פרס פוליצר לשנת 2025

פרס פוליצר לשנת 2025

תאריך	5 במאי 2025
→2024 2026←

פרסי פוליצר לשנת 2025 הוכרזו ב-5 במאי 2025, והם הדגישו את חשיבות העיתונות החוקרת והביקורתית, במיוחד בנושאים כמו משבר הפנטניל, ניסיונות התנקשות פוליטיים, והשלכות דיני הפלות בארצות הברית. בנוסף, הוענקו פרסים בולטים בתחומי הספרות, הדרמה והמוזיקה.

זוכים

עיתונאות

הזוכים מופיעים בטקסט מודגש.

שירות לציבור	הוענק לפרופבליקה, על דיווח שעסק במקרי מוות של נשים בהריון בעקבות עיכוב בטיפול רפואי חיוני, מחשש של רופאים להפר את החריג הלא-ברור של "חיי האם" בחוקי הפלות נוקשים. העבודה כללה כתבות על מקרים מג'ורג'יה וטקסס, שם נשים מתו לאחר שלא קיבלו טיפול רפואי מתאים. אחת מהכתבות המרכזיות דיווחה על נערה בהריון שמתה לאחר שלוש פניות לחדרי מיון בטקסס, בעוד כתבה אחרת תיארה אישה שנאמר לה בבית חולים בטקסס כי התערבות בהפלה תהיה "עבירה פלילית", והיא מתה. כתבה נוספת חשפה כי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן לא דרשו מהמדינות לעקוב אחר מקרי מוות הקשורים לאיסורי הפלות. הצוות שזכה כלל את קאווית'ה סוראנה, ליזי פרסר, קסנדרה חרמיו וסטייסי קרניץ. פיינליסטים נוספים: הניו יורק טיימס: על תחקיר על פגיעות מוחיות של חיילים מארצות הברית כתוצאה מפיצוצים חוזרים באימוני נשק. הבוסטון גלוב (עם שיתוף פעולה של OCCRP): על חשיפת ניהול כושל של רשת בתי חולים שהוביל לטיפול רפואי לקוי ולמות חולים.
דיווח חדשותי מתפרץ	הוענק לצוות של עיתון הוושינגטון פוסט. הזכייה ניתנה על סיקור מיידי, מדויק ומעמיק של ניסיון ההתנקשות במועמד לנשיאות דונלד טראמפ, ב-13 ביולי 2024. הסיקור כלל דיווחים מסורתיים לצד ניתוחים פליליים, אודיו, ויזואליה ופורנזיקה. פיינליסטים נוספים: סוכנות הידיעות AP: על דיווח מהיר ומקיף על ניסיון ההתנקשות בטראמפ, כולל פרטים מהשטח וחשיפת ליקויים באבטחת השירות החשאי והמשטרה המקומית. עיתוני The News והאובזרבר ו-The Charlotte Observer (קרוליינה הצפונית): על שיתוף פעולה בדיווח על הוריקן הלין שגרם למותם של מעל 200 בני אדם ולנזק ליותר מ-70,000 בתים ועסקים.
דיווח תחקירי	הוענק לצוות של סוכנות הידיעות רויטרס. הזכייה ניתנה עבור תחקיר נרחב ואמיץ שחשף פיקוח רופף בארצות הברית ומחוצה לה, שהופך את הפנטניל, אחד מהסמים הקטלניים בעולם, לזול ונגיש באופן רחב לצרכנים בארצות הברית. פיינליסטים נוספים: צוותי AP ו-FRONTLINE, יחד עם מרכזי האוורד לעיתונות תחקירית: חקירה שנמשכה שלוש שנים ותיעדה מעל 1,000 מקרי מוות בארצות הברית בהם שוטרים השתמשו באמצעים לא קטלניים אך גרמו למוות. כתבי הוול סטריט ג'ורנל (כריסטופר וויבר, אנה ווילד מתיוס, מארק מרמונט, טום מקגינטי ואנדרו מוליקה): סדרת כתבות שחשפה כיצד חברות ביטוח ניצלו את מערכת Medicare Advantage כדי לקבל מיליארדים עבור מחלות שלא התקיימו, תוך העברת מקרים יקרים למימון ציבורי.
