צ'אבהאר
 | |
| מבט לילי על אזור הנמל | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| פרובינציה | סיסתאן ובלוצ'סתאן |
| אזור זמן | UTC +3:30 |
| chabahar.ir | |
צ'אבהאר (בפרסית: چابهار; בבלוצ'ית: چھبار) היא עיר במחוז המרכזי של מחוז צ'אבהאר, פרובינציית סיסתאן ובלוצ'סתאן באיראן. זוהי נמל חופשי (אזור סחר חופשי) הממוקם לחוף מפרץ עומאן, והיא העיר הדרומית ביותר באיראן אחרי קונאראק (אנ'). עיר הנמל האחות גוואדר (אנ') במחוז בלוצ'יסטן שבפקיסטן, ממוקמת כ-170 קילומטרים מזרחית לצ'אבהאר.
אטימולוגיה
השם צ'אבהאר הוא קיצור של הביטוי הפרסי צ'האר באהר (פרסית: چهاربهار), כאשר צ'האר פירושו "ארבע" ובהאר פירושו "מעיין". לפיכך, צ'אבהאר פירושו מקום שבו כל ארבע עונות השנה דומות לאביב.[1]
היסטוריה
יש כפר דייגים ונמל לשעבר בשם טיס בשכונת צ'אבהאר, המתוארך לשנת 2500 לפנה"ס, שנודע בכיבושיו של אלכסנדר הגדול כטיז, שבסופו של דבר שונה שמו לטיס. בנוסף, בספרו "עקד אל-עלא ללמוג'פה אל אחלה", כתב אפדל אל-דין אבו חמיד קרמני בשנת 1188 על נמל טיז ועל המסחר והמסחר בו.
לדברי החוקר וההיסטוריון, אלברוני, מחבר יצירה אנציקלופדית על הודו בשם "טאריך אל-הינד", חוף הים של הודו מתחיל באזור טיס ששכנה היכן ששוכנת צ'אבהאר המודרנית. טיס היה בעבר נמל מסחרי פעיל, ונהרס על ידי המונגולים כאשר ישנן חורבות של המקום.[2][3] הפורטוגזים היו המדינה הקולוניאלית הראשונה שתקפה את ים מקרין (עומאן). הכוחות הפורטוגזים בפיקודו של אפונסו דה אלבוקרקי השתלטו על צ'אבהאר וטיס, ונשארו שם עד שנת 1621. הבריטים, ומאוחר יותר הפורטוגזים נכנסו לאזור זה בשנת 1616.
צ'אבהאר המודרנית מתוארכת לסביבות שנת 1970, כאשר הוכרזה כעיר ופרויקטים גדולים של בניית נמל ים החלו בהוראת השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי. בסיס ימי ואווירי מודרני הוקם כחלק ממדיניות השאה להפוך את איראן למעצמה דומיננטית באוקיינוס ההודי. באותה תקופה, פרויקטים אלה ואחרים של פיתוח בצ'אבהאר וסביבתה כללו השתתפות נרחבת של חברות זרות, במיוחד מארצות הברית. לאחר מהפכת 1979, החברות הזרות עזבו את הפרויקטים וחברות ציבוריות איראניות הקשורות למשרד הג'אהד-א סאזאנדגי (או ג'יהאד לבנייה) השתלטו עליהן.
מלחמת איראן-עיראק גרמה לצ'אבהאר לצבור חשיבות לוגיסטית ואסטרטגית. המלחמה הביאה למצב ביטחוני קשה באזור מצרי הורמוז ואוניות לא יכלו להיכנס למפרץ הפרסי. בהתאם לכך, צ'אבהאר הפכה לנמל מרכזי במהלך המלחמה. בשנות ה-80 פיתחה ממשלת איראן תוכנית חדשה בשם תוכנית פיתוח הציר המזרחי, שמטרתה להשתמש במיקומה הגאוגרפי של צ'בהאר ככלי פיתוח אזורי כדי לעודד צמיחה כלכלית במחוזות המזרחיים. הקמת אזור הסחר החופשי-תעשייתי צ'אבהאר בשנת 1992, כתוצאה מתוכנית EAD, הביאה פיתוח ועודדה הגירה מחלקים אחרים של המדינה לצ'אבהאר.
ב-25 בפברואר 2025, התרחשו בעיר עימותים בין משמרות המהפכה האסלאמית לבין ג'יש אל-עדל, קבוצה מיליטנטית סונית. לפחות אזרח אחד, ילד בן 5, נהרג. שני לוחמים נוספים של ג'יש אל-עדל נהרגו גם הם. ימים קודם לכן, ג'יש אל-עדל הפציץ בניין ממשל איראני.
נמל
הודו מסייעת בפיתוח נמל צ'אבהאר, אשר יאפשר לה גישה למשאבי הנפט והגז באיראן ובמדינות מרכז אסיה. בכך, הודו מקווה להתחרות בסין, שבונה את נמל גוואדר בצד השני של הגבול במחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן. בשנת 2014, אישרה ממשלת הודו סכום ראשוני של 85 מיליון דולר לפיתוח נמל צ'אבהאר. עד 2016, כאשר הסנקציות נגד איראן הוסרו לאחר הסכם הגרעין, תוכניות ההשקעה ההודיות הגיעו לסכום של 500 מיליון דולר.[4] בתוך כך, איראן תקבל את נמל המים העמוקים הראשון שלה, כדי לאפשר לה לנהל סחר עולמי עם ספינות מטען גדולות במקום הספינות הקטנות שהנמלים שלה יכולים להתמודד איתן כיום, ובכך לשים קץ לתלותה באיחוד האמירויות הערביות כמתווך ספנות.[4] בנוסף לכך, צ'אבהאר מתוכנן לשמש לשינוע סחורות למרכז אסיה, תוך שמירה על נמל בנדר עבאס כמרכז לסחר עם רוסיה ואירופה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אבהאר
הערות שוליים
- ↑ "Inside Chabahar, the Iranian port city that borders Pakistan and where alleged spy Kulbhushan Jadhav was based". The Economic Times. 14 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Sachau, Edward C., ed. (1910) [1888]. Alberuni's India. Vol. 1. Kegan Paul, Trench, Trubner & Co. p. 208.
- ↑ Wink, André (2002) [1990]. Al-Hind: The Making of the Indo-Islamic World (3rd ed.). Brill. p. 132. ISBN 0-391-04173-8.
- ^ 4.0 4.1 "India's $500 Million Bet on Iran". Foreign Policy. נבדק ב-22 ביולי 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
צ'אבהאר41583048Q862466