פרומין
.jpg)
פְרוּמִין הייתה חברה ישראלית לייצור ביסקוויטים ודברי מאפה. ב-1981 נמכרה לאסם השקעות ושולבה בהדרגה בפעילות אֹסם.
היסטוריה
שנים ראשונות
תחילת בית החרושת בבית קפה ומסעדה "בלפוריה" בבית פיינגולד ברחוב יפו בירושלים שהוקם בשנת 1924 ושיווק גם ביסקוויטים ועוגיות[1]. תוצרת פרומין זכתה לפופולריות ופרומין הקים ב-1925[2] בית חרושת לייצור ביסקוויטים בגבעת שאול, ששיווק את תוצרתו ברחבי ארץ ישראל[3]. בשנת 1932 העסיק בית החרושת כ-30 פועלים[4].
בית החרושת גדל במהלך מלחמת העולם השנייה, ובשנות ה-40 העסיק 160–180 עובדים[5].
בראשית ימי מדינת ישראל (תקופת הצנע) סבל בית החרושת מהפסקות חוזרות בעבודה בגלל מחסור בחומרי גלם[6].
העברת המפעל לבני ברק
מאז 1948 נטען שבעל בית החרושת מבקש להעבירו מירושלים. במשך מספר שנים מנע זאת משרד התעשייה והמסחר, בהתנותו את מתן קצבת הסוכר הדרוש לבית החרושת בשימוש בו בירושלים[7]. הבעלים הקימו מפעל נוסף בבני ברק בטענה שהוא מיועד לייצוא ולקראת השלמתו עלו טענות ב-1953 שיש כוונה לסגור את המפעל בירושלים שהוכחשו בידי הנהלת המפעל[8]. המפעל בבני ברק נחנך רשמית בתחילת 1954[9]. למרות ההבטחות שבית החרושת בבני ברק יעסוק בייצוא, עיקר תוצרתו הופנה לשוק המקומי[10] ובמקביל לפתיחת המפעל צומצם באופן דרסטי היקף הייצור בירושלים[11]. בשנת 1958 נותרו במפעל בירושלים 16 עובדים ובשנה זו פוטרו חמישה, כפשרה לאחר שההנהלה בקשה לסגור את המפעל[12]. ההנהלה סגרה את המפעל סופית בסוף 1960[13].
שנים מאוחרות
בסוף שנות ה-60 החלה פרומין לייצא בהיקפים משמעותיים[14] ובעקבות זאת הרחיבה וחידשה את הציוד במפעלים[15]. את השיווק בישראל ביצעה החברה דרך רשת של סוכנים עצמאיים שקבלו עמלות על פי היקף מכירות[16]. באמצע שנות ה-70 נכנסה אסם לתחום הביסקוויטים[17], ופרומין הגיבה בהקמת מפעל לייצור פסטה בשדרות, בעידוד משרד המסחר והתעשייה שביקש לעודד תחרות. הקמת המפעל הכניסה את החברה לקשיים והיא חיפשה משקיע[18], שנמצא בדמות כור מזון. בשנת 1979 נחנך המפעל לייצור ופלים ופסטה בשדרות. פרומין סבלה בשנה זאת ובשנה שלאחריה מהפסדים כבדים והחברה נמכרה לאסם[19]. מערכות הניהול של פרומין מוזגו לתוך אסם, אולם מוצרי המאפה של פרומין המשיכו להתנהל כמותג נפרד ושווקו על ידי מערכת מכירות נפרדת[20]. בשנת 1999 איחדה אסם את מערכי המכירות וההפצה של פרומין ואסם[21].
מוצרים
מוצרי הדגל של פרומין היו הביסקויטים (פתי בר), הקרקרים (קרם קרייקר) וופלים.
עם תום תקופת הצנע החל המפעל במדיניות של הרחבת מגוון מוצריו תוך ייצור מוצרים יוקרתיים בצד המוצרים הסטנדרטיים[22][23]. החברה שיווקה מגוון ביסקוויטים וקרקרים, בהם "מרי", "ברונית"[24], "ביסקפה", "אובלטים", "דק דק"[25], ו"חלב ודבש"[26].
שיווק הביסקויטים עבר משׂקים מהם נשקלו הביסקוויטים לצרכן, לאריזות הרמטיות שנארזו ללא מגע יד אדם ושמרו על טריות[27]. בשנת 1967 זכתה החברה בפרס האריזה[28].
