סיקור תקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסיקור התקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סיקור נרחב של העימות בין מדינת ישראל ובין הפלסטינים המעוניינים בהקמת מדינה פלסטינית או תומכים במאבק של טרור פלסטיני שמטרתו השמדת ישראל. ביחס לסיקור זה נטען - על ידי שני הצדדים - כי הוא מוטה וגם מוגזם ומוקצן.

הסיקור מתבצע בעיקר באמצעי תקשורת ברחבי העולם, אך גם ברשתות החברתיות, בסרטים, בדיונים באקדמיה ואפילו בויקיפדיה עצמה. הטענות מצד ישראל ותומכיה מתמקדות בסיקור עוין ולא אובייקטיבי, בעיוות המציאות ובפרסום פייק ניוז, ביצירת טרמינולוגיה שאינה נאמנה למציאות, בשימוש באלמנטים אנטישמיים ובהתעלמות יחסית מהסבל והקורבנות בצד הישראלי ומדיון שבוחן את העימות מנקודת מבט נייטרלית של ערכים ליברליים, ולא מנקודת מבט שקובעת מלכתחילה שישראל היא כובש והפלסטינים הם הצד הסובל. מנגד, הפלסטינים ותומכיהם טוענים כי בתקשורת העולמית לא ניתן די במה למאבקם, כי ישראל מחזיקה בכוח רב יותר המתבטא גם ביכולת להסתיר מידע או לשווק מידע שמתאים לה וכי כלי תקשורת שונים מושפעים מלכתחילה מעמדה פרו-ישראלית.

נטען גם כי מבקרי התקשורת משני הצדדים מושפעים מאפקט התקשורת העוינת.[1] בנוסף, הוקמו גופים משני הצדדים העוסקים בביקורת תקשורת ובוחנים את הטענות להטיות ועיוותים שונים.

טרמינולוגיה

השפעתה של הטרמינולוגיה ובחירת המילים נחשבת למכשיר השפעה ממדרגה ראשונה. השאלה האם עיתונאי יתייחס למעשה טרור ככזה או יגדיר אותו 'פעולת שחרור', האם ישראל מחזיקה ב'שטחים כבושים' או ביהודה ושומרון, האם לכנות את גדר ההפרדה כך או כ'גדר ביטחון', וכן הלאה. מחקרים רבים שמו דגש על חשיבות בחירת המילים והשפעתה של הטרמינולוגיה בסכסוך.[2][3][4]

הצד הישראלי טוען כי השימוש הנפוץ באקדמיה ובתקשורת במילים אפרטהייד, קולוניאליזם או רצח עם (בעיקר בהקשר של מלחמת חרבות ברזל), לא רק חוטא לפרשנות המילולית המקורית של המילים, אלא גם מעוות את המציאות ומכתיב מראש נרטיב של צד חיובי (הפלסטינים) וצד שלילי (ישראל).[5][6]

הפלסטינים מצדם שמים דגש הפוך, ולטענתם ישראל וארצות הברית 'מרעילות' את השיח כשהן מתעלמות מהביטויים הנכונים לטעמם, כמו השימוש בכינוי הרשות הפלסטינית במקום 'הרשות הלאומית הפלסטינית', הכינוי מזרח ירושלים במקום 'ירושלים הערבית' או הר הבית במקום 'החראם הירושלמי הנכבד'.[7][8]

אין הסכמה מי מהצדדים 'מוביל' בעימות על בחירת המילים. מטבע הדברים, גופים וכלי תקשורת המזוהים יותר עם צד אחד, יטענו גם בנושא הזה כי הוא הסובל מהטיה לרעתו.[9] כך למשל בריאן ויטאקר, שסקר 1,659 מאמרים שסיקרו את האירועים בגרדיאן ובאיבנינג סטנדרד בשנים 2000 – 2001, סבור שישראל ניצחה במלחמה המילולית,[10] כך גם לטענתם של פעילי שמאל שונים.[11] כבר ב-2002 כתב גרג מאייר (אנ') על עלייתו של "מרוץ חימוש מילולי" שבו "הסכסוך במזרח התיכון עוסק בהשגת תמיכה בינלאומית", שהסלים עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, מונח שבעצמו זכה לכינוי פלסטיני נפרד - אינתיפאדת אל-אקצא.[12] ואילו מכון העיתונות הבינלאומי (אנ') הקדיש ב-2013 מדריך מיוחד לעיתונאים בשדה המוקשים הסמנטי.[13]

אתר החדשות The Intercept טען כי באוקטובר 2024, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מזכר פנימי שנכתב על ידי עורכים בכירים בניו יורק טיימס הורה לעיתונאי העיתון להגביל, או להימנע באופן כללי משימוש במונחים רצח עם, טיהור אתני, שטח כבוש, פלסטין ומחנות פליטים.[14] מדובר במונחים שנויים במחלוקת המבטאים נרטיב פלסטיני, וברוב המקרים גם חוטאים להגדרה המילולית המקובלת. מנגד, נטען כי הניו יורק טיימס מעוות את סיקור המלחמה באופן שיטתי נגד ישראל דווקא, בעיקר בפער קיצוני וחסר פרופורציות בין הכותרות התומכות בצד של ישראל ובין אלו שתומכות בארגון הטרור חמאס.[15][16] מחקר דומה שערך הטלגרף מגלה הטיה אנטי ישראל מובהקת בדיווחי ה-BBC.[17]

היקף הסיקור התקשורתי והאקדמי

ערכים מורחבים – אנטישמיות באוניברסיטאות בארצות הברית, המחאות נגד ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית, השימוע בקונגרס האמריקאי בדבר אנטישמיות בקמפוסים, אנטישמיות בתקופת מלחמת חרבות ברזל

איכות והיקף הסיקור התקשורתי של הסכסוך והמחקר והדיונים בקמפוסים אודותיו, היו מושא למעקב ומחקר נרחבים. גם הדיון הציבורי שנוי במחלוקת, במיוחד בקמפוסים של האוניברסיטאות. סטודנטים יהודים התלוננו במקרים רבים על כך שהושמצו או הוטרדו.[18][19][20] במקרים רבים גם ראשי האוניברסיטאות עצמם הגנו על מדיניות אנטי ישראלית ואנטישמית מובהקת, כולל כזו התומכת ברצח יהודים, וטענו כי היא 'תלויה בהקשר'.[21][22] מחקרים דירגו את תפוצת האנטישמיות באוניברסיטאות בארצות הברית, ומצאו כי ב-12 המוסדות האקדמיים בהם נרשמה הכי הרבה אנטישמיות, 85% מהתלמידים היהודים מרגישים עוינות כלפי יהודים ו-94% כלפי מדינת ישראל. לעומת זאת בקמפוסים בהם דווח על הכי מעט אנטישמיות, רק 49% מהתלמידים היהודים מרגישים עוינות כלפי יהודים, ו-63% חווים עוינות כלפי ישראל.[23] 37% מהסטודנטים היהודים נאלצו להסתיר את יהדותם כתוצאה מההסתה.[24]

