נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה
 | |||||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||||
| תצלום אוויר של נמל התעופה הרטספילד-ג'קסון אטלנטה; בנייני הטרמינלים נראה בתחתית התמונה | |||||||||||||||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||||||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1925–הווה (כ־99 שנים) | ||||||||||||||||||||||||||
| מפעיל | עיריית אטלנטה | ||||||||||||||||||||||||||
| בעלים | עיריית אטלנטה | ||||||||||||||||||||||||||
| עיר סמוכה | אטלנטה | ||||||||||||||||||||||||||
| משרת את | אטלנטה וסביבתה, נמל בית למספר חברות | ||||||||||||||||||||||||||
| קואורדינטות | 33°38′12″N 84°25′41″W / 33.636667°N 84.428056°W | ||||||||||||||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 313 מטר (1,026 רגל) | ||||||||||||||||||||||||||
| אתר נמל התעופה | |||||||||||||||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||||
| סטטיסטיקה (2017) | |||||||||||||||||||||||||||
| מספר הנוסעים | 103,902,992 | ||||||||||||||||||||||||||
| תנועות מטוסים | 879,560 | ||||||||||||||||||||||||||
| מטען | 685,338 (טון) | ||||||||||||||||||||||||||
| קיבולת | |||||||||||||||||||||||||||
| נוסעים (נוכחי) | 103 מיליון | ||||||||||||||||||||||||||
| נוסעים (עתידי) | 121 מיליון | ||||||||||||||||||||||||||
| טרמינלים | 2 (7 מסופים) | ||||||||||||||||||||||||||
| שערי עלייה למטוס | 207 | ||||||||||||||||||||||||||
| מספר יעדים | |||||||||||||||||||||||||||
| בינלאומי | 75 (ב-50 מדינות) | ||||||||||||||||||||||||||
| פנימי | 150 | ||||||||||||||||||||||||||
| סה"כ | 225 | ||||||||||||||||||||||||||
נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה (באנגלית: Hartsfield–Jackson Atlanta International Airport) הוא נמל תעופה הממוקם בפרברי העיר אטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה בארצות הברית. מאז 1998 זהו נמל התעופה העמוס ביותר בעולם. בשנת 2017 עברו בו למעלה מ-104 מיליון נוסעים.
נמל התעופה מהווה צומת לטיסות בכל אזור דרום-מזרח ארצות הברית, ובשל כך מרבית הטיסות העוברות דרכו הן טיסות פנים. הנמל מדורג שביעי בין נמלי התעופה בארצות הברית מבחינת היקף תנועת הנוסעים הבינלאומית דרכו.
נמל התעופה מוזכר כדוגמה לאירוטרופוליס, צורה חדשה (או שלב התפתחות חדש) של יישוב עירוני שנסמך על נמל תעופה גדול כעוגן כלכלי ותעסוקתי מרכזי[1].
בשנת 2015 חצה הנמל את סף 100 מיליון הנוסעים.
מבנה כללי של הנמל
נמל התעופה ממוקם בדרום-מערב העיר אטלנטה וכ-16 קילומטר ממרכזה, ושטחו מתחלק בין תחומיה לבין תחומיהן של מספר רשויות מקומיות נוספות.
נמל התעופה שוכן במתחם דמוי מעוין, ששטחו הכולל הוא 19 קילומטרים מרובעים. לנמל חמישה מסלולי טיסה המשתרעים כולם ממזרח למערב – שני זוגות של מסלולים מקבילים ומסלול בודד נוסף בחלקו הדרומי. תנועת הנוסעים נעשית באמצעות שני טרמינלים, ובצידם שישה בנייני מסוף שבהם מצויים שערי העלייה למטוסים. הטרמינלים והמסופים ערוכים בשדירה ממערב למזרח, בין שני מסלולי הטיסה הצפוניים לבין שלושת המסלולים הדרומיים. התנועה היבשתית לנמל מגיעה אל בניין הטרמינלים הממוקם בקצה המערבי של שדרת הבניינים.
