פורשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברה גרמנית לייצור מכוניות. אם התכוונתם למהנדס שהקים אותה, ראו פרדיננד פורשה.
פורשה AG
Porsche AG
מטה החברה
מטה החברה
נתונים כלליים
סוג חברה בע"מ נסחרת בפרנקפורט
חברה פרטית
מוטו There is no substitute
מייסדים פרדיננד פורשה
תקופת הפעילות 1931–הווה (כ־93 שנים)
חברת אם קבוצת פולקסווגן
מיקום המטה גרמניהגרמניה צופנהאוזן שטוטגרט גרמניה
ענפי תעשייה תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים מכוניות (לרוב מכוניות ספורט)
הכנסות 4.177 מיליארד אירו (2020)
רווח תפעולי 3.166 מיליארד אירו (2020)
רווח 2.335 מיליארד אירו (2015)
הון עצמי 20.224 מיליארד אירו (2020)
יו"ר וולפגנג פורשה
מנכ"ל אוליבר בלום
עובדים 36,359 (2020)
 
www.Porsche.com

פּוֹרְשֶׁה AG (בגרמנית: Dr. Ing. h.c. F. Porsche AG,להאזנה (מידע • עזרה)) היא חברה גרמנית לייצור מכוניות.

החברה נוסדה על ידי פרופ' פרדיננד פורשה בשנת 1931 בעיר שטוטגרט, כחברה לתכנון וייעוץ הנדסי. מטה החברה הראשי של פורשה שוכן בעיר צופנהאוזן, עיר בפרברי שטוטגרט בבאדן-וירטמברג, שם גם נמצא מתקן הייצור המקורי, בנוסף למתקן הייצור החדש של החברה בעיר לייפציג.

היסטוריה

מטה החברה הראשי בצופנהאוזן, שטוטגרט
פורשה 356
פורשה 911
פורשה 904
פורשה 959
פורשה קאררה GT
פורשה 918

השנים הראשונות

חברת פורשה נוסדה[1] באפריל 1931 על ידי פרדיננד פורשה במשרד שפתח ברחוב קרונן 24 (Kronenstraße) במרכז העיר שטוטגרט בגרמניה. בתחילה עסקה החברה בפיתוח מנועים, הנדסה וייעוץ לכלי רכב, אך לא ייצרה מכוניות תחת שמה. החברה ביצעה פרויקטים ליצרניות רכב כגון ונדרר (Wanderer) ו-NSU, וליצרניות אופנועים כגון צונדאפ[2]. בשנת 1933 פיתחה[3] פורשה לחברת אוטו יוניון מכונית מרוץ למרוצי הגראנד פרי, בעלת מנוע 16 צילינדרים מרכזי. בשנת 1934 נחתם החוזה הגדול ביותר של החברה דאז עם ממשלת גרמניה הנאצית לאחר שזו ביקשה ממנה לתכנן את הפולקסוואגן, מכונית העם, אשר לימים הפכה לחיפושית[4]. פרויקט נוסף נעשה בשנת 1939 לחברת מרצדס-בנץ כאשר פרדיננד פורשה פיתח ועיצב את מכונית המרצדס T80, אשר נועדה לשבור את שיא העולם במהירות למכוניות ביבשה[5].

בשנת 1939 פותחה בסדנאות פורשה המכונית הראשונה, מכונית הפורשה 64[6] (בגרמנית: Berlin Rome-Wagen). מכונית זו הייתה בעלת מרכב אלומיניום אשר נבנה בעבודת יד, ובעלת מנוע בוקסר 4 צילינדרים בנפח 1.1 ליטר והספק של 50 כ"ס, כאשר מהירות השיא הייתה כ-160 קמ"ש. בסה"כ שלוש יחידות נבנו מדגם זה אשר פותחו על ידי פורשה בעיקר כדי להשתתף במרוצי סיבולת למרחק ארוך. יש הרואים בפורשה 64 כדגם המכונית הראשון[7] של החברה , ויש החולקים על כך מאחר שהפורשה 64 הייתה מכונית אשר חלקה את רוב רכיביה עם מכונית החיפושית.

בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה פסקה החברה מייצור ופיתוח מכוניות וחזרה לעבוד תחת חוזים בלבד בעיקר לצבא הנאצי. במהלך מלחמת העולם השנייה ייצרו במפעלי החברה טנקים מסוגים שונים ולקחו חלק בפיתוח טכנולוגית רקטות ה-V1 ששוגרו אל עבר מטרות אזרחיות בלונדון[8]. עקב הסכנה מן הפצצות בעלות הברית לקראת סוף המלחמה, ביצעה חברת פורשה מעבר לעיר גמונד (Gmünd) אשר בקרינתיה, אוסטריה.

לאחר המלחמה נכבשו מפעלי פולקסווגן בוולפסבורג על ידי הבריטים, ופרדיננד פורשה נעצר והוחזק על ידי הצרפתים ללא משפט במשך 20 חודשים. בספטמבר 1947 שוחרר פרדיננד פורשה ממעצרו לאחר שזוכה[9] על ידי בית הדין הצרפתי מההאשמות שהופנו נגדו. עקב מעצרו של אביו לקח על עצמו פרי פורשה, בנו של פרדיננד, את ניהול החברה, בתפקיד זה החזיק פרי עד לפרישתו בתחילת שנות ה-90.