נטען כי ההסתה האנטי ישראלית אינה נובעת רק מגישה אקדמית עוינת, אלא גם כתוצאה מהתרומות של קטר לאוניברסיטאות בארצות הברית, המוערכות במיליארדי דולרים.[25][26] על פי מחקר שפרסם ב־2022 איגוד האקדמאים הלאומי בארצות הברית, בעשור שבין 2001 ל־2011, הקטארים תרמו סכום אדיר של 4.7 מיליארד דולר לאוניברסיטאות בארצות הברית. על קבלת חלק מהכסף, האחרונות לא דיווחו כנדרש על פי חוק.[27] מנגד, לאחר השימוע בקונגרס האמריקאי בדבר אנטישמיות בקמפוסים, הפעילו תורמים יהודים ובוגרי אוניברסיטאות לחץ כלכלי נגדי ושימוש בכלים כמו הפסקת תרומות, כדי לנסות ולאזן את המצב.[28][29] כך גם ארגונים כמו קמפוס ווטש (אנ') ששמו להם למטרה להיאבק בתופעה. הפלסטינים ואקדמאים המזוהים איתם טוענים כי הלחצים הפוליטיים המגבילים את המחקר והדיון פוגעים בחופש האקדמי.[30]

בנוסף לגופי ההסברה הרשמיים של ישראל, שנועדו להתמודד עם דימויים שליליים בעיתונות, הנוטה לסקר את הפלסטינים כ'קרבן' ולתמוך בנרטיב שלהם, ישנם גם ארגונים פרו-ישראליים פרטיים רבים, ביניהם הוועדה לדיוק דיווח המזרח התיכון באמריקה, FLAME (אנ'), Honest Reporting[31] מבט לתקשורת פלסטינית והליגה נגד השמצה שהציבו לעצמם למטרה לצמצם את ההשמצות והעיוותים נגד ישראל בסיקור התקשורתי.

פייק ניוז

ערכים מורחבים – פאליווד, אתיקה עיתונאית, שערורייה עיתונאית, הטיות פוליטיות בתקשורת

האתיקה והסטנדרטים של העיתונות מחייבים עיתונאים לוודא את הדיוק העובדתי של המידע שהם מדווחים. אימות עובדתי הוא מה שמפריד בין עיתונות לאמצעי תקשורת אחרים, כמו תעמולה או בידור.[32] פרסום מידע שגוי או שקרי בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, התרחש לא אחת, בהטיה מובהקת לטובת הפלסטינים. כמה מקרים זכורים במיוחד, אחרי שהדיווחים התקשורתיים שקיבלו את הנרטיב הפלסטיני המקורי, הופרכו במחקר ובבדיקה מאוחרת.[33] התופעה הזו כבר זכתה לכינוי פאליווד, הלחם של המילים פלסטינים והוליווד,[34] כדי לרמז על התנהלותם בבימוי של אירועים שקריים עבור התקשורת.[35][36] הנה רשימה של מקרים בולטים בהם האירוע כולו התגלה כפייק ניוז, או שהדיווח היה מעוות באופן חריג והתפרסם בשל כך.

הקרב בג'נין

הקרב בג'נין (2002), במהלכו דיווחה התקשורת בהסתמך על מקורות פלסטינים כי ישראל "טבחה" מאות אזרחים. נביל שעת נשא נאום בוועידת הליגה הערבית והשווה את פעולות ישראל בג'נין ל"טבח של מאות פלסטינים ב-1982",[37] מסר שגם פורסם בתקשורת הבינלאומית, מבלי לבדוק את העובדות.[38][39] ועדת חקירה של האו"ם שהוקמה בעקבות החלטה 1405 של מועצת הביטחון של האו"ם קבעה כי היו רק 56 הרוגים, כמחציתם טרוריסטים חמושים. גם ארגוני זכויות אדם כמו Human Rights Watch ניקו את ישראל מהאישום ב'טבח'.[40] תחקיר עומק של צה"ל צמצם את המספר אף יותר, ל-52 הרוגים ומהם 34 חמושים.[41]

פרשת א-דורה

סיפור מפורסם אחר הוא מאבקו של פיליפ קרסנטי לגילוי האמת בפרשת מוחמד א-דורה. בערב 30 בספטמבר 2000 שודר קטע וידאו שצולם על ידי טלאל אבו רחמה, צלם הטלוויזיה הצרפתית France 2, בו נראה הילד מוחמד א-דורה כשהוא מפוחד ומסתתר מאחורי גבו של אביו הנמצא מאחורי מחסה. לאחר מכן נשמע צרור ירי, ענני אבק ובעקבותיו נראתה פגיעה לכאורה בילד ובאביו. בסמוך לאירוע דווח באמצעי תקשורת שונים שהילד נהרג מירי מכיוונם של חיילי צה"ל שהיו מוצבים במוצב מגן 3, במהלך קרב נגד מחבלי המשטרה העזתית.[42][43] בתחילה צה"ל הודה בטענה,[44] והפלסטינים ניצלו את מותו של הילד לקמפיין מות "קדושים" במהלכו הוא הפך לסמל של האינתיפאדה השנייה.[45] חקירות חיצוניות גילו כי צה"ל לא יכול היה לירות בנער וכי הקלטת הייתה מבוימת.[46][47] בהמשך, תחקירי עומק שנערכו בישראל הגיעו לאותה מסקנה. ב-1 באוקטובר 2007 הכחישה ישראל רשמית את אחריותה לירי וטענה כי הסרטון של פראנס 2 היה מבוים.[48]

תמונתו של טוביה גרוסמן

תמונתו של טוביה גרוסמן

ב-30 בספטמבר 2000 פרסמו הניו יורק טיימס, סוכנות הידיעות AP וכלי תקשורת אחרים תצלום של שוטר ישראלי אוחז באלה כשהוא עומד מעל צעיר מוכה ומדמם.[49] הכיתוב בתצלום זיהה את הצעיר כפלסטיני ואת המקום כהר הבית. הצעיר בתמונה היה טוביה גרוסמן בן ה-20, סטודנט יהודי-אמריקאי משיקגו שלמד בישיבה בישראל. השוטר הישראלי בתמונה, נחלץ לעזרתו של גרוסמן ואיים על תוקפיו הפלסטינים. לאחר תלונה שהגיש אביו של גרוסמן, העיתון פרסם תיקון ב-4 באוקטובר.[50] כמה ימים לאחר מכן פרסם הטיימס מאמר על התקרית והדפיס תיקון מקיף יותר. יותר מ-20 שנה לאחר התקרית, תמונתו של גרוסמן מצוטטת כאחת הדוגמאות הידועות לשמצה לסיקור תקשורתי מעוות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במקום להראות את התוקפנות הישראלית נגד פלסטיני, מה שהתמונה באמת הראתה היה קורבן יהודי של מתקפה אכזרית שבוצעה על ידי ערבים.[51][52]

צילומי מלחמת לבנון השנייה

ב-5 באוגוסט 2006 האשים צ'ארלס פוסטר ג'ונסון (אנ') מ-Little Green Footballs את רויטרס במניפולציה בלתי הולמת של תמונות ההרס שנגרמו לביירות על ידי ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. בתגובה להאשמות הללו, רויטרס הקשיחה את מדיניות עריכת התמונות שלה והודתה במניפולציה בלתי הולמת של תמונות מצד עדנאן חאג', צלם עצמאי שרויטרס פיטרה לאחר מכן.[53] שערורייה עיתונאית זו, שזכתה לכינוי רויטרסגייט הייתה זיוף מוחלט שנוצר על ידי צלם עצמאי מקומי מוטה.

