משקפיים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

ילד מרכיב משקפי ראייה

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

משקפי ראייה

נער מרכיב משקפיים

משקפיים הם התקן המורכב על הפנים וכולל צמד עדשות שאחוזות במסגרת כך שכל עדשה נמצאת מול אחת העיניים.

חרף העלייה הבלתי פוסקת בשימוש בעדשות מגע ובניתוחים לתיקון הראיה בלייזר, משקפיים עודם נפוצים במידה רבה וממשיכים להתפתח מבחינה טכנולוגית. המשקפיים מהווים כיום גם מוצר אופנתי, ומיוצרים על ידי מותגי אופנה ידועים.

את המילה משקפיים טבע חיים לייב חזן, כתחליף בן מילה אחת לשמות שהיו קיימים עד אז: כלי מחזה, כלי ראות, כלי ראי ובתי עיניים.

סוגי משקפיים

ישנם סוגים רבים של משקפיים, המשמשים לצרכים שונים:

• משקפי ראייה - במובנם הפשוט, משקפיים שהרכבתם משפרת את ראייתו של המרכיב, אם יש לקות ראייה. בדר"כ מתכוונים לאנשים הסובלים מקוצר ראייה.
• משקפי קריאה - סוג של משקפי ראייה שהרכבתם עוזרת למרכיב בשעת הקריאה עבור אנשים הסובלים מרוחק ראייה. לרוב, הצורך במשקפיים אלו בא כחלק מתהליכי הזדקנות של עדשת העין.
• משקפי שמש - משקפיים (לרוב כהים) אשר בולעים קרינה או מווסתים את כניסתו של אור השמש העובר דרכם כדי להגן על העין ולמנוע סינוור.
• משקפי מגן - משקפיים המגנים על העיניים מפגיעות פיזיות בסביבות מסוכנות.
• משקפי תלת-ממד - משמשים לראיית תמונות תלת ממדיות או מציאות מדומה וגם לראיית הולוגרמות של אנשים.
• משקפי אופנה - משקפיים ללא מספר המשמשים כאביזר אופנה בלבד.
• משקפי מציאות רבודה - לתוך העדשות, או על גבי מסך שקוף, מוקרן מידע משלים על הסביבה בה נמצא האדם.
• משקפי עזר לעיוורים - בעלי מצלמה או אמצעי אחר שמשמש כעזר לעיוור או לקוי ראייה

המצאת המשקפיים

שחזור של משקפיים עתיקים

שימוש בעדשות זכוכית להגדלה או להצתת אש, מתחיל בערך בשנת 300 לפנה"ס, אך את המשקפיים הראשונים לעזר ראייה או לתיקונה, המציאו כמעט בוודאות בשנת 1280 בפירנצה, איטליה, הנזיר אלסנדרו דלה ספינה או חברו, הפיזיקאי סלבינו דלי ארמטי (1245–1317). המשקפיים היו מיועדים למי שסובל מרוחק-רואי (היפרמטרופיה), וצוידו בעדשות קמורות. הן הורכבו על ידי ארמטי, שפצע את עיניו, כשביצע ניסויים בהשתברויות אור. הוא גילה שניתן להגדיל את הופעת האובייקטים באמצעות הסתכלות מבעד לשתי חתיכות זכוכית קמורה.

פרנצ'סקו רדי, פרופסור לרפואה באוניברסיטת פיזה, כתב בשנת 1676 כי הוא מחזיק כתב יד משנת 1289 של אדם אשר טען כי לא יכול היה לקרוא או לכתוב לולא הומצאו המשקפיים. כמו כן טען כי בידו עדות לדרשה משנת 1305, שניתנה על ידי נזיר דומיניקני הקרוי פרה ג'ורדאנו דה ריבלטו (Fra Giordano da Rivalto), שלפיה הומצאו המשקפיים כ-20 שנה קודם לכן, והוא (הנזיר) פגש את הממציא בכבודו ובעצמו. בהתבסס על ראיות אלו זקף רדי את ההמצאה לזכותו של נזיר אחר, פרה אלסאנדרו דה ספּינה מפיזה (Fra Alessandro da Spina), שהמציא מחדש את המשקפיים לאחר שהממציא המקורי שמר על המצאתו בסוד - זאת על פי מכתב הפטירה של דה ספינה עצמו. אף על פי כן, קיימים עוד מספר סיפורים הזוקפים את המצאת המשקפיים לזכות אנשים שונים.