לאחר מלחמת העולם השנייה

בשנת 1946 כאשר אביו כלוא בצרפת, החלה פורשה תחת ניהולו של פרי ולצד כמה מעמיתיו לחזור ולעבוד ממקום מושבה החדש והבסיסי של החברה בעיר גמונד באוסטריה. עקב תוצאותיה הקשות של המלחמה נאלצה החברה להקים עצמה מן הבסיס מחדש, והחלה להציע בין היתר עבודות תיקונים ושירותים שונים כגון עבודות תיקונים למכונות חקלאיות, זאת לצד חתימת חוזים חדשים לעבודות הנדסה באיטליה. אחד מן החוזים העיקריים שחתמה החברה היה תכנון ופיתוח[10] מכונית פורמולה 1 בעלת הנעה כפולה למרוצי הגרנד פרי, עבור קבוצת צ'יסיטליה (Cisitalia) של התעשיין האיטלקי פיירו דוסיו. הודות לחוזים אלו החל להתייצב בשנת 1947 מצבה הפיננסי של החברה, דבר זה אפשר לה לשוב ולפתח פרויקטים עצמיים שונים, כאשר בכוונת החברה ובעיקר בכוונתו של המנכ"ל פרי לפתח מכונית ספורט בעלת שני מושבים שימושית לשימוש יומיומי, עם אחיזת כביש טובה, האצה מהירה ובלימה טובה אשר תישא את שם החברה. ביולי החלה פורשה בפיתוחה של מכונית זו.

ביוני 1948 הוצג דגם אבטיפוס, כאשר המכונית נקראה פורשה 356. המכונית תוכננה ופותחה על ידי החברה בראשותו של פרי פורשה לאחר שכהגדרתו[11] הוא "פשוט לא מצא את המכונית שהופיעה בחלומותיו" (ציטוט: “I couldn't find the sports car of my dreams, so I built it myself”). מכונית זו סימנה את לידתו של מותג מכוניות הספורט פורשה[12].

49 היחידות הראשונות של דגם ה-356 יוצרו בסדנה בעיר גמונד שבקרינתיה, כאשר באפריל 1950 עבר הייצור[13] לעיר צופנהאוזן אשר בפרברי שטוטגרט, שם גם שוכן מטה החברה כיום. המכונית הייתה מצוידת במנוע בוקסר אחורי מקורר אוויר, ועל כן בעלת צליל מנוע דומה לזה של החיפושית. בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה נוצר מחסור גדול בחלקים ורכיבים, כאשר מלאי החברה הצטמצם משמעותית והאספקה הייתה מוגבלת מאוד. עקב כך הכילה בתחילה הפורשה 356 מכלולים רבים של חברת פולקסווגן כגון מנוע, תיבת הילוכים ומערכת המתלים, אך חלקים אלו הוחלפו במהירות לחלקים מייצור עצמי, כולל המנוע האחורי. אף על פי שחלקה בתחילה רכיבים עם החיפושית, נחשבת מכונית ה-356 כדגם הראשון[14] של פורשה, מאחר שהייתה למכונית הראשונה אשר נמכרה על ידי החברה הצעירה, והראשונה אשר נשאה את השם פורשה.

בשנת 1950 הפכה פורשה ליצרנית רכב עצמאית, בבעלות שווה של משפחות פורשה ופיך, כאשר בשנת 1951 נפטר פרדיננד פורשה בגיל 75.

בשנת 1953 הציגה פורשה את מכונית הספורט והמרוצים הפורשה 550.

פורשה 911

ערך מורחב – פורשה 911

לאחר הצלחות מוטוריות בזירות המרוצים[15] בעזרת דגמים שונים בהם הפורשה 550, הציגה פורשה בספטמבר 1963 את מכונית הפורשה 911 אשר זכתה לתהילה[16][17]. הפורשה 911 היא מכונית 2+2 (שני מושבים קדמיים ובנוסף שני מושבים אחוריים קטנים), בעלת מנוע בוקסר 6 צילינדרים אחורי. עד לסדרת ה-996 אשר הוצגה בשנת 1998, היו כל מנועיהן של מכוניות ה-911 מקוררי אוויר, כאשר לאחר מכן היו למקוררי מים. דגם הפורשה 911 הוא המזוהה יותר מכל עם חברת פורשה, נמכר עד היום בגרסאות משופרות בהצלחה עצומה, ונוחל הצלחות מוטוריות על מסלולי המרוצים. הפורשה 911 נחשבת גם כיום, יותר מחמישים שנה לאחר יציאתה לשוק, למופת של מכונית ספורטיבית ומהנה לנהיגה[18].

ציוני דרך בציר הזמן של החברה[19]

