ניקולאוס לנאו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקולאוס לנאו
Nikolaus Lenau
ציור שמן מאת פרידריך אמרלינג
ציור שמן מאת פרידריך אמרלינג
לידה צ'אטאד (שאדאט), חבל באנאט, ממלכת הונגריה, האימפריה ההבסבורגית, כיום לנאוהיים, מחוז טימיש, רומניה
פטירה אוברדבלינג, אוסטריה, האימפריה האוסטרית
שם לידה Nikolaus Franz Niembsch Edler von Strehlenau

ניקולאוס לֶנָאוּ, בשמו המקורי - ניקולאוס פרנץ נימבש, החל מ-1820 - אדלר (אביר) פון שטרהלנאו (בגרמנית: Nikolaus Franz Niembsch Edler von Strehlenau; ‏ 25 באוגוסט 1802 צ'אטאד (Csatád), באנאט, ממלכת הונגריה, האימפריה ההבסבורגית, כיום לנאוהיים, מחוז טימיש, רומניה – 22 באוגוסט 1850, אוברדבלינג (Oberdöbling), אוסטריה) היה משורר אוסטרי, יליד חבל באנאט.

חייו

הוא נולד בכפר צ'אטאד (היום היישוב קרוי על שמו לנאוהיים Lenauheim) רומניה. אביו שהיה פקיד ממשלתי שהלך לעולמו ב-1807 בבודפשט וילדיו היו בהשגחת אמם שנישאה מחדש ב-1811. ב-1819 התחיל ניקולאוס ללמוד באוניברסיטת וינה. לאחר מכן למד חוק הונגרי בפוז'וני (ברטיסלאבה ובארבע השנים אחרי כן התמחה ברפואה. הוא לא היה יכול להתבסס בשום מקצוע וכדי להעסיק עצמו החל לכתוב שירה. הנטייה למלנכוליה סנטימנטלית אותה ירש מאמו שהומרצה על ידי אכזבות באהבה ועל ידי האופנה השלטת של אסכולת הרומנטיקה בשירה, התדרדרה לדיכאון אחרי מות אמו ב-1829.

בכל אופן, זמן קצר אחרי כן אפשרה לו ירושה שקיבל מסבתו להקדיש את חייו רק לשירה. שיריו הראשונים שהתפרסמו הופיעו ב-1827 בכתב העת Aurora של יוהאן גבריאל זיידל (Johann Gabriel Seidl). בנובמבר 1831 הוא עבר להיידלברג כדי להיבחן לתואר דוקטור ברפואה. שם הוא הכיר את גוסטב שוואב (Gustav Schwab), לו הקדיש את ספר שיריו (Gedichte). בהיידלברג היה לנאו אחד המייסדים של אחוות הסטודנטים פרנקוניה. כמו כן הוא יצר היכרויות עם לודוויג אולנד, יוסטינוס קרנר, קרל מאייר ואחרים. בשל אי השקט הטבוע בו ששאף לשינוי הוא החליט למצוא שלווה וחופש באמריקה.

באוקטובר 1932 הוא הגיע לבולטימור והתיישב באחוזה באוהיו. כמו כן הוא חי שישה חודשים בניו הרמוני אינדיאנה עם קבוצה שנקראה חברת ניו הרמוני (New Harmony Society), אבל לצערו החיים ביער העד לא תאמו את האידיאל או תיאר לעצמו. הוא תעב את האמריקאים עם שפתות הדולרים האנגלי שלהם (englisches Talergelispel) וב-1833 חזר לגרמניה. ההערכה שקיבל על ספר השירים הראשון שפרסם רוממה את רוחו.

מאז ואילך התגורר חלק מן הזמן בשטוטגרט וחלק אחר בווינה. ב-1836 הופיעה יצירתו פאוסט שבה חשף את נשמתו בפני העולם[1]. ב-1837 פרסם את סבונרולה (Savonarola) – אפוס שבו הוא מתעקש שחופש מעריצות פוליטית ואינטלקטואלית הן מהותיות לנצרות. ב-1838 הופיע ספר שיריו Neuere Gedichte – שירים חדשים מהם רואים שסבונרולה היה תוצאה של התרוממות רוח חולפת. כמה מן השירים הטובים יותר בקובץ החדש הושפעו מתשוקתו חסרת התקווה לסופי פון לוונטאל (Sophie von Löwenthal) – רעייתו של חבר. ב-1842 הופיע ספרו Die Albigenser – האלביגנזי וב-1844 התחיל לכתוב את דון ז'ואן שקטע ממנו פורסם אחרי מותו.