דיווח הסברתי	הוענק לאזאם אחמד, מתיו אייקינס וקריסטינה גולדבאום מהניו יורק טיימס. הסדרה הזוכה עסקה באופן שבו ארצות הברית תרמה לכישלונה באפגניסטן, במיוחד על ידי תמיכה במיליציות רצחניות שהובילו אזרחים להעדיף את הטליבאן. פיינליסטים נוספים: אלקסיה קמפבל, אייפריל סימפסון ופרתיק רבאלה (מרכז ליושרה ציבורית), נאדיה חמדאן (Reveal) ורוי הרסט (מאדר ג'ונס): על תחקיר טכנולוגי והיסטורי על שלילת זכויות קרקע שניתנו לעבדים משוחררים לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. אנני וולמן, דועא אלדיב, מקס בלאו ומאיה מילר (פרופבליקה): על חשיפה של שיטות הסתרה מצד חברות ביטוח שמונעות טיפול נפשי ממבוטחים.
דיווח מקומי	הוענק לאליסה זו, ניק טיים וג'סיקה גלאגר מעיתון The Baltimore Banner בשיתוף עם הניו יורק טיימס. הזכייה ניתנה עבור סדרת תחקירים אנושית ומעמיקה שתיעדה את ממדי משבר הפנטניל בבולטימור ואת השפעתו החריגה על גברים שחורים מבוגרים. הצוות יצר מודל סטטיסטי מתוחכם אשר שותף עם מערכות חדשות נוספות במטרה להציל חיים. פיינליסטים נוספים: מייק רייכר, לינדה מאפס ופיאונה מרטין (סיאטל טיימס): חשפו כיצד ממשלת וושינגטון בזבזה מיליון דולר ביום על בנייה שלא הגנה על דגי הסלמון או על זכויות השבטים האינדיאנים. קייטי רוש וקייסי סמית' (סן פרנסיסקו כרוניקל, בשיתוף אוניברסיטת קליפורניה בברקלי): חשפו מערכת חשאית של הסדרים משפטיים שהסתירה התנהגות בלתי הולמת של שוטרים בקליפורניה והותירה אותם בעמדות כוח לאורך שנים.
דיווח בינלאומי	הוענק לדקלן וולש וצוות הניו יורק טיימס. הצוות זכה על תחקיר חושפני אודות הסכסוך בסודאן כולל מעורבות של כוחות זרים, סחר זהב רווחי המממן את המלחמה, תיעוד מזעזע של פשעי מלחמה, רעב ואכזריות מצד כוחות סודאניים. פיינליסטים נוספים: צוות וול סטריט ג'ורנל – על דיווח אמיץ ומאופק של העיתונאי הכלוא אוון גרשקוביץ' ועמיתיו, שחשפו סוכנות ביון רוסית לא מוכרת וניתחו את פעילות שירותי הביטחון הרוסיים. צוות הוושינגטון פוסט – על תיעוד פשעי מלחמה ישראליים בעזה, לרבות הריגת עיתונאים, פרמדיקים וילדה בת שש שקריאותיה לעזרה עוררו תהודה עולמית.
כתיבה תיאורית	הוענק למארק וורן, כותב אורח במגזין אסקווייר. וורן זכה בפרס בזכות דיוקן של כומר בפטיסטי וראש עיר בעיירה קטנה באלבמה, שהתאבד לאחר שחייו הדיגיטליים הסודיים נחשפו בידי אתר חדשות ימני. הכתבה הזוכה פורסמה ב-2 באפריל 2024 ונקראת: A Death in Alabama. פיינליסטים נוספים: ג'ו סקסטון, כותב אורח ב־The Marshall Project: על תיאור פנימי ובלעדי של צוות משפטי שניסה למנוע את עונש המוות מהיורה בתיכון פארקלנד. הסיפור עוסק במורכבות מוסרית, חוקתית ורגשית. אנאנד גופאל, כותב אורח בניו יורקר: על סיפור חייה של אישה לפני ואחרי כליאתה במחנה מעצר מבודד במזרח סוריה, כשהנרטיב עוסק בשאלות של אהבה, משפחה וגאופוליטיקה.