  • בשנת 1952 הציגה פורשה את ה'פורשה ג'וניור', טרקטור מונע דיזל אשר ייצורו נמשך עד לשנת 1963. דגמים נוספים היו הפורשה דיזל סטנדרט ופורשה סופר.
  • בשנת 1953 הציגה פורשה את רכב השטח למטרות צבאיות פורשה 597. יוצרו 71 יחידות בלבד.
  • בשנת 1965 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 904, מכונית מרוץ מהמצליחות ביותר של חברת פורשה אשר יוצרה בגרסה חוקית לכביש.
  • בשנת 1969 פותחה ויוצרה במשותף עם חברת פולקסווגן הפורשה 914 ומעט מאוחר יותר הפורשה 916, שהחליפו את הפורשה 912 ויוצרו עד שנת 1976.
  • בשנת 1972 הפכה פורשה לחברה ציבורית, כאשר החברה הונפקה בבורסה של פרנקפורט וגייסה הון ציבורי לראשונה.
  • באוקטובר 1974 הציגה פורשה בתערוכת פאריס את הפורשה 930, או בשמה הרשמי פורשה 911 טורבו, ה-911 הסדרתית הראשונה בעלת מגדש טורבו.
  • בשנת 1976 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 924. הפורשה 924 החליפה את מכוניות ה-914 וה-916 כדגם הבסיס של החברה. דגם זה הכיל מכלולים רבים של חברת אאודי בהם מנוע הרכב, והורכב במפעלה של חברת אאודי בעיר נקרסולם.
  • בשנת 1978 הציגה פורשה את מכונית ה-גראן טוריסמו הפורשה 928 אשר במקור הייתה אמורה להחליף את הפורשה 911, אולם רעיון זה נזנח עקב מכירותיה הרבות של ה-911.
  • בשנת 1982 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 944 אשר החליפה את מכונית הפורשה 924.
  • בשנת 1986 הציגה פורשה את מכונית העל של החברה הפורשה 959, ה-959 הייתה למכונית המתקדמת ביותר לזמנה, וזכתה במקומות 1–2 במרוץ הראלי פאריס-דאקר לשנת 1986.
  • בשנת 1992 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 968 אשר החליפה את מכונית הפורשה 944.
  • בשנת 1993 מונה וונדלין ווידקינג למנכ"ל החברה, תפקיד אותו מילא בהצלחה רבה 16 שנים ועזר בהפיכתה של חברת פורשה מיצרנית קטנה למכוניות ספורט לאחת מחברות הרכב הרווחיות ביותר בעולם, עד אשר פוטר בשנת 2009 על ידי דירקטוריון החברה לאחר ניסיון כושל שלו להשתלט על קבוצת פולקסווגן, מהלך אשר הכניס את חברת פורשה לחובות של מיליארדי אירו.
  • בשנת 1996 הציגה פורשה את מכונית הפורשה בוקסטר, מכונית הרודסטר הראשונה של החברה מאז הפורשה 550. מכונית הבוקסטר הייתה לדגם הנמכר ביותר של החברה עד להצגתה של הפורשה קאיין.
  • בשנת 1998 נפטר פרי פורשה, אך השליטה בחברה נשארה עדיין בידי משפחות פורשה ופייך.
  • בשנת 2002 הציגה פורשה את הפורשה קאיין, רכב הפנאי-שטח הראשון של חברת פורשה, אותו הניב שיתוף פעולה עם חברת פולקסווגן. פלטפורמת הקאיין פותחה על ידי חברת פורשה, ומשותפת לאאודי Q7 ולפולקסווגן טוארג. הקאיין ממוצב בראש הקטגוריה היוקרתית של רכבי הכביש-שטח ונועד להתחרות בדגמים כמו ה-ב.מ.וו X5 והמרצדס-בנץ M-קלאס.
  • בשנת 2004 הציגה פורשה את מכונית העל הפורשה קאררה GT. הקאררה GT היא מכונית מתקדמת מאוד טכנולוגית, ובעלת מנוע 10 צילינדרים אשר פותח למטרות מרוצים. הקאררה GT יוצרה במפעלה החדש של פורשה בלייפציג.
  • בשנת 2005 הציגה פורשה את מכונית הפורשה קאיימן, מכונית ספורט בתצורת קופה אשר נבנתה על בסיס הפורשה בוקסטר.
  • בשנת 2009 הציגה חברת פורשה מכונית הפורשה פאנאמרה, מכונית סלון פאר אשר מתחרה בעיקר במרצדס-בנץ S-קלאס, בב.מ.וו סדרה 7 ובאאודי A8.
  • בשנת 2010 הציגה פורשה את מכונית העל ההיברידית הפורשה 918. נכון לשנת 2015 הפורשה 918 מחזיקה בשיא ההקפה המהירה ביותר[20] במסלול הנורדשלייפה בנורבורגרינג למכונית חוקית לנהיגה בכבישים ציבוריים, לאחר שהקיפה את המסלול בשנת 2013 ב-6:57.00 דקות.
  • בשנת 2013 הציגה פורשה את מכונית הפורשה מאקאן, מכונית פנאי ספורטיבית יוקרתית בגודל בינוני.

דגמי החברה

דגמים בשנת 2016

פורשה 911 פורשה בוקסטר פורשה קאיימן פורשה קאיין פורשה פאנאמרה פורשה מאקאן

דגמים בשנת 2020

פורשה 992 פורשה טייקאן פורשה קאיין קופה

ניסיון ההשתלטות על פולקסווגן

לחברת פורשה היו מתחילת דרכה יחסי עבודה הדוקים עם חברת פולקסווגן. כמו כן חברת פורשה הייתה ממחזיקי המניות העיקריים של קבוצת פולקסווגן, כאשר בשיאה בחודש ינואר 2009 כחלק ממהלך של ניסיון השתלטות על הקבוצה אותו הוליך מנכ"ל פורשה וונדלין ווידקינג, החזיקה החברה יותר מ-50 אחוזים ממניותיה של קבוצת פולקסווגן[21]. בדיעבד התברר כי מהלך זה היה יומרני מדי, והכניס את חברת פורשה לסחרור בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, והמיתון בשוק הרכב, בדמות חובות של 10 מיליארד אירו ומהלך שבסופו השתלטה קבוצת פולקסווגן על חברת פורשה. דבר זה גרם לסערה בחברת פורשה ולפיטוריהם של מנכ"ל פורשה המצליח במשך 16 שנים וונדלין ווידקינג, ושל סמנכ"ל הכספים של החברה[22]. מייד לאחר ההשתלטות על פורשה הודיעה קבוצת פולקסוואגן כי בשנת 2011 יתבצע מיזוג חברות בינה ובין חברת פורשה, שנדחה עקב בעיות משפטיות[23] ובוצע לבסוף בשנת 2012[24].

פעילות גלובלית

בשנת 1996 חתמה חברת פורשה על חוזה לשיתוף פעולה תעשייתי עם חברת ואלמט הפינית (VALMET). כאשר חברת פורשה התקשתה לעמוד בקצב ההולך וגובר של ביקושים לדגם הבוקסטר, הוחלט לבצע מיקור חוץ ולהעביר חלק מהייצור לחברה הפינית. החל מ-1997 נכנס שיתוף הפעולה לתקפו והוארך בהמשך עד לשנת 2008.

גם כיום משמשת "פורשה" כחברה לתכנון הנדסי, כפי שהייתה בראשית דרכה. ממרכז הפיתוח שלה בוואיסק, 25 ק"מ מערבית לשטוטגרט, שנפתח ב־1972 סייעה חברת פורשה בתכנון המכונית הרוסית לאדה סאמארה, הסיאט איביזה והאופל זאפירה. כמו כן נתנה החברה שירותי ייעוץ הנדסי לחברת דייהו, לחברת סטודיבייקר, לחברת סובארו ועוד. מרכז הפיתוח האמור מעסיק 2,500 מהנדסים ועוסק כיום בפרויקטים של חטיבת המכוניות של פורשה עצמה. בנוסף רכשה חברת פורשה ב-2001 25% מחברת Bertrandt AG, המתמחה בתכנון ופיתוח רכב.

