פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל
ב' באב תרפ"ג, שיאן של סכסוך חריף בין ההסתדרות הכללית לבין "הפועל המזרחי". מחוסרי עבודה חברי ההסתדרות מחו על מנהגו של קבלן בניין בתל אביב למסור עבודה אך ורק לחברי ארגון "הפועל המזרחי" (שהיה אז הסתדרות נפרדת). ההתנגשות בין הפועלים משתי ההסתדרויות התדרדרה לאלימות, שמהלכה נפצעו 25 פועלים. עיריית תל אביב קראה למשטרת המנדט להתערב, וזו עצרה 20 פועלים. בתגובה על האירועים התפטרו נציגי הפועלים במועצת העירייה והעבודה בבניין הושבתה. ועדה שהקימו גופי התנועה הציונית: "ההנהלה הציונית" ו"הוועד הלאומי" פעלה להשכנת שלום בין הצדדים, ונקבע כי כל "העבודות הציבוריות" ועבודות הבניין בתל אביב תמסרנה בין חברי שתי ההסתדרויות באופן יחסי למספר החברים בהן.
27 ביולי 1941, כ"ב תמוז תש"א, נערך שלב נוסף ברציחתם של יהודי קובנה בליטא, בתקופת השואה. החיילים הגרמנים והמגויסים הליטאים, אשר ענדו סרט על זרועם, פרצו לבתים וגררו בכוח את יושביהם אל הרחוב, וגם תפסו עוברים ושבים. היהודים הובלו אל מבצרי הפורט השביעי והתשיעי. ולאחר, התעללות בהם, הם נרצחו. כמו בקיבוצי יהודים אחרים באירופה, פעלו בקובנה מחתרות חמושות קטנות, שחלק מחבריהן הצליחו להימלט. בין הנרצחים בקובנה היה הרב אלחנן וסרמן ותלמידי ישיבת "כנסת ישראל", ששכנה בפרבר סלובדקה בקובנה. מסעי הרציחות נמשכו עד יולי 1944, ואז החלו שילוחי היהודים למחנה ההשמדה באושוויץ. מעטים מיהודי קובנה שרדו, עם כניסתו של הצבא האדום לעיר.