פרשת איתנים
פרשת איתנים (או פרשת ההתעללות באוטיסטים בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "איתנים") התפרסמה בקיץ 2004. וועדת בדיקה פנימית של משרד הבריאות מצאה כי ב "מחלקת המשך" בבית החולים, מחלקה בה אושפזו בעיקר חוסים[1] ("מושגחים","מטופלים") שאובחנו כאוטיסטים, התקיימה מסכת ההתעללויות, שכללה השפלות, אלימות קשה וענישה בלתי הולמת שהביאה לפגיעה רגשית, נפשית ורפואית במטופלים חסרי הישע.[2] הפרשה שהתמקדה במעשים שבוצעו במוסד בשנים 2004-2001, הוגדרה "מהחמורות בתולדות מערכת בריאות הנפש בישראל",[3] "פרשה שקשה להפריז בחומרתה".[4] כתבי אישום חמורים במיוחד הוגשו נגד תשעה עובדים, חמישה מהם זוטרים וארבעה בכירים ביותר במוסד: מנהל בית החולים, האחות הראשית, מנהל המחלקה והאחות האחראית במחלקה. בית המשפט הרשיע את העובדים וגזר על חלקם עונשי מאסר בפועל.
רקע
בית החולים איתנים, השוכן בהרי ירושלים הינו בית חולים פסיכיאטרי, וביחד עם בית החולים הפסיכיאטרי "כפר שאול", הם מהווים את המרכז הירושלמי לבריאות הנפש "כפר שאול-איתנים".[5] בבית החולים מערך של פונקציות שונות: רופאים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק ועובדים סוציאליים. הוא מחולק למספר מחלקות, על פי אופי המטופלים וההפרעות מהן הם סובלים. בראש כל מחלקה עומד מנהל המחלקה, שהינו רופא, והוא הסמכות הבכירה במחלקה, הן במישור הארגוני והן במישור המקצועי, והוא הקובע את הטיפול שיינתן למטופלים במחלקתו. בכל מחלקה יש אחות אחראית, לה כפופות כל אחיות המחלקה.[5]הפרשה אירעה במחלקה אחת היא "מחלקת המשך"[6][5], מחלקה סגורה שיועדה למטופלים בגירים, הלוקים באוטיזם - PDD (Pervasive Developmental Disorders, הפרעה התפתחותית מפושטת), ו/או בפיגור שכלי, לרוב בשילוב מחלות נוספות כגון אפילפסיה קשה או הפרעות ומחלות אחרות. מרבית החוסים במחלקה סבלו מאוטיזם קשה ביותר, עם רמת תפקוד נמוכה במיוחד, ופיגור שכלי בינוני עד קשה. במחלקת ההמשך אושפזו בתקופה הרלוונטית כעשרים מטופלים (חוסים), וכתב האישום עוסק בשלושה עשר מתוכם.[5]
הפרשה העלתה שאלות רבות בנוגע לאתיקה, לחמלה בסיסית ולקלות הבלתי נסבלת במסגרתה פגועי נפש עוברים דה הומניזציה, כמו גם שאלות בנוגע לשחיקה ונורמות התנהגות של צוותים רפואיים שמטפלים במקרים קשים ולאחריות אישית וניהולית.[7]
השתלשלות האירועים
התלונה