זמן קצר אחרי כן הוא החל לגלות סימני ליקוי נפשי ובאוקטובר 1844 הוא הושם בבית חולים לחולי נפש ליד שטוטגרט (אחרי שקפץ מחלון ביתו, רץ ברחוב וצעק "מרד!, חירות! עזרה! שרפה![2]). הוא נפטר בבית החולים ונקבר בבית העלמין ויידלינג ליד קלוסטרנויבורג (Klosterneuburg)

יצירתו

ניקולאוס לנאו. צויר על ידי יוהאן אומלאוף בסביבות 1844

פרסומו של לנאו בא בעיקר מהפואמות הקצרות שחיבר. אפילו האפוסים שלו הם במהותם ליריים. שירו סתיו (Herbst) מביע את העצב והמלנכוליה בהם חש אחרי נסיעתו לארצות הברית ונסיעתו המעייפת חזרה לאירופה. הוא מתאבל בה על אבדן נעוריו, חלוף הזמן ותחושת חוסר הערך שלו. הפואמה מסתיימת כשהדובר חולם על המוות כמפלט האחרון מן הריקנות.

לנאו הוא המשורר הלירי הגדול ביותר של אוסטריה במאה ה-19 ובספרות הגרמנית הוא הנציג האופייני של סגנון הולטשמרץ שהתחיל עם לורד ביירון ולשיא הגיע ביצירתו של ג'אקומו ליאופרדי. לנאו הוא נציג חשוב של אסכולת בידרמאייר (Biedermeier) ומתאר של הטבע מן הרמה הגבוהה ביותר. ללנאו יש קול מלנכולי ייחודי שעובר ברוב השירים אותם כתב. רבים משיריו היו מיועדים להיות מנוגנים כולל על ידי רוברט שומאן, פליקס מנדלסון, פרנץ ליסט, הוגו וולף, ריכרד שטראוס ואחרים. פאוסט של לנאו עורר את השראה אצל ליסט לכתיבת כמה פואמות סימפוניות (רכבת הלילה – Der nächtliche Zug, הריקוד בפונדק הכפר – Der Tanz in der Dorfschenke, ולס מפיסטו – Mephisto-Walzer).

הנצחה

מצבת זיכרון ללנאו באסלינגן

לציון חשיבותו נקראו על שמו רחובות רבים בווינה, לייפציג, גראץ, זלצבורג, פרנקפורט, ברלין ובערים נוספות בגרמניה ואוסטריה. בויננדן (Winnenden) שם היה לנאו מאושפז יש אתר הנצחה לזכרו. יש כמה בתי ספר הקרויים על שמו כמו בית הספר המקיף בשפה הגרמנית "ניקולאוס לנאו" בטימישוארה רומניה, בית ספר בגמונדן (Gmunden), אוסטריה, ועוד בית ספר על שמו בברלין. כמו כן יש בעיר פץ' בהונגריה מרכז תרבות גרמני הונגרי בשם בית לנאו (Lenau Haus).

עבור העיר שטוקראו (Stockerau) יש ללנאו חשיבות מיוחדת. בשנים 1818–1821 בילה שם לנאו בעיקר בחגים אצל סבו וסבתו. העיר נקראת היום, גם Lenau-Stadt. הוקם בה מרכז למחקר יצירותיו של לנאו ובמוזיאון המקומי הוקמה פינה לזכרו. הכבוד הגדול ביותר ניתן לו ב-1926 כששינו השלטונות הרומנים את שם הכפר בו נולד מצ'אטאד ללנאוהיים (Lenauheim).

כתביו

  • Die Heideschenke
  • Winternacht
  • Der Unbeständige, 1822
  • Abschied. Lied eines Auswanderers, 1823
  • Die drei Indianer, 1832
  • Schilflieder, 1832
  • Polenlieder, 1835
  • Faust (Lenau)|Faust. Ein Gedicht, 1836
  • Savonarola, 1837
  • Stimme des Kindes, 1838
  • In der Neujahrsnacht, 1840
  • Die Drei, 1842
  • Die Albigenser, 1842
  • Waldlieder, 1843
  • Blick in den Strom, 1844
  • Eitel nichts!, 1844
  • Don Juan (Fragment), 1844
  • Der Postillion 1835
  • Bitte, 1832
  • Cimbal und Harfe, ausgewählte Gedichte, Hans Maria Loew (Hrsg.), Bergland Verlag Wien 1957.