במרוצים

פורשה 956 זכתה בשנות השמונים 6 פעמים ברציפות במרוץ 24 השעות של לה מאן
718 במוזיאון פורשה
מכונית הפורמולה 1 מתוצרת מקלארן בעלת מנוע פורשה
מנוע מכונית הפורמולה 1
פורשה 935
פורשה 919 במהלך מרוץ לה מאן

החל משנת 1948 החלה פורשה להתחרות במרוצי מכוניות. לאורך השנים החברה ידעה הצלחות רבות בדמות ניצחונות רבים[25] במגוון רחב של מרוצים שונים וקטגוריות שונות, כולל עשרות זכיות באליפויות שונות אשר רבות מהן מרוצי סיבולת יוקרתיים למרחקים ארוכים. בין מרוצים אלה ניתן למנות את מרוץ הטארגה פלוריו באיטליה ואת מרוץ הקאררה פאנאמריקנה במקסיקו. פורשה היא מותג הרכב המצליח ביותר בהיסטוריית מרוצי המכוניות בעולם[26]. כמו כן, פורשה היא יצרנית רכבי המרוץ הגדולה בעולם, כאשר בשנת 2006 החברה ייצרה 195 מכוניות מרוץ לקבוצות מרוץ שונות ברחבי העולם, ואילו ב-2007 ייצרה 275 מכוניות[27]. עיקר המוניטין המוטורי של פורשה נבנה לאחר הצלחת החברה במרוץ 24 השעות של לה מאן היוקרתי, מרוץ בו ניצחה 18 פעמים, מספר המהווה שיא זכיות ליצרנית רכב במרוץ. מרוצים אלו היוו חלק חיוני במחקר והפיתוח המתמשך של החברה בתחום ההנדסה, כאשר באופן מסורתי טכנולוגיות ופיתוחים אלו אשר פותחו למרוצי המכוניות נמצאו בסופו של דבר במכוניות החברה הסדרתיות.

השנים הראשונות

את מורשת המרוצים של פורשה ניתן לייחס החל מה-11 ביולי 1948 כאשר הרבט קיס אחיינו של פרדיננד פורשה נהג במכונית הפורשה מרכב מס' 1 במרוץ המכוניות הראשון שנערך באוסטריה לאחר המלחמה, מרוץ בו זכה בניצחון הקטגוריה בה התמודד. בשנות החמישים והשישים התמודדה החברה רק עם מכוניות בעלות מנועים בנפח קטן כאשר היא מנצחת מרוצים רבים בקטגוריות השונות בהן התמודדה, ומדי פעם גם ניצחונות כלליים במרוצים מול מכוניות אבטיפוס ייעודיות בעלות מנועים בנפח גדול יותר. אחד מניצחונות כלליים אלו והנודע שבהם היה במרוץ הטארגה פלוריו שנערך באיטליה בשנת 1956, מרוץ בו התמודדה החברה על ידי מכונית הפורשה 550. מרוץ הטארגה פלוריו היה מרוץ סיבולת יוקרתי אשר נהוג היה להתקיים החל משנת 1906 בהרי סיציליה בדרכים ובכבישים ציבוריים. מסלול המרוץ היה בעל עקומות ופניות חדות רבות, בכבישים הרריים בגובה רב כאשר לעיתים קרובות במהלך המרוץ מרחשים שינויי אקלים קיצוניים. היה נחשב אחד המרוצים הקשוחים והמפרכים ביותר באירופה. בנוסף ידעה החברה ניצחונות במרוץ זה בשנים 1959, 1960, 1964, ובין השנים 1966–1970, ועל ידי מכוניות נוספות דוגמת הפורשה 904, הפורשה 718, פורשה 906, 907, 908 והפורשה 910. ניצחון נוסף במרוץ זה בו זכתה החברה היה בשנת 1973 על ידי מכונית הקאררה RSR. בשנת 1957 זכתה החברה בניצחון ראשון בפורמולה 2 בגרנד פרי הגרמני, זאת על ידי גרסה משופרת בעלת מושב אחד של מכונית הפורשה 550 A ספיידר. בשנת 1959 זכתה החברה בניצחון הראשון שלה במרוץ טיפוס גבעות, זאת על ידי מכונית הפורשה 718 RSK ספיידר. בשנת 1960 זכתה פורשה באליפות העולם ליצרנים בפורמולה 2 בראשותו של נהג המרוצים הבריטים סטירלינג מוס על ידי מכונית הפורשה 718. בשנת 1962 במהלך הגרנד פרי הצרפתי זכתה פורשה במרוץ הפורמולה 1 הראשון שלה, זאת על ידי הנהג דן גורני ומכונית הפורשה 804 בעלת מנוע 8 צילינדרים. הצלחות נוספות של החברה בפורמולה 1 היו בעונות 1984–1986 כאשר קבוצת מקלארן הבריטית זכתה באליפות העולם ליצרניות ואלן פרוסט וניקי לאודה זכו באליפות העולם לנהגים, זאת כאשר פורשה סיפקה את מנועי המכוניות.

ראלי

959 מנצחת ראלי דאקר 1986 במוזיאון פורשה

ראלי ומרוצי שטח מהווים חלק משמעותי בהיסטוריה המוטורית של פורשה החל מניצחונו של האנס הרמן במרוץ הקאררה פאנאמריקנה היוקרתי בשנת 1954 בקטגוריית 1,500 סמ"ק על ידי מכונית הפורשה 550 ספיידר. במהלך השנים התמודדה הפורשה 911 במרוצי הראלי השונים כאשר היא זוכה להצלחות. בשנת 1967 זכתה החברה באליפות העולם בראלי בקטגוריית סדרת גרופ 1 למכוניות טורינג על ידי מכונית הפורשה 912. בנוסף זכתה פורשה שלוש שנים ברציפות בשני המקומות הראשונים במרוץ הראלי מונטה קרלו בין השנים 1968–1970. בשנת 1970 זכתה החברה באליפות הבינלאומית ליצרנים (IMC). בנוסף ידעו מכוניות החברה הצלחות תחת קבוצות מרוץ פרטיות דוגמת ז'אן-פייר ניקולא אשר זכה במרוץ הראלי מונטה קרלו בשנת 1978 על ידי מכונית פורשה 911SC פרטית. בשנים 1984 ו-1986 זכתה החברה במרות הראלי פאריס-דאקר על ידי מכונית הפורשה 953, גרסת הראלי של הפורשה 911, ועל ידי הפורשה 959.