"נשק האורניום הסודי של ישראל"

ב-28 באוקטובר 2006 פרסם האינדיפנדנט מאמר מאת רוברט פיסק (אנ'), שהעלה השערה המבוססת על מידע מהוועדה האירופית לסיכוני קרינה (אנ'), כי ייתכן שישראל השתמשה בנשק אורניום מדולל במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006.[54] המאמר עורר ביקורת על כך שפיסק הגיע למסקנות בטרם עת,[55] והביא לחקירה של התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP).[56] ב-8 בנובמבר 2006 הגיעה UNEP למסקנה שישראל לא השתמשה בשום צורה של נשק מבוסס אורניום.[57][58]

ה'גיבור' סמיר קונטאר

ב-19 ביולי 2008 שידר ערוץ אל-ג'זירה תוכנית מלבנון שסיקרה את חגיגות "קבלת הפנים הביתה" של סמיר קונטאר, מחבל שהיה כלוא בישראל בגין רצח מספר בני אדם, כולל ילד בן ארבע, בפעולת טרור של החזית לשחרור פלסטין. בתוכנית, ראש משרד אל-ג'זירה בביירות, ע'סאן בן ג'ידו, שיבח את קונטאר כ"גיבור פאן-ערבי" וארגן לו מסיבת יום הולדת. בתגובה, לשכת העיתונות הממשלתית של ישראל איימה להחרים את הערוץ אם לא יתנצל. כמה ימים לאחר מכן פורסם מכתב רשמי מטעם מנכ"ל אל-ג'זירה, ודאח ח'נפאר, בו הודה כי התוכנית מפרה את הקוד האתי של הערוץ וכי הורה למנהל התוכניות של הערוץ לנקוט צעדים כדי להבטיח שמקרה כזה לא יחזור על עצמו.[59][60][61]

מצג שווא של פטירת תינוק

גבר מרצועת עזה טען בכזב כי תינוקו בן החמישה חודשים מת ב-23 במרץ 2012, כאשר אזל הדלק בגנרטור שהפעיל את מכונת ההנשמה שלו, כתוצאה מהמצור המצרי על הרצועה ומניתוק אספקת הדלק לרצועת עזה על-ידי מצרים.[62] מותו של התינוק, ש"אושר" על ידי גורם רפואי בעזה, היה אמור להיות הראשון שקשור למחסור באנרגיה ברצועה. אביו של התינוק, עבד אל-חלים חילו, אמר כי בנו מוחמד נולד עם הפרעה לימפטית ונזקק לסילוק הנוזלים שהצטברו במערכת הנשימה שלו, ונותרו לו חודשים ספורים בלבד לחיות. לדבריו, הם טעו בכמות הדלק הנדרשת ואם הם היו "חיים במדינה נורמלית עם חשמל", סיכוייו של בנו לחיות זמן רב יותר היו טובים יותר.[63]

עם זאת, הדו"ח הוטל בספק כאשר התברר כי עיתוי מותו של התינוק הוצג באופן שגוי, ונראה כי מדובר בניסיון של חמאס בעזה לנצל את המוות כדי לזכות באהדה עולמית. מאוחר יותר נודע לסוכנות הידיעות AP כי הידיעה על מותו של מוחמד חילו הופיעה כבר ב-4 במארס בעיתון הערבי המקומי "אל-קודס", וכי חמאס מנסה כעת למחזר את הסיפור כדי לנצל את הטרגדיה של המשפחה.[64] סוכנות הידיעות AP חזרה בה מהסיפור והסבירה כי "הדיווח הוטל בספק לאחר שנודע כי עיתון מקומי פרסם חדשות על מותו של התינוק ב-4 במרץ".[65] דובר ממשלת ישראל אמר כי הוא אינו מופתע מהניסיון של חמאס "להסתיר את האמת ולתמרן את המידע שיכול לצאת מעזה".[66]

פתיחת סכרים לא קיימים

עזה היא מישור חוף, הגובל במדבר הנגב שעד לשיטפונות בזק במהלך גשמים עזים.[67] במהלך הסופה במזרח התיכון (2013) דיווחה סוכנות הידיעות מען כי ישראל פתחה סכרים שהובילו לשיטפונות בעזה.[68] עם זאת, סכרים כאלה לא קיימים בפועל.[69]

מותה של החובשת בעזה

פרשת רזאן א-נג'אר עסקה ברזאן אשרף עבד אל-קאדר א-נג'אר, פרמדיקית שנורתה למוות בחזה על ידי חייל צה"ל בעת שניסתה לסייע בפינוי הפצועים ליד גדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, על פי דיווחים, היא נורתה כשזרועותיה מורמות כדי להראות שאינה חמושה.[70] במקרה הזה, צה"ל ספג ביקורת על פרסום סרטון ערוך מתוך ראיון שהעניקה לתחנת טלוויזיה לבנונית, ובו דבריה הוצאו מהקשר ונשמע כאילו היא מודה שהיא משמשת כמגן אנושי בהפגנות.[71]

הפצצת בית החולים בעזה

הפיצוץ בבית החולים הערבי אל-אהלי היה אירוע שתחילתו בטענות חמאס ברצועת עזה על הפצצה ישראלית של בית החולים, וטענות על מאות הרוגים במקום.[72][73] צה"ל הכחיש את הפרטים וטען כי כלל לא ביצע תקיפה, ומאוחר יותר גם הציג ראיות שמדובר בכלל בשיגור פלסטיני כושל של טיל שנועד לפגוע בצפון מדינת ישראל ונפל בבית החולים.[74] את הקביעה הזו אישרו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ומדינות נוספות שבחנו את הראיות באופן עצמאי. בהמשך התברר כי גם מספר ההרוגים במקום נמוך משמעותית מזה שדווח בתחילה.[75][76]

דיווח סלקטיבי וחסר פרופורציה

דיווח סלקטיבי כרוך בהקדשת משאבים רבים יותר, כגון מאמרי דעה וכתבות או זמן אוויר, לסיקור של צד אחד של הסיפור על פני צד אחר. כתב AP לשעבר מתי פרידמן מתח ביקורת על התקשורת על התעלמות מהיבטים מסוימים של הסכסוך (כמו הצעת השלום של אהוד אולמרט, השחיתות ברשות הפלסטינית, אמנת חמאס והפחדת עיתונאים על ידי חמאס) מסיבות פוליטיות.[77]