בתקופות מסוימות ייצרה החברה מוצרי אפיה, בהם אבקת אפיה, סוכר וניל[29] ו"קמח סלתה" תופח מאליו[30].
בשנת 1979 החלה החברה לשווק פסטה תחת שם המותג "פרומנטי"[31].
בית החרושת זכה למדליית כסף ביריד המזרח בשנת 1926 ולמדליית זהב בתערוכת החקלאות בחיפה ב-1927[32].
בעלות
בית החרושת הוקם על ידי לייב פרומין ובניו. בסוף 1944 נמכר חלק מהבעלות בבית החרושת לאליהו פרומצ'נקו, שהיה הבעלים של עלית ופרימזון[33]. בתחילת שנות ה-50 הייתה עיקר הבעלות בידי משפחת בן חיים ומרדכי בן חיים ניהל את המפעל[34]. חלק מהמפעל היה בבעלות פישל רייז[35].
בתחילת 1979 רכשה כור מזון כמחצית ממניות החברה[36]. בתחילת 1981, בעקבות הפסדי החברה, רכשו משפחות יושפה (הבת של בן חיים[37]) ובן חיים את חלקה של כור בחברה במימון שקבלו מאסם, ואז מכרו את החברה כולה לאסם[38].
יחסי עבודה
יחסי העבודה במפעל לוו בסכסוכים מדי פעם[39]. באוקטובר 1932 התקיימה בבית החרושת שביתה על רקע העסקת עובדת חדשה, חברת בית"ר, שלא דרך ההסתדרות, כאשר העובדים הקבועים במקום אינם מקבלים שבוע עבודה מלא. מועצת פועלי ירושלים דרשה מבעל בית החרושת שיכיר בארגון הפועלים במקום ויפטר את הפועלת. פרומין סירב לפטרה והציע בוררות, אולם הצעתו נדחתה על ידי הפועלים. בעקבות זאת, פנה פרומין לארגון העובדים של הציונים הרוויזיוניסטים והזמין את פועלי בית"ר לעבוד במקום הפועלים השובתים. אנשי בית"ר טענו כי הדרישה שבית החרושת יעסיק פועלים מאורגנים בלבד מטרתה למנוע את עבודתם של בית"רים במקום, משום שההסתדרות לא הכירה בזכותם לקבל עבודה באמצעות ארגון נפרד, וכך נותרו בפניהם שתי ברירות: להצטרף להסתדרות על אף השקפותיהם הרוויזיוניסטיות, או לנסות למצוא עבודה באמצעות המעסיקים. הם הסכימו להפר את השביתה, בטענה כי היא פוליטית ולא כלכלית. זאב ז'בוטינסקי פרסם מאמרי תמיכה בהם ובהם גם מאמרו הידוע "כן, לשבור!", שהצדיק את הפרת השביתה במטרה לשבור את המונופולין של ההסתדרות בשוק העבודה.[40] השביתה לוותה באלימות כלפי הפועלים שבאו להחליף את השובתים בבית החרושת ובחרם על מוצרי בית החרושת, ועוררה הדים רבים בתקשורת[41]. פורסמו מאמרים חריפים ב"חזית העם" וב"דבר" והנושא עורר ויכוח חריף גם בגולה.[40] לאחר שלושה וחצי חודשים נחתם הסכם ששם סוף לסכסוך והחזיר את הפועלים הקודמים לעבודה, תוך השארה לשנה של חלק מעובדי ארגון העובדים של הציונים הרוויזיוניסטים. שני הצדדים טענו לניצחון[42]. לאחר 20 שנה, ציין אברהם ארסט את השביתה כנקודת זמן בה הוכרה ההסתדרות כבאת כוח יחידה של הפועלים וכנקודה בה הוכרה זכות הפועל המאורגן לשימוש בכוח הזרוע להדיפת התקפות עליו[43]. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שנאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום, ומשום שנתברר כי שליטתה של לשכת העבודה שלה התערערה כאשר קראו עליה תיגר.[40]
בשנת 1947 אירע סכסוך עבודה בין עובדי המפעל הבית"ריים לבעל המפעל, דבר שזכה לגילויי שמחה לאיד ב"על המשמר", על רקע השביתה של 1932[44].
בשנת 1951 נערכה בבית החרושת שביתה ממושכת נוספת שארכה כ-4 חודשים[45].
בשנת 1963 נערכה בפרומין שביתה ארוכה נוספת. השביתה לא זכתה לגיבוי של ההסתדרות אך מבחינת הוועד הייתה מוצלחת והשיגה את רוב דרישותיו[46].