הפרשה החלה בעקבות דיווחים של עובד המחלקה וסטודנטים לרפואה שהועסקו במהלך לימודיהם ב"מחלקת המשך", קבוצה שכונתה בהמשך על ידי בית המשפט "קבוצת הצעירים"[5]. חברי הקבוצה הגיעו למסקנה ששיטות העבודה במחלקה אינן טיפוליות ואף עלולות להוות התעללות בחסרי ישע.[8] לאחר שניסיונותיהם להתריע בתוך בית החולים על הנעשה במחלקה לא הביאו לשינוי המצב, פנו הסטודנטים לעורך הדין מיכאל ספרד ובמקביל פנו גם ליו"ר וועדת האתיקה הרפואית בהסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), פרופ' אבינעם רכס, שהעביר את הדברים לבדיקתו של הפסיכיאטר המחוזי בירושלים.[3][5]
ועדת הבדיקה
בעקבות התלונות נדרש מנהל בית החולים לברר את הנושא ומינה ועדת בדיקה מיוחדת בראשות הפסיכיאטר דר' אלי דנילוביץ'[3]. חברי הוועדה שמעו ותיעדו את עדויות עובדי המחלקה וחברי הנהלת בית החולים, עיינו במסמכים שונים וערכו סיור במחלקת המשך. הוועדה הגיעה למסקנה שמסכת ההתעללויות נמשכה לאורך שנים ובידיעת עובדים רבים[3]. היא מתחה ביקורת נוקבת על הנהלת בית החולים והנהלת הסיעוד, שלא פעלו בזמן לחקירת התלונות הראשונות על המחלקה שהועברו אליהם ונמנעו מהתערבות במחלקה קודם לקבלת התלונות. על פי דו"ח הוועדה[3], האחות האחראית במחלקה פעלה למעשה כמנהלת המחלקה כשהיא פועלת לניתוק הקשר בין המחלקה לבין מנהלה. בדו"ח עלתה ביקורת חריפה על מנהל המחלקה שנמנע מהפעלת סמכותו כרופא וכמנהל ואף נעתר לדרישת האחות האחראית שלא יכנס כלל למחלקה אותה הוא מנהל, בטענה שנוכחותו משבשת את העבודה הטיפולית. הוועדה סברה שהאחות האחראית יחד עם עובד כוח עזר במחלקה, הובילו את רוב מעשי ההתעללות והפגיעה במטופלים והאחות נתנה גיבוי למעשי האלימות נגדם. הוועדה מצאה את האחות כאחראית גם על מניעת טיפול רפואי עקב פרשנות מוטעית שנתנה לתופעות שנצפו אצל החוסים, ולמעשה ביצעה פעולות ללא רשות וללא סמכות. הוועדה מתחה ביקורת גם על הנהלת הסיעוד בבית החולים אשר העניקה לאחות מינוי קבע לתפקיד אחראית מחלקת המשך למרות ובתוך התרחשותם של האירועים האלו. הוועדה קבעה כי מתפקידם של הממונים על המחלקה היה לנקוט באמצעים העומדים לרשותם להוקעת אלו אשר מעלו באמון החברה תוך פגיעה בחסרי ישע.[3] חברי הוועדה הגיעו למסקנה שקיים חשד לכאורה להתעללות בחוסים במחלקת ההמשך, והמליצו למנהל בית החולים לפנות לפקידת סעד או למשטרה. דו"ח הוועדה לא פורסם אך שימש ראיה במשפט[5].
דיווח לפקידת סעד ופתיחת חקירת משטרה
מנהל בית החולים דיווח כנדרש לפקידת סעד והעביר לידיה את עיקר ממצאי הוועדה. ב-4 ביולי 2004[2] הורו שר הבריאות דני נוה ומנכ"ל המשרד פרופ' אבי ישראלי, לסגור את המחלקה, להשעות מיידית שני מטפלים בבית-החולים החשודים בביצוע ההתעללות, ולהעביר את המטופלים מהמחלקה למסגרות אחרות.[2][8][9] מנהל בית החולים הונחה להעביר את החומר לחקירת משטרה. משטרת ישראל פתחה בחקירה ולאחר שהעלתה חשדות לכאורה לפלילים המליצה על הגשת כתבי אישום.