מרוצי סיבולת וטורינג

במהלך השנים התמודדה החברה רבות במרוצי סיבולת, אחד מן המפורסמים שבהם הוא מרוץ 12 השעות של סברינג כאשר ניצחונה הכללי הראשון במרוץ של פורשה הגיע בשנת 1960 על ידי מכונית הפורשה 718RSK 60 ספיידר של הנהגים האנס הרמן ואוליבר גנדביאן. נכון לשנת 2015 פורשה מחזיקה במספר שיא של 18 ניצחונות כלליים ו-47 ניצחונות קטגוריה במרוץ זה. מרוץ מפורסם נוסף הוא מרוץ 24 השעות של דייטונה בו זכתה החברה לראשונה בשנת 1968 על ידי מכונית הפורשה 907. לחברה ניצחון נוסף במרוץ זה במתכונתו הראשונית כאשר היה מרוץ 1,000 ק"מ בשנת 1959, זאת על ידי מכונית הפורשה 718. נכון לשנת 2016 פורשה מחזיקה במספר שיא של 22 ניצחונות כלליים ו-64 ניצחונות קטגוריה במרוץ זה. בשנת 2015 זכתה החברה באליפות העולם במרוצי סיבולת.

מרוץ 24 השעות של לה מאן

פורשה 917 השיגה עבור פורשה בשנת 1970 את ניצחונה הכללי הראשון במרוץ לה מאן

למרוץ 24 השעות של לה מאן היה חלק חשוב בהצלחה המוטורית של פורשה, כאשר במהלך השנים זכתה החברה במספר שיא של 18 זכיות במרוץ הסיבולת המפורסם. ניצחונה הכללי הראשון במרוץ זה של פורשה הושג בשנת 1970 על ידי מכונית הפורשה 917, זאת לצד זכייה שנייה רצופה בשנה שלאחר מכן. החל מאמצע שנות השבעים ועד לתחילת התשעים היו מרוצי לה מאן בסימן שליטה מוחלטת של פורשה.

סקירת השנים במרוץ לה מאן[28]

בשנת 1951 הייתה פורשה יצרנית הרכב הגרמנית הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה אשר הצטרפה להתמודדות במרוץ. בשנה זו התמודדה על ידי זוג מכוניות פורשה 356 עשויות מרכב אלומיניום בעלות מנוע בנפח 1.1 ליטרים, מס' 46 של הנהגים אוגוסט ואלה ואדמונד מושה ומס' 47 של הנהגים רודולף סוארווין ורוברט ברונה. מכונית הפורשה מספר 47 התרסקה במהלך האימונים לפני המרוץ ולא השתתפה במרוץ עצמו. מכונית הפורשה 46 זכתה בניצחון הקטגוריה בה התמודדה והגיעה אל המקום ה-20 בניקוד הכללי של המרוץ. דירוג סופי במרוץ: 20

בשנת 1952 התמודדו שלוש מכוניות פורשה 356, שתיים של החברה ואחת של קבוצה פרטית. עבור הקבוצה הפרטית המירוץ הסתיים לאחר תאונה, כאשר מכונית ה-356 מס' 51 של הנהגים הושקה פון הנסטיין ופיטרמקס מולר נאלצה לפרוש לאחר בעיות בתיבת ההילוכים. מכוניתם של ואלה ומושה הייתה מכונית הפורשה היחידה אשר סיימה את המרוץ כאשר זכתה שוב בניצחון קטגוריית ה-1.1 ליטרים והגיעה אל המקום ה-11 בניקוד הכללי. מרוץ שנה זו בולט בעיקר על ידי הנהג פייר לבג כאשר הייתה זו הפעם היחידה בתולדות הלה מאן בה התמודד במכונית נהג יחיד. לבג, ללא נהג שותף, נהג במשך 23 שעות עד אשר תקלה בתיבת ההילוכים גרמה לשבר במנוע מכוניתו ולפרישתה. לבג נהרג במהלך מרוץ לה מאן 3 שנים לאחר מכן בתאונה אשר הייתה לקטלנית ביותר בהיסטוריית הספורט המוטורי בעולם. דירוג סופי במרוץ: 11

בשנת 1953 התמודדה פורשה על ידי זוג מכוניות פורשה 550 ומכונית פורשה 356 אחת. מכונית 356 נוספת התמודדה על ידי קבוצה פרטית. שתי מכוניות ה-356 נאלצו לפרוש עקב בעיות במנוע, כאשר זוג מכוניות ה-550, מס' 45 של הנהגים ריכארד פון פרנקנברג ופול פרר ומס' 44 של הנהגים הלמוט גלוקר והאנס הרמן זכו במקומות 1–2 בקטגוריית ה-1.5 ליטרים והגיעו אל המקומות 15–16 בדירוג הכללי של המרוץ. דירוג סופי במרוץ: 15-16

בשנת 1954 קבוצת פורשה הרשמית מנתה ארבע מכוניות פורשה 550, מתוכן שלוש בנפח 1.5 ליטרים ואחת בנפח 1.1 ליטרים. מנועים אלה היו מסוג חדש ותוכננו על ידי ארנסט פורמן. שתי מכוניות 1.5 ליטר פרשו בגלל תקלות מנוע, בעוד מכונית מס' 39 של הנהגים ג'וני קלאס ופייר סטאס זכתה בניצחון קטגוריית ה-1.5 ליטר והגיעה אל המקום ה-12 בדירוג הכללי של המרוץ, והמכונית מס' 47 של הנהגים זורה דנטוב וגונזג אוליבייה זכתה בניצחון קטגוריית ה-1.1 ליטר והגיעה אל המקום ה-14 בדירוג הכללי. דירוג סופי במרוץ: 12,14