מול רשויות המדינה
לאחר הקמת המדינה, ניסה משרד המסחר והתעשייה לכפות על המפעל למכור את מוצריו במחירים נמוכים ושלא להעלות את מחיריו. בשנת 1952 אף שלל המשרד את רישיון הייצור של המפעל לאחר שלא נענו דרישותיו[47].
בשנת 1970 יצא המפעל במאבק על זכותו לקבוע את מחירי מוצריו כרצונו, בלא אישור של ועדת המחירים הציבורית[23]. החברה טענה שוועדת המחירים מנסה לכפות עליה להוריד את איכות מוצריה וכי לא תסכים לכך. במודעות פרסומת התייחסה החברה לתקופת הצנע וטענה שהצרכן מעדיף את האיכות הגבוהה של מוצרי פרומין, ומוכן לשלם על כך מחיר גבוה יותר[27][48].
מול המתחרים
בשנת 1962 החל אחד מבני משפחת פרומין להקים מפעל ביסקוויטים בכפר סבא, בשם "פרו פרו". הביסקוויטים שווקו בידי חברה בשם "פרוביסק". פרומין פנתה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה, בטענה שהשם "פרו פרו" ופרוביסק (קיצור של פרומין ביסקוויט) יטעו את הצרכן לחשוב שמדובר בתוצרת פרומין. תביעתם התקבלה לגבי השם פרוביסק[49][50] וחברת פרו פרו המשיכה לייצר ביסקוויטים בשמות אחרים[51].
תחרות עזה קיים מפעל "פרומין" מול "אסם", כמתואר לעיל, תחרות שבה נגרמו ל"פרומין" הפסדים כבדים, ובסופה רכשה "אסם" את "פרומין".
הערות שוליים
- ^ הנהלת הקפה והמסעדה בלפוריה, דואר היום, 10 באפריל 1924
- ^ מתוצאות סכסוך העבודה בירושלים, דואר היום, 21 באוקטובר 1932
- ^ ל. פרומין ובניו, דבר, 28 ביוני 1926
- ^ מעשה פרומין, דבר, 6 בנובמבר 1932
- ^ הפסקת עבודה חלקית בבית חרושת פרומין, דבר, 1 ביולי 1943
בבית חרושת פרומין בירושלים, הצופה, 21 באוגוסט 1944
ביח"ר פרומין, דבר, 8 במרץ 1945 - ^ ביח"ר פרומין נסגר מחוסר סוכר, חרות, 24 בספטמבר 1950
נתחדש הייצור בביח"ר פרומין, מעריב, 14 בדצמבר 1954
אתראות בלבד למזייפי מזון, הצופה, 6 בינואר 1955 - ^ בתי חרושת חדשים שנועדו, הצופה, 11 במרץ 1953
- ^ קריאה ללחום בפיטורים, על המשמר, 13 במרץ 1953
נציג חרות נגד מפעלי תעשייה מירושלים, חרות, 16 במרץ 1953
להסיר לזות שפתיים, דבר, 6 באוגוסט 1953 - ^ ל. פרומין ובניו בע"מ, על המשמר, 4 בפברואר 1954
- ^ ביח"ר פרומין קיבל הקצבות לייצוא ומכר תוצרתו בארץ, על המשמר, 8 בדצמבר 1954
- ^ כך פוגעים בפועלת ותיקה, על המשמר, 24 באפריל 1955
- ^ נסגר ביח"ר פרומין בירושלים, חרות, 8 בינואר 1958
ביח"ר פרומין ימשיך לייצר, חרות, 12 בינואר 1958 - ^ בעלי ביח"ר פרומין רוצים לסגור את מפעלם בירושלים, דבר, 21 בדצמבר 1960
פרומין בירושלים נסגר סופית, חרות, 12 באוקטובר 1961 - ^ י. משולח, יבואן אמריקאי מגדיל הזמנותיו למוצרי מזון מישראל, דבר, 12 במאי 1970
- ^ הוכפל ייצוא הביסקוויטים של פרומין השנה, דבר, 13 בנובמבר 1970
- ^ דוד ליפקין, מגמת מפעלי המזון: לצמצם השיווק באמצעות סיטונאים, דבר, 23 ביולי 1973
- ^ יוסף כנען, רק אלקטרוניקה או גם אטריות, דבר, 13 ביולי 1972
- ^ פרומין מחפשת שותפים למפעל האטריות בשדרות, דבר, 22 במאי 1978
- ^ מיזוג המחזק מונופול יחייב הודעה מראש, דבר, 13 ביולי 1981
