פקודת חוק המשפחה המושלמי
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 1919 |
| גוף מחוקק | ממשלת המנדט |
| חוברת פרסום | חא"י, כרך ב', עמ' (ע) 994, (א) 1014. |
| נוסח מלא | פקודת חוק המשפחה המושלמי (שימושו) |
פקודת חוק המשפחה המושלמי היא פקודה שנחקקה בשנת 1919, סמוך לתחילת שלטון המנדט הבריטי המורה לבתי דין שרעים בישראל לפסוק לפי הוראות חוק המשפחה שנחקק באימפריה העות'מאנית בשנת 1917. הפקודה עודה בתוקף במדינת ישראל.
חוק המשפחה העות'מאני משנת 1917
ב-25 באוקטובר בשנת 1917 (היא שנת 1333 לספירה ההיג'רית) פרסמו שלטונות האימפריה העות'מאנית את קוד המשפחה העות'מאני החדש, שכונה בטורקית עות'מאנית Kararnamesi Aile i-Hukuk.[1] החוק הסדיר הסדר מקיף את כלל דיני המשפחה.
מטרת החוק הייתה ליצור קוד משפחה אחיד לכל המגוון האתני והדתי של נתיני האימפריה העות'מאנית, ובשל כך היה החוק חוק טריטוריאלי החל על כל תושבי האימפריה העות'מאנית, ולא חוק אישי החל על המוסלמים בלבד. החוק לא אימץ את כל הלכות הקוראן, ולמשל, לא קיבל את כל צורות הפסקת הנישואין המופיעות בקוראן. מקורות החוק לקוחים מאסכולות שונות לפרשנות השריעה.[2]
החוק בוטל על ידי הפרלמנט העות'מאני ב-19 ביוני 1919. בשנת 1926 אימצה טורקיה את קוד המשפחה השווייצי החילוני. עם זאת בחלקי האימפריה העות'מאנית לשעבר, שהיו תחת מנדט בריטי או צרפתי נשאר החוק בתוקף. בסוריה בוטל בשנת 1949, בממלכת ירדן בוטל בשנת 1951 ובלבנון וישראל הוא מצוי בתוקפו עד היום.[3]
חקיקת הפקודה
בשנת 1918 עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, מצאו הבריטים מערכת בתי דין דתיים שהיה צורך להסדיר את פעולתה. ב-1 בנובמבר 1918 הכריזו הבריטים כי חוק המשפחה העות'מאני לא יחול בבתי הדין המוסלמיים. עם זאת, לאחר פחות משנה, בספטמבר 1919, הוחלט להחיל את החוק, אך להחילו על בתי הדין השרעים בלבד. מכיוון שהבריטים לא הכירו בחקיקה עות'מאנית שנחקקה לאחר הצטרפות האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1914, היה צורך בחוק מיוחד כדי לאמץ את חוק המשפחה העות'מאני שנחקק ב-1917. אך מקום בו החוק המקורי פעל על כלל תושבי האימפריה העות'מאנית ללא קשר לדתם, סייגו הבריטים את החוק כך שיחול על בתי דין שרעים בלבד.[4]
בשנת 1922 נחקק דבר המלך במועצה על ארץ ישראל שקבע את סמכויות השיפוט של בתי הדין השרעים בסימן 52. רשימת ענייני המעמד האישי החלה לגבי מוסלמים על פי הסעיף הפנתה לחיקוק עות'מאני נוסף משנת 1917, הוא חוק הפרוצדורה של בתי הדין המוסלמים הדתיים. כך נקבע כי חוק הפרוצדורה יקבע את רשימת הנושאים בהם ידון בית הדין השרעי, ואילו חוק המשפחה יקבע את הדין המהותי על פי יפסוק בית הדין.
תחולת הפקודה במדינת ישראל
כאשר קמה מדינת ישראל, נותר חוק המשפחה המושלמי בתוקף מכוח סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט שהשאיר את עיקר המשפט של תקופת המנדט בתוקף.
הנוסח לפי פוסקים כיום בתי הדין השרעים נערך מתרגומים שונים של החוק לערבית בשנת 1957 על ידי הקאדי של יפו טאהר חמאד.[5] בשנה זו יצא לאור ספרם של שלמה דב גויטיין ואהרן בן שמש "המשפט המוסלימי במדינת ישראל" הכולל תרגום של חוק המשפחה לערבית, וכן תרגום לעברית של רבים מסעיפיו.
בתי הדין השרעיים בישראל עדיין פוסקים על פי חוק זה, המהווה את הקוד המחייב בשאלות של מעמד אישי הבאות בפני בתי הדין.
קישורים חיצוניים
היסטוריית החקיקה של פקודת חוק המשפחה המושלמי, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת (הקישור מייחס את החוק לשנת 1939 ואף קובע כי אינו בתוקף. אך החוק הוא בתוקף, ונחקק בשנת 1919).
הערות שוליים
- ↑ איריס אגמון, "יש שופטים בירושלים והיו מחוקקים באסתנבול: על ההיסטוריה של החוק הקרוי בטעות "חוק המשפחה העות'מאני", משפחה במשפט ח, 125 (2018).
- ↑ בגץ 3856/11 פלונית נ' בית הדין השרעי העליון לערעורים (פורסם בנבו 27/6/2013.
- ↑ Dannies, Kate; Hock, Stefan (במאי 2020). "A Prolonged Abrogation? The Capitulations, the 1917 Law of Family Rights, and the Ottoman Quest for Sovereignty during World War 1". International Journal of Middle East Studies (באנגלית). 52 (2): 245–260. doi:10.1017/S002074382000001X. ISSN 0020-7438.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ בג"ץ 5429/91 מחמוד אחמד יחיא נ' השר לענייני דתות, פ"ד מז(5) 873
- ↑ איריס אגמון, "יש שופטים בירושלים והיו מחוקקים באסתנבול: על ההיסטוריה של החוק הקרוי בטעות "חוק המשפחה העות'מאני", משפחה במשפט ח, 125 (2018).
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
פקודת חוק המשפחה המושלמי42065812Q136445027