בשנת 1955 התמודדו במרוץ 6 מכוניות 550 ספיידר, שלוש מתוכן על ידי פורשה (שתיים בנפח 1.5 ליטר ואחת בנפח 1.1 ליטר) ושלוש על ידי קבוצות פרטיות (גם כן שתיים בנפח 1.5 ליטר ואחת בנפח 1.1 ליטר). במהלך מרוץ זה התרחשה התאונה הקשה ביותר בהיסטוריית המרוצים בעולם אשר גרמה להרג 80 אנשים, כמו גם למותו של הנהג פייר לבג. במרוץ זה סיימו מכוניות הפורשה 550 ספיידר במקומות 4-5-6 בדירוג הכללי במרוץ. דירוג סופי במרוץ: 4-5-6

בשנת 1956 אזור רחבת הטיפולים (פיט) נבנה מחדש לאחר התאונה הקשה. פורשה התמודדה על ידי זוג מכוניות פורשה 356 וזוג מכוניות 550 RS קופה, כאשר זוג נוסף של 550 התמודדו על ידי קבוצות פרטיות. המכונית היחידה אשר סיימה את המרוץ הייתה המכונית מס' 25 של הנהגים ריכארד פון פרנקנברג וולפגנג פון טריפס אשר הגיעה אל המקום החמישי בדירוג הכללי של המרוץ. הישג זה נחשב לטוב ביותר עד לאותו זמן של פורשה במרוץ לה מאן, מאחר שהמרוץ בשנה הקודמת בה התרחשה התאונה הקשה לא היה מרוץ טיפוסי. דירוג סופי במרוץ: 5,13

בשנת 1957 פורשה התמודדה עם מכונית הפורשה 718 RSK החדשה שלה, לצד זוג מכוניות 550A RS. בנוסף קבוצות פרטיות התמודדו עם זוג 550 נוסף ופורשה 356 אחת. הפורשה היחידה אשר סיימה את המרוץ הייתה 550A RS של קבוצה פרטית אשר זכתה בניצחון קטגוריית ה-1.5 ליטרים והגיעה אל המקום השמיני בדירוג הכללי. דירוג סופי במרוץ: 8

בשנת 1958 פורשה חגגה 10 שנות ייצור של מכוניות ספורט והתמודדה על ידי שלוש מכוניות 718 RSK של קבוצת החברה הרשמית לצד זוג מכוניות 550A RS של קבוצות פרטיות. בשנה זו ידעה החברה הצלחה גדולה במרוץ בדמות מקומות 3-4-5 בדירוג הכללי ופודיום ראשון לחברה במרוץ. מכונית ה-718 RSK מס' 29 בנפח 1.6 ליטרים של הנהגים ז'אן בהרה והאנס הרמן זכתה בניצחון קטגוריית 2.0 ליטרים והגיעה אל המקום השלישי בדירוג הכללי של המרוץ. במקום הרביעי זכתה מכונית ה-718 בנפח 1.5 ליטרים מס' 31 של הנהגים אדגר בארת' ופול פרר כולל ניצחון קטגוריית ה-1.5 ליטר. ובמקום החמישי ה-550A RS ספיידר מס' 32 של הנהגים קרל גודין דה בופור והרברט לינגה. דירוג סופי במרוץ: 3-4-5,10

לאחר ההצלחה בשנת 1958 מרוץ 1959 היה כישלון מוחלט עבור פורשה. שלוש מכוניות 718 התמודדו במרוץ על ידי הקבוצה הרשמית של החברה לצד שתי מכוניות 718 ומכונית 550 אחת של קבוצות פרטיות. כל שש המכוניות פרשו עקב בעיות טכניות (שלוש עם בעיות מנוע ושלוש עם בעיות בתיבת ההילוכים). דירוג סופי במרוץ: 0

בשנת 1960 התמודדה פורשה במרוץ על ידי שלוש מכוניות פורשה 718 RS60 אשר היוו שדרוג ל-718 RSK, בנוסף למכונית פורשה 356B קאררה אבארת' GTL 1.6, אשר נבנתה בשיתוף פעולה עם חברת אבארת'. זוג מכוניות 718 RS60 נוספות התמודדו על ידי קבוצות פרטיות. מכונית ה-356B הגיעה אל המקום ה-10 בדירוג הכללי של המרוץ וזכתה בניצחון קטגוריית ה-1.6 ליטר. שלוש מכוניות 718 בנפח 1.6 ליטר נאלצו לפרוש עקב בעיות במנוע. מכונית ה-718 בנפח 1.5 ליטר סיימה במקום ה-11. דירוג סופי במרוץ: 10-11

בשנת 1961 פורשה התמודדה עם שלוש מכוניות 718 RS61 בנוסף למכונית 356B קאררה אבארת' GTL 1.6. מכונית 356B נוספת התמודדה על ידי קבוצה פרטית של יבואן מכוניות פורשה בצרפת אוגוסט וולה. מכונית הפורשה 718 RS61 בנפח 2.0 ליטרים מס' 33 של הנהגים בוב הולברט ומאסטן גרגורי הגיעה אל המקום החמישי בדירוג הכללי של המרוץ וזכתה בניצחון קטגוריית ה-2.0 ליטר. מכונית ה-718 מס' 32 של הנהגים הנס הרמן ואדגר בארת' הגיעה אל המקום השביעי בדירוג הכללי, ומכונית ה-356B אבארת' של הנהגים בן פון והרברט לינגה הגיעה אל המקום העשירי. דירוג סופי במרוץ: 5,7,10.