פרידמן גם מתח ביקורת על התקשורת על כך שהיא מתמקדת בסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן לא פרופורציונלי בהשוואה לסכסוכים אחרים עם יותר נפגעים, והביא את הדוגמה של מעסיקו לשעבר שיש לו יותר עובדים בישראל וברשות הפלסטינית מאשר בכל אפריקה, סין או הודו.[77]

פשרה כוזבת

ערכים מורחבים – כשל לוגי, רלטיביזם מוסרי

פשרה כוזבת מתייחסת לטענה, שהושמעה על ידי שני הצדדים בהזדמנויות שונות, כאשר כל אחד טוען שהצד שלו בסכסוך צודק מבחינה מוסרית והצד השני טועה מבחינה מוסרית, ולכן ניסיונות לאזן בהצגתן של שתי ההשקפות מרמז באופן שגוי על כך ששני הצדדים שווים מבחינה מוסרית. במילים אחרות, טיעון כזה בא לומר שנדרשת הטיה עיתונאים לאחד הצדדים מסיבות מוסריות.

במילותיו של העיתונאי ברט סטיבנס, "בהירות מוסרית היא מונח שאינו זוכה לתשומת לב רבה בימינו, קל וחומר בקרב עיתונאים, המעדיפים 'אובייקטיביות' ו'איזון'. עם זאת, עיתונות טובה היא יותר מאשר הפרדה בין עובדות לדעות והוגנות. עיתונות טובה עוסקת בניתוח עדין ובהבחנות, וזה נכון לגבי הבחנות מוסריות לא פחות מאשר לגבי הבחנות אחרות. מכיוון שיותר מדי עיתונאים כיום מסרבים לעשות הבחנות מוסריות, אנו נותרים עם עיתונות שהכישלונות הנרטיביים והאנליטיים שלה הפכו בולטים יותר ויותר".[78]

התקשורת האמריקנית

מחקרים מצביעים על כך שכלי התקשורת המרכזיים בארצות הברית מציגים לעיתים קרובות את מלחמת חרבות ברזל באופן שמעדיף את העמדות הישראליות. מחקר שניתח למעלה מ-1,000 מאמרים מעיתונים בולטים כמו הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט והלוס אנג'לס טיימס מצא הטיה עקבית נגד פלסטינים. פרסומים אלה הדגישו יותר את הנפגעים הישראלים, השתמשו בשפה רגשית ביחס לסבל הישראלי, וסיפקו סיקור נרחב של תקריות אנטישמיות בארצות הברית.[79][80][81]

בשנת 2021, למעלה מ-500 עיתונאים חתמו על מכתב פתוח המביע דאגה מהזנחת התקשורת האמריקאית את דיכוי הפלסטינים על ידי ישראל. תנועה זו צברה תאוצה בשנת 2023, כאשר יותר מ-1,500 עיתונאים מארגוני חדשות שונים בארצות הברית חתמו על מכתב המוחה על סיקור התקשורת המערבית של פעולות ישראל נגד פלסטינים.[82] עם זאת, קיימות גם טענות נגדיות, וגם העובדה שמספר גדול כל כך של עיתונאים חתום בעד צד אחד בסכסוך, יש בה כדי ללמד על הטיה, לטובתו דווקא.

ג'ון מירשהיימר (אנ') וסטיבן וולט (אנ') טענו כי "הסיקור של התקשורת האמריקאית את ישראל נוטה להיות מוטה מאוד לטובת ישראל" בהשוואה לדיווחים בתקשורת במדינות דמוקרטיות אחרות, עם נטייה לדחוק לשוליים כל מי שמביע עמדה ביקורתית.[83] מרדה דנסקי טוענת שנראה שעבודה אמפירית תומכת בטענתם של מירשהיימר ווולט.[84] השקפה זו לפיה התקשורת האמריקאית מוטה לטובת הפלסטינים אותגרה על ידי מחברים שציטטו מחקר שהגיע למסקנה שלרוב אמצעי התקשורת המרכזיים יש הטיה "ליברלית", ביקורת שהורחבה לכלי תקשורת אירופיים כמו לה מונד וה-BBC.[85][86][87]

סיבות להטיה

ערכים מורחבים – אמצעי התקשורת בישראל, הצנזורה הצבאית

כפייה או צנזורה מתייחסת לשימוש בהפחדה או בכוח כדי לקדם דיווחים חיוביים ולהחרים דיווחים שליליים. בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שני הצדדים מאשימים זה את זה בכפייה או בצנזורה כהסבר להטיה לכאורה לטובת הצד השני. כדי לתמוך בטענות אלה, תומכים ישראלים מצביעים על חטיפת עיתונאים זרים על ידי פלסטינים, בעוד שפעילים פלסטינים מצביעים על איפול תקשורתי על ידי ישראל. בנוסף, שני הצדדים מצביעים על דו"חות של ארגונים ממשלתיים ולא-ממשלתיים, המעריכים את מידת החופש העיתונאי באזור.[88][89][90]

עיתונאים גם עלולים לעוות במכוון או שלא במתכוון דיווחים בשל אידאולוגיה פוליטית, השתייכות לאומית, אנטישמיות, או אסלאמופוביה. נטען לא אחת כי 'עיתונאים' פלסטינים הם למעשה פעילי טרור שמשרתים את ארגוני הטרור, ובפרט את ארגון חמאס.[91][92] עוד דווח כי עיתונאים רבים בעזה המזדהים כעצמאיים מזוהים עם חמאס, המעניק להם תמיכה בביצוע עבודתם כגון מכוניות, נהגים, גישה לאינטרנט ומקלט בבתי חולים בזמן מלחמה, ובתמורה מפקח על עבודתם כדי לוודא שהם מציגים את גרסת חמאס לסכסוך. עיתונאים אלה מצוטטים על ידי מקורות חדשות מערביים מבלי להזדהות עם השתייכותם לחמאס.[93]

קולנוע

קריפטאז'

קריפטאז' (אנ') הוא סרט תיעודי משנת 2003 שנכתב על ידי ז'אק טרנרו ובוים על ידי פיליפ בנסוסן.[94] הסרט הצרפתי (עם כתוביות באנגלית) בוחן את הסיקור התקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתקשורת הצרפתית, וטוען כי ההצגה התקשורתית של הסכסוך בצרפת מוטה באופן עקבי נגד ישראל ועשויה להיות אחראית להחרפת האנטישמיות במדינה.[95]

