פסק דין אייזנמן נגד קימרון

פסק דין אייזנמן נגד קימרון
אלישע קימרון נגד רוברט אייזנמן, הרשל שנקס, ג'יימס רובינסון ו-Biblical Archaeology Society.

מידע החלטה
ערכאה	בית המשפט העליון
תאריך החלטה	30 באוגוסט 2000
מראה מקום	ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון פ"ד נד(3) 817
	ת.א. (י-ם) 41/92 קימרון נ' שנקס ואח', פ"מ תשנג(3) 10 (1991)
חברי המותב
חברי המותב	אהרן ברק, דורית בייניש, יעקב טירקל.
דעות בפסק הדין
דעת רוב	יעקב טירקל

פסק דין אייזנמן נגד קימרון הוא פסק דין של בית המשפט העליון שדן בשאלות הנוגעות לזכות יוצרים בפיענוח ותרגום מגילת מקצת מעשי התורה, שהיא אחת המגילות הגנוזות. המדובר בהתדיינות בין החוקר הישראלי אלישע קימרון לבין החוקרים האמריקאים רוברט אייזנמן הרשל שנקס, ג'יימס רובינסון והחברה לארכאולוגיה מקראית, בטענה שהחוקרים האמריקאים הפרו את זכות היוצרים של קימרון בפיענוח ותרגום המגילות, בספר בשם "Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls" אותו ערכו אייזנמן ורובינסון, והוציאו לאור שאנקס והחברה לארכאולוגיה מקראית. פסק הדין הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בו חייבה השופטת דליה דורנר את המערערים בשל הפרת זכויות היוצרים של קימרון. פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן על ידי השופט יעקב טירקל שב ומעגן הלכה חשובה בדיני קניין רוחני וזכות יוצרים ולפיה אין די בהשקעת עבודה ומאמץ כדי לזכות בהגנה על יצירה, אלא שנדרשת מקוריות הן ביצירה גופה והן בתהליך יצירתה. עם זאת, בנסיבות המקרה, מצא טירקל כי פיענוח ותרגום המגילות על ידי קימרון היה תהליך ובו הושקעה מידה רבה של יצירתיות ומקוריות, ולכן פסק לטובת קימרון.

נסיבות המקרה

בסיסו של פסק הדין הוא בתביעה שהוגשה על ידי החוקר הישראלי אלישע קימרון כנגד החוקרים האמריקאים הרשל שנקס, רוברט אייזנמן, ג'יימס רובינסון ומערכת כתב העת Biblical Archaeology Review שערך שנקס, בגין הפרת זכות יוצרים בתרגומו של קימרון למגילת מקצת מעשי התורה שהיא אחת ממגילות מדבר יהודה.

מגילות מדבר יהודה התגלו על ידי בדואים במערות במדבר יהודה, ובשנת 1947 נרכש חלק מן המגילות על ידי החוקר אליעזר ליפא סוקניק והרכישה הביאה לתודעה את העובדה כי במערות מצויים מסמכים רבי ערך. לאחר מלחמת העצמאות היה האזור בו מצויות המגילות בשליטת ממלכת ירדן. רוב המגילות, ובהן מגילות שנמצאו לאחר 1948, הוחזקו במוזיאון רוקפלר שבמזרח ירושלים שהייתה בשליטה ירדנית.

כאשר היו המגילות בשליטת ממלכת ירדן, קיבל אליהן גישה רק צוות מצומצם של חוקרים, שקיבלו את אישור ממלכת ירדן. לאחר מלחמת ששת הימים כאשר נפלו המגילות בידי ישראל, שמרה ישראל על גישה זו. רשות העתיקות התירה רק לחברי צוות מצומצם, שכלל מעתה גם חוקרים ישראלים, גישה למגילות. הדבר הביא לכך שהמגילות המפוענחות והמפורסמות ברבים היו רק מקטע קטן מכלל המגילות, ולקבוצה קטנה של חוקרים ניתן למעשה מונופול על משאב מחקרי חשוב זה.

בשנת 1989 יצא הרשל שנקס עורך כתב העת הארכאולוגי רב ההשפעה Biblical Archaeology Review במסע ציבורי לשחרור הגישה למגילות. הארכאולוג והמזרחן רוברט אייזנמן התראיין לכתב העת וטען כי המגילות מוסתרות אם בגלל שפיענוחן יביא לסתירות בדוקטרינה הנוצרית המקובלת, או בגלל שהן כוללות "חומר על היהדות שיכול להביך את מדינת ישראל".