פרשנות	הוענק למוסעב אבו תוהה, שכתב לניו יורקר. אבו תוהה זכה בפרס בזכות סדרת מאמרים שתיארו את ההרס הפיזי והרגשי ברצועת עזה, תוך שילוב של תחקיר עיתונאי וכתיבה אישית בסגנון זיכרון אישי. מאמריו הציגו את החוויה הפלסטינית של יותר משנה וחצי של מלחמה מול ישראל. פיינליסטים נוספים: גוסטבו ארייאנו (לוס אנג'לס טיימס): על טורים נוקבים מרחבי דרום-מערב ארצות הברית שפירקו סטריאוטיפים וניתחו שינויים פוליטיים משמעותיים בקרב הקהילה הלטינית בשנת בחירות. ג'רי ברואר (הוושינגטון פוסט): על שימוש מושכל ומעמיק בעולם הספורט כדי לבחון קונפליקטים חברתיים אמריקאיים דרך דיונים על גזע, מגדר והטיה תקשורתית.
ביקורת	הוענק לאלכסנדרה לאנג, כותבת אורחת ב-Bloomberg CityLab שזכתה בזכות כתיבה אלגנטית, חדשנית ומעמיקה על מרחבים ציבוריים המיועדים למשפחות וילדים. כתיבתה שילבה ראיונות, תצפיות וניתוחים כדי לבחון את ההיבטים האדריכליים התורמים לשגשוג של קהילות וילדים. פיינליסטים נוספים: שרה הולדרן (ניו יורק מגזין): על ביקורת תיאטרון חדה שמשלבת מבט עיתונאי עם זיכרון היסטורי, ומעניקה הקשר מעמיק להפקות במה עכשוויות. וינסון קנינגהם (הניו יורקר): על ביקורת תרבות אישית ומאירת עיניים של תכנים בטלוויזיה, סטרימינג ורשתות חברתיות, תוך התמקדות בסוגיות חברתיות ואקטואליות עכשוויות.
מאמר מערכת	הוענק לראג' מנקד, שרון שטיינמן, ליסה פלקנברג וליאה בינקוביץ מהיוסטון כרוניקל. הזכייה ניתנה על סדרת מאמרים עוצמתית שעסקה במפגשי מסילה מסוכנים ביוסטון, תוך התמקדות קפדנית בקהילות ובאנשים הנמצאים בסיכון. המאמרים קראו לפעולה דחופה מצד הרשויות לאחר מקרה בו תלמיד נהרג ברכבת, ותיארו את התופעה בה תלמידים נאלצים לזחול מתחת לרכבות תקועות בדרכם לבית הספר. פיינליסטים נוספים: דייוויד שארפנברג, אלן ווירזביצקי ומרסלה גרסיה מהבוסטון גלוב: על סדרת מאמרים אמיצים ומעמיקים שעסקו בסגירה הומנית של בתי ספר שאינם מנוצלים באופן יעיל, כדי לשפר את חוויית הלמידה. צוות הדעות של הניו יורק טיימס, בדגש על וו. ג'יי. הניגן וקתלין קינגסברי: על סדרה גרפית רבת עוצמה על זוועות אפשריות של מלחמה גרעינית, הכוללת המלצות למדיניות הרתעה אפקטיבית יותר.
