ממשלת סקוטלנד

ממשלת סקוטלנד
Riaghaltas na h-Alba
מידע כללי
מדינה	הממלכה המאוחדת
תחום שיפוט	סקוטלנד
תאריך הקמה	1999
חוק	חוק סקוטלנד (1998)
ראש	השר הראשון של סקוטלנד
מטה מרכזי	St Andrew’s House, אדינבורו

ממשלת סקוטלנד (בגאלית סקוטית: Riaghaltas na h-Alba) היא הגוף המבצעי המואצל של סקוטלנד, האחראי על יישום המדיניות בתחומים שהועברו לסמכותה במסגרת תהליך האצלת הסמכויות מהממלכה המאוחדת. תחומי אחריותה רחבים וכוללים היבטים מרכזיים של חיי היום־יום בסקוטלנד. בין הסמכויות הנתונות לממשלה נמנים ניהול הכלכלה, מערכת החינוך, שירותי הבריאות, מערכת המשפט והאכיפה, ענייני הכפר והחקלאות, מדיניות הדיור, הגנת הסביבה, קידום שוויון הזדמנויות, הגנת הצרכן ומתן ייעוץ לציבור, תחבורה ציבורית ותכנון דרכים, וכן סמכויות מסוימות בתחום המיסוי.

השליטה בתחומים אלה מאפשרת לממשלה לעצב מדיניות ציבורית עצמאית במידה רבה מזו של שאר חלקי הממלכה המאוחדת, בהתאם לצרכים ולמאפיינים המקומיים של סקוטלנד. סמכויות אלה נובעות מחוק סקוטלנד 1998 ותיקוניו, המגדירים באופן מפורט את תחומי האחריות שהועברו לסקוטלנד, תוך שמירה על סמכויות־על של ממשלת הממלכה המאוחדת בנושאים שמורים כגון ביטחון, חוץ ומדיניות מקרו־כלכלית.

מטה הממשלה שוכן בבניין St Andrew’s House שבבירת סקוטלנד, אדינבורו.

תפקידים

ממשלת סקוטלנד מנהלת את ענייני המדינה בתחומים שהועברו מסמכות ממשלת הממלכה המאוחדת בווסטמינסטר, במסגרת תהליך האצלת הסמכויות. תחומי אחריותה כוללים את ניהול הכלכלה, מערכת החינוך, שירותי הבריאות, מערכת המשפט, ענייני הכפר והחקלאות, מדיניות הדיור, איכות הסביבה, קידום שוויון הזדמנויות, הגנת הצרכן ומתן ייעוץ לציבור, תחבורה ציבורית ומיסוי. בין הסמכויות החדשות שנוספו בשנים האחרונות נמנית גם היכולת לקבוע שיעור מס הכנסה ייחודי לסקוטלנד, והצפוי כי סמכויות נוספות יועברו בעתיד.^[1]

מסגרת הביצועים הלאומית

ה־National Performance Framework הוא מסמך אסטרטגי הקובע את החזון והיעדים הלאומיים של סקוטלנד. הוא מגדיר את הייעוד הכולל של המדינה, את התוצאות הרצויות בתחומי החיים השונים, ואת המדדים שבאמצעותם נבחנת התקדמותה של סקוטלנד לעבר יעדים אלו.^[2]

תוכנית העבודה הממשלתית

ה־Programme for Government היא תוכנית שנתית המפרטת את סדרי העדיפויות, המדיניות, הפעולות והחקיקה שהממשלה הסקוטית מתכוונת לקדם במהלך השנה. מדובר במסמך מרכזי המכוון את עבודת הממשלה ואת סדר היום הציבורי לשנה הקרובה.

מדיניות

מדיניות ממשלתית היא הצהרה על מטרותיה של הממשלה ועל הדרכים בהן היא שואפת להשיגן. המדיניות משקפת את היעדים האסטרטגיים של הממשלה בתחומים שונים, כגון חינוך, רווחה, סביבה וכלכלה, והיא מתורגמת לתוכניות פעולה ולחקיקה.

הרכב

הנהגת הממשלה הסקוטית

לאחר הבחירות לפרלמנט הסקוטי, ממונה השר הראשון של סקוטלנד (First Minister) על ידי הפרלמנט הסקוטי ומאושר רשמית בידי המלך. תפקידו של השר הראשון הוא לעמוד בראש ממשלת סקוטלנד, להנהיג את מדיניותה ולשאת באחריות הכוללת על כל החלטותיה. לאחר מינויו, השר הראשון ממנה את שרי הממשלה – ובהם מזכירי הקבינט (Cabinet Secretaries) ושרים נוספים – באישור הפרלמנט הסקוטי ובאישור המלך.

ממשלת סקוטלנד מורכבת מן השר הראשון של סקוטלנד, סגנו, אחד־עשר מזכירי קבינט ואחד־עשר שרים נוספים. בראש המערכת עומד השר הראשון, שהוא גם הדמות המרכזית המייצגת את הממשלה בפני הפרלמנט הסקוטי.^[3]

השר הראשון של סקוטלנד

השר הראשון של סקוטלנד הוא ראש הרשות המבצעת של סקוטלנד ואחראי על כלל תחומי המדיניות וקבלת ההחלטות הממשלתיות. תפקידיו כוללים פיקוח על עבודת הממשלה וגופיה, מינוי חברי הממשלה הבכירים, והובלת המדיניות הפוליטית והחקיקתית של הממשלה מול הפרלמנט הסקוטי. בנוסף, הראשון לשרים משמש כדמות הבכירה המייצגת את סקוטלנד מול ממשלת הממלכה המאוחדת ומול גורמים בינלאומיים.