תולדות הנמל
נמל התעופה הוקם בשנת 1925 במסגרת הסכם, בו חכרה עיריית אטלנטה שטח של 1.16 קילומטרים מרובעים שבו שכן מסלול מרוצי מכוניות נטוש, במטרה להופכו לנמל תעופה. הוא נקרא בתחילה שדה קאנדלר (ע"ש בעליו הקודם, אסא קאנדלר (Asa Candler), שהיה גם ראש עיריית אטלנטה). בספטמבר 1926 נחתה הטיסה הראשונה בנמל התעופה. ב-1930 כבר דורג נמל התעופה במקום השלישי בארצות הברית מבחינת מספר תנועות המטוסים דרכו. מגדל הפיקוח הראשון בו נפתח ב-1939.
בצו הממשלה הפדרלית הוקם בשטח הנמל ב-1940 נמל תעופה צבאי, שפעל לצד נמל התעופה האזרחי ונסגר לאחר תום מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הכפיל נמל התעופה את שטחו והעפיל למקום הראשון בארצות הברית במספר תנועות המטוסים בו.
ב-1946 שונה שמו של הנמל לנמל התעופה העירוני אטלנטה ובשנת 1948 עברו בו מיליון נוסעים. טיסות בינלאומיות מן השדה החלו ב-1956. ב-1961 נפתח בחלקו הצפוני של הנמל טרמינל חדש. הוא נועד ל-6 מיליון נוסעים בשנה, אך כבר בשנה שלאחר פתיחתו עברו בו 9.5 מיליון נוסעים.
ב-1971 שונה שם הנמל לנמל התעופה הבינלאומי הרטספילד אטלנטה, לכבודו של ויליאם ב. הרטספילד (William B. Hartsfield), שהיה מראשי עיריית אטלנטה. באותה שנה נפתח קו הטיסות הבינלאומי הראשון מן הנמל. בשנת 1977, לאחר תכנון בן 13 שנים, החלה בניית בנייני הטרמינלים והמסופים הנוכחיים, שיועדו לתנועת 55 מיליון נוסעים בשנה, והם נפתחו ב-1980 (למעט מסוף E, שנפתח ב-1994).
בשנת 1984 הושלמה סלילת מסלול טיסה רביעי בנמל (באתר בו עמד הטרמינל הישן). ב-1985 נסתיימה הארכת אחד המסלולים האחרים ל-3,624 מטר (המסלול הארוך ביותר בשדה כיום). ב-2006 נסתיימה בהשקעה כספית גדולה בניית המסלול הדרומי של הנמל, הבנוי מעל לנתיבו של הכביש הבינמדינתי מס' 285. מסלול זה צפוי לאפשר את הגדלת מספר ההמראות והנחיתות בנמל ב-40%. במקביל נסתיימה בניית מגדל פיקוח חדש שגובהו 121 מטר (הגבוה ביותר בארצות הברית).
ב-2003 החליטה מועצת עיריית אטלנטה לשנות את שם הנמל לנמל התעופה הבינלאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה, לכבודו של מיינרד ג'קסון (Maynard Jackson), שהיה ראש העירייה האפרו-אמריקני הראשון של אטלנטה.
ב-2007 נפתח מסלול הסעה מיוחד שנבנה בצפון-מערב הנמל (Taxiway Victor). הוא מאפשר למטוסים הנוחתים במסלול הצפוני של הנמל לנסוע אל בנייני המסוף מבלי לעצור את תנועת ההמראות במסלול המקביל לו, וזאת על ידי ירידה למפלס הנמוך ב-9 מטרים ממפלס המסלולים[2].
נמל התעופה הוא מרכז התעסוקה הגדול ביותר במדינת ג'ורג'יה. בתחומיו מועסקים בכל המשרות והתפקידים 55,300 עובדים.