לקריאה נוספת

  • Ulrike Abraham: „Stumm rang die Nacht mit letztem Sonnenstrahle“. Die Naturmetaphorik Nikolaus Lenaus. Haag und Herchen, Frankfurt am Main 2000, מסת"ב 3-89846-032-0.
  • Boshidara Deliivanova: Epos und Geschichte. Weltanschauliche, philosophische und gattungsästhetische Probleme in den Epen von Nikolaus Lenau. Lang, Frankfurt am Main 1995 (= Hamburger Beiträge zur Germanistik; 20), מסת"ב 3-631-47674-4.
  • Vincenzo Errante: Lenau. Geschichte eines Märtyrers der Poesie. Heinrich-Heine-Verlag, Mengen 1948.
  • Ernst Fischer (Hrsg.): Rebell in dunkler Nacht. Ausgewählte Dichtungen von Nikolaus Lenau. Hrsgg. und eingeleitet von Ernst Fischer. Berlin: Rütten & Loening.
  • Winfried Freund: „Natur! – will dir ans Herz mich legen!“ Nikolaus Lenau – Eine Hommage an den Dichter aus Anlass seines 200. Geburtstags. In: Stuttgarter Arbeiten zur Germanistik, Nr. 423. Stuttgart 2004 [2005], S. 325–344, מסת"ב 3-88099-428-5.
  • Carl Gibson: Nietzsches Lenau-Rezeption. In: „Sprachkunst“ 1986, 2. Halbband. Österreichische Akademie der Wissenschaften, Wien, S.188–205.
  • Carl Gibson: Lenau. Leben – Werk – Wirkung. Beiträge zur Literaturgeschichte, Band 100, Carl Winter Universitätsverlag Heidelberg 1989, מסת"ב 3-533-04206-5.
  • Jean-Pierre Hammer: Lenau. Dichter und Rebell. Schwaz 1993, מסת"ב 3-85093-033-5.
  • Petra Hartmann: Faust und Don Juan. Ein Verschmelzungsprozeß, dargestellt anhand der Autoren: Wolfgang Amadeus Mozart, Johann Wolfgang von Goethe, Nikolaus Lenau, Christian Dietrich Grabbe, Gustav Kühne und Theodor Mundt. Ibidem, Stuttgart 1998, מסת"ב 3-932602-29-3.
  • Rainer Hochheim: Nikolaus Lenau. Geschichte seiner Wirkung 1850–1918. Lang, Frankfurt am Main 1982 (= Europäische Hochschulschriften; Reihe 1; 470), מסת"ב 3-8204-5983-9.
  • Stefani Kugler: Kunst-Zigeuner. Konstruktionen des „Zigeuners“ in der deutschen Literatur der ersten Hälfte des 19. Jahrhunderts. WVT, Trier 2004 (= Literatur, Imagination, Realität; 34), מסת"ב 3-88476-660-0.
  • Norbert Otto Eke und Karl Jürgen Skrodzki (bearb.): Lenau-Chronik. 1802–1851. Deuticke, Wien 1992, מסת"ב 3-216-07357-2.
  • Roman Rocek: Dämonie des Biedermeier. Nikolaus Lenaus Lebenstragödie. Wien, Köln, Weimar 2005, מסת"ב 3-205-99369-1.
  • Alexander Stillmark (Hrsg.): Lenau zwischen Ost und West / Londoner Symposium (19. und 20. April 1990). Heinz, Stuttgart 1992 (= Stuttgarter Arbeiten zur Germanistik; 268), מסת"ב 3-88099-272-X.
  • Rainer Hochheim (bearb.): Nikolaus Lenau. Deutschsprachige Personalbibliographie (1850–1981). Budapest 1983. (= Budapester Beiträge zur Germanistik; 12)
  • Antal Mádl und Ferenc Szász (Hrsg.): Nikolaus Lenau in Ungarn. Bibliographie. Loránd-Eötvös-Univ., Budapest 1979. (= Budapester Beiträge zur Germanistik; 5)
  • Eduard Schneider und Stefan Sienerth (Hrsg.): Nikolaus Lenau. „Ich bin ein unstäter Mensch auf Erden“. Begleitbuch zur Ausstellung. München 1993, מסת"ב 3-88356-092-8.
  • Antal Mádl: Auf Lenaus Spuren. Beiträge zur österreichischen Literatur. Österreich. Bundesverlag, Wien 1982, מסת"ב 3-215-04794-2.
  • Wolfgang Martens: Bild und Motiv im Weltschmerz. Studien zur Dichtung Lenaus. Böhlau, Köln u. a. 1957. (= Literatur und Leben; N.F., 4)
  • Michael Ritter: Zeit des Herbstes. Nikolaus Lenau. Biografie. Deuticke, Wien u. a. 2002, מסת"ב 3-216-30524-4.
  • Hansgeorg Schmidt-Bergmann: Nikolaus Lenau. Zwischen Romantik und Moderne. Studien. Ed. Praesens, Wien 2003, מסת"ב 3-7069-0158-7

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאוס לנאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Janů, Jaroslav. Lenau. p. 116.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29493288ניקולאוס לנאו

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ניקולאוס_לנאו&oldid=1480416"