בתחילת שנות ה-90 עמד החוקר הישראלי אלישע קימרון שהיה בעל תפקיד מרכזי בצוות שהיה בעל גישה מלאה למגילות, לפרסם את התרגום המלא של מגילת מקצת מעשי התורה, אותו ערך על בסיס חומר שקיבל מהחוקר ג'ון סטרגנל שהיה בעל גישה למגילות עוד מהתקופה בה היו בידי ירדן. תוצאת עבודתו הבלשנית והמחקרית של קימרון הייתה טקסט בן 121 שורות, שחלקן הגדול היו חסרות וקימרון השלים אותן על פי מיטב ידיעתו האקדמית בבלשנות ובהיסטוריה. בדרך לא ידועה הגיע הטקסט המתורגם לפולין ופורסם בכתב עת בקראקוב. אמיר דרורי מנהל רשות העתיקות, הצליח לגרום לכך שהפצת כתב העת תיעצר, בשל הפגיעה בזכויות היוצרים של קימרון וסטרגנל. אך בינתיים הגיע התרגום לידיהם של הרשל שנקס ואייזנמן. אלו, ביחד עם חוקר הנצרות הקדומה ג'יימס רובינסון פרסמו ספר בשם "Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls" שכלל את הטקסט של קימרון, מבלי לתת לקימרון את ההכרה בעבודתו. לטקסט פורסמה הקדמה בה ביטא שנקס את דעתו על צמצום הגישה המחקרית למגילות במילים בוטות.

בעקבות התנהלות זו הגיש קימרון תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה טען כי הוא בעל זכות היוצרים בטקסט המתורגם, וכי פרסומו על ידי שנקס, אייזנמן, רובינסון וכתב העת שלהם מפר את זכויות היוצרים שלו.

פסיקת הערכאה הדיונית

תביעתו של קימרון הובאה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בפני השופטת דליה דורנר שישבה בדין נשמעו טענות עובדתיות ומשפטיות. נטען כי קימרון הוא היחיד שאינו בעל זכות יוצרים, שכן זכות היוצרים שייכת לסטרגנל, לממלכת ירדן ולרשות העתיקות שהזמינה את עבודתו של קימרון. נטען כי ההפרה היא של זכותו המוסרית של קימרון, השונה מן הזכות הכלכלית, וכי לא הוכח נזק בהפרת הזכות המוסרית. נטען כי ההפרה הייתה בתום לב, או כי הייתה מחויבת מטעמים של מדיניות משפטית, על מנת לאפשר מחקר מדעי במגילות. טענות אלו ואחרות נדחו בפסק הדין.

עיקרו של פסק הדין עוסק בשאלה - מהו הנדרש מבחינת יצירתיות ומקוריות על מנת שיצירה תוגן בזכות יוצרים. השופטת דורנר מביאה מדברי השופטת שושנה נתניהו בהלכת סטרוסקי ולפיהם "כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה". אין גם נפקא מינה אם החומר ששימש ליצירה הועתק. די במאמץ, צנוע ככל שיהיה, הכרוך בליקוטו, בסידורו ועריכתו של החומר." דורנר מבחינה בין עבודה של איסוף ועריכה של חומר מועתק, שהיא מוגנת, לבין העתקה גרידא שאינה מוגנת, וזאת בעקבות הלכה ידועה מהמשפט האמריקאי, הלכת "Feist publication", שעסקה בהעתקת ספר טלפונים. היא מסכמת כי אין העתקת המקור, גם אם היא קשה ומסובכת מקנה זכות יוצרים. אך קובעת כי קימרון לא העתיק. בעבודת השחזור השלים רבים מן הקרעים במגילה, שבה נותר חסר המתקרב למחצית הכתוב. קימרון, על סמך הידע שלו בבלשנות ובהלכה, שיחזר את הכתוב, אך אין לראות בשחזור כ'שחזור אחיד', ומלומד אחר היה יכול להגיע לתוצאות שונות. בעבודתו של קימרון הושקעו, אם כן, יצירתיות ומקוריות, והם הגורמים לכך שהיצירה מוגנת בזכויות יוצרים. לדעת דורנר, אם היה קימרון מסתפק בעריכת התעתיק, וצירוף הקרעים, לא הייתה עבודתו מוגנת. אך מכיוון שלכך הוסיף שחזור של המקומות החסרים בקרעים, וזאת על סמך מחקר בלשני והלכתי, עבודתו מוגנת.

מכיוון שכך מצאה דורנר כי הנתבעים אחראים להפרת זכות היוצרים של קימרון, אסרה על הנתבעים להפיץ את הספר שכתבו, ופסקה פיצויים בסך 100,000 ש"ח בצירוף 50,000 ש"ח הוצאות משפט.

בראיון שנערך עם השופטת דורנר לרגל פרישתה, טענו המראיינים כי היא פוסקת לטובת 'הצד החלש' דורנר הבהירה כי ההכרעה תלויה בנסיבות של כל מקרה, ונתנה את פסיקתה לטובת קימרון כדוגמה לפסק דין בו פסקה לטובת 'הצד החזק'.

