סינק פורטס (אונייה, 1703)
| תיאור כללי | |
|---|---|
| צי | הצי המלכותי האנגלי |
| דגל הצי |
 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| אחריתה | טבעה, 1704 |
| מידות | |
| תפוסה | 130 טון BM |
| אורך | 172 רגל (52 מ') |
| רוחב | 33 רגל (10 מ') |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 63 איש |
| הנעה | מפרשים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 16 תותחים |
„סִינְק פּוֹרְטְס“ (באנגלית: Cinque Ports, "חמש ערי הנמל") הייתה אונייה אנגלית שרב החובל שלה, אלכסנדר סלקירק,[1] שימש השראה לדמותו הבדיונית של רובינזון קרוזו.[2] "סינק פורטס" הייתה אחת משתי אוניות סוחר חמושות (פריבטירים) בפיקוד ויליאם דמפייר (Dampier), שיצאו ב־1703 בשליחות הכתר כדי לתקוף את אוניות הסוחר של ספרד השבות מאמריקה הדרומית.
ההפלגה
עם פרוץ מלחמת הירושה הספרדית ב־1701 גייס הכתר האנגלי אוניות סוחר חמושות כדי לשבש את הסחר הימי של צרפת וספרד.[3] למרות שנשפט בבית דין צבאי באשמת התאכזרות לאחד מאנשי צוותו בהפלגה קודמת,[4] נמסר לדמפייר הפיקוד על כוח של שני פריבטירים: "ס"ט ג'ורג'“ (26 תותחים ו־120 קצינים ומלחים) עליה פיקד הוא עצמו,[5] ו"סינק פורטס" (16 תותחים ו־63 אנשי צוות) עליה פיקד קפטן צ'ארלס פיקרינס. האוניות יצאו מאנגליה ב־30 באפריל 1703, כשיעדן הראשון הוא נמל קינסייל (Kinsale) באירלנד.[6]
שותפיו המקוריים של דמפייר פרשו מן ההרפתקה, והסכם חדש נחתם בין דמפייר לפיקרינג מן ה"סינק פורטס". שתי האוניות הפליגו מקינסייל ב־11 בספטמבר 1703, כשתוכניתן לתקוף ולקחת שלל גליאונים ספרדיים השבים מבואנוס איירס.[7] לאחר שתוכניתם לא צלחה, החליטו שני הקפטנים להפליג אל הים הדרומי סביב כף הורן.[8] במהלך ההפלגה לאורך חופי ברזיל פרצה מגפת צפדינה באונייה "סינק פורטס", שגבתה את חייהם של 21 איש,[9] ביניהם קפטן פיקרינג עצמו. את מקומו מילא לפטננט תומאס סטרדלינג (Stradling) בן ה־ 21.[10]
האוניות הקיפו את כף הורן, שטו לאורך חופי אמריקה הדרומית עד פנמה,[11] ושבו בדרך כמה אוניות ספרדיות.[12] כאן החליטו שני הקפטנים להיפרד.[13] קפטן סטרדלינג עצר באחד מאיי ארכיפלג חואן פרננדז מול חופי צ'ילה כדי להצטייד במזון ובמים. כאן התגלעה מחלוקת בין סטרלינג ואלכסנדר סלקירק בעניין כשירותה של "סינק פורטס". סלקירק סבר כי מצבה של האונייה עגום, וכי אם לא ייעשו בה התיקונים הדרושים, אחת דינה – לטבוע. הוויכוח בין השניים התלהט, ובדחף של רגע החליט סלקירק לעזוב את האונייה ולהישאר באי הלא מיושב.[14]
סלקירק נשאר בחואן פרננדז לבדו משך ארבע שנים וארבעה חודשים; הוא ניצל ב־1709 על ידי פריבטיר אנגלי בפיקודו של וודס רוג'רס (Woodes Rogers) שחלף ליד האי השומם ומלחיו הבחינו במדורה בוערת על החוף.[15] חוויותיו של סלקירק היו ככל הנראה אחד ממקורות ההשראה לדמותו של רובינזון קרוזו ברומן שכתב דניאל דפו.[16] לא חלף זמן רב וחששותיו של סלקירק התאמתו; "סינק פורטס" עלתה על שרטון וטבעה לא הרחק מהאי מאלפלו, 400 קילומטרים (250 מייל) מחופי קולומביה של ימינו; סטרדלינג ומספר מלחים שהצליחו להינצל נלקחו בשבי על ידי הספרדים.[17]