דיווח ואיורים קומנטריים	הוענק לאן טלנס מהוושינגטון פוסט שזכתה על סדרת איורים וקריקטורות פוליטיות חריפות, יצירתיות ונועזות שעסקו בדמויות חזקות ובמוסדות מרכזיים בארצות הברית. עבודתה כללה שילוב של קריקטורות מסורתיות, אנימציה, מסות חזותיות וסקיצות חיות. עבודתה גרמה לעימותים פנימיים, והיא עזבה את הוושינגטון פוסט לאחר 17 שנות עבודה. פיינליסטים נוספים: איראן מרטינז, סטיב ברין, ג'יימי סלף וג'ובאני מוג'ייס מ-inewsource.org (סן דייגו): על פרויקט "Fentanyl: A Decade of Death", שסיפר את סיפור מגפת הפנטניל דרך נתונים קשים, עדויות אנושיות ומטפורות ויזואליות עוצמתיות. ארנסטו ברביירי וג'ס רוליפסון מהבוסטון גלוב: על הסדרה "True Stories From an ICU", ייצוג פיוטי, משעשע ולעיתים מצמרר של שבריריות החיים במחלקת טיפול נמרץ, המאופיין בקצב מדויק וגלילה חלקה.
צילום חדשות מתפרצות	הוענק לדאג מילס מהניו יורק טיימס. מילס זכה בפרס בזכות סדרת צילומים שתיעדה את ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ במהלך קמפיין הבחירות ב-2024. צילום מרכזי מהסדרה תיעד כדור חולף באוויר סמוך לראשו של טראמפ בדיוק כשהוא דיבר. מומחה מה-FBI אישר כי התמונה אכן מתארת את שובל האוויר שנגרם ממעבר קליע ואילו בתמונה נוספת נראית תגובתו המיידית של טראמפ כשהוא שולח את ידו אל האוזן הפצועה. צילום נוסף מתעד את טראמפ מדמם באוזן בזמן שסוכני השירות החשאי מפנים אותו מהמקום, ומסתירים את פניו מחשש לירי נוסף. תצלום אחרון מציג את זירת האירוע לאחר מכן: דגל אמריקאי מתנוסס מעל במה ריקה, כאשר אחד מהקהל נהרג ושניים נוספים נפצעו, סצנה הממחישה את שיבוש הדמוקרטיה. פיינליסטים נוספים: צוות הצלמים של סוכנות הידיעות הצרפתית: על סדרת תמונות שתועדה במלואה בידי צוות עיתונאים פלסטינים, ושהציגה את האנושיות הנמשכת של תושבי עזה לנוכח הרס ואובדן רחב היקף. ננה הייטמן, טיילר היקס, דייוויד גוטנפלדר וניקול טונג – הניו יורק טיימס: על תיעוד עקבי של המלחמה באוקראינה, שהמחיש את האימה לשני הצדדים במלחמה שגבתה למעלה ממיליון הרוגים ופצועים מאוקראינה ורוסיה גם יחד.
צילום תיעודי	הוענק למויסס סאמן, צלם עצמאי שתרם לניו יורקר. סאמן זכה בפרס בזכות סדרת צילומים בשחור-לבן שתיעדו את זוועות כלא סיידנאיא שבסוריה, אחד מבתי הסוהר הידועים לשמצה של משטר אסד. התמונות חושפות את הטראומה שנותרה מהעינויים, ההרעבות, ההוצאות להורג וההעלמות של אסירים פוליטיים, פעילים אזרחיים ואזרחים במהלך מלחמת האזרחים הסורית. חבר השופטים העביר את מועמדותו מהקטגוריה של צילום חדשות מתפרצות לקטגוריה של צילום תיעודי. בין התמונות שפורסמו תועדואסירים לשעבר ובני משפחות של נעדרים משוטטים בתוך הכלא לאחר נפילת המשטר, עשרות גופות שהוצאו מקבר אחים בפאתי דרעא ומאוחסנות במכון פתולוגי בעיירה אזרא וקיר עם טביעות אצבע מטושטשות בסניף "פלסטין" של שירותי הביטחון הסוריים, תיעוד של תהליך זיהוי אסירים. פיינליסטים נוספים: צוות הצלמים של Associated Press: על תיעוד מחיי היומיום ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל. לינזי אדריו (לניו יורק טיימס): על סדרת צילומים עדינה ומטלטלת על ילדה אוקראינית צעירה עם סרטן עיניים נדיר, שמהלך הטיפול שלה השתבש בגלל המלחמה.
