פרנץ ליסט
| לידה |
 דובוריאן (אנ'), ממלכת הונגריה |
|---|---|
| פטירה |
 ביירוית, ממלכת בוואריה |
פֶרֶנץ ליסט (בגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; 22 באוקטובר 1811 – 31 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.
ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן. ליסט למד קומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובגיל 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו היה מושפע מן הדת הקתולית, ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדת ששרתה עליו תמיד.
שנות הנדודים
ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה שם בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Études d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.
יצירתו המוזיקלית
ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.
ברליוז אל מול שופן
בכל חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל[דרוש מקור]. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם גם צד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. המלחינים שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט ולחבורת המוזיקאים שאסף סביבו (שכללה גם את וגנר) [דרוש מקור]. שומאן נשמע אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי"[דרוש מקור]. שופן כינה אותו "מלחין מכורכם המהלך על קביים"[דרוש מקור] ואמר עליו שהוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו" ואילו ברהמס נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בסי מינור.
מאוחר יותר, דווקא נוצרה חברות בין ליסט לבין שופן [דרוש מקור], למרות הביקורת של האחרון על ליסט ולמרות דבריו שהוא (ליסט) מקדם הטכניקה הווירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר". קשר זה השפיע רבות על כתיבתו וסגנונו המוזיקלית של ליסט, שהעריץ את שופן והאמין שהוא גאון שאין שני לו, ואף כתב את הספר "חייו של שופן"[1].
המסע בנסיכות מולדובה
ב-1847 ערך המלחין פרנץ ליסט מסע בנסיכות מולדובה והתעניין במוזיקה המקומית. ערב אחד, בהיותו בביתו של הבויאר אלקו באלס, יחד עם בויארים נוספים, כולל וסילה אלכסנדרי, הזמין באלס את הטאראף של בארבו לאוטארו, כדי שליסט יוכל להתרשם מהמוזיקה שלהם. לאחר שלאוטארו ולהקתו ניגנו מיני מוזיקה צוענית, הודה לו ליסט והחליט להשמיע לו גם את המוזיקה שלו וניגן במקום מרש הונגרי ואימפרוביזציה שלו. לאוטארו הודה לו בתורו וביקש רשות ממנו לנגן בעצמו את מה שניגן ליסט. ליסט הסכים ולאוטארו ניגן את המוזיקה שלו תוך חזרה מדויקת, להפתעתו של ליסט. אירוע זה זכה לפרסום בכתב העת הצרפתי La vie Parisienne, במספר 48 מיום 28 בנובמבר 1874[2].
בהשפעת המוזיקה ששמע חיבר ליסט יצירה בשם "רפסודיה רומנית", שנמצאה על ידי בלה בארטוק במוזיאון על שם ליסט[3].
יצירות מפורסמות
- קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
- קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
- סונטה לפסנתר בסי מינור
- סימפוניית "פאוסט"
- סימפוניית "דנטה"
- 13 פואמות סימפוניות
- פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
- מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
- 12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante), לפסנתר
- שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
- הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
- 19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
- רפסודיה ספרדית
- עיבוד לפסנתר ל-9 הסימפוניות של בטהובן
- עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
- עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
- 4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
- 4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
- "עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
- Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונליות), לפסנתר
בתרבות הפופולרית