בשנת 1962 התחרו רק שלוש מכוניות מתוצרת פורשה, שלושתן מכוניות 356B אבארת' GTL, שתיים של קבוצת פורשה ואחת של קבוצתו הפרטית של היבואן וולה. התוצאה הטובה ביותר עבור פורשה הושגה על ידי ה-356B מס' 34 של הנהגים אדגר בארת' והאנס הרמן שסיימו בדירוג הכולל במקום השביעי בנוסף לניצחון קטגוריית ה-1.6 ליטר. דירוג סופי במרוץ: 7,12

בשנת 1963 התמודדו במרוץ ארבע מכוניות פורשה, כולן של הקבוצה הרשמית של החברה. מכונית 718 W-RS ספיידר, 718 GTR קופה בעלת מנוע 8 צילינדרים בנפח 2.0 ליטר חדש, ושתי מכוניות 356B GS קאררה 2 GT בעלות מנוע 4 צילינדרים בנפח 2.0 ליטר. התוצאה הטובה ביותר עבור פורשה הושגה על ידי מכונית 718 W-RS מס' 28 של הנהגים אדגר בארת' והרברט לינגה אשר הגיעה אל המקום השמיני. מאחר שקטגוריית ה-2.0 ליטר למכוניות אב טיפוס בוטלה הם נאלצו להתחרות בקטגוריית ה-3.0 ליטר כך שניצחון קטגוריה נמנע מהם. כל המכוניות אשר סיימו לפניהם היו בעלות נפח מנוע 3.0 ליטר. דירוג סופי במרוץ: 8

בשנת 1964 פורשה התמודדה עם שמונה מכוניות 904 חדשות אשר הציגה, שלוש מתוכן על ידי צוות החברה הרשמי כולל שתי מכוניות 8 צילינדרים (היחידות שנבנו אי פעם). מכונית 904 אחת התרסקה במהלך האימונים ולא התחרתה במרוץ, התוצאה הטובה ביותר אשר הושגה עבור החברה הייתה מקום שביעי בדירוג הכללי וניצחון קטגוריית ה-2.0 ליטר על ידי הפורשה מס' 34 של הנהגים רוברט בושה וגיא ליגייר של קבוצתו הפרטית של אוגוסט וולה. כל המכוניות אשר סיימו לפניהם היו מכוניות 3 ליטרים ומעלה דוגמת מכונית השלבי קוברה בנפח 4.7 ליטר. דירוג סופי במרוץ: 7-8,10-11-12

בשנת 1965 פורשה התמודדה שוב עם שמונה מכוניות 904 כולל אותן שתי מכוניות שמונת הצילינדרים אשר התחרו בשנה שלפני כן. אחת ממכוניות שמונת הצילינדרים לא השתתפה במרוץ עקב תקלות, כאשר השנייה פרשה באמצע המרוץ עקב תקלות. בנוסף למכוניות הארבעה צילינדרים השתתפו במרוץ בשנה זו גם שתי מכוניות 904 בעלות 6 צילינדרים. אחת ממכוניות השישה צילינדרים פרשה עקב תקלת מנוע, בעוד שהשנייה, מכוניתם של הנהגים הרברט לינגה ופיטר נוקר, סיימה במקום ה-4. דירוג סופי במרוץ: 4-5.

בשנת 1966 הציגה פורשה את מכונית המרוץ פורשה 906, מכונית אבטיפוס ייעודית למרוצים הראשונה של החברה, פרי חזונו של היו"ר פרדיננד פייך. מכונית זו פותחה ותוכננה במיוחד למרוץ לה מאן ולקטעי הישורת הארוכים. בנוסף פורשה התחרתה במרוץ על ידי 6 מכוניות 906 בעלות 6 צילינדרים, חמש ישירות על ידי צוות המפעל ואחת על ידי צוותו של אוגוסט וולה, ולראשונה במרוץ לה מאן התמודדה פורשה 911, אשר התחרתה על ידי קבוצה פרטית. תוצאות המרוץ עבור פורשה היו טובות כאשר ארבע מכוניות ה-906 סיימו במקומות 4-5-6-7, כאשר לפניהם 3 מכוניות פורד GT40 בעלות מנוע בנפח 7 ליטר. דירוג סופי במרוץ: 4-5-6-7.

בשנת 1967 החל עידן פורשה תחת פרדיננד פייך, עידן בו השקיעה החברה רבות במרוצים ובפיתוח מכוניות מרוץ ייעודיות כאשר רבות כאלה הוצגו, אחת מהן היא הפורשה 907 אשר הוצגה והתמודדה לראשונה במרוץ לה מאן. שתי מכוניות 907 נרשמו למרוץ על ידי צוות חברה, יחד עם שתי מכוניות פורשה 910, ומכונית 906 אחת. 906 נוספת וארבע מכוניות פורשה 911 נרשמו על ידי קבוצות פרטיות, כאשר בסה"כ התחרו במרוץ מספר שיא של 10 מכוניות פורשה, כולן בעלות מנועי 6 צילינדרים בנפח 2.0 ליטרים. כהצעתו של פרדיננד פייך הועבר מושב הנהג במכונית ה-907 מצד שמאל המסורתי (בדומה למכוניות הכביש בגרמניה) לצד ימין (בדומה למכוניות הכביש באנגליה), שינוי זה העניק יתרונות רבים מאחר שבמסלולי המרוצים נוהגים בכיוון השעון. גם במרוץ זה ידעה פורשה הצלחה רבה כאשר מכוניות החברה להן מנועי 2.0 ליטרים סיימו במקומות 5-6-7-8 אחרי מכוניות ה-7 ליטר של פורד וה-4 ליטר של פרארי. מכונית הפורשה אשר השיגה את התוצאה הטובה ביותר הייתה מכונית ה-907 מס' 41 של הנהגים האנס הרמן וג'ו סיפרט אשר הגיעה אל המקום החמישי בדירוג הכללי והשיגה את ניצחון קטגוריית ה-2 ליטר.

