עזרה זהר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עזרה זהר
עזרה זהר
לידה 1 בספטמבר 1921
פטירה 2 בפברואר 2014 (בגיל 92)

עזרה זֹהר (ספטמבר 1922 – 3 בפברואר 2014) היה רופא ישראלי, ממקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ופעיל פוליטי. מחקרו הוביל לביטול "משמעת המים" בחילות השדה בצה"ל.

ביוגרפיה

זהר נולד בווינה בירת אוסטריה, בנו של המחנך איש "השומר הצעיר" ד"ר צבי זהר. הוא גדל בתל אביב, ובנעוריו למד בשומריה, המוסד החינוכי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר במשמר העמק. לדבריו, בשנים אלה ספג את האמונה בשחרור העם מהגלות ויישובו בארץ ישראל ויצירת משטר כלכלי שבו יהיו לכל אדם אפשרויות וזכויות שוות ובו תגן החברה על החלשים.[1] באותן שנים היה מקורב לחוגי הכנענים והיה חבר בתנועת "העברים הצעירים" ובקבוצה שהוציאה לאור את כתב העת "אלף".[2] שירת בפלמ"ח בין השנים 1942 ל-1944. ב-1947 יצא ללמוד רפואה באוניברסיטת ז'נבה יחד עם חברו דניאל הרמן. הוא שב לישראל כדי להשתתף במלחמת העצמאות, ואחריה חזר לשווייץ לסיים את לימודיו וב-1950 קיבל תואר דוקטור לרפואה. הוא התמחה ברפואה פנימית בבית החולים תל השומר.

עם שובו לישראל התגייס לחיל הרפואה. באוגוסט 1959 ערך מחקר שבו עקב במשך 25 ימים אחרי 20 חיילים שערכו מסע מאילת למטולה,[3] ומסקנותיו היו שכמות השתייה אינה משפיעה באופן משמעותי על כמות הזיעה ועל כן הובילו לביטול "משמעת המים" בחילות השדה בצה"ל[4] (שאסרה על חיילים לשתות מים כאוות נפשם במטרה לחשל אותם, והתבררה כמסכנת את חיי החיילים שאינם שותים מספיק). החוקרים הגיעו עוד למסקנה שאין צורך בלקיחת תוספי מלח.[5] בשנת 1963 פרסם מחקר שטען שהנגב הצפוני הוא המתאים ביותר להתיישבות בישראל מבחינה אקלימית.[6]

זהר פיקד על בית החולים הפיקודי ברפידים במלחמת יום הכיפורים,[7] ולאחריה השתחרר מצה"ל, בדרגת סגן-אלוף. זהר היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב-יפו לשנת 1964–1965, ביחד עם פרופ' הרי הלר וד"ר יוסף גפני. בין השנים 1967 ל-1985 ניהל את המחלקה הפנימית בבית החולים שיבא. בשנת 1967 הקים ועמד בראש המרכז לפיזיולוגיה רפואית בבית החולים שיבא (שלימים נקרא "מכון הלר למחקר רפואי"). במקביל לימד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1966 הועלה לדרגת פרופסור חבר.[8]

בשנת 1970 מונה למועצה הלאומית למחקר ופיתוח.[9] בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 היה חבר ב"ועדת מן" לרפורמה בשירותי הבריאות, שהמליצה על הידוק הקשרים בין מרפאות קופת החולים לבתי החולים,[10] ובשנת 1977 עמד בראש "ועדת זהר", שמונתה על ידי שר הבריאות אליעזר שוסטק לבחינת דרכים לביצוע רפורמה במערכת הבריאות בישראל על ידי הנהגת חוק ביטוח בריאות,[11] ומסקנותיה אומצו על ידי שוסטק ב-1979. בשנת 1990 פרש מעבודתו באוניברסיטה. הוא שימש גם כיועץ התזונתי לחברת "שומרי משקל" בישראל והיה מהרופאים שנתנו חוות דעת ליהושע בן-ציון, שהביאה לשחרורו המוקדם מהכלא.[12]

החל בשנת 1982 שימש כמרצה במכללת אריאל (לימים אוניברסיטת אריאל בשומרון).[13]

בדצמבר 1949 נישא ללָלָה פינקלשטיין, והיה אב לשתי בנות. התגורר בקיבוץ משמר העמק, ולאחר מכן בירושלים.

