והפרשים הוא טנק הלאופרד 1A5 BR.[10][11] ב-2023, הצבא הפעיל 220 יחידות של דגם זה, 41 מליאופרד 1A1 BE ו-35 טנקי M60 A3 TTS, לסך של 296 טנקי קרב עיקריים. הם משולבים עם 660 נגמ"שים של דגמי M-113 ו־M577A2 שונים, לפחות שבעה רכבי הנדסה משוריינים, שלושה עשר טנקי חילוץ, וחמישה טנקי גישור. חטיבות משוריינות אין להן נגמ"שי לחימה.[12]
מבחינה כמותית, לצבא הברזילאי יש את כמות הטנקים הגדולה ביותר בדרום אמריקה. עם זאת, רק לצבא הצ'יליאני יש טנקים מודרניים, לפי סיווג ה-IISS. מצב היתרון המספרי הזה, בטנקים ובכלי רכב משוריינים באופן כללי, זהה לזה שנצפה במספרים משנות ה-2000 ותחילת שנות ה-2010.[13][14] מבחינה איכותית, צבאות האזור, למעט צ'ילה, מפעילים כלי רכב משוריינים שעוצבו בשנות ה-60 וה-70.[15] הליאופרד 1A5, למשל, טכנולוגיה משנות ה-80, אך נרכש על ידי ברזיל בשנות ה-2000.[11] התפשטות טילי נגד טנקים בצבאות המדינות השכנות כבר מהווה איום לכוחות המשוריינים הברזילאים.[16] הנחיות ליישום תת-תוכנית כוחות משוריינים, ב-2020, הכירו בכך שרוב צי כלי הרכב המשוריינים כבר קרוב לסוף מחזור חייהם.[17]
ארטילריה
חיל התותחנים מחולק לקבוצות וסוללות של תותחנות שדה, וארטילריה רקטית ונ"מ.[18] ה-IISS העריך סך של 1,881 חתיכות של תותחי שדה וטילים ותותחנות רקטות ב-2023: 1,245 מרגמות (מתוכן 1,168 בקוטר 81 מ"מ והשאר 120 מ"מ), 431 תותחי גרירה (336 105 מ"מ ו-95 155 מ"מ), 169 תותחים מתנייעים 155 מ"מ ו-36 משגרי טילים ורקטות. עם זאת, יש מספרים קטנים יותר של דגמים שונים. המספר דומה סביב 2009, מה שמייצג יתרון מספרי קל ביבשת.[19]
מבחינת טכנולוגיה, משגרי טילים מודרניים פעילים לצד תותחי הוביצר שיוצרו בשנות ה-50, עם טווח ממוצע של עשר עד חמישה עשר קילומטרים. המערכות המתוחכמות ביותר נמצאות בתותחנות הטילים והרקטות, עם פלטפורמות ASTROS II מאורגנות לשתי קבוצות טילים ורקטות, הכוללות סך של 78 שיגור, עמדת פיקוד, תקשורת, מכ"מים, סדנאות ורכבי מטאורולוגיה. הם ממוקמים בפורמוסה, גויאס, וכפופים לפיקוד תותחנות הצבא. זו התותחנות האסטרטגית של הצבא, עם הטווחים הגדולים ביותר – עד 90 קילומטרים עם רקטות חימוש מצרר או 300 קילומטרים עם טיל שיוט,[18][20] אם כי האחרונים עדיין לא היו בשירות, נכון לשנת 2023.
יחידות תותחים מתנייעים התומכות בחטיבות המשוריינות,[21] כוללות מספר דגמים של תותח מתנייע M-109 בקוטר 155 מ"מ, המיושמים על ידי רכבי אספקת תחמושת M992 A2. שאר התותחנות השדה משתמשת בתותחים 105 מ"מ כמו M101 ו-M102, ודגמי בקוטר M114 155 מ"מ. צנחנים וחיל רגלים קל נתמכים על ידי תותחים ניידים Oto Melara M56 ו-L118, שניהם 105 מ"מ. המרגמה M2 ראייאדו בקוטר 120 מ"מ גם היא חשובה.[18]
כוחות נ"מ נגד מטוסים מחזיקים ב-34 כלי רכב משוריינים גפארד, שמחולקים בין חטיבות המשוריינות, תוך שימוש בטילי נ"מ 9K338 איגלה-S. כולם בעלי גובה וטווח נמוכים. לצבא הברזילאי אין מערכת הגנה נגד מטוסים בגובה בינוני.[22][23]
תעופה

נכון לשנת 2022, זרוע האוויר של צבא ברזיל הפעיל 95 מסוקים מדגמי HA-1 אסקילו, יורוקופטר AS-565 פנתר, סיקורסקי UH-60 בלאק הוק, HM-3 קוגר ו-HM-4 יגואר.[24] בתחילת שנות ה-2000, צי המסוקים הברזילאי היה השני בגודלו בין צבאות דרום אמריקה. בהתאם לרוב כוחות התעופה הצבאית באזור, הוא מתמקד במסוקי תובלה ואין לו מסוקי קרב.[25] הקיבולת התובלה של המטוסים המוצבים בבסיס התעופה טאובאטה ב-2020, סמוך לחטיבת החיל רגלים הקל ה-12 (אווירית), אינה מספיקה להובלת גדוד חיל רגלים שלם בגל אחד.[26]
קישורים חיצוניים
צבא ברזיל, ברשת החברתית פייסבוק
צבא ברזיל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
צבא ברזיל, ברשת החברתית אינסטגרם
צבא ברזיל, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
- ↑ Organizador Francisco Carlos Teixeira da Silva, Dicionário de história militar do Brasil (1822-2022): volume I, Autografia, 2022-12-20, עמ' 464, 466, מסת"ב 978-85-518-4909-5
- ↑ Wayback Machine (עמ' 41), www.gov.br (ארכיון)
- ↑ "Relatório de Gestão do Comando do Exército (2021)". calameo.com. נבדק ב-2025-08-18.