דיווח אודיו	הוענק לצוות של הניו יורקר. הזכייה הוענקה עבור העונה השלישית של הפודקאסט In the Dark, שפורסמה ביולי 2024. מדובר בחקירה עיתונאית שנמשכה ארבע שנים, שעסקה באחד הפשעים הבולטים ביותר במלחמת עיראק: הטבח בחאדיתה, בו נהרגו 25 אזרחים עיראקים לא חמושים. הסדרה שילבה תחקיר עיקש עם סיפור עיתונאי, תוך התמודדות עם חסמים מצד הצבא האמריקאי. פיינליסטים נוספים: צוותי תחנת הרדיו WNYC ואתר Gothamist: על תחקיר שחשף עשרות שנות תקיפות נגד אסירות בבית הכלא רייקרז איילנד. דן טברסקי, הנרי מולופסקי, מורגן ג'ונס ומרשל לואי (Wondery ו-Pineapple Street Studios): עבור הסדרה Hysterical, שעסקה בהתפרצות מסתורית של הפרעת עצבים מדבקת לכאורה בצפון מדינת ניו יורק, שפגעה בעיקר בצעירות, ובמאמצים המתסכלים לאבחן את הגורם לה.

ספרים, דרמה ומוזיקה

סיפורת	הוענק לפרסיבל אוורט על ספרו James, עיבוד מחודש וסוחף להרפתקאותיו של האקלברי פין, המסופר מנקודת מבטו של ג'ים, העבד הנמלט. הספר בוחן את האבסורד שבעליונות הגזעית, ומעניק עומק חדש לדמותו של ג'ים, תוך התמקדות בחיפוש אחר חירות ומשפחה. ג'ים שומע שהוא עומד להימכר ולהיפרד מאשתו ובתו, ובורח בדרכו לעבר חופש אפשרי; במקביל, האק מזייף את מותו כדי להימלט מאביו האלים. יחד, הם יוצאים למסע מסוכן על רפסודה לאורך נהר המיסיסיפי, אל עבר מדינות החופש. הספר היה בראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, זכה בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית, זכה בפרס Kirkus ונבחר כאחד מ-10 הספרים הטובים של השנה של The New York Times Book Review. בנוסף, היה מועמד סופי לפרס בוקר, לפרס חוג מבקרי הספרים הלאומי לסיפורת, ולפרסים נוספים. נכון למאי 2025, מועבד לסרט קולנוע בהפקת סטיבן ספילברג. הוכר כאחד מספרי הפרוזה הבולטים ב-30 השנים האחרונות לפי לוס אנג'לס טיימס וזכה לשבחי ביקורת גורפים ונחשב "יצירת מופת", "מגדיר מחדש קלאסיקה אמריקאית" ו"יצירה ספרותית נועזת ומרגשת". פיינליסטים נוספים: גייל ג'ונס – The Unicorn Woman: סיפור מורכב המתרחש בדרום המופרד גזעית, המסופר דרך ותיק צבא אובססיבי למופע קרקסי, בסגנון עשיר ברמזים ספרותיים והומור סוריאליסטי. סטייסי לוין – Mice 1961: רומן המתרחש בתקופת המלחמה הקרה, על שתי אחיות יתומות, דייר משנה ושכנים, יצירה סגנונית ומעוררת, המציגה חיים בצל איום עולמי. ריטה בולווינקל – Headshot: רומן על שמונה צעירות בטורניר אגרוף, החושף את אישיותן דרך סגנון הלחימה שלהן ומציע סיפור מתוח על מאבק בזהות ובגורל.
