בלעם ואתונו

בלעם ואתונו הוא ציור שמן מאת הצייר ההולנדי פייטר לסטמן, משנת 1622. היצירה צוירה על לוח עץ וממדיה 41.3 על 60.3 סנטימטרים. הציור נמצא באוסף מוזיאון ישראל.

הציור מתאר סצנה מהסיפור המקראי בספר במדבר כ"ב: בואם של בני ישראל לעמק הירדן מעורר את פחדו של בלק מלך מואב, אשר שולח את בלעם בן בעור לקללם. בדרכו, ניצב בדרכו מלאך בלתי נראה, וכתוצאה מכך סוטה האתון מהדרך. הדבר מוביל לוויכוח בין בלעם לאתון, אשר כמעשה פלא מתחילה לדבר. אז נפקחות עיני בלעם, והוא רואה את המלאך ואת חרבו השלופה.

הנושא המתואר בציור זה היה נדיר יחסית באמנות הציור וההדפסים של המאות השש-עשרה והשבע-עשרה, ואף נדיר במהדורות מאוירות של התנ"ך לאחר הרפורמציה. עם זאת, בלעם תפס מקום חשוב במסורת הפסטיבלים והטקסים ההולנדית בשלהי ימי הביניים ובתקופה המודרנית המוקדמת. ציורו של לסטמן מילא תפקיד חשוב בהתפתחותו האמנותית של רמברנדט, אשר למד אצלו במשך חצי שנה ב־1624–1625. בציור שיצר רמברנדט בשנת 1626 בנושא זהה, ניתן לזהות בבירור את השפעת קומפוזיציית הדמויות, התאורה והשימוש בצבע של מורו לשעבר.

השוואה ליצירתו של רמברנדט

הציור שימש מקור השראה ישיר לבלעם ואתונו ציור מאוחר יותר באותו נושא מאת תלמידו רמברנדט, שצויר בשנת 1626. הקומפוזיציה של רמברנדט מבוססת במישרין על זו של לסטמן, ובפרט דמויותיהם של בלעם ואתונו, תנוחת האתון ורגע הסיפור המקראי שנבחר לתיאור. עם זאת, בעוד לסטמן מציג את הסצנה במסגרת סיפורית ברורה ומאורגנת, רמברנדט מעצים את המתח הדרמטי ומרכז את תשומת הלב במפגש שבין בלעם, האתון והמלאך, תוך הדגשה של אור מרכזי וחומריות צבעית המאפיינת את סגנונו המוקדם. ההשוואה בין שתי היצירות מדגישה את מקומו של ציורו של לסטמן כנקודת מוצא מרכזית להתפתחותו האמנותית של רמברנדט בראשית דרכו.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בלעם ואתונו42834507Q76626149