- ^ המרכז החדש של אסם ייחנך היום, מעריב, 28 באוקטובר 1981
- ^ זהבה דברת, רה-ארגון באגף הסחר של אוסם: איחוד מערכי ההפצה של אוסם ופרומין, באתר גלובס, 10 בפברואר 1999
- ^ מוצרים חדשים בביח"ר פרומין, חרות, 22 בפברואר 1960
- ^ 23.0 23.1 י. שדמי, מלחמת המחירים של פרומין, מעריב, 27 באוקטובר 1970; המשך
- ^ שופרסל מציע, מעריב, 15 ביוני 1965
- ^ מבצע הוזלות מיוחד, דבר, 5 ביוני 1975
- ^ חדשות השבוע, מעריב, 3 בנובמבר 1974
- ^ 27.0 27.1 אין פיחות באיכות של פרומין, מעריב, 6 בנובמבר 1970
- ^ פרס האריזה 1967, מעריב, 30 ביולי 1967
- ^ אבקת מאפה, דבר, 19 בדצמבר 1930
- ^ קמח סלתה של פרומין, דבר, 4 ביוני 1973
- ^ פרומנטי, דבר, 27 באפריל 1979
- ^ מדליה של זהב, דואר היום, 30 בספטמבר 1927
- ^ ביח"ר פרומין לידי בעלי עלית, משמר, 17 באוגוסט 1944
כיצד נערכו בחירות בביח"ר פרומין, משמר, 20 במרץ 1945 - ^ קו שופטי ישראל יתחיל לפעול באוגוסט ש.ז., חרות, 10 ביוני 1952
למנהלנו מר מרדכי בן חיים ולרעיתו, דבר, 25 ביולי 1955 - ^ דיון בפירוק שותפות פרומין, דבר, 16 בפברואר 1971
- ^ כור מזון רכשה מחצית מניות פרומין, מעריב, 19 בפברואר 1979
- ^ לבלהה ואבנר יושפה, מעריב, 1 בינואר 1965
- ^ אסם שילמה עבור פרומין כ-3.5 מליון דולר, דבר, 6 ביולי 1981
- ^ לענין בית החרושת פרומין, דבר, 13 בפברואר 1928
- ^ 40.0 40.1 40.2 אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 394–395.
- ^ התנפלות דמים על פועלי ביהח"ר של פרומין, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
אסירי שביתת פרומין שוחררו בערבות, דבר, 20 באוקטובר 1932
על שביתת פרומין, דבר, 7 בדצמבר 1932 - ^ גמר שביתת פרומין, דבר, 6 בפברואר 1933
י. גוריון, נגמרה המהתלה, דואר היום, 9 בפברואר 1933
עם גמר שביתת פרומין, דבר, 6 בפברואר 1933 - ^ אברהם ארסט, 20 שנה לשביתת פרומין, על המשמר, 28 באוקטובר 1952; המשך
- ^ הופרה האידיליה בין פרומין והלאומיים, משמר, 2 ביוני 1947
- ^ שבוע חמישי לשביתת פעולי פרומין בירושלים, דבר, 29 במאי 1951
שמעון גלמן, על שום מה שובתים פועלי ביח"ר פרומין, דבר, 8 ביולי 1951
ביח"ר פרומין ייסגר היום, על המשמר, 31 באוגוסט 1951
מ. בראון, לסיום השביתה בביח"ר פרומין בירושלים, דבר, 12 באוגוסט 1951 - ^ ישעיהו אביעם, התסיסה בגוש דן, מעריב, 4 בפברואר 1966
- ^ נשלל רשיון הייצור מביהח"ר פרומין, על המשמר, 27 ביוני 1952
נשלל רשיון הייצור מבית חרושת פרומין בגלל עברות, הצופה, 27 ביוני 1952
התמרמרות בין פועלי פרומין המפוטרים, חרות, 27 ביולי 1952 - ^ מהדוגמאות הבאות נראה שמחיריה אכן היו גבוהים משל מתחרותיה: התייקרו בירה ביסקוויטים ושוקולד, דבר, 18 במאי 1976
לוח מחירים מקסימליים לצרכן, דבר, 19 ביולי 1977 - ^ ע"א 715/68 פרו פרו ביסקיט נגד ל. פרומין ובניו
- ^ אזהרה למחקי תוצרתנו, דבר, 7 באוקטובר 1964
- ^ למר אברהם פרומין, דבר, 22 באוקטובר 1964
30104763פרומין