דרמה	הוענק לברנדן ג'ייקובס-ג'נקינס על המחזה Purpose שעוסק במשפחה אפרו-אמריקאית מהמעמד הבינוני-גבוה, שבראשה עומד אב שהיה דמות מרכזית במאבק לזכויות האזרח. זהו שילוב מתוחכם של דרמה וקומדיה, שבוחן כיצד דורות שונים במשפחה מגדירים מורשת, אמונה, וזהות. עלילת המחזה מתמקדת בחזרתו של הבן הביתה עם אורח בלתי צפוי, דבר שגורם לחשיפת סדקים במשפחה ולעימות פנימי עמוק. Purpose הועלה בעונת ברודוויי 2024–2025, בבימוי פלישיה רשאד, זוכת טוני פעמיים. ההפקה זכתה לשבחים על היותה "דרמה אמריקאית גדולה, מסעירה ובלתי מתפשרת". פיינליסטים נוספים: קול אסקולה – Oh, Mary!: קומדיה פרועה על חייהם הביתיים של אברהם לינקולן ומרי טוד לינקולן, אשר חוגגת בהומור את המודרים והלא מובנים. איתמר מוזס – The Ally: דרמה עכשווית על אקטיביזם, זהות מוסרית ויהודית והפוליטיקה הפרוגרסיבית בקמפוסים אמריקאים, עם דמויות עמוקות וטעונות רגשית.
היסטוריה	הוענק לאדה ל. פילדס-בלאק על ספרה Combee: Harriet Tubman, the Combahee River Raid, and Black Freedom During the Civil War. הספר עוסק בפשיטה על נהר קומבהי בקרוליינה הדרומית ב-2 ביוני 1863, במהלכה שוחררו 730 עבדים ביום אחד. הארייט טאבמן, שפעלה כסוכנת מטעם צבא האיחוד, הובילה את הפשיטה לצד חיילים שחורים מגדוד מתנדבי קרוליינה הדרומית השני וקצינים לבנים. הפשיטה כללה הצתת שמונה מטעי אורז ונחשבת לאחד מהמבצעים הצבאיים הנועזים שהובילה אישה שחורה בתקופת מלחמת האזרחים. טאבמן הפעילה רשת של מרגלים, סיירים ומשיטים שפעלו מאחורי קווי הקונפדרציה. רבים מהאנשים ששוחררו בפשיטה התגייסו מאוחר יותר ללחימה באותו גדוד. הספר מבוסס על מסמכים שלא נבחנו קודם: קובץ הפנסיה של טאבמן מהמלחמה, שטרות מכירה, צוואות, הסכמי נישואין ומסמכי ירושה. הסיפור מתאר כיצד משפחות משועבדות, שכנים ואהובים נפרדו ונמכרו, אך התאחדו עם הגעת הספינות של טאבמן. לאחר המלחמה, רבים מהמשוחררים שבו לאותם מטעים, רכשו אדמות, הקימו משפחות וייסדו את תרבות הגולה גיצ'י, תרבות, לשון וזהות אפרו-אמריקאית ייחודית בדרום-מזרח ארצות הברית. פילדס-בלאק היא צאצאית של אחד המשתתפים בפשיטה, והביאה לתיעוד אישי ומעמיק של הסיפור. פיינליסטים נוספים: סת' רוקמן – Plantation Goods: A Material History of American Slavery: ניתוח היסטורי של ייצור והפצת מוצרים בסיסיים בין צפון לדרום ארצות הברית, והאופן שבו נוצרה כלכלה משותפת לשני חלקי האומה, כולל תעשייה צפונית שסיפקה ציוד לעבדים בדרום.
