פסל ראש מלך
באבל בית מעכה שבאזור מטולה של ימינו התגלה ב־2017 שבר ראש של פסלון עשוי פאיאנס. השבר מזוהה, ככל הנראה, שפסלון של אציל, אולי מלך, ככל הנראה מאנשי העיר שהייתה מרכז עירוני חשוב באותה תקופה.
הפסל מוצג במוזיאון ישראל.[1]
הקשר ארכאולוגי
 |
ראו גם – אבל בית מעכה |
שבר הפסל התגלה בחדר במבנה המוגדר כמצודה. הוא מתוארך בעזרת חרסים וגלעיני זיתים שהתגלו באותה שכבה לסביבות סוף המאה ה־9 לפנה"ס. במתחם התגלו מספר פריטים בולטים נוספים, רובם בעלי הקשר פיניקי.[2]
תיאור
מידות השבר שהתגלה הן 5.4 ס"מ גובה, 5 ס"מ רוחב ו־3.6 ס"מ עובי מהפנים אחורה. האיכות הטכנית של הפסל גבוהה. תסרוקת שיער הראש מדורגת, הראש עטור ברצועה עם פסים שחורים, צהובים וירוקים בהירים, והפנים מזוקנים. הפסל עשוי פאיאנס ירוק בהיר, ואילו החלקים השעירים בפנים והאישונים שחורים.[3] השבר היה, ככל הנראה, חלק מפסל של אדם שלם.[4]
מאפייני הפסלון מצויים בפסלים שונים במזרח הקדום, ואף באזור המצומצם הקרוב לתל, כגון שני ראשים דומים מתל דן מסוף המאה ה־10 עד תחילת המאה ה־9 לפנה"ס, ופסלון ראש מיקנעם מתקופת הברזל שנמצא בקרבת פסלוני פאיאנס נוספים.[5] מאפייני הראש מגלים דמיון אף לראש בתבליט אחירם מלך גבל על ארון קבורתו, דמות גבר משנהב המזוהה לעיתים כחזאל מלך ארם דמשק, שהובא כשלל ביזה קדום לארסלאן טאש ונמצא שם, אצילים מציורי קיר במבנה מלכותי אשורי בתל ברסיפ, פסל של מלך נאו חתי ממליד, ופסל האציל[6] מעל כתובת ירחעזר.[7] האיקונוגרפיה, וכן הפאיאנס היוקרתי, מזהים את הדמות כאיש אצולה, אולי אף מלך.[8] סרט הראש שעל הפסל מאפיין הן מלכים והן אצילים; יוקרתו מודגשת בצבעו הצהוב, המזכיר זהב. על כל פנים, סביר להניח שהראש איננו דיוקן של אדם מסוים אלא ייצוג גנרי של אציל או מלך, המדגיש את מאפייני מעמדו ולא את מאפייניו האישיים.[9]
מוצא
הימצאותם של פסלי ראש מפאיאנס המתוארכים לתקופה קרובה לתארוך הפסל מאבל בית מעכה, והיעדרם של פסלים כאלה מהממצא הפיניקי מאותה תקופה, מצביע על כך שהפסל נוצר, ככל הנראה, בצפון ממלכת ישראל.[10]
מטרה
ראשי הפסלונים שנמצאו בתל דן שימשו ככל הנראה לפולחן, לפי ההקשר שבו נחפר, וכך גם שבר פסלון גו מפאיאנס מתל אל־בֻראק (אנ'); ייתכן שראש הפסלון מיקנעם שימש גם הוא לפולחן, לאור קמעות פאיאנס שנמצאו בקרבתו. מאפייניו האדריכליים של החדר שבו נמצא שבר הפסלון מאבל בית מעכה עשויים לרמז אף הם על הקשר פולחני. מפרסמי הפסלון שיערו בזהירות שייתכן שמדובר בפסלון המייצג את בעליו מתפלל מול אלוהיו.[11]
שיוך פוליטי
מבני הציבור המרשימים באבל בית מעכה מתקופת הברזל 2ב (שאליה מתוארך הפסל) מצביעים על היותה מרכז עירוני חשוב באותה תקופה, אך מיקומה הגאוגרפי לא מאפשר לשייכה בוודאות לאף אחת מהממלכות האזוריות: ממלכת ישראל, ממלכת ארם דמשק וערי הממלכה הפיניקיות צור וצידון. שכבת החורבן באתר מתוארכת לתקופת המתקפות הצבאיות של ארם דמשק על ישראל, ולכן לא סביר שהעיר השתייכה לארם דמשק. ממצאים באתר מעלים קשרים כלכליים הן עם ממלכת ישראל והן עם פיניקיה. ייתכן אף שהעיר הייתה ישות פוליטית עצמאית. החוקרים הציעו שהפסל השתייך לשליט או אציל מקומי.[12]
לקריאה נוספת
- N. Yahalom-Mack, D.v. Ben-Ami, N. Panitz-Cohen, R.a. Mullins, V. Brumfeld, A. Eliyahu-Behar, A Faience Head of a Bearded Male from Tel Abel Beth Maacah: Iconography, Technology and Context, Oxford Journal of Archaeology 43, 2024, עמ' 373–398 doi: 10.1111/ojoa.12311
הערות שוליים
- ↑ חידת המלך, פסל ראש מלך מוזיאון ישראל, באתר מוזיאון ישראל
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 374–376
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, p. 367
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 386–388
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 379–381
- ↑ מפרסמי הפסל מאבל בית מעכה תארו את הפסלשמעל כתובת ירחעזר כמלך, אך שמואל אחיטוב מפקפק בכך שמלך יחקוק את שמו על פסלו מבלי להזכיר את תוארו המלכותי. ראו שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 359
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 381–384
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 389–390
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, p. 390
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 390–391
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 391–392
- ↑ Yahalom-Mack et al., A Faience Head, pp. 392–393
פסל ראש מלך42834452Q136794875