"כוח העזר" ו"קבוצת הצעירים"
אנשי כוח העזר, אשר מילאו אחר הוראות הממונים במחלקה מבלי שהוסיפו לכאורה דבר "משל עצמם" וחברי "קבוצת הצעירים" אשר הובילו לחשיפת הפרשה לא הועמדו לדין. כנגד "קבוצת הצעירים" אף לא נפתחה חקירה פלילית, חרף העובדה שמילאו אחר ההוראות[5]. הם היו עדי התביעה העיקריים במשפט.[5]
כתב האישום
כתב האישום הוגש ב-2006 על ידי פרקליטות מחוז ירושלים והתפרס על כעשרים עמודים בהם פורטו המעשים בחוסים ב"מחלקת המשך" בבית החולים. בכתב האישום כשלושה עשר אישומים מפורטים בגין שלוש עשרה התעללויות שונות בשלושה עשר חוסים במחלקה.[8] בחלקו הכללי של כתב האישום הוצגה תמונה קשה של המחלקה:
- האחות האחראית במחלקה:
- קבעה שיש לשנות בכפייה התנהגויות מסוימות של החוסים ולכן הנהיגה "דרכי טיפול" פסולות שלמעשה היוו התעללות בהם ומנעו מהם קבלת טיפול מתאים.
- הורתה לכל אנשי הצוות שעבדו במחלקה ליישם את דרכי הטיפול עליהם החליטה.
- התעלמה מגילויי אלימות שהפעילו אנשי הצוות כלפי החוסים ואף העבירה מסר כי הפעלת האלימות מותרת.
- מנהל המחלקה ידע על מעשיה של האחות ועל משמעותם אך לא עשה דבר כדי לעצור אותם.
- הנהלת בית החולים קיבלה מחודש פברואר 2003 דיווחים חוזרים ונשנים על דרכי הטיפול המעוותות בחוסים ועל האלימות נגדם, אך למרות זאת לא דיווחה למשטרה ולא עשתה דבר לשינוי המצב מלבד בדיקה חסרת משמעות שביצעה האחות המפקחת על המחלקה.[8]
- מנהל המחלקה ומנהל בית החולים ידעו אודות המעשים אך הם לא הפסיקום באחת.
דוגמאות להתעללות
בית המשפט פירט שורה של פעולות קשות ביותר שננקטו במחלקה, לכאורה כחלק מהטיפול. לדוגמה:
- במקרים מסוימים נאסר על החוסים לדבר במשך תקופות זמן ארוכות.
- חוסה אשר סבל מהתקפי אפילפסיה נתפס על ידי הצוות הרפואי כמתחזה ונענש בגין כך.
- הצוות קשר את ידיו של חוסה הסובל מעיוורון במהלך ארוחה.
- חוסה נאלצה להישאר במשך שעות ארוכות בבגדים רווי שתן בגין אי שליטה על הסוגרים.[10]
- הענשת החוסים כללה גם בידוד, מניעת מקלחת או צחצוח שיניים ואף מניעת טיפול תרופתי.
- עונשים נוספים היו קריעת בגדים ואיסור לצאת לשירותים.[5]
אישום נגד מנהל בית החולים
לאחר שימוע שונה הסעיף בו הואשם מנהל בית החולים מעבירת התעללות לעבירה של הזנחת מושגחים, שהינה עבירה קלה יותר. בפסק הדין נקבע כי מנהל בית החולים לא בדק את התלונות שהועלו בפניו על טיפול אלים בחוסים, ובכך הפר את חובת הדיווח והזניח את חובתו.[5] בכתב האישום נטען כי למנהל בית החולים היה יסוד סביר לחשוב שנעברו עבירות אלימות והתעללות בחוסים חסרי הישע ולמרות זאת גם הוא וגם סגנו לא דיווחו על כך לאיש[8]
אישומים נגד סגן מנהל בית החולים וסגנית האחות הראשית
טיוטת כתב האישום המקורי כללה את מנהל בית החולים וסגנו ואת האחות הראשית וסגניתה. לאחר שנערכו שימועים בעניינם, הוחלט לסגור נגד סגן מנהל בית החולים וסגנית האחות הראשית את התיקים הפליליים ולהעביר את הטיפול בהם למסלול דין משמעתי בלבד.[11] נגד סגנית האחות הראשית נערך הליך משמעתי והושת עליה עונש. לעומת זאת, מחדל בנציבות שירות המדינה הוביל לכך שלא נפתח נגד סגן מנהל בית החולים כל הליך משמעתי, עד אשר חלפה תקופת ההתיישנות; או אז, הוא נחלץ מן העניין ואף הוחזר לעבודתו בבית החולים[5].