בנייני הטרמינל והמסופים
שני הטרמינלים של הנמל – הטרמינל הצפוני והטרמינל הדרומי - ממוקמים בבניין הניצב בקצהו המערבי של הנמל. בהם נערכים הבידוק לקראת טיסה של הנוסעים היוצאים ומסירת המטען לנוסעים הנכנסים. בין שני הטרמינלים משתרעת מבואה (Atrium), שבה מצויים שירותים שונים לנוסעים (בנמל כולו מצויים כ-260 בתי עסק, חנויות ודוכנים).
ששת בנייני המסופים (Concourse), בהם מצויים שערי העלייה למטוסים של הנמל, ניצבים במקביל זה לזה ממזרח לבניין הטרמינלים. אלו הם בניינים מוארכים המשתרעים מצפון לדרום במרחק של כ-300 מטר זה מזה. המסוף המערבי ביותר (מסוף T) מחובר לבניין הטרמינלים, בניצב לו (במסוף זה בלבד נמצאים שערי יציאה רק בצידו האחד, המזרחי). המסופים מכילים 199 שערי עליה למטוסים ובהם גשרי עלייה. 40 מאלו הם שערים בינלאומיים והיתר – שערים לטיסות פנים.
אלו בנייני המסוף (לפי סדרם ממערב למזרח) ומספר שערי העלייה למטוס שבהם:
- מסוף T – 15 שערים
- מסוף A – 29 שערים
- מסוף B – 32 שערים
- מסוף C – 40 שערים
- מסוף D – 43 שערים
- מסוף E – 28 שערים
- מסוף F – 12 שערים
מאז 1994, טיסות בינלאומיות מגיעות לנמל ויוצאות ממנו דרך מסוף E ו-F בלבד. מסוף E נפתח באותה שנה לקראת אולימפיאדת אטלנטה ב-1996, והחליף את מסוף T כמסוף הטיסות הבינלאומיות.
תנועת הנוסעים והעובדים בין בניין הטרמינלים לבין בנייני המסוף נעשית בשדרת תעבורה המתמשכת לאורכה של שדרת הבניינים, מתחת למפלס המסלולים. השדרה מאפשרת מעבר לאורכה באמצעות מסועים להולכי רגל, אך עיקרה הוא שירות רכבת (הנקראת The Plane Train)[3], הנעה במנהרת לולאה באורך של 5.6 קילומטר משני צידיה של השדרה. לרכבת זו שבע תחנות – אחת מתחת למרכזו של כל אחד מבנייני המסוף (התחנה של מסוף T משותפת לו ולבניין הטרמינלים), ותחנה נוספת מתחת לבניין הטרמינלים, לשירות נוסעים נכנסים המגיעים לקבל שם את מטענם. כ-200 אלף איש בממוצע נוסעים ברכבת זו מדי יום (64 מיליון במהלך שנת 2002).
בניין הטרמינלים ובנייני המסופים משתרעים על פני שטח כולל של 539 אלף מטרים רבועים.
פעילות הטיסה בנמל
במהלך שנת 2009 עברו בנמל התעופה בכל יום 240 אלף נוסעים בממוצע, ובסך הכל – 88 מיליון נוסעים במסגרת 970,235 תנועות מטוסים.
נמל התעופה משמש בעיקר לטיסות פנים - ל-151 יעדים בארצות הברית, אך גם בטיסות בינלאומיות נכנסות ויוצאות ל-80 יעדים ב-52 מדינות - בצפון אמריקה, מרכז אמריקה ודרום אמריקה, אירופה, אסיה ואפריקה.
נמל התעופה הוא בסיס הפעולה המרכזי (Airline hub) של חברת התעופה דלתא איירליינס (שהטיסה ממנו ב-2009 כ-56% מן הנוסעים שלה), של חברת אטלנטיק סאות'ווסט ושל חברות תעופה נוספות.