- ↑ Organizador Francisco Carlos Teixeira da Silva, Dicionário de história militar do Brasil (1822-2022): volume I, Autografia, 2022-12-20, עמ' 648-649, מסת"ב 978-85-518-4909-5
- ↑ Aguiar & Mendonça, Dissuasão, política externa e emprego interno (2021) (עמ' 184), revistas.uniandes.edu.co
- ↑ Kuhlmann, Estrutura militar e ordenamento político (2007) (עמ' 101-102) (ארכיון)
- ↑ Santos, Um estudo da família militar (2018) (עמ' 300) (ארכיון)
- ↑ Organizador Francisco Carlos Teixeira da Silva, Dicionário de história militar do Brasil (1822-2022): volume I, Autografia, 2022-12-20, עמ' 496-502, מסת"ב 978-85-518-4909-5
- ↑ Editor, Brigadas Blindadas e Mecanizadas, DefesaNet, 2014-05-01
- ↑ Caiafa, Roberto (2022-09-13). "Brasil vai modernizar 25% de seu Leopard 1A5 BR enquanto busca um sucessor". InfoDefensa. ארכיון מ-2023-11-06. נבדק ב-2023-12-11.
- ^ 11.0 11.1 Revista Defensa InfoDefensa, Blindado no Brasil: o canto do cisne para o Leopard 1A5 BR, Infodefensa - Noticias de defensa, industria, seguridad, armamento, ejércitos y tecnología de la defensa
- ↑ Rosa, Saul Isaias da (2013-09-05). "A ausência da VBCI nas Brigadas Blindadas as mantém nos "status quo" da 2ª Guerra Mundial". DefesaNet. אורכב מ-המקור ב-2013-09-07. נבדק ב-2024-01-19.
- ↑ Lucas Pereira Rezende, Brasil: ator unipolar na América do Sul?, Carta Internacional 11, 2016-04-30, עמ' 286-287 doi: 10.21530/ci.v11n1.2016.355 (אורכב 05.12.2023 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Dullius, Gastos militares na América do Sul (2008) (עמ' 12-14) (ארכיון)
- ↑ Dullius, Gastos militares na América do Sul (2008) (עמ' 13) (ארכיון)
- ↑ Editor, Arma Blindada no Brasil: Decidir sem Temor!, DefesaNet, 2023-11-17
- ↑ Paulo Roberto Bastos Jr, Diretriz do Exército aponta a necessidade de modernização dos blindados, Tecnodefesa, 2020-11-30
- ^ 18.0 18.1 18.2 Revista Defensa InfoDefensa, A Artilharia Brasileira e o desafio de reverter o abismo entre o moderno e o obsoleto, Infodefensa - Noticias de defensa, industria, seguridad, armamento, ejércitos y tecnología de la defensa
- ↑ Lucas Pereira Rezende, Brasil: ator unipolar na América do Sul?, Carta Internacional 11, 2016-04-30, עמ' 287-288 doi: 10.21530/ci.v11n1.2016.355 (אורכב 05.12.2023 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ "Diretriz de Transferência". Comando de Artilharia do Exército. 2019-04-22. ארכיון מ-2023-03-20. נבדק ב-2023-03-20.
- ↑ "Modernização da Artilharia com novo obuseiro M109 A5+ BR". DefesaNet. 2017-06-08. ארכיון מ-2023-12-12. נבדק ב-2023-12-11.
- ↑ Moralez, João Paulo (2021-01-01). "Brasil avança na obtenção da defesa antiaérea de média altura". Tecnologia & Defesa. ארכיון מ-2023-12-04. נבדק ב-2023-04-19.
- ↑ Paulo Roberto Bastos Jr, Mudanças nos sistemas de defesa antiaérea do Exército Brasileiro, Tecnodefesa, 2023-03-24
- ↑ Wiltgen, Guilherme (18 באוגוסט 2022). "Rearticulação das aeronaves da Aviação do Exército". Defesa Aérea & Naval. ארכיון מ-2024-05-27. נבדק ב-2023-12-12.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ Dullius, Gastos militares na América do Sul (2008) (עמ' 15) (ארכיון)
- ↑ Souza, A importância da ampliação da força de helicópteros no assalto aeromóvel (2021) (ארכיון)
צבא ברזיל41686350Q2292358