אישומים נגד האחות האחראית במחלקה והרופא מנהל המחלקה
האחות האחראית במחלקה הייתה, על פי כתב האישום היוזמת והדמות המרכזית באירועי הפרשה. בין השאר טענה התביעה כי היא קבעה שיטות טיפול קשות ופסולות וזאת מבלי לדווח על כך למנהל המחלקה ואסרה עליו להיכנס למחלקה ולהשתתף בישיבות הצוות. הביקורת כנגד מנהל המחלקה נגעה לכך שהוא ידע אודות המעשים החמורים אך לא נקף אצבע על מנת להפסיקם.[5]
פסקי הדין
תשעה נאשמים הועמדו לדין: ארבעה מנהלים וחמישה עובדים. על שנים מהעובדים הזוטרים שהודו במעשים הושת עונש של שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות וכן שישה חודשי מאסר על תנאי. על עובד אחר הוטל בהסדר טיעון עונש מאסר בפועל למשך שלושה חודשים ומאסר בדרך של עבודות שירות למשך שלושה חודשים נוספים, וכן שנים עשר חודשי מאסר על תנאי.[12]
ב-13 בדצמבר 2012, למעלה משש שנים לאחר תחילת הדיונים, הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים - השופט צבי סגל, ארבעה אנשי מקצוע, מהם הבכירים ביותר בבית החולים.[13][14][15] מנהל בית החולים והאחות הראשית של בית החולים הורשעו בעבירה של "הזנחת מושגחים". הכרעת הדין לגבי ארבעת הנאשמים הבכירים[5] משתרעת על פני למעלה מארבע מאות וחמישים עמודים בהם מפורטת מסכת ההתעללויות במטופלים מצד הצוות במחלקה. הודגש כי יש בדברים חומרה יתירה היות שהמטופלים היו חוסים הסובלים מפיגור שכלי ואוטיזם. בית המשפט קבע כי החל משנת 2002 יושמו בבית החולים דרכי טיפול נוקשות, קשות, אלימות, אשר הכתיבו אוירה קשה ואלימה במחלקה והובילו לטיפול אלים ומתעלל עוד יותר.[16]מנהל המחלקה והאחות האחראית במחלקה שבה התרחשה ההתעללות, הורשעו כל אחד במספר רב של עבירות חמורות יותר של התעללות בחוסה חסר ישע. שני עובדים זוטרים זוכו מההאשמות נגדם. השופט צבי סגל זיכה גם את המורשעים בחלק מהעבירות שיוחסו להם כאשר הטענה לא הוכחה מעל לספק סביר, אך ציין בהכרעת הדין את הפגם המוסרי שדבק בהם.[14]
על מנהל המחלקה, רופא מומחה לפסיכיאטריה של הילד, שהורשע בהתעללות בחוסים חסרי ישע ושימוש פסול באמצעי כפייה הוטל עונש של שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי, עבודות שירות וקנס של חמישה עשר אלף שקלים. רישיונו הותלה (נפסל זמנית) לשנה. לגבי האחות האחראית במחלקה תאם פסק הדין את טענת הפרקליטות, לפיה היא הפעילה שיטות טיפול מתעללות, פוגעניות, מבזות ומשפילות, מתוך מחשבה שכל התנהגות ניתן לשנות או למגר על ידי טיפול התנהגותי ולמחיר הפגיעה והסבל לא הייתה בעיניה כל משמעות.[16]היא הורשעה בעבירה של התעללות בחוסה חסר ישע, הזנחת מושגחים ושימוש פסול באמצעי כפייה.[5] הושת עליה עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס של חמישה עשר אלף שקלים. השופט צבי סגל הסביר בגזר הדין את החלטתו להטיל עליה עונש מאסר בפועל בחומרת המעשים, המרכזיות שלה בפרשה והיותה הרוח החיה באירועים.[16]