שלום, תעמולה והארץ המובטחת

שלום, תעמולה והארץ המובטחת (אנ') הוא סרט תיעודי משנת 2004 בבימוי של סוט ג'האלי ובת-שבע רצקוף.[96] הסרט טוען כי השפעתם של ארגוני תקשורת פרו-ישראליים, מובילה לדיווחים תקשורתיים מעוותים. בתגובתו לסרט, מועצת יחסי הקהילה היהודית (JCRC) פרסמה ביקורת על כך שהוא אינו דן בהשפעתן של "קבוצות הפיקוח הפרו-פלסטיניות הרבות, כולל, למרבה האירוניה, FAIR (Fair and Precision in the Media, המתארת את עצמה כ'קבוצת מעקב תקשורתית לאומית'), שדוברה מילא תפקיד מרכזי בסרט".[97] ביקורת של נד מרטל (אנ') בניו יורק טיימס מצאה כי הסרט "מתעלם במידה רבה מההנהגה הפלסטינית, שבוודאי שיחקה תפקיד בהפרת הנדרים ובלבבות השבורים של הסכסוך. והיעדר כזה של חוסר רגש מחליש את הטיעון הנועז והמפורט של הסרט החד-צדדי".[98]

ג'נין ג'נין

ג'נין ג'נין הוא סרט תעמולה פלסטיני שיצא במסווה של סרט תיעודי, בבימויו של מוחמד בכרי. הסרט הוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן" והוא מומן על ידי יאסר עבד רבו ואנשי הרשות הפלסטינית.[99] בכרי עצמו הודה בהמשך כי ערך קטעים מסוימים באופן שגוי.[100] הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות בישראל, בשל היותו שקרי ובשל התעמולה האנטי ישראלית וההסתה שהוא מכיל, והפסילה הגיעה לדיון במסגרת בג"ץ בכרי נגד המועצה לביקורת סרטים. בג"ץ הכיר בכך שהסרט כולל שקרים ועיוותים רבים, אך התיר את הקרנתו מטעמים של חופש הביטוי.[101] עם זאת, בהמשך, אחרי שבכרי הפסיד בתביעה דיבה שהגיש אחד הלוחמים, נאסר הסרט להקרנה.[102]

אינטרנט ומדיה חברתית

קבוצות הסברה, ממשלות ויחידים משתמשים באינטרנט, במדיה החדשה ובמדיה החברתית כדי לנסות להשפיע על תפיסות הציבור של שני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעוד שאתרי הסברה ישראלים ופלסטינים מקדמים את נקודות המבט שלהם, ויכוח סוער על הסכסוך סיבך אתרי רשתות חברתיות ואפליקציות בתוכן שנוצר על ידי משתמשים, כגון פייסבוק, Google Earth, טוויטר וויקיפדיה. על-פי מאמר שפורסם בסוכנות הידיעות AP, ישראלים ופלסטינים עושים שימוש ברשתות החברתיות כדי לקדם "נרטיבים יריבים" ולהסב את תשומת הלב לסבלם שלהם כדי לזכות באהדה ובגיבוי בינלאומיים. עם זאת, "עיוותים וטעויות מועצמים באופן מיידי בקנה מידה עולמי".[103]

פייסבוק

פייסבוק הוא אתר רשת חברתית, המאפשר למשתמשים להצטרף לרשתות המאורגנות לפי עיר, מקום עבודה, בית ספר ואזור. בתחילה, פייסבוק רשמה את ישראל והרשות הפלסטינית כמדינות.[104] המחלוקת התלהטה כאשר בתגובה למחאה על רישום הרשות הפלסטינית כמדינה, פייסבוק הסירה אותה מהרשימה. המהלך עורר את זעמם של משתמשים פלסטינים ובתגובה, פייסבוק החזירה בסופו של דבר את הרשות הפלסטינית. מחלוקת דומה התעוררה גם בנוגע למעמדם של התנחלויות ישראליות ביהודה ושומרון. כאשר הן הועברו לרשת הפלסטינית, אלפי ישראלים המתגוררים באזור מחו על החלטת פייסבוק. בתגובה למחאה, פייסבוק אפשרה למשתמשים המתגוררים באזור לבחור בישראל או ברשות הפלסטינית כארץ מוצאם.[105]

מחלוקת נוספת נוגעת לקבוצות פייסבוק המעודדות שנאה ואלימות, בניגוד לתנאי השימוש של פייסבוק. לדברי ראש ממשלת ישראל לשעבר, שמעון פרס, נעשה שימוש בפייסבוק לקידום אנטישמיות ואנטי-ציונות. בהזדמנות אחרת, הוא קרא להילחם באנטישמיות באמצעות פייסבוק.[106] ריבוי קבוצות פייסבוק המשבחות את מבצע הפיגוע בישיבת מרכז הרב הוביל להקמת קבוצת הפייסבוק "פייסבוק: מדוע אתה תומך באנטישמיות ובטרור האסלאמי", שטענה כי הצליחה למחוק למעלה מ-100 קבוצות פייסבוק פרו-פלסטיניות בעלות תוכן אלים, על ידי דיווח על הקבוצות לפייסבוק.[107]

טוויטר

טוויטר מהווה זירת התכתשות פוליטית, ולא אחת נתפסו עיתונאים ומובילי דעת קהל כשהם מעוותים אירועים או משתמשים בתמונות לא רלוונטיות במסגרת סיקור והבעת דעות על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, כולל הצפה של עלילות דם שונות,[108] או שימוש בתמונות מאירועים אחרים לצורכי הסתה, בעיקר נגד ישראל.[109] במלחמת חרבות ברזל נרשמו מקרים רבים של תמונות שהופצו על ידי חמאס ותומכיו, בעיקר בטוויטר, והתגלו ככאלו שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית או נלקחו מאירועים שהתרחשו באזורים ובתקופות אחרות.[110][111][112]

לאחר המהומות בישראל (2021), כתבת סוכנות הידיעות AP אמילי וילדר פוטרה בגלל ציוצים שפרסמה במהלך הסכסוך, לאחר תלונות שהתקבלו על עמדותיה הפרו-פלסטיניות.[113]

ויקיפדיה

ערך מורחב – ויקיפדיה והסכסוך הישראלי-פלסטיני

ויקיפדיה היא אנציקלופדיה מקוונת. בעוד שעימותים בעריכה מתרחשים לעיתים קרובות, סכסוך אחד מסוים, בין CAMERA והאינתיפאדה האלקטרונית (אנ'), דווח בג'רוזלם פוסט ובאינטרנשיונל הראלד טריביון (אנ') (IHT).[114] קאמרה עודדה אוהדי ישראל להשתתף בעריכת ויקיפדיה כדי "להוביל לדיוק והוגנות רבה יותר בוויקיפדיה", האינתיפאדה האלקטרונית האשימה את קאמרה ב"ניהול קמפיין סודי וארוך טווח לחדור לאנציקלופדיה המקוונת הפופולרית ויקיפדיה כדי לשכתב את ההיסטוריה הפלסטינית תעמולה כעובדה, ולהשתלט על המבנים האדמיניסטרטיביים של ויקיפדיה כדי להבטיח שהשינויים הללו לא יתגלו או לא יערערו עליהם".[115] ההאשמות הובילו לפעולות מנהליות בוויקיפדיה - כולל חסימת עורכים מסוימים. במאמר נפרד שכותרתו "המערב הפרוע של ויקיפדיה", שהופיע בג'ואיש כרוניקל גלעד איני מ-CAMERA גינה את "הערכים המוטים לעיתים קרובות של ויקיפדיה על המזרח התיכון", תיאר את חוקי ויקיפדיה כ"נאכפים בצורה גרועה", וכתב כי בעקבות התקרית, "עורכים רבים שקיוו להבטיח דיוק ואיזון... נחסמים כעת" בעוד ש"עורכים מפלגתיים... ממשיכים לתמרן בחופשיות ערכים בוויקיפדיה כרצונם".[116]

