לדלג לתוכן

הרשל שנקס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית אישיות ריקה הרשל שנקס (באנגלית – Hershel Shanks‏; 8 במרץ 1930 – 5 בפברואר 2021) היה עורך דין אמריקאי וארכאולוג חובב, שפעל להנגשת חידושים בארכאולוגיה מקראית לקהל הרחב, והיה מייסד ועורך כתב העת "Biblical Archaeology Review".

במשך למעלה מארבעים שנה הנגיש שנקס את חידושי הארכאולוגיה המקראית לקהל הרחב בארצות הברית דרך כתבי עת, עיתונים, וועידות שארגן. על פי הניו יורק טיימס היה שנקס "כנראה הארכאולוג המקראי החובב המשפיע בעולם".[1]

בשנת 1991 היה שנקס המוציא לאור של הספר "Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls" (מהדורת פקסימיליה של מגילות ים המלח) אותו ערכו ג'יימס רובינסון ורוברט אייזנמן. החוקר הישראלי אלישע קימרון תבע את שנקס, רובינסון ואייזנמן בטענה כי בפרסום פגעו בזכויות היוצרים שלו. לאחר מאבק משפטי שהגיע לבית המשפט העליון בישראל נפסק כי החוקרים האמריקאים אכן פגעו בזכויות היוצרים של קימרון.

חייו והקריירה שלו

שנקס נולד למשפחה יהודית בעיירה שרון בפנסילווניה בה הייתה לאביו חנות נעליים.[2] הוא בעל תואר באנגלית ממכללת הוורפורד, תואר בסוציולוגיה מאוניברסיטת קולומביה ותואר במשפטים מאוניברסיטת הרוורד. שנקס שימש מספר שנים כעורך דין בשירות המדינה ולאחר מכן פתח משרד פרטי בוושינגטון די. סי. ובו עסק בעריכת דין. הוא נישא לג'ודית, עורכת בסדרת ספרי Time-Life, ולזוג נולדו שתי בנות – אליזבת' וג'וליה. בשנת 1972 החליט לקחת שנת שבתון בירושלים. בעת שהותו בירושלים עם משפחתו החל להתעניין בארכאולוגיה לאחר שבילה שנה בירושלים. הוא החליט לעזוב את עריכת הדין ולהתמסר להנגשת הארכאולוגיה לציבור הרחב.[3]

ב-1974 ייסד את "החברה לארכאולוגיה מקראית" (Biblical Archaeology Society), וב-1975 את "כתב העת לארכאולוגיה מקראית" (Biblical Archaeology Review), אותו ערך עד לשנת 2018.[4] בשנים אלו ערך וכתב מספר רב של מחקרים בארכאולוגיה מקראית, לעיתים תחת שם העת "אדם מיקאיה" כאשר פרסם בכתב העת לארכאולוגיה מקראית אותו ערך.[5]

בשנת 1979 עורר שנקס מחלוקת כאשר פרסם בכתב העת את טענתו של החוקר האיטלקי ג'ובאני פטינטו כי בארכיון אבלה נתגלה לוח ובו שמות מקראיים. שנקס טען כי ממשלת סוריה מעלימה ממצאים אלו על מנת למנוע את הקישור בין העברים הקדמונים לתושבי העיר אבלה, מטעמים פוליטיים. הטענה עוררה מחלוקת פוליטית עזה.[6][7] המלומד הסורי ד"ר צבאח קבאני סיפר בריאיון לאותו גיליון: "העניין חשוב לנו בגלל הצהרותיהם של מר בגין ומפלגת הליכוד, מר בגין מנסה להשתמש בתנ"ך הקדוש כברישום מקרקעין, הוא תובע את הגדה המערבית ועלול לתבוע לעצמו גם את סוריה". מחברי הספר "אבלה תעלומה ארכאולוגית" קובעים כי "מאז התערבותו של ד"ר בהנסי פחתו במדה ניכרת אזכורי הקשרים עבריים או תנ"כיים במחקריהם הנדפסים של המשלחת הארכאולוגית".[8] הקשר בין הלוחות מאבלה לשמות עבריים נחשב לשנוי במחלוקת בין החוקרים.[9]

שנקס רתם את כתב העת שלו למאבק הציבורי לפרסום ומתן גישה למגילות הגנוזות, שעד אז היו נגישות רק לחברי צוות מצומצם שקיבל את רשותה של רשות העתיקות לבחון את המגילות.[10] שנקס יצא למסע ציבורי ובו כינה את החוקרים המורשים לחקור את המגילות "קרטל המגילות", וטען כי אנשי רשות העתיקות, אמיר דרורי ופרופסור עמנואל טוב מתייחסים אליו בבוז וסובלים מ"מנטליות רכושנית".[11]

במסגרת זו הוציא שנקס לאור את הספר "A Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls" (מהדורה פקסימילית של המגילות הגנוזות) בו פורסם תרגומו של אלישע קימרון למגילת מקצת מעשי התורה וזאת ללא רשותו או הסכמתו של קימרון. בשל כך נתבע שנקס לדין בגין הפרת זכויות יוצרים, ביחד עם עורכי הספר, רוברט אייזנמן וג'יימס רובינסון. בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע על ידי השופטת דליה דורנר כי שנקס ויתר הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של קמרון בתרגום. פסק דין זה אושר לאחר מכן בבית המשפט העליון על ידי השופט יעקב טירקל בפסק דין אייזנמן נגד קימרון המהווה תקדים חשוב בדיני קניין רוחני בישראל.