בפסק הדין כתב השופט עוד:
"אף לא אחד יכול היה לשער את המתרחש בין כותלי המחלקה המדוברת. נחשפנו לתופעות ומקרים שאיש לא יכול לשער שקיימים כדוגמתם בזמננו, אנשים ונשים, בני אדם כמונו החיים במעין פלנטה אחרת[17]. חוסים אלה נטולי יכולת להגיב או לזעוק את זעקתם [...] מי יכול היה לשער או להעלות על הדעת כי צוות המטפלים יזניחו או יתעמרו בחסרי אונים תחת מרותם. שלושת הנאשמים הם משמנה וסלתה[18] של הארץ הזו. אולם, דרכי פעולות קשות, נוקשות ואכזריות אינן יכולות להינקט מתוך כוונה חיובית ואף לא מתפישת עולם שהמטרה מקדשת את האמצעים. אין ספק כי המעשים מהווים מסכת קשה של התנהגויות שאוזן בן אנוש תתקשה לשמוע".[19]
המסר של פסק הדין
התביעה ראתה בפסק הדין אמירה חשובה של בית המשפט, לפיה החברה חייבת להגן על חסרי ישע החיים בתוכה. המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עורך הדין אלי אברבנאל הדגיש את המסר העיקרי של פסק דין זה והוא שכל אנשי הצוות, לרבות המנהלים הבכירים - שבאירוע זה היו אחראים על טיפול בחסויים חסרי ישע - עלולים לעמוד אישית לדין ולמצוא את עצמם על ספסל הנאשמים בגין מעשה או מחדל שלהם.[20] בעמותה העיקרית המטפלת באוטיסטים בישראל ראו בפסק הדין מסר חשוב לחברה ולנושאי תפקידים בה. אלו"ט - אגודה לאומית לילדים ובוגרים אוטיסטים שיבחה את רשויות החוק, המשטרה והפרקליטות, על שלא הסתפקו ב"ראשו של ה-ש"ג" אלא טיפלו ב"קודקוד" והתייחסו גם למי שידע ושתק. גם הם ראו בפסק הדין מסר חשוב הקובע שעל כל מנהל במדינה מוטלת האחריות - זאת לאור העובדה שבפסק דין זה הגיעו עד למנהל בית החולים ולא הסתפקו במדריך שהיה במגע ישיר עם הילדים. היבט נוסף שציינו כיוצא דופן לטובה, הוא שהוגשו כתבי אישום גם נגד מי שראו את המעשים ושתקו. זה מסר לחברה שגם עמידה מנגד באירועים מעין אלו זו עבירה פלילית חמורה.[21]
ביקורת שיפוטית וציבורית על קלות העונשים
אלו"ט - אגודה לאומית לילדים אוטיסטים פנתה ביום 3 באוקטובר 2013 לפרקליט המדינה משה לדור בבקשה לערער על קלות העונשים בפרשה ונימקה זאת בכך שמדובר באחת מהפרשיות הכואבות והעצובות שהתגלו בשנים האחרונות שהסתיימה בקול ענות חלושה. לדעתם העונש שגזרו השופטים בפרשה לא עולה בקנה אחד עם נסיבותיה החמורות, בעיקר בשל היותם של החוסים כה חלשים ופגיעים. הוא אינו מבטא את חומרת המעשים בחוסים וההשלכה על משפחותיהם ואף אינו משקף את תחושות הציבור הרחב.[22]
