סנור
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | ג'נין |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,055[1] (2016) |
| קואורדינטות | 32°21′25″N 35°14′45″E / 32.356922°N 35.245711°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   סָנוּר | |
סָנוּר (בערבית: صانور, צאנוּר) היא עיירה פלסטינית בנפת ג'נין, כ-25 ק"מ צפונית לשכם ובסמוך לכביש שכם - ג'נין (כביש 60). בסמוך לכפר נמצאים חורבות היישוב שא-נור שפונה במהלך תוכנית ההתנתקות. הכפר ממוקם בפתחה של בקעה רחבת ידיים, (בקעת סנור) המוצפת בחורף במי גשמים. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית העיירה מנתה 5,055 תושבים בשנת 2016[1].
היסטוריה
בסקר הארכאולוגי שנערך בארץ אפרים ומנשה לאחר מלחמת ששת הימים, נמצאו בסנור חרסים מהתקופות הכנענית התיכונה, הישראלית I ו-II, הפרסית, ההלניסטית, הרומית-ביזנטית, ימי הביניים והעות'מאנית.[2]
במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור.[3] בשנת 1785 הקים הש'יח יוסוף אל ג'ראר מצודה בכפר על מנת לשלוט על הגישה והדרך לשכם מכיוון צפון. נראה שבניית המצודה החלה כבר על ידי אביו של אל ג'ראר, מוחמד זבין.
תושבי האזור מרדו במושל הטורקי שישב בעכו - עבדאללה פאשא. בני ג'ראר מעבר הירדן - המשפחה השלטת בכפר ובאזור - סירבו לשלם מיסים. בעזרת סיוע שקיבל עבדאללה פאשא מלבנון הוא הכניע את המורדים. בשיר השני, אמיר הדרוזים, שלח כוחות מלבנון ובהם גם מאה לוחמים יהודים מהכפרים הלבנוניים חצביה ודיר אל-קמר, שכבשו את הכפר, ובאותה הזדמנות הרסו ובזזו עוד כפרים בסביבה. משפחת ג'ראר עברה לג'בע הסמוכה מדרום. הכפר התפרסם בעקבות מרידה זאת ובמרכזו מצויה עד היום מצודה עתיקה שעל חומותיה טבועים שרידי פגיעות הפגזים[4].
בצומת המוביל אל הכפר מצוי בניין משטרה, שנבנה על ידי ממשל המנדט הבריטי על מנת לאכוף את החוק והסדר באזור, בימי המרד הערבי הגדול. המפקד הראשי של המרד הערבי, עבד אל-רחים חאג' מוחמד, נהרג בכפר במרץ 1939, במהלך חילופי אש עם הכוחות הבריטים, ונקבר באופן זמני במקום.
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.
לאחר 1967
לאחר מלחמת ששת הימים העביר צה"ל בסיסי טירונים ליהודה ושומרון. בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים הוקם מדרום לסנור במחנה נטוש של הלגיון הערבי. המטרה הייתה לחזק את הביטחון השוטף באזורים בהם יש אוכלוסייה ערבית, ולנצל את השטחים הפנויים לאימונים. בשנת 2003 החליט צה"ל להעביר את בסיס הצנחנים למקום אחר, בשל בידודו של הבסיס באזור ערבי צפוף, ופיגועי ירי ומטענים בדרך אליו[5].
בשנת 1977 התיישב בבניין המשטרה הסמוך לסנור גרעין התיישבות יהודי והקים את היישוב שא נור, שפונה במסגרת תוכנית ההתנתקות. גם גרעין מבוא דותן התיישב בתחילת דרכו במצודת סנור[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- צבי אילן, כובשי מצודת סאנור היהודית, דבר, 14 ביוני 1971
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 215
- ^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G.., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343
- ^ אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, עמ' 216
- ^ עמיר רפפורט, סוף עידן: טירוני הצנחנים עוזבים את מחנה סנור, באתר ynet, 11 בפברואר 2002
- ^ יותם פלדמן, ישראל ביתנו, באתר הארץ, 28 במאי 2008
 | ||
|---|---|---|
| ערים | ג'נין • קבאטיה | 
|
| מועצות מקומיות | עג'ה • עראבה • בורקין • דאחיית סבאח אל-ח'ייר • דיר אבו דעיף • ג'בע • כפר דאן • כפר ראעי • מיית'לון • סילת אל-חארית'יה • סילת א-ד'אהר • יעבד • אל-יאמון • א-זבאבדה | |
| כפרים | עאנין • ענזה • ערקה • עראנה • עטארה • ברטעה • בית קאד • ביר אל-באשא • דיר ע'זאלה • פחמה • פנדקומיה • פקועה • ג'למה • ג'לבון • ג'לקמוס • ג'ודידה • כופיראת • מִרְכָּה • מיסיליה • אל-מוע'ייר • נזלת זייד • ראמה • רומאנה • סנור • מת'לת' א-שוהדא • סיר • סיריס • ח'ירבת א-טייבה • תיעניכ • טורה אל-ע'רביה • אום א-ריחאן • אום אל תות • זובובא • יעבד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים ג'נין | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
38715308סנור