על פסק הדין ערערו הנתבעים לבית המשפט העליון. קימרון, מצידו, ערער ערעור שכנגד בטענה שהפיצויים שנפסקו לו נמוכים יתר על המידה.

פסק הדין

במותב שדן בתיק בבית המשפט העליון ישבו אהרן ברק, דורית בייניש ויעקב טירקל. השופט טירקל כתב את דעת הרוב, ועמו הסכימו ברק ובייניש.

בפסק דינו הארוך והמנומק מאמץ השופט טירקל את גישתה של השופטת דורנר בבית המשפט המחוזי. הוא קובע כי לא די בהשקעת עבודה על מנת שיצירה תהיה מוגנת בזכויות יוצרים, אלא יש צורך במקוריות - הן בתהליך היצירה והן ביצירה המוגמרת. הוא קובע כי 'שאר הרוח' שהשקיע קימרון, לא רק במילוי החוסרים במגילה, אלא בכל התהליך של איחוי הקרעים, ופיענוח הטקסט המופיע בהם, הם שעונים על דרישת היצירתיות.

המערערים טענו כי מתן זכות יוצרים לקימרון אינה ראויה מבחינת מדיניות שיפוטית, כי היא נותנת לו זכות יוצרים במסמך היסטורי, שלא הוא מחברו, והוא בעל חשיבות רבה במחקר. לכך ענה טירקל כי כל אחד רשאי לעשות מה שעשה קימרון - לקחת את הקרעים, לחברם, ולהשלימם כפי שעולה בדעתו.כן פסק כי חוקרים שירצו להשתמש בטקסט של קימרון לצורכי מדע ומחקר יוכלו ליהנות מהגנת טיפול הוגן, אם יעמדו בתנאים הנדרשים לשם כך, לרבות מתן הקרדיט הראוי לקימרון.

בסופו של דבר נדחה הערעור. בית המשפט פסק סעד שלא התבקש בערכאה הקודמת, והיא כי המערערים יעבירו לקימרון את כל עותקי הספר המפר המצויים בידם. כמו כן אישר את הסעדים הקודמים שפסק בית המשפט המחוזי.

חשיבות פסק הדין

פסק הדין הוא פסק דין חשוב בדיני הקניין הרוחני בישראל, והוא משרטט את גבולות היצירה המוגנת בזכויות יוצרים - העתקה גרידא אינה מוגנת, אך יצירה, אפילו מועתקת, שיש בה מידה של מקוריות ו'שאר רוח' בתהליך יצירתה, מוגנת. בספר לכבוד פרישת השופט טירקל, כותבת מרים מרקוביץ ביטון כי פסקי הדין שנתן טירקל בתחום הקניין הרוחני הם מן המרכזיים בתחום, ומשמשים את בתי המשפט בכל הערכאות, ונותנת כדוגמה את פסק דין אייזנמן נגד קימרון.

על פסק הדין נמתחה ביקורת רבה. מיכאל בירנהק ביקר את פסק הדין על העדפת מבחן ההשקעה על גבי מבחנים מסורתיים לקביעת זכויות היוצרים, ועל התעלמות מהרקע והנסיבות - המונופול המחקרי על המגילות הגנוזות אותו ניסו המערערים לנתץ. כן עלה חשש כי פסק הדין יפגע במחקר האקדמי, כי ייצור תקדים למונופולים מחקריים עתידיים על כתבי יד עתיקים.

עם זאת בית המשפט העליון נוהג לפי הלכה זו, ואיזכר אותה בחיוב בפסקי דין רבים ומרכזיים, כאשר ההלכה המרכזית אותה הוא מצטט היא כי השאלה אם קמה זכות יוצרים ביצירה נבחנת לפי מידת המקוריות שבה..

התפתחויות מאוחרות

בשנת 2007 נחקק חוק זכות יוצרים שהחליף את החוק הבריטי המיושן שהיה עד אז בתוקף. בעת חקיקת החוק התחשב המחוקק בפסיקת אייזנמן נגד קימרון, ובדברי ההסבר להצעת החוק קבע כי דרישת המקוריות היא המרכז להגנת זכות היוצרים, אך הביטוי אינו מוגדר בחוק ומשמעותו נדונה בפסיקה, שתמשיך להנחות את בתי המשפט גם לאחר חקיקת החוק המוצע, ומאזכר בהקשר זה את פסק דין אייזנמן נגד קימרון.

ואכן, לפי סעיף 4 לחוק החדש יצירה מוגנת היא יצירה מקורית, וגם חוק זה אינו מבהיר מהי המקוריות הנדרשת על פי החוק. גם לאחר חקיקת חוק זכויות יוצרים עדיין יש לפרש את דרישת המקוריות על פי פסק הדין אייזנמן נגד קימרון.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פסק דין אייזנמן נגד קימרון42579671