מנהל המחלקה שבה בוצעו המעשים והאחות האחראית במחלקה, אשר הורשעו ברוב סעיפי ההתעללות ערערו על פסקי הדין בעניינם. השופט אורי שהם דחה בהחלטתו את טענתם כי הפעולות היו חלק מטיפול רפואי לטובת החוסים. בהתייחסו לאחד ממקרי ההתעללות ציין שבמניעת תרופה מאדם המתפתל על הרצפה, פוגע בעצמו ומתענה בהתקף במשך שעות, מבלי לזכות לתרופה המתאימה שתפסיק את ההתקף, לא ניתן לראות חלק מטיפול רפואי. במקרה זה, פסק, בולטים במיוחד ממדי ההשפלה והאכזריות. עונשה של האחות הופחת מתשעה חודשי מאסר בפועל לשישה חודשי עבודות שירות בשל חלוף הזמן מביצוע העבירות ומשום שלא הייתה לה מטרה להסב סבל ללא כל תועלת טיפולית.[23]
על מנהל המחלקה הוטל עונש של ארבע מאות שעות עבודות שירות וקנס של עשרת אלפים שקלים.[23] המדינה ערערה על קלות עונשו, אך הערעור נדחה. בעקבות הרשעתו נפתחו נגדו הליכים בבית הדין המשמעתי וועדה מטעם משרד הבריאות המליצה להתלות את רישיונו לחודש אחד בלבד.
השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, שלו הואצלה סמכות שר הבריאות לנקיטת אמצעי משמעת (ממונה על החלטות שיפוטיות במשרד הבריאות),[24] הקפיץ את רף הענישה לשנים עשר חודשים ונימק:
"התנהגותו המחפירה של הנקבל ראויה לכל גנאי ולענישה מחמירה בהרבה מזו שממליצה הוועדה. חוששני שהנקבל שכח לחלוטין את שבועת הרופא וכל כללי המוסר והאתיקה. לא היה מקום להמליץ להטיל עליו עונש סמלי, אלמלא מדובר היה בפרשה שהתרחשה לפני שנים רבות, לא הייתי מהסס מלמצות עם הנקבל את הדין ולהחמיר בדינו פי כמה עד כדי אפשרות של ביטול רישיונו לצמיתות".[25]
על החלטה זו הגיש מנהל המחלקה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור התקבל על ידי השופט רפאל יעקובי שקבע את תקופת ההתליה לחודש בלבד. המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה הגישה בקשת רשות ערעור – שהתקבלה.
בית המשפט העליון מתח ביקורת על שופט בית המשפט המחוזי בירושלים. השופט מני מזוז, שלדעתו הצטרפו השופטים ג'ורג' קרא ויוסף אלרון, החליט שתקופת ההתליה תוחמר ל-12 חודשים[4]. בפסק הדין קבע השופט מזוז שדווקא המלצת הוועדה, שהסתפקה בהמלצה להתליית רישיונו של מנהל המחלקה לחודש אחד בלבד, מחטיאה את מטרת ההליך המשמעתי. הוא הורשע בעבירות קשות שבוצעו במסגרת פרשה שקשה להפריז בחומרתה. המחלקה בראשה עמד הפכה ל"מקום אימים של התעללות אכזרית נפשעת וממושכת" וכן שלולא מחדליו מסכת זו הייתה נמנעת[4].