ביוגרפיה	הוענק לג'ייסון רוברטס על ספרו Every Living Thing: The Great and Deadly Race to Know All Life. הספר הוא ביוגרפיה כפולה של שני חוקרי טבע מהמאה ה-18: קארולוס לינאוס השוודי וז'ורז'-לואי לקלר דה בופון הצרפתי. שני האישים הקדישו את חייהם למיפוי ותיאור כל היצורים החיים על פני כדור הארץ, אך החזיקו בתפיסות עולם מנוגדות לחלוטין: לינאוס היה רופא דתי שסבר שהטבע קבוע ומסודר וטבע מונחים כמו "יונק", "פרימט" ו"הומו ספיאנס", אך גם הפיץ רעיונות גזעניים ושלל את קיומו של שינוי מיני. בופון, מדען אציל ואוצר הגן המלכותי בצרפת, ראה את החיים כתהליך דינמי ומורכב. הוא פיתח רעיונות מוקדמים של אבולוציה וגנטיקה, הזהיר מפני שינויי אקלים, והתנגד לגזענות. אף ששניהם לא הצליחו להשלים את מטרתם, הם השפיעו עמוקות על התפתחות מדעי החיים, והעימות ביניהם נמשך גם לאחר מותם. הספר מתאר גם את הרפתקאותיהם של תלמידיהם, לעיתים מסוכנות וקטלניות, ואת השפעתם המתמשכת על מדעי הביולוגיה המודרניים. הספר זכה לשבחי הביקורת ונבחר כ"בחירת העורכים" של ה-The New York Times Book Review. היה מועמד סופי לפרס הספרות המדעית של PEN/E.O. Wilson ונבחר לאחד מספרי השנה של קירקוס ריוויוז. פיינליסטים נוספים: דייוויד גרינברג – John Lewis: A Life: ביוגרפיה מקיפה של פעיל זכויות האדם וחבר הקונגרס מג'ורג'יה ג'ון לואיס, עם דגש על חייו לאחר שנות ה-60 והשתלבותו בגלים החדשים של הפוליטיקה והמחאה השחורה. איימי רידינג – The World She Edited: סיפור חייה של העורכת קתרין ס. ווייט, שפעלה במגזין הניו יורקר והייתה דמות מפתח בעיצוב התרבות האמריקאית באמצע המאה ה-20.
זיכרונות או אוטוביוגרפיה	הוענק לטסה הולס על ספרה Feeding Ghosts: A Graphic Memoir, רומן גרפי שמתאר את סיפורן של שלוש דורות נשים סיניות, הסופרת, אמה וסבתה, דרך חוויות של טראומה משפחתית והיסטוריה פוליטית. האיורים שבספר מעוררים לחיים את הסיפורים האישיים ונותנים ביטוי רגשי עמוק לתחושות של זהות, אהבה, צער וגלות. בעלילת הספר, סבתה של הולס, סון יי, הייתה עיתונאית בשאנגחאי שנרדפה לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון ב-1949. היא ברחה להונג קונג, כתבה ספר זכרונות מצליח, ולאחר מכן קרסה נפשית ולא התאוששה. הולס גדלה לצד אמה וסבתה, שתיהן נאבקו בטראומה ובבעיות נפשיות לא מעובדות. בגיל צעיר, הולס ברחה מהמציאות לטיולים ברחבי העולם, אך בסביבות גיל 30 הבינה שהיא בורחת מהעבר המשפחתי. הספר הוא תהליך חזרתה הביתה, גם פיזית וגם נפשית, וחקר עמוק של השפעת העבר על ההווה. פיינליסטים נוספים: לוסי סנטה – I Heard Her Call My Name: סיפור מעבר מגדרי אישי, המשלב שאלות זהות עם זכרונות מניו יורק של פעם. אלכסנדרה פולר – Fi: A Memoir of My Son: טקסט פיוטי על אובדן ילד, חווית האבל, הכאב והיופי שבקבלה הקשה.
שירה	הוענק למארי האו על ספרה New and Selected Poems. המקבץ הוא אוסף משירים שנכתבו לאורך יותר מארבעה עשורים, וכולל גם עשרים שירים חדשים ועוסק בבדידות, תמותה וקדושה כפי שהן משתקפות בחיי היומיום. שירתה של האו מאופיינת בפשטות, בעומק רגשי, ובשילוב בין אוטוביוגרפיה לבין גאולה רוחנית. שירים בולטים בקובץ לקוחים מתוך ספריה הקודמים, בהם: What the Living Do (1997), ספר שעוסק באובדן אישי. Magdalene (2017), מועמד לרשימת הארוכה של פרס הספר הלאומי, עוסק בנשיות עכשווית ברוחניות וארוטיקה. האו כותבת הן בקולה האישי והן בקולות מיתולוגיים, כמו פרספונה, ומתארת חוויות יומיומיות כגילויים של חסד אנושי. פיינליסטים נוספים: ג'ניפר צ'אנג – An Authentic Life: שירה שמשלבת פילוסופיה עתיקה עם שפה מודרנית וזווית של מהגרת, בניסיון לחפש אמת בעולם המערבי. דאנז סמית' – Bluff: Poems: מחזור שירים שמטפל בנושאים של עמידות יצירתית ובאחריותו של משורר אל מול כוחות של דיכוי.