זהר נפטר ב-3 בפברואר 2014 ונקבר למחרת בהר הזיתים, בירושלים.

פעילות ציבורית ופוליטית

בסוף שנות ה-60 יצא למאבק ציבורי בעד חימום הכיתות בבתי הספר.[14] בתחילת שנות ה-70 היה פעיל למען איכות הסביבה וקרא להקמת רשות לאקולוגיה.[15] הוא הקים ועמד בראש האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.[16]

במהלך עבודתו נתקל זהר במקרים של טרפוד מהלכים שהוא ראה כחשובים, בגלל המשטר בישראל.[10] לאחר מלחמת יום הכיפורים החליט להקדיש את זמנו הפנוי להוצאת ספר שיציג את עוולות המשטר הריכוזי במדינת ישראל במטרה לאפשר יותר חופש כלכלי. לטענתו, המשאב העיקרי של מדינת ישראל הוא היכולת לפתח תעשיית מדע, אך ניצול המשאב נמנע על ידי הריכוזיות של השלטון, שגרמה לכוחות מדעיים רבים לרדת מישראל.[17] ביקורתו עוררה הד מסוים.[18]

זהר היה חבר במזכירות גוש אמונים.[19] הוא חבר לאריק שרון להקמת מפלגת שלומציון ועמד בראש ועדת המצע של המפלגה.[20] לקראת הבחירות לכנסת העשירית פרש ממנה, הקים מפלגה משלו בשם "עצמאות", ועמד בראשה במשך שתי מערכות בחירות, אך זו לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. מפלגה זו הוקמה על בסיס המסר שניתן להגיע לעצמאות כלכלית (ובמפורש לוותר על עזרתה הכלכלית של ארצות הברית), בין היתר בעזרת ביטול מס ההכנסה.

בשנת 1994 פרסם את הספר "פילגש במזרח התיכון", בהוצאת דביר, שאף תורגם לאנגלית. בספרו זה טוען כי התמיכה האמריקאית רבת השנים בישראל גורמת לפגיעה באינטרסים ישראלים, מחלישה את היכולת הצבאית של ישראל וגורמת לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

עמד בראש ועדת ההיגוי של מרכז אריאל למחקרי מדיניות וכתב בירחונו "נתיב". הוא פרסם ניירות מחקר על הדמוגרפיה הפלסטינית. הצטרף לפורום נהלל, התומך ברעיון ארץ ישראל השלמה.

ספריו

  • עזרה זהר ומרדכי ניר, הגוף ותפקודו: ספר לימוד לפיזיולוגיה, אנטומיה ותזונה, תל אביב: אשמון, 1967.
    • עזרה זהר ויאיר שפירא, הגוף ותפקודו: ספר לימוד לפיזיולוגיה, אנטומיה ותזונה; ציורים: עמינדב ברנשטיין, תל אביב: עם עובד, תשל"ו. (ראה אור במהדורות נוספות)
  • האדם ומזונו, חיפה: הוצאת שקמונה, 1971.[21]
  • בצבת המשטר: או, מדוע אף אחד לא קם, ירושלים: שקמונה, 1974.[22] (ראה אור במהדורות נוספות)
  • עזרא זהר, בהשתתפות יאיר שפירא ובעזרת צוות היחידה לפיזיולוגיה סביבתית במכון הלר, אדם ואקלים; איורים: חיה בכר, ירושלים: כתר, 1980.
  • איך יוצאים מזה?, תל אביב: הוצאת אדם חופשי – עצמאות, תשמ"ה 1985. (ביקורת על השיטה הכלכלית)
  • סדום או חלם, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1987.
  • בריאות ללא אמונות תפלות, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987.
  • Ezra Sohar, Israel’s Dilemma: Why Israel Is Falling Apart and How to Put It Back Together, New York: Shapolsky, 1989.