כלפי הוועדה - חברי ועדת המשמעת - שהורכבה משני רופאים ועורך דין הופנתה טענה שההחלטה להתלות את רישיונו של מנהל המחלקה לחודש אחד בלבד הייתה סלחנית ונבעה מתוך היותם מייצגי "גילדת הרופאים".[25]
סוגיית אחריותו של מנהל בית חולים במשפט
ההרשעה - הלכה תקדימית
בפרשת איתנים קבע בית המשפט המחוזי בירושלים הלכה תקדימית בנוגע לאחריותו של מנהל בית החולים על האירועים המתרחשים בו. פסק הדין שם דגש על חובת המנהלים והבהיר כי בית המשפט רואה במנהל אחראי על הנעשה במוסד אותו הוא מנהל, והטענה שלא היה מודע למעשים שתוארו בפסק הדין אינה עומדת לזכותו.[16] לראשונה בתולדות המדינה הורשע מנהל בית חולים בשל מחדל אגב מילוי תפקידו.[13][26] במהלך פרשת ההגנה העידו שני מנהלי בתי חולים אחרים - דר' יהודה ברוך, מנהל בית החולים "אברבנאל" ודר' קרון, מנהל המרכז לבריאות הנפש "שלוותה"[5], ומסרו לבית המשפט כי לדעתם הרשעת מנהל בגין מעשה של עובדים הכפופים אליו, אודותיהם לא ידע בזמן אמיתי, מסוכנת למנהלי בתי חולים בכלל ולמאות מנהלים במגזר הציבורי והפרטי. לדעתם בית המשפט הושפע גם מהדין הצבאי, לפיו אפשר להרשיע מפקד בגין מעשה של הפקוד שלו.[26] פסק דין זה הוצג על ידי בא כוחו של מנהל בית החולים עו"ד עופר ברטל, כהלכה תקדימית מרחיקת לכת ומסוכנת בכל הקשור באחריות של מנהל בית החולים שלא היה מודע למעשים שתוארו בפסק הדין.[16]
זיכוי בבית המשפט העליון
לאחר שהורשע בשתי עבירות הזנחת חולים, ערער מנהל בית החולים על גזר דינו בבית המשפט העליון בפני השופטים: ענת ברון, אורי שהם, וניל הנדל.[23] בדצמבר 2015, וכאחת עשרה שנים לאחר תחילת הפרשה, זוכה פה אחד[27] מעבירות אלה, בפסק דין המשתרע על פני מאה ושלושים עמודים.[23]
תוצאות הפרשה
כתוצאה ישירה של הפרשה, הוחלפה הנהלת בית החולים, חברי ההנהלה לא שבו לתפקידם - מלבד סגן מנהל בית החולים אשר עקב טעות המערכת הוחזר לעבודתו. בשנת 2016 בוטל רישיונה של האחות הראשית בבית החולים לעסוק בסיעוד לאחר שוויתרה עליו.[28] בית הדין המשמעתי של שרות המדינה - אשר במקרים בהם מתקיים הליך פלילי מפעיל את סמכותו לאחר סיומו - הטיל על האחות אחראית המחלקה שהוגדרה כמי שהייתה הרוח החיה בעשייה העבריינית עונשים של נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר, פסילה לצמיתות לכל תפקיד סיעודי בשירות המדינה, פסילה למשרד הבריאות למשך עשר שנים ופסילה לשירות המדינה למשך שלוש שנים.[29] רישיונו של מנהל המחלקה הותלה (נשלל) לשנה.
מחלקת ההמשך חזרה לתפקד בבית החולים איתנים עם צוות חדש, והיא מטפלת בעיקר בלוקים באוטיזם.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ חוֹסֶה, על פי חוקי מדינת ישראל, הוא קטין שלא מלאו לו 14 שנה או מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או זקנה אינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו (סעיף 1 לחוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו-1966)
- ^ 2.0 2.1 2.2 רן רזניק, המחלקה לאוטיסטים בבי"ח איתנים תיסגר בגלל התעללויות קשות, באתר הארץ, 5 ביולי 2004
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 רן רזניק, ההתעללות באוטיסטים ב"איתנים" נמשכה שנים, באתר הארץ, 9 ביולי 2004
- ^ 4.0 4.1 4.2 צבי הראל, התעמרות בביה"ח "איתנים"? המנהל יורחק רק לשנה, באתר ישראל היום, 30 במאי 2018
- ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 אתר המשפט הישראלי, הכרעת הדין בפרשת התעללות בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", באתר המשפט הישראלי, 13.12.2012
- ↑ שמה של המחלקה בא מתוך המטרה הראשונית לשמה הוקמה – המשך של מחלקת הילדים, במטרה לשקם את החוסים בדרכם אל מחוץ לבית החולים.