ספר עיון כללי	הוענק לבנימין נתנס על ספרו To the Success of Our Hopeless Cause: The Many Lives of the Soviet Dissident Movement. הספר מתאר היסטוריה רחבת היקף של תנועת המתנגדים למשטר הסובייטי, שצמחה במפתיע משנות ה-60 והלאה ודרשה מהשלטון הסובייטי לציית לחוקיו שלו, ארגנה עצרות, הפיצה כתבי מחאה (סאמיזדאט), ועמדה לצד אינטלקטואלים נעצרים. השלטונות דיכאו את המתנגדים בעזרת משפטים מבוימים, מאסרים, אשפוזים פסיכיאטריים, גירוש מהמדינה והסתה בתקשורת. למרות הדיכוי, הדיסידנטים הפכו לסמלים ציבוריים, ערערו את הלגיטימציה של המשטר, ותנועתם תרמה להאצת התפרקות ברית המועצות. שם הספר נלקח מברכת "לחיים" שנהגו לומר בהתכנסויות דיסידנטים: "להצלחתה של מטרתנו חסרת הסיכוי". נייתנס מסתמך על יומנים, מכתבים, זכרונות, ראיונות, ותיקי חקירה של הק.ג.ב ומתאר את הבחירה של הדיסידנטים לפעול כאילו הם אנשים חופשיים בתוך מדינה שאינה חופשית. הספר מציג גם כיצד מאבק זה ממשיך להשפיע, כולל על מאבקי חירות ברוסיה של פוטין ובמקומות אחרים. פיינליסטים נוספים: רחל נולן – Until I Find You: תחקיר מעמיק על חטיפת ילדים ואימוצים כפויים בגואטמלה בין 1977 ל-2007, שהפכה למוקד גלובלי לשחיתות, גזענות וניצול. רולו רומיג – I Am on the Hit List: סיפור רציחתו של עיתונאי מדרום הודו, החושף קשרים בין תרבות מקומית, דיכוי חופש הביטוי ועליית האוטוקרטיה.
מוזיקה	הוענק לסוזי איברה על היצירה Sky Islands. היצירה הוצגה בבכורה ב-18 ביולי 2024 באסיה סוסייטי בניו יורק ועוסקת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי, ומשלבת בין כתיבה מוזיקלית מסורתית לאלתור ככלי קומפוזיטורי. המוזיקה שואבת השראה מהיערות הטרופיים בלוזון, פיליפינים. ההרכב כלל שמונה נגנים, בהם נגני כלי הקשה, חליל, פסנתר ורביעיית מיתרים. הכלים כוללים גם פסלים מוזיקליים ממתכת גונג, שנקראים Floating Gardens. היצירה מהווה קריאה מוזיקלית לפעולה בנוגע לשינויי אקלים ולצמצום המגוון הביולוגי. היצירה הוזמנה על ידי אסיה סוסייטי, בתמיכת Harvard's Fromm Music Foundation, NYSCA, NYFA ועוד. המופע היה חלק מתערוכת COAL + ICE, שהתקיימה בין פברואר לאוגוסט 2024.

אזכורים מיוחדים

צ'אק סטון קיבל אזכור מיוחד במסגרת פרסי פוליצר לשנת 2025. האזכור ניתן על עבודתו החלוצית כעיתונאי בסיקור תנועת זכויות האזרח בארצות הברית. סטון היה העיתונאי השחור הראשון שכתב טור קבוע בעיתון Philadelphia Daily News, טור שסונכרן לכמעט 100 כלי תקשורת. הוא היה בין מייסדי התאחדות העיתונאים השחורים של ארצות הברית, לפני 50 שנה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרס פוליצר לשנת 202541963525Q134311675