אחרית דבר
תיאור מכלי ראשון על הפלגתה האחרונה של "סינק פורטס" נמצא בספרו של ויליאם פאנל (Funnell), קצין באנייה "סיינט ג'ורג'", שהמשיך והקיף את העולם לאחר שעזב את דמפייר בינואר 1705.[18] בעלי האונייה "סינק פורטס" תבעו אחר כך את דמפייר באשמת אובדן אונייתם. על פי עדות בשבועה שמסר סלקירק ב־18 ביולי 1712, האשם הוא בדמפייר שלא דרש מן הבעלים לצפות את תחתית שתי האוניות בנסר עץ דק, להגנה מפני תולעת האניות (teredo navalis), מה שגרם בסופו של דבר לאובדנן.[19] עדים נוספים תמכו בדבריו. בסופו של דבר נחלו הבעלים אכזבה, שכן דמפייר מת ב־1715, כשהוא מותיר אחריו רק חובות.[20]
מקורות
- Funnell, William (1707). A Voyage Round the World, Containing an Account of Captain Dampier's Expedition into the South Seas in the Ship St George in* the Years 1703 and 1704. London: W. Botham.
- Rogers, Woodes (1712). A Cruising Voyage Round the World: First to the South-Sea, Thence to the East-Indies, and Homewards by the Cape of Good Hope. London: A. Bell.
- Severin, Tim (2002). In Search of Robinson Crusoe. New York: Basic Books. מסת"ב 978-046-50-7698-7.
- Souhami, Diana (2001). Selkirk's Island: The True and Strange Adventures of the Real Robinson Crusoe. New York: Harcourt Books. מסת"ב 978-015-60-2717-5.
קישורים חיצוניים
- "Alexander Selkirk and the Voyage of the Cinque Ports Galley" at The National Archives (United Kingdom) (2004), part of Black Presence: Asian and Black History in Britain, 1500–1850 exhibition
- "On a Piece of Stone: Alexander Selkirk on Greater Land" by Edward E. Leslie (1988) in Desperate Journeys, Abandoned Souls: True Stories of Castaways and Other Survivors (pp. 61–85)
הערות שוליים
- ^ Rogers (1712), p. 125.
- ^ Severin (2002), p. 11.
- ^ "Letters of Marque and Reprisal for the Cinque Ports, Declaration of Charles Pickering", The National Archives (11 January 1702).
- ^ "William Dampier, Captain, HMS Roebuck, Royal Navy Court Martial", The National Archives (8 June 1702).
- ^ Funnell 1707, pp. 1-2.
- ^ Funnell (1707), p. 3.
- ^ Funnell (1707), pp. 2-4.
- ^ Funnell (1707), p. 12-13.
- ^ Funnell (1707). pp. 9, 17-18.
- ^ Funnell (1707), p. 12
- ^ Funnell (1707), pp. 14-15, 39.
- ^ Funnell (1707), pp. 31-32, 36.
- ^ Funnell (1707), pp. 46-47.
- ^ Rogers (1712), pp. 145, 333.
- ^ Rogers (1712), p. 125.
- ^ Severin (2002), 17-19.
- ^ Rogers (1712), pp. 145, 333.
- ^ Funnell (1707), p. 86.
- ^ Souhami (2001), pp. 181-182.
- ^ Souhami (2001), pp. 183-184.
26830427סינק פורטס (אונייה, 1703)