שתי קבוצות ימין ישראליות, מועצת יש"ע וישראל שלי, השיקו פרויקט להגברת ההפצה של דעות פרו-ישראליות בוויקיפדיה. מארגנת הפרויקט, איילת שקד, הדגישה כי המידע צריך להיות אמין ולעמוד בכללי ויקיפדיה.[117] ברוח זו, הקבוצות לימדו קורס כיצד לערוך בוויקיפדיה. מועצת יש"ע השיקה גם פרס חדש, "העורך הציוני הטוב ביותר", שיוענק לעורך הפורה ביותר בנושאים הקשורים לישראל.[118]

ב-2013, כלי תקשורת כולל הארץ ו-France24 דיווחו על חסימה בלתי מוגבלת של עורך שהסתיר את העובדה שהוא עובד של ארגון התקשורת הימני NGO Monitor. דווח כי העורך ערך ערכים בוויקיפדיה האנגלית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני "באופן מוטה לכאורה".[119][120]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Robert P. Vallone, Lee Ross, and Mark R. Lepper, The Hostile Media Phenomenon: Biased Perception and Perceptions of Media Bias in Coverage of the Beirut Massacre
  2. ↑ Giuliana Tiripelli, Media and Peace in the Middle East: The Role of Journalism in Israel-Palestine, Springer, 2016-04-29, מסת"ב 978-1-137-50401-2. (באנגלית)
  3. ↑ The Israel Project’s 2009 GLOBAL LANGUAGE DICTIONARY
  4. ↑ Loubna Qutami, Omar Zahzah, The War of Words: Language as an Instrument of Palestinian National Struggle, Arab Studies Quarterly 42, 2020, עמ' 66–90 doi: 10.13169/arabstudquar.42.1-2.0066
  5. ↑ שבירת הטאבו: באילו מונחים משתמשים בדיון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקרב הקהילה הבינלאומית? – The School for Peace, באתר sfpeace.org
  6. ↑ Schoolbooks of the Palestinian Authority (PA): The Attitude to the Jews, to Israel and to Peace, ‏26.12.2017
  7. ↑ יהודה דרורי, על כוחן של מילים והגדרות לעצב את ההיסטוריה והמציאות, והשימוש הציני שעושים הפלשתינים לטובת הצגת האינטרסים שלהם בסכסוך, באתר news1, ‏25.6.2012
  8. ↑ Raffaele Esposito, Lexical wars: Hebrew euphemisms and dysphemisms in phrases relating to the Arab-Israeli conflict, Materia Giudaica, 2014-01-01
  9. ↑ טרמינולוגיה עוינת בטלוויזיה הפלסטינית: ישראל היא "הכיבוש הקולוניאליסטי הישראלי," הקמתה של ישראל היא "טיהור אתני" - All Media, Jews are inherently evil | PMW, באתר www.palwatch.org.il
  10. ↑ Whitaker, Brian (2001-04-09). "Israel wins war of words". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-17.
  11. ↑ "LRB · Yonatan Mendel · Diary: How to Become an Israeli Journalist". London Review of Books. נבדק ב-2025-07-17.
  12. ↑ Greg Myre, In Mideast Conflict, a War of Euphemisms, Los Angeles Times, ‏2002-08-25 (באנגלית אמריקאית)
  13. ↑ IPI, Use With Care
  14. ↑ Jeremy Scahill, Ryan Grim, Leaked NYT Gaza Memo Tells Journalists to Avoid Words “Genocide,” “Ethnic Cleansing,” and “Occupied Territory”, The Intercept, ‏2024-04-15 (באנגלית אמריקאית)
  15. ↑ התפוח המורעל לא נפל רחוק מהעץ: העיוות הגדול של הניו יורק טיימס בסיקור המלחמה, באתר www.maariv.co.il, ‏2025-07-12
  16. ↑ תפוח מורעל: הסיקור האנטי ישראלי של המלחמה בניו יורק טיימס | מחקר מקיף - וואלה חדשות, באתר וואלה, ‏2025-07-11
  17. ↑ אנטישמיות, טיוחים, מידע לא מדויק - גם ב"ניו יורק טיימס" חטאו למטרה, באתר www.maariv.co.il, ‏2024-09-21
  18. ↑ Jackson Richman, More than 60 organizations plead with colleges to protect Jewish students’ civil rights - Washington Examiner, ‏2018-05-24 (באנגלית אמריקאית)
  19. ↑ אריק גרינשטיין, אנטישמיות ואנטי-ציונות בקמפוסים בארה"ב, באתר מידה, ‏2014-03-19
  20. ↑ אנטישמיות ודה־לגיטימציה של ישראל בקמפוסים אמריקאים, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  21. ↑ צפו: התשובות המרתיחות של ראשי האוניברסיטאות הגדולות בארה״ב על האנטישמיות בקמפוסים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2023-12-06
  22. ↑ N12 - ראשי אוניברסיטאות בארה"ב סירבו לגנות אנטישמיות: "זה..., באתר N12, ‏2023-12-06
  23. ↑ אדלסון, דניאל; יורק, ניו (2023-12-16). ""תלוי בקונטקסט"? האוניברסיטאות עם האווירה הכי אנטישמית בארה"ב". Ynet. נבדק ב-2025-07-17.
  24. ↑ סטודנטים ישראלים בעולם מדווחים: "יש כאן יותר דגלי אש"ף מאשר ברמאללה", באתר הכנסת, ‏4.3.2024
  25. ↑ ריבלין, חיים; שומרים (2025-03-20). "ההסתרה וההשפעה: הכסף הקטארי שמממן לימודי ילדים בארה"ב - וגם בישראל". Ynet. נבדק ב-2025-07-17.
  26. ↑ מאור, דפנה. "לפני התפרצות האנטישמיות בקמפוסים: מיליארדים מקטאר זרמו לאוניברסיטאות". TheMarker Online. נבדק ב-2025-07-17.
  27. ↑ כסף קטארי זרם לאוניברסיטאות בארה"ב - ועכשיו הוא מזין אלימות | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2023-10-30
  28. ↑ באמריקה קיים הביטוי ״הכסף מדבר״, והשבוע ראינו את זה מתממש, באתר www.maariv.co.il, ‏2023-12-11
  29. ↑ המיליארדר היהודי שיוצא למלחמה באוניברסיטאות בארה"ב | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2025-03-27
  30. ↑ Wayback Machine, journals.library.ualberta.ca
  31. ↑ Wm David Sloan, Jenn Burleson Mackay, Media Bias: Finding It, Fixing It, McFarland, 2016-03-24, מסת"ב 978-0-7864-5505-8. (באנגלית)
  32. ↑ Principles of Journalism | Project for Excellence in Journalism (PEJ), journalism.org (באנגלית אמריקאית)
  33. ↑ יואב זיתון, צפו: חמאס מביים פציעות בעימותים בגבול עזה, באתר ynet, ‏5.5.2018
  34. ↑ מה זה פאליווד - מילון עברי עברי - מילוג, באתר milog.co.il
  35. ↑ פאליווד: העזתי בכה על בנו שנהרג בתקיפה - אבל אז התרחש דבר מפתיע, באתר www.hidabroot.org, ‏2024-09-24