- ↑ בלוגים - שפיות זמנית, "איתנים" ו"נווה יעקב" - מה גורם להתעללות בחוסים?, באתר פסיכולוגיה עברית, 16.12.2012
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 שירות ynet, עובדים ב'איתנים' מואשמים בהתעללות, השפלה ופגיעה פיזית בחוסים בביה"ח, באתר גלובס, 20.2.2006
- ↑ עופר מאיר, אם לאוטיסט ב"איתנים": למה לא סיפרו לי?, באתר ynet, 4 ביולי 2004
- ↑ רוזנר דרנר ושות', פרשת ההתעללות באיתנים - הרשעת המעורבים בבית המשפט המחוזי, באתר din.co.il, 16.12.2012
- ↑ אבירם זינו, ההתעללות באיתנים: שני חשודים לא יואשמו, באתר ynet, 25 בדצמבר 2006
- ↑ עפרה אידלמן, 3 חודשי מאסר לעובד בי"ח שהתעלל בילדים אוטיסטים בבית חולים איתנים, באתר רווחה ופסיכיאטריה, יוני 2009
- ^ 13.0 13.1 דן אבן, ארבעה עובדים הורשעו, בהם מנהל בית החולים לשעבר, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2012
- ^ 14.0 14.1 אביאל מגנזי, בכירי בי"ח פסיכיאטרי הורשעו בפרשת התעללות, באתר ynet, 13 בדצמבר 2012
- ↑ יובל יועז, פרשת ההתעללות בחוסים ב"איתנים": עבודות שירות למנהל ביה"ח ומנהל המחלקה; מאסר לאחות האחראית, באתר גלובס, 30 בספטמבר 2013
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 יוסי זילברמן, 9 חודשי מאסר לאחות שהתעללה בחוסים בבית החולים "איתנים", באתר מאקו, 30 בספטמבר 2013
- ↑ המושג "פלנטה אחרת" עלה לתודעה במקור בעדות ק. צטניק במשפט אייכמן שתיאר במילים אלו את מחנה ההשמדה אושוויץ.
- ↑ שמנה וסלתה, באתר ויקימילון
- ↑ ארי גלהר ויוחאי עופר, האחות האחראית ב"איתנים" הורשעה בהתעללות, באתר NRG, 30/9/2013
- ↑ עדנה אדטו, תיק איתנים: לגזר הדין חשיבות ציבורית רבה, באתר ישראל היום, 30 בספטמבר 2013
- ↑ טובה דדון ומיטל יסעור-בית אור, "נתתי להם ילד, קיבלתי בחזרה סמרטוט", באתר ynet, 20 בפברואר 2006
- ↑ עינת קסוטו שפי ומאיר שני, בקשה להגשת ערעור על קולת העונש בגין התעללות בחוסים אוטיסטים בבי"ח איתנים, באתר אלו"ט, 3 באוקטובר 2013
- ^ 23.0 23.1 23.2 23.3
שרון פולבר, העליון זיכה את מנהל בית החולים הפסיכיאטרי איתנים מעבירות הזנחת מטופלים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2015
- ↑ משרד הבריאות, יחידת דין משמעתי, באתר gov.il
- ^ 25.0 25.1 צבי הראל, רופאים בלי משמעת עצמית, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2017
- ^ 26.0 26.1 עובדות סוציאליות, פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים, באתר עובדות סוציאליות, 13 בדצמבר 2012
- ↑ עופר ברטל, צדק מאוחר, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2015
- ↑ לדעת יותר, הרשעה פלילית, באתר לדעת יותר
- ↑ בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, גזר דין, באתר מדינת ישראל, נציבות שרות המדינה, בית הדין למשמעת, 29 במאי 2016
פרשת איתנים42604244Q137837656