מעון הרשמי של הראשון לשרים הוא בית ביוט (Bute House) שבאדינבורו.^[3]

סגן השר הראשון

סגן הראשון לשרים (Deputy First Minister) מסייע לראשון לשרים בביצוע תפקידיו, ובמקרים מסוימים ממלא את מקומו בהיעדרו. הסגן משתתף בדיוני הקבינט ונושא באחריות לתיק ממשלתי בכיר נוסף, בהתאם לחלוקת התיקים בממשלה.

מזכירי הקבינט

מזכירי הקבינט הם השרים הבכירים בממשלה הסקוטית, האחראים על נושאי מדיניות רחבים כגון חינוך, בריאות, כלכלה, משפט, סביבה ותחבורה. כל מזכיר קבינט עומד בראש משרד ממשלתי ונושא באחריות ישירה ליישום המדיניות בתחומו. הם מהווים יחד את הקבינט הסקוטי – הגוף המרכזי בקבלת החלטות הממשלה.^[3]

שרים

בנוסף למזכירי הקבינט, פועלים בממשלה גם שרים נוספים (Ministers), המסייעים למזכירי הקבינט בביצוע עבודתם ומופקדים על תחומי משנה ספציפיים. השרים משתתפים בדיונים ממשלתיים, אך מעמדם בכיר פחות מזה של חברי הקבינט.

ישיבות הקבינט

ישיבות הקבינט הסקוטי מתקיימות מדי יום שלישי במהלך מושב הפרלמנט הסקוטי. בישיבות אלה נדונים הנושאים המרכזיים העומדים על סדר יומה של הממשלה, נקבעות החלטות מדיניות, ומתואמות עמדות בין המשרדים השונים. הקבינט משמש הפורום העליון לתיאום וקבלת החלטות בממשלה הסקוטית.

יחסי ממשלת סקוטלנד עם ממשלת הממלכה המאוחדת

ממשלת סקוטלנד פועלת במסגרת מדינת הממלכה המאוחדת ואינה מהווה ישות ריבונית. היא מוגדרת כממשלה אוטונומית מכוח האצלת סמכויות (devolution), כאשר מקור סמכויותיה מצוי בחקיקה של הפרלמנט הבריטי, ובעיקר בחוק סקוטלנד משנת 1998 ובתיקוניו המאוחרים משנים 2012 ו־2016. חוקים אלה העניקו לפרלמנט הסקוטי ולממשלה הסקוטית סמכויות חקיקה וביצוע בתחומים שהועברו אליהם, אך שמרו בידי ממשלת הממלכה המאוחדת את הסמכויות בתחומים המרכזיים של ריבונות המדינה – בהם יחסי חוץ, ביטחון לאומי, מדיניות הגירה, מערכת המטבע, סחר חוץ, והמבנה החוקתי של הממלכה. תחומים אלו נקראים "עניינים שמורים" (Reserved Matters), והם נותרים מחוץ לסמכותה של סקוטלנד.

במישור החוקתי, הממשלה הסקוטית אחראית בפני הפרלמנט הסקוטי שבאדינבורו, אך כפופה לעקרון הריבונות של הפרלמנט הבריטי בווסטמינסטר. משמעות הדבר היא שהפרלמנט הבריטי מוסמך, מבחינה משפטית, לשנות או אף לבטל את הסדרי האצלת הסמכויות, אף כי מבחינה פוליטית צעד כזה נחשב בלתי סביר במציאות החוקתית הנוכחית.

יחסי העבודה בין שתי הממשלות מתנהלים דרך מנגנוני תיאום מוסדיים, ובראשם משרד סקוטלנד בלונדון (Scotland Office), שבראשו עומד שר המדינה לענייני סקוטלנד (Secretary of State for Scotland). משרד זה משמש חוליה מקשרת בין ממשלת בריטניה שבלונדון לאדינבורו, ומבטיח כי מדיניותה של הממשלה הסקוטית תתיישב עם החוקים והאינטרסים של הממלכה המאוחדת כולה. בנוסף, מתקיימים מנגנוני שיתוף פעולה בין־ממשלתיים במועצות שרים משותפות, שנועדו להסדיר נושאים בעלי חפיפה בין תחומי הסמכות, כגון תחבורה, ביטחון אזרחי או אנרגיה.

על אף מידה רבה של עצמאות בקביעת מדיניות בתחומי הפנים, ממשלת סקוטלנד מחויבת לפעול בגבולות סמכויותיה החוקיות ולכבד את עקרונות המשפט החוקתי הבריטי ואת מחויבויותיה של הממלכה המאוחדת במשפט הבין־לאומי. היועץ המשפטי לממשלה הסקוטית (Lord Advocate) מוסמך לקבוע אם פעולה של הממשלה חורגת מסמכות, ובמקרים מסוימים ניתן לערער על כך בפני בית המשפט העליון של בריטניה. בכך נשמר האיזון בין אוטונומיה אזורית רחבה לבין ריבונותה החוקתית של הממלכה המאוחדת.