  36. ↑ שירין פלאח סעב, סרטוני רשת המפקפקים בהרס בעזה נכנסו לשיח הציבורי — וזה מטריד, באתר הארץ, ‏9.12.2024
  37. ↑ BACKGROUNDER: A Study in Palestinian Duplicity and Media Indifference, CAMERA (באנגלית אמריקאית)
  38. ↑ "Jenin 'massacre evidence growing'" (באנגלית בריטית). 2002-04-18. נבדק ב-2025-07-17.
  39. ↑ CNN.com - Transcripts, transcripts.cnn.com
  40. ↑ Jenin: IDF Military Operations, www.hrw.org
  41. ↑ אהד לסלוי, הקרב על מחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן", ‏14.4.2022
  42. ↑ CNN.com - 12-year-old boy among dead in Israeli-Palestinian cross fire - September 30, 2000, archives.cnn.com
  43. ↑ French Public TV and the Perpetuation of a Scandal - November 26, 2004 - The New York Sun, www.nysun.com
  44. ↑ BBC News | MIDDLE EAST | Israel 'sorry' for killing boy, news.bbc.co.uk
  45. ↑ Mohammed al-Dura lives on - Haaretz - Israel News, www.haaretz.com
  46. ↑ Fallows, James (2003-06-01). "Who Shot Mohammed al-Dura?". The Atlantic (באנגלית). ISSN 2151-9463. נבדק ב-2025-07-17.
  47. ↑ BACKGROUNDER: Mohammed Al Dura, CAMERA (באנגלית אמריקאית)
  48. ↑ Israel officially denies responsibility for death of al-Dura in 2000, Ynetnews, ‏2007-10-02 (באנגלית)
  49. ↑ "Abruptly, a U.S. Student In Mideast Turmoil's Grip (Published 2000)" (באנגלית). 2000-10-07. נבדק ב-2025-07-17.
  50. ↑ "Corrections (Published 2000)" (באנגלית). 2000-10-07. נבדק ב-2025-07-17.
  51. ↑ The Photo that Started it All, www.honestreporting.com
  52. ↑ "Carnage for the Cameras". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). 2000-10-06. ISSN 0099-9660. נבדק ב-2025-07-17.
  53. ↑ Editorial, Reuters. "Reuters toughens rules after altered photo affair". U.S. (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-07-17.
  54. ↑ INM, [http://www.independent.co.uk/news/fisk/robert-fisk-mystery-of-israels-secret-uranium-bomb-421960.html Robert Fisk: Mystery of Israel's secret uranium bomb - Robert Fisk, Commentators - The Independent], www.independent.co.uk (באנגלית)
  55. ↑ Wayback Machine, www.honestreporting.co.uk
  56. ↑ "UN investigates Israel's 'uranium weapons'". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-07-17.
  57. ↑ UN: No IDF uranium bomb use in Lebanon, Ynetnews, ‏2006-11-08 (באנגלית)
  58. ↑ United Nations News Service Section, UN News - Israel did not use depleted uranium during conflict with Hizbollah, UN agency finds, UN News Service Section, ‏2006-11-08 (באנגלית)
  59. ↑ Stern, Yoav. "VIDEO / Al-Jazeera admits to 'unethical' behavior over Kuntar party". Haaretz.com (באנגלית). נבדק ב-2025-07-17.
  60. ↑ "Greg Pollowitz - Honoring Samir Kuntar". National Review Online (באנגלית). נבדק ב-2025-07-17.
  61. ↑ http://memritv.org, MEMRI: Al-Jazeera TV Throws a Birthday Party for Released Lebanese Terrorist Samir Al-Quntar, MEMRITV - The Middle East Media Research Institute
  62. ↑ [http://www.theguardian.com/world/feedarticle/10162374 Gaza baby dies after respirator runs out of fuel | World news | The Guardian], www.theguardian.com (באנגלית)
  63. ↑ Hamas blames fuel shortage for Gaza baby's death, Ynetnews, ‏2012-03-25 (באנגלית)
  64. ↑ Hamas blames fuel shortage for Gaza baby's death, Yahoo News, ‏2012-03-26 (באנגלית אמריקאית)
  65. ↑ [http://www.theguardian.com/world/feedarticle/10162848 STORY REMOVED: Gaza-Power Cuts | World news | The Guardian], www.theguardian.com (באנגלית)
  66. ↑ Sky News Australia, Sky News: Confusion of Gaza baby's death, www.skynews.com.au
  67. ↑ Climate - Israel Travel Guide, www.geckogo.com
  68. ↑ Israel 'opens dams' flooding Gaza Strip near Deir al Balah, MA’AN NEWS AGENCY, ‏14.12.2013
  69. ↑ "Gaza floods: dispelling the myth about Israeli 'dams'" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-07-18.
  70. ↑ Protests resume after Palestinian paramedic's Gaza funeral, NBC News, ‏2018-06-03 (באנגלית)
  71. ↑ Israeli army edits video of Palestinian medic its troops shot dead to misleadingly show she was a 'human shield for Hamas', The Independent, ‏2018-06-11 (באנגלית)
  72. ↑ Usaid Siddiqui,Edna Mohamed,Dalia Hatuqa,Joseph Stepansky,Arwa Ibrahim, Israel-Hamas war updates: Hundreds killed in Gaza hospital ‘massacre’, Al Jazeera (באנגלית)
  73. ↑ After blast kills hundreds at Gaza hospital, Hamas and Israel trade blame as rage spreads in region, AP News, ‏2023-10-17 (באנגלית)
  74. ↑ חלבי, עינב; זיתון, יואב (2023-10-17). "חמאס: 500 הרוגים בהפצצת בית חולים בעזה. צה"ל: שיגור כושל של הג'יהאד האיסלאמי". Ynet. נבדק ב-2025-07-18.
  75. ↑ N12 - פיצוץ בבית חולים במרכז עזה, באתר N12, ‏2023-10-17
  76. ↑ מאות פלסטינים נהרגו? הערכה חדשה למניין הנפגעים בפיצוץ בית החולים, באתר www.maariv.co.il, ‏2023-10-19
  77. ^ 77.0 77.1 Journalistic Duty in Israel Palestine News, Tablet Magazine, ‏2014-08-26 (באנגלית)
  78. ↑ Watch - "Immoral equivalency", watch.windsofchange.net
  79. ↑ Adam Johnson, Coverage of Gaza War in the New York Times and Other Major Newspapers Heavily Favored Israel, Analysis Shows, The Intercept, ‏2024-01-09 (באנגלית אמריקאית)