בשנת 2002 פרסם כתב העת שבעריכתו את מציאת גלוסקמת יעקב אחי אותו האיש, ושנקס הודיע על הממצא במסיבת עיתונאים שעוררה עניין רב בעולם הנוצרי. הוא סירב למסור את שם בעלי הגלוסקמה שנרכשה בכפר סילואן, ולאחר מכן התברר כי זהו עודד גולן.[12][13] הממצא עורר מחלוקת עזה, והועלו טענות כי הגלוסקמה מזויפת. בהליך משפטי שהוגש כנגד גולן בגין עבירות שונות הכרוכות בסחר ובזיוף עתיקות, נקבע כי לא הוכח זיוף באשר לגלוסקמה, אך אין בכך לומר כי הגלוסקמה לא זויפה. גולן זוכה מזיוף הגלוסקמה.[14]

שנקס שימש כעורך של כתב העת היהודי "מומנט" במשך 15 שנים משנת 1987.[15] הוא הופיע פעמים רבות בטלוויזיה, בין היתר בתוכנית "הארכאולוג העירום" ובתוכניות פופולריות נוספות.[16]

שנקס מת מסיבוכים הקשורים במחלת הקורונה בביתו בוושינגטון די. סי. ב-5 בפברואר 2021 מעט לפני יום הולדתו ה-91.[17]

ספריו

שנקס היה סופר ועורך פורה. בין הספרים שפרסם – אוטוביוגרפיה בשם "שחרור המגילות הגנוזות והרפתקאות אחרות של אאוטסיידר ארכאולוגי" שיצאה לאור ב-2010 ("Freeing the Dead Sea Scrolls: And Other Adventures of an Archaeology Outsider")[18] וכן את הספרים הבאים:

  • Shanks, Hershel (1973). The City of David: A guide to Biblical Jerusalem. Tel Aviv, Israel: Bazak Israel Guidebook Publishers. ISBN 9780960709212. OCLC 2378283.
  • Shanks, Hershel (1993). In the Temple of Solomon and the Tomb of Caiaphas. Washington, DC: Biblical Archaeology Society. ISBN 9781880317112. OCLC 645662424.
  • Shanks, Hershel (1995). Jerusalem: An Archaeological Biography. New York: Random House. ISBN 9780679445265. OCLC 32778599.
  • Shanks, Hershel (1998). The Mystery and Meaning of the Dead Sea Scrolls. New York: Random House. ISBN 9780679457572. OCLC 37499858.
  • Shanks, Hershel (1999). 101 Best Jewish Jokes. Illustrated by Dave Clark. Washington, DC: Moment Publications. ISBN 9780967163208. OCLC 1026500545.
  • Shanks, Hershel; Witherington III, Ben (2003). The Brother of Jesus: The Dramatic Story & Meaning of the First Archaeological Link to Jesus & His Family. San Francisco: HarperSanFrancisco. ISBN 9780060556600. OCLC 51865713.

הערות שוליים

  1. ↑ Bernstein, Richard (1 באפריל 1998). "Looking for Jesus and Jews in the Dead Sea Scrolls". The New York Times. ארכיון מ-6 באפריל 2020. נבדק ב-23 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ↑ "10 fun facts about Hershel Shanks". Biblical Archaeology Review. 44 (2&3): 14. 2018.
  3. ↑ Daniel Silliman, "Died: Hershel Shanks, Editor Who Saved Biblical Archaeology from Academics", Christianity Today
  4. ↑ Laden, Susan (2018). "Raising the BAR: the history of the Biblical Archaeology Society". Biblical Archaeology Review. 44 (2 & 3): 17–23, 86.
  5. ↑ "David Noel Freedman (1922–2008)". אורכב מ-המקור ב-5 ביולי 2010. נבדק ב-30 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ↑ הרולד ג'קסון, הכתובת מנבכי העבר 'משרתת את הציונות', מעריב, 30 בספטמבר 1979
  7. ↑ אדריאן גריי, סוריה מכחישה העלמת ממצאים על יישוב עברי בשטחה, מעריב, 26 באפריל 1979
  8. ↑ חיים ברמנט (אנ') ומיכאל ויצמן, אבלה: תעלומה ארכאולוגית; עריכה: דליה טסלר; עברית: דינה עיבל, ירושלים: כתר, 1982.
  9. ↑ גור זיו, "ממלכת אבלה והמחלוקת על הקשרים המקראיים", אתר "לחבר את הקצוות"
  10. ↑ מיכאל בירנהק, "דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית, עלי משפט ב' (2002) 347, בעמ' 397
  11. ↑ הרשל שנקס, כך שברנו את קרטל המגילות, מעריב, 6 בדצמבר 1991
  12. ↑ שרה ליבוביץ-דר, הגילוי האחרון של אותו האיש, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2002
  13. ↑ יאיר שלג, ארון קבורה בבעלות אספן עשוי להיות עדות לקיום אותו האיש, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2002
  14. ↑ ת"פ (ירושלים) 482-04 מדינת ישראל נ' עודד גולן (פורסם בנבו, 14.3.2012)
  15. ↑ "Shanks, Hershel". Jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2015-05-15.
  16. ↑ הרשל שנקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  17. ↑ Berger, Joseph (2021-03-07). "Hershel Shanks, Whose Magazine Uncovered Ancient Israel, Dies at 90". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2023-04-04. נבדק ב-2022-08-19.
  18. ↑ Shanks (2010). Freeing the Dead Sea Scrolls: And Other Adventures of an Archaeology Outsider. Continuum International Publishing Group. p. 200. מסת"ב 1441152172.

הרשל שנקס42556140Q5744458

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרשל_שנקס&oldid=3638288"