קו טיסות הפנים העמוס ביותר מנמל התעופה (בשנה שמאוגוסט 2009 ועד יולי 2010) היה הקו לעיר אורלנדו שבפלורידה – 1.285 מיליון נוסעים. אחריו מדורגים הקו לעיר פורט לודרדייל שבפלורידה (1.136 מיליון) והקו לנמל התעופה לה גוארדיה שבעיר ניו יורק (1.065 מיליון).
בשטח הנמל מצויים מתקנים לטיפול בהטסת מטענים בשטח של כ-121 אלף מטרים רבועים ו-28 עמדות חניה למטוסי מטען.
שירותי תחבורה בנמל
נמל התעופה מחובר לרשת התחבורה של אטלנטה באמצעות אחד מקווי הרכבת של מערכת התחבורה העירונית (MARTA)[4]. תחנת הרכבת של קו זה (הדרומית ביותר בו) ממוקמת בקצהו המערבי של בנין הטרמינלים.
בנמל למעלה מ-30 אלף מקומות חניה לציבור.
בסוף שנת 2009 נפתח מרכז השכרת רכב חדש, שבו שוכנו כל סוכנויות השכרת הרכב שבנמל. הוא ממוקם כקילומטר וחצי ממערב לבניין הטרמינלים, מעבר לכביש הבינמדינתי 85, המקיף את נמל התעופה ממערב. המרכז כולל שני בנייני חניה בני ארבע קומות כל אחד ובהם למעלה מ-8,700 מקומות חניה, וכן שטחי שירות לקוחות ותחזוקה נרחבים. קו רכבת על גבי פסים עיליים (Skytrain)[5] מקשר בין המרכז לבין בניין הטרמינלים.
תוכניות פיתוח
ב-1999 החל תכנון וביצוע של תוכנית פיתוח, האמורה להכין את הנמל להתמודדות עם תנועת הנוסעים החזויה בו של עד 121 מיליון נוסעים בשנת 2015.
ב-2003 הכריזה עיריית אטלנטה על תוכנית לבניית טרמינל חדש בשדה, על שמו של מיינרד ג'קסון. מקומו של הטרמינל, הנמצא בבנייה, הוא ממזרח לשדרת בנייני הנוסעים הקיימת כיום בנמל. יהיו בו שטחי בידוק נוספים וכן 12 עד 16 שערי עליה למטוס חדשים, והוא ישרת את הטיסות הבינלאומיות המגיעות לנמל. הטרמינל היה אמור להיפתח ב-2006, אך השלמת הבנייה נדחתה עקב שורה של עיכובים והוא נפתח ב-2012.
תוכנית הפיתוח של השדה כוללת גם הקמת טרמינל חדש בחלקו הדרומי של הנמל, שיכלול תוספת של 70 שערי עלייה למטוס ויהיה מיועד לשימושן של טיסות פנים בלבד. טרמינל זה יחובר אל בניין הטרמינלים הקיים באמצעות קו רכבת פנימית חדש.
יעדים
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה- אתר האינטרנט של שדה התעופה.
- עמוד מידע על נמל התעופה באתר האינטרנט של הנמל.
- תולדות נמל התעופה באתר האינטרנט של הנמל.
- אוסף תמונות היסטוריות של נמל התעופה באתר Sunshine Skies.
- Why Atlanta Is The World’s Busiest Airport, באתר יוטיוב (באנגלית)
נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
- ^ endeavors age of aerotropolis
- ^ http://web.archive.org/web/20070322165005/http://www.ajc.com/metro/content/metro/atlanta/stories/2007/03/18/0319metairport.html
- ^ ראו להרחבה (אנ').
- ^ ראו להרחבה (אנ').
- ^ ראו להרחבה (אנ').
36239893נמל התעופה הבין-לאומי הרטספילד-ג'קסון אטלנטה