  80. ↑ Top US Newspapers Show 'Consistent Bias' Against Palestinians: Analysis | Common Dreams, www.commondreams.org (באנגלית)
  81. ↑ ZNet |Activism | Killings Of Dozens Once Again Called Period Of Calm By US Media, www.zmag.org
  82. ↑ Belle de Jong, Why journalists are speaking out against Western media bias in reporting on Israel-Palestine, Unbias The News, ‏2023-12-07 (באנגלית אמריקאית)
  83. ↑ Belle de Jong, Why journalists are speaking out against Western media bias in reporting on Israel-Palestine, Unbias The News, ‏2023-12-07 (באנגלית אמריקאית)
  84. ↑ Luke Peterson, Palestine-Israel in the Print News Media: Contending Discourses, Routledge, 2014-10-24, מסת"ב 978-1-317-67036-0. (באנגלית)
  85. ↑ סערה בצרפת: הקו האנטישמי של העיתון החשוב במדינה נחשף | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2025-07-07
  86. ↑ שבק, תמר; פריז (2025-02-28). "כך הפכה BBC לרשת האנטי-ישראלית הבולטת מתחילת המלחמה". Ynet. נבדק ב-2025-07-18.
  87. ↑ דוח חדש קובע: דפוס של הטיה נגד ישראל בסיקור ה-BBC את המלחמה, באתר כאן | תאגיד השידור הישראלי
  88. ↑ Mohamed Mandour, Doja Daoud, Ignacio Miguel Delgado Culebras, and Samir Alsharif, Attacks, arrests, threats, censorship: The high risks of reporting during the Israel-Gaza war, Committee to Protect Journalists, ‏2023-10-19 (באנגלית אמריקאית)
  89. ↑ Psaledakis, Daphne; Psaledakis, Daphne (2025-02-12). "Record number of journalists killed in 2024, Israel mostly responsible, CPJ says". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-07-18.
  90. ↑ דיווח: עיתונאי פלשתיני שביקר את חמאס הותקף ועונה בעזה - גפיו נשברו | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2025-06-09
  91. ↑ חלבי, עינב; קימון, אלישע בן (2025-05-13). "צה"ל תקף בבית חולים בחאן יונס, דיווח: חוסל ה"עיתונאי" ששידר מהטנק ב-7/10". Ynet. נבדק ב-2025-07-18.
  92. ↑ עיתונאים בשירות חמאס ברצועת עזה, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, ‏26.12.2023
  93. ↑ "Exposed: Hamas's propaganda team". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-07-18.
  94. ↑ Décryptage (2003), נבדק ב-2025-07-18
  95. ↑ The Sundance Channel, Sundance Channel : Film : Decryptage, www.sundancechannel.com
  96. ↑ Peace, Propaganda & the Promised Land, נבדק ב-2025-07-18
  97. ↑ Wayback Machine, www.jcrc.org
  98. ↑ Peace, Propaganda and the Promised Land - Trailer - Showtimes - Cast - Movies - New York Times, movies.nytimes.com
  99. ↑ מיכאל דבורין, מוחמד בכרי מאשר: עבד רבו השתתף במימון הסרט "ג'נין ג'נין", באתר NEWS1
  100. ↑ מוחמד בכרי: עשיתי טעות מרה ב"ג'נין ג'נין", באתר Haaretz הארץ
  101. ↑ בג"ץ התיר את הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין", באתר ynet, ‏2003-11-11
  102. ↑ N12 - העליון עומד על שלו: הסרט "ג'נין ג'נין" פסול להקרנה בישראל, באתר N12, ‏2022-11-23
  103. ↑ {{{מחבר}}}, Old photos tweeted in Israel-Palestinian conflict, 2012-03-15
  104. ↑ "Playing politics on Facebook | Toronto Star". thestar.com (באנגלית). נבדק ב-2025-07-18.
  105. ↑ Hana Levi Julian, Facebook Makes an About-Face, Israel National News (באנגלית)
  106. ↑ פרס: להילחם בגזענות באמצעות פייסבוק, באתר ynet, ‏2008-01-30
  107. ↑ Sarah Morrison, Jewish Activist Battles For Israel on Facebook, Israel National News (באנגלית)
  108. ↑ שוקי טאוסיג, הליגה נגד השמצה: מלחמת עזה הביאה להצפתן של עלילות דם אנטישמיות, באתר העין השביעית, ‏2024-03-29
  109. ↑ לע"מ דרשה - "אל ערב" הוריד תמונות מפוברקות של פעוט פלסטיני פצוע - וואלה ברנז'ה, באתר וואלה, ‏2012-11-19
  110. ↑ מן, יובל (2023-11-09). "הבינה המלאכותית מזייפת את המלחמה". Ynet. נבדק ב-2025-07-18.
  111. ↑ "בדיקת עובדות: צילומי מאחורי הקלעים לפרסומת הופצו באופן מטעה כעזתים שמזייפים נפגעים". Reuters. 2024-03-26. נבדק ב-2025-07-18.
  112. ↑ N12 - הסברה מזויפת בחסות חמאס: תמונות ההרס בעזה "הושאלו"..., באתר N12, ‏2014-07-08
  113. ↑ Singh, Maanvi (2021-05-21). "Outcry after Associated Press journalist fired amid row over pro-Palestinian views". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-18.
  114. ↑ Wiki-Warfare: Battle for the on-line encyclopedia | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2008-05-13 (באנגלית)
  115. ↑ Wiki-war in the Middle East - The New York Times, www.nytimes.com
  116. ↑ Wikipedia: World Wide Web's Wild, Wild West of Inaccuracy | The Jewish Exponent, www.jewishexponent.com
  117. ↑ Zionist Internet Struggle to Hit Wikipedia, Israel National News
  118. ↑ Hasson, Nir. "The right's latest weapon: 'Zionist editing' on Wikipedia". Haaretz.com (באנגלית). נבדק ב-2025-07-18.
  119. ↑ "Biased Wikipedia editing in Israel raises concerns of political meddling - France 24". France 24 (באנגלית אמריקאית). 2013-06-17. נבדק ב-2025-07-18.
  120. ↑ עודד ירון, Aligning Text to the Right: Is a Political Organization Editing Wikipedia to Suit Its Interests?, הארץ, ‏17.6.2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סיקור תקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני41475291Q3001795

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סיקור_תקשורתי_של_הסכסוך_הישראלי-פלסטיני&oldid=3373648"