זכיות ואליפויות במרוצים בולטים

קאררה RSR שנת 1973 זוכת מרוץ הטארגה פלוריו
מרוץ הפורשה סופרקאפ במסלול הוקנהיימרינג

מכוניות מרוץ בולטות

מוניטין

שם המותג 'פורשה' נחשב לאחד השמות היוקרתיים ביותר בעולם הרכב[29], על-פי סקר שערך בשנת 2015 מכון המחקר האמריקני היוקרתי ג'יי.די פאוור (J.D Power), נמצא כי פורשה היא מותג הרכב הנחשק ביותר בארצות הברית כבר 11 שנים ברציפות[30], ובסקר שנערך בשנת 2010 נמצא כי מותג פורשה הוא מותג הרכב האמין ביותר בארצות הברית[31].

נתוני ייצור

שנה 911 918 מאקאן קאיין פאנאמרה בוקסטר\קאיימן סה"כ
2013 29,751 35 312 81,916 24,798 28,996 165,808
2014 31,590 545 59,363 66,005 22,383 23,211 203,097
2015 31,373 375 86,016 79,700 15,055 21,978 234,497

פורשה בישראל

פורשה מיובאת לישראל באופן סדיר החל משנת 1996. החל מ-2016 מיובאת על ידי חברת "אורכיד ספורטס קארס ישראל". בנוסף, פועלים יבואנים אישים ליבוא רכבי פורשה לישראל. פורשה הוא מותג העל הראשון בתחום התחבורה ששווק בישראל באופן סדיר, הצלחת החברה הובילה לייבוא של מותגי על נוספים, דוגמת פרארי, מזארטי ואסטון מרטין. בשנים הראשונות נמכרו בישראל יחידות בודדות בלבד בכל שנה, בעוד בשנים האחרונות נמכרות מאות רכבים בשנה (כולל דרך יבוא מקביל).

מוזיאון פורשה

ערך מורחב – מוזיאון פורשה

מוזיאון פורשה נפתח לראשונה בשנת 1976. בשנת 2005 הוחל בבנייתו של המוזיאון החדש הנמצא בסמוך למטה החברה בשטוטגרט. במוזיאון נמצאים דגמי סדרתיים של החברה לצד מכוניות מרוץ שיוצרו לאורך השנים.

הגיית השם

חברת פורשה קרויה על שם משפחתו של פרדיננד פורשה, ויש לכנותה כהגייתה המדויקת בגרמנית כאשר האות פ' דגושה, והאות ש' בסגול. יש הנוהגים לכנותה במילת הקיצור "פורש", כאשר האות ש' בשווא, במיוחד בארצות הברית. זוהי אינה טעות אלא שם קיצור וחיבה אשר השתרש באנגלית, בדומה לכינויי החיבה 'למבו' לחברת למבורגיני ו'בימר' לחברת BMW. הגייה נוספת הנהוגה בארצות הברית היא פורשה כאשר האות ש' בקמץ.

ראו גם

פורשה 911 GT3- מכונית המירוץ המובילה של פורשה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Ferdinand Porsche, Biography (באנגלית)
  2. ^ Ferdinand Porsche, VW history, Beetle, 356, 911, www.pre67vw.com
  3. ^ History of Porsche, Audi & Volkswagen
  4. ^ Porsche at 60: The little sports-car company that could - Autoweek
  5. ^ Alex Oagana, Mercedes-Benz T80 – The Record Car That Never Was, autoevolution, ‏2010-10-23 (באנגלית)
  6. ^ Porsche type 64 - Stuttcars.com, www.stuttcars.com (באנגלית)
  7. ^ Ferdinand Porsche Went Electric With His First Car; Check Out Photos Of The P1 Electric Car Unearthed After A Century, International Business Times, ‏2014-01-28
  8. ^ נעם וינד, כך שירתה תעשיית הרכב הגרמנית את השלטון הנאצי, באתר the car כל מה שצריך לדעת על גלגלים, ‏12 באפריל 2018
  9. ^ Ferdinand Porsche | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  10. ^ Speedsters - a site dedicated to all aspects of Porsche Speedsters from the 1950s to the present day, www.speedsters.com
  11. ^ http://www.porsche.com/newsletterfallback.aspx?pool=international&lang=none&newsletterid=2010-01
  12. ^ History - Porsche Engineering, Home - Porsche Engineering (בגרמנית)
  13. ^ Ferdinand Porsche - Stuttcars.com, www.stuttcars.com (באנגלית)
  14. ^ 1948 Porsche 356, conceptcarz.com (באנגלית)
  15. ^ http://www.supercars.net/blog/1954-porsche-550-rs-spyder/
  16. ^ David Gianatasio|September 21, 2015, How This Driving Machine Continues to Live Up to Its Legend, www.adweek.com (באנגלית)
  17. ^ 2018 Porsche 911 GT2 RS, www.topspeed.com
  18. ^ Collin Woodard, Consumer Reports’ 10 Best Fun-to-Drive Cars, MotorBiscuit.com, ‏2015-04-16 (באנגלית)
  19. ^ Porsche Milestones, www.porsche.com
  20. ^ Home, Nürburgring Lap Times (באנגלית) (ארכיון)
  21. ^ רויטרס, כמו שעון: פורשה רוכשת נתח נוסף מפולקסווגן, באתר ynet, 6 בינואר 2009
  22. ^ ynet, סערה בעולם הרכב: מנכ"ל פורשה פוטר לאלתר, באתר ynet, 23 ביולי 2009
  23. ^ רויטרס, פולקסווגן ופורשה, אין מיזוג. בינתיים, באתר ynet, 11 בספטמבר 2011
  24. ^ Volkswagen finally, really, taking over Porsche - Autoblog
  25. ^ Porsche - Racing Sports Cars, www.racingsportscars.com
  26. ^ Motorsports
  27. ^ Warehouse Shopping - Autoweek
  28. ^ Porsche at Le Mans - Stuttcars.com, www.stuttcars.com (באנגלית) (ארכיון)
  29. ^ PORSCHE models & brand history
  30. ^ 2015 U.S. Automotive Performance, Execution and Layout (APEAL) Study | J.D. POWER, www.jdpower.com
  31. ^ ynet, המכונית הכי אמינה בארה"ב: פורשה, באתר ynet, 23 במרץ 2010
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35592358פורשה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פורשה&oldid=2661735"