העדשה הדו-קעורה המתקנת קוצר ראייה הומצאה ככל הנראה על ידי ניקולס מקוסה שהיה הראשון לגלות כי ניתן לתקן בעיה זו באמצעות עדשה מסוג זה. אולם רק בשנת 1604 פורסם לראשונה, במסגרת מחקרו של יוהאנס קפלר אודות אופטיקה ואסטרונומיה, הסבר מדויק לסיבת תיקון ליקויי ראייה אלו באמצעות עדשות קמורות וקעורות.

בנג'מין פרנקלין, המדען האמריקאי שסבל מקוצר ראייה ומרוחק ראייה גם יחד, המציא את המשקפיים הדו-מוקדיים בשנת 1784 כדי להימנע מהחלפת שני זוגות משקפיים לפי הצורך.

העדשות הראשונות לתיקון אסטיגמציה הורכבו לראשונה בשנת 1827 על ידי האסטרונום הבריטי ג'ורג' אֵרי.

מבנה המשקפיים

משקפיים מודרניים בנויים לרוב משתי עדשות, גשר המונח על האף הנקרא "אפון/ אפונים", וידיות שנמשכות מעל ומעבר לאוזניים. חלקי הידית נקראים "מוטות" (החלק הארוך) ו"סופיות" (מהמילה "סוף" - החלק המעוגל מעט שמתיישב על האוזן).

צורה זו התפתחה בהדרגה עם השנים. העדשות הראשונות עוצבו כך שהמשתמש צריך היה להחזיק את העדשה בצמוד לעינו. מאוחר יותר השתמשו במשקפי צבט או משקפי חוטם - משקפיים הנצמדים לאף באמצעות מהדק קפיצי או באמצעות הפעלת לחץ על האף.

ג'ירולמו סבונרולה היה זה שהציע להחזיק את העדשות במקומן באמצעות סרט שיעטוף את ראשו של חובש המשקפיים. המסגרת המודרנית, הכוללת ידיות הנמשכות מעל ומעבר לאוזניים, פותחה בשנת 1727 על ידי האופטיקאי הבריטי אדוארד סקרלט . עם זאת, בתחילה לא מצאו להן המסגרות הראשונות אוהדים, כך שעיצובים רבים, כגון משקפי אופרה ארוכי ידית, נותרו באופנה גם בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.

כיום ניתן לרכוש מסגרת העשויה מתכת חכמה המאפשרת למסגרת לחזור לצורתה המקורית במידה שהתעקמה (מוצר שאינו נפוץ במיוחד) או מסגרות במבחר חומרי גלם: מתכות שונות, זהב, טיטניום וכדומה, או סוגי פלסטיק למיניהם.

סוגי עדשות ראייה

בתחילה יוצרו עדשות המשקפיים מזכוכית אך כיום הן מיוצרות בדרך כלל מפלסטיק, כדי להקטין את סכנת השבירה ואת המשקל. ברם, החיסרון של עדשות הפלסטיק הוא שהן נשרטות בקלות. נראה כי שילוב של עדשות פלסטיק וציפוי הגנה (HardCoat) המפחית שריטות, הוא השילוב המוצלח ביותר. בנוסף לחומר שממנו עשויות עדשות המשקפיים, ניתן כיום לדחוס אותן על מנת שיראו דקות יותר. ישנן מספר דרגות דחיסה, כשהדרגה הכי נמוכה היא דרגת דחיסה של 1.5 (בה עדשות המשקפיים הכי עבות). לאחריה יש דרגת דחיסות של 1.56, 1.6, 1.67, 1.74 ו-1.76 (כשבדרגה זו עדשות המשקפיים נראות הכי דקות).

משקפי הקריאה מסווגים על ידי מספרים המייצגים את עוצמת העדשה בדיופטר. לטיפול בקוצר ראייה המספר הוא שלילי (עדשה מפזרת), ולטיפול ברוחק ראייה המספר חיובי (עדשה מרכזת). לתיקון אסטיגמציה נדרשת עדשה שעוצמתה בשני הצירים שונה ("צילינדר").

משקפי מולטיפוקל

משקפי מולטיפוקל הם משקפיים בעלי פוקוס משתנה באזור העליון והתחתון שלהן. הם מתאימים למספר מצבים:

• אנשים קצרי ראייה שלא נוח להם להוריד ולהרכיב את משקפיהם על מנת לקרוא מקרוב. במשקפי מולטיפוקל קובע האופטומטריסט בחלק התחתון של המשקפיים מספר פלוס אשר זהה למספר המינוס על מנת שהאדם יראה בעצם ללא מספר כאשר הוא קורא או מסתכל על דברים קרובים. בעבר היה נהוג לקבוע פוקוס משתנה, כאשר החלק התחתון המיועד לקריאה בכל מספר מינוס נמוך יותר, כלומר מגדיל יחסית לחלק המיועד לראייה. כמו כן נטען שהדבר מסייע לעצירת העלייה במספר, אך כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב רופאי העיניים.
• אנשים קצרי ראייה מעל גיל 40 אשר מפתחים גם בעיה לראות מקרוב (מספר פלוס). לשם כך האופטומטריסט קובע בחלק העליון את מספר המינוס ובחלק התחתון את מספר הפלוס.
• משקפי מולטיפוקל נפוצות הן כאלו שבהן העדשה מחולקת כך שהחלק העליון מיועד לראייה לרחוק, החלק התחתון לקריאה בספר או בסמרטפון, והחלק האמצעי לראייה בטווח ביניים כגון מחשב. בעדשות אלו החלק האמצעי שמיועד למחשב צר ומשני צדדיו יש שטח מטושטש, ולכן הן עלולות שלא להתאים למי שמשתמש לאורך זמן במחשב.
• עבור מי שמשתמש זמן רב במחשב עשויות להתאים עדשות מולטיפוקל שמכונות "אופיס" או "וורק-ספייס", שבהן החלק של טווח הביניים רחב ומציג היטב את כל רוחב מסך המחשב. עדשות אלו עשויות לאפשר לראות היטב עד למרחק של כשלושה או ארבעה מטרים, כלומר בתוך חדר, אך לא למרחק, ולכן אינן מתאימות לנהיגה.
• כיום ניתן לייצר מולטיפוקל גם בעדשות מגע.

אספקת משקפי ראייה בישראל

אספקת משקפי הראייה בישראל נעשית על ידי אופטומטריסט שקיבל רישיון עיסוק במקצוע ממשרד הבריאות. בנוסף, ניתן לבקר אצל רופא עיניים לפני שניגשים לאופטומטריסט, אם כי קבלת שירות מהאופטומטריסט אינה מחייבת זאת.

האופטומטריסט בודק את ראייתו של הלקוח ומוצא את הפרטים הנחוצים להכנת העדשות המתאימות עבורו. הלקוח בוחר מסגרת למשקפיים מהמלאי שאצל האופטומטריסט לפי צרכיו (למשל, יש מי שמעדיפים משקפיים במשקל קל ואילו אחרים זקוקים למשקפיים קשים לשבירה) ולפי טעמו האישי. גם חלק מהתכונות של העדשות נבחרות בהתייעצות עם הלקוח, כגון סוגי הציפויים לעדשות.

האופטומטריסט שולח את כל הפרטים אל מלטש העדשות והמלטש מייצר את העדשות בהתאם לנתונים ומחזיר לאופטומטריסט, שמרכיב אותן במסגרת הנבחרת.

בשנים האחרונות קיימים בחו"ל אתרי אינטרנט רבים המציעים לספק משקפי ראייה, וגם להחליף את העדשות במסגרת שכבר נמצאת בידי הלקוח. לעיתים קרובות המחירים באתרים אלו נמוכים בהרבה מאשר אצל האופטומטריסטים, גם כאשר מביאים בחשבון את עלויות המשלוח. ואולם האופטומטריסטים, וגם רופאי העיניים, מקשים, ואף אינם מאפשרים, ללקוח לקבל את המרשם של העדשות. בנוסף קיים קושי רב לבחור מסגרת בלי למדוד אותה בחנות. ואפשר להניח שבארץ סומכים יותר על בעלי הרישיון של משרד הבריאות.

משקפי שמש

גבר במשקפי שמש

ערך מורחב – משקפי שמש

משקפי שמש הם משקפיים שעל עדשותיהם יש ציפוי כהה המגן מהקרינה האולטרה סגולה. העדשות במשקפי שמש עשויות להיות עדשות מתקנות או עדשות שעוצמתן (ה"מספר") אפס.

נהוג לחשוב כי כל עדשה כהה מגנה מפני הקרינה האולטרה סגולה, אך אין זה כך. סינון הקרינה במשקפי שמש נקבע לפי איכות הציפוי על העדשה, ולא לפי צבעו. ייתכנו משקפי שמש כהים שאיכותם נמוכה ואינם בולעים קרינה כראוי, ולעומתם משקפי שמש בהירים, הבולעים כמעט 100% מהקרינה.

המספר "400" המופיע על גבי משקפי שמש רבים, מתייחס לאורך הגל (בננומטרים) שמתחתיו נבלעת הקרינה האולטרה סגולה. משקפי שמש טובים בולעים מעל 99% מהקרינה ומסומנים "100%". שימוש במשקפי שמש שאינם בולעים קרינה במידה מספקת עלול לגרום לנזק לרקמות העין, במיוחד קטרקט, שכן הציפוי הכהה מוריד את כמות האור הנראה, וכדי לפצות על כך מתרחב האישון וכמות הקרינה החודרת אל העין (הן באור הנראה והן באולטרה סגול) גדלה.

משקפי שמש הם כיום מוצר אופנתי ונפוץ, ומיוצרים על ידי מותגי אופנה ידועים.

משקפי תלת-ממד

משקפי תלת-ממד

ערך מורחב – משקפי תלת-ממד

משקפי תלת־ממד הם משקפיים המאפשרים ראייה תלתממדית של שידור טלוויזיה, סרט, תמונה או מצגת כלשהי שהוכנו מראש לצפייה כזו. אלו הם משקפיים שעדשותיהם בצבעים שונים (באדום ובכחול) או בעלות עדשות פולרואיד (מקטבות) הנמצאות ב־90 מעלות אחת ביחס לשנייה. המשקפיים מאפשרים לכל עין לראות תמונה שונה במעט מהעין השנייה, דבר הגורם למוח לאחד את שתי התמונות לתמונה אחת עם הרגשת עומק טבעית. ראייה תלת ממדית מלאה דורשת חדות ראייה תקינה בשתי העיניים, ותפקוד דו־עיני, ללא פזילה.

ראו גם

• שיטת בייטס
• תרשים לבדיקת ראייה

קישורים חיצוניים

• דיאנה בחור ניר, אמור לי אילו משקפיים אתה מרכיב, ואומר לך מי אתה, באתר כלכליסט, 14 באפריל 2011
• משקפיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Who invented spectacles?, Google Arts & Culture, 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34223748משקפיים