בעריכתו

  • ע' זהר (עורך), אקולוגיה: החברה המודרנית והסביבה, תל השומר: האגודה הישראלית לאקולוגיה, 1971. ("על פי הרצאות בימי עיון של רשות שמורות הטבע והאגודה הישראלית לאקולוגיה")
  • עזרה זהר (עורך), המדבר: עבר הוה עתיד, תל אביב: רשפים, תשל"ז. ("בעקבות סימפוזיון שנערך באוניברסיטת תל אביב")
  • עזרה זהר (עורך), מה קורה פה?: מדינת ישראל – עובדות יסוד, שערי תקוה: מרכז אריאל למחקרי מדיניות, תשס"ב 2002.

לקריאה נוספת

  • 'Sohar, Ezra,' in: Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1980, p. 319.

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

הערות שוליים

  1. ^ עזרה זהר, כבוד ולא שנאה, דבר, 31 במאי 1976.
  2. ^ יעקב שביט, מעברי עד כנעני, ירושלים: דומינו, 1984.
  3. ^ החלה צעדת המחקר מאילת למטולה, מעריב, 4 באוגוסט 1959; נחום פונדק, הם שותים ושרים, דבר, 21 באוגוסט 1959; שפני הנסיון הגיעו למטולה, חרות, 28 באוגוסט 1959.
  4. ^ גן עדן של שותים, דבר, 13 באפריל 1962.
  5. ^ בעקבות הכותרות, המלח ואנחנו, דבר, 26 במאי 1961.
  6. ^ איזור הנגב הצפוני - הנוח ביותר במדינה מבחינת האקלים, מעריב, 7 באוקטובר 1963.
  7. ^ עדית זרטל, הנשק הסודי - חיל הרפואה, דבר, 21 באוקטובר 1973.
  8. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 19 ביולי 1966.
  9. ^ ג. מאיר: הגאון היהודי יעשה את ישראל מדינה גדולה בתחום המדע, דבר, 15 ביולי 1970.
  10. ^ 10.0 10.1 מנחם שמואל, רופאי קופ"ח זעמו והכשילו, מעריב, 8 בדצמבר 1970.
  11. ^ מונתה הוועדה להתווית רפורמה בשירותי הבריאות, דבר, 31 באוגוסט 1977.
  12. ^ גוברת התסיסה בפרשת בן-ציון, דבר, 11 בספטמבר 1977.
  13. ^ עפרה לקס, ‏המכללה עולה כיתה - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 13 בנובמבר 1987
  14. ^ ילדים מכורבלים בכיתות צוננות, מעריב, 10 בנובמבר 1969; גישה מיושנת, מעריב, 5 בנובמבר 1970.
  15. ^ קריאה להקמת רשות לאקולוגיה, דבר, 28 בינואר 1971; מוצע להקים מיניסטריון מיוחד לאיכות הסביבה, דבר, 10 בנובמבר 1972.
  16. ^ רם עברון, האקולוגים אינם דון קישוטים, דבר, 4 בפברואר 1972.
  17. ^ אלי קינן, מדוע אף אחד לא קם, דבר, 14 בפברואר 1975, המשך.
  18. ^ יהודה גוטהולף, החוטאים (הנמושות) והמחטיאים, דבר, 14 במאי 1976; יהודה גוטהולף, חופש במקום סוציאליזם, דבר, 22 באוקטובר 1976.
  19. ^ גוש אמונים למאבק גלוי, דבר, 8 במרץ 1978.
  20. ^ מועמדי שלומציון לכנסת ייבחרו ב-4 באפריל, דבר, 20 במרץ 1977.
  21. ^ מרים גורן, הדיאטה המוצלחת היא זו המצליחה, דבר, 24 במאי 1971.
  22. ^ מדוע אף אחד לא קם, דבר, 28 בנובמבר 1974.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25317243עזרה זהר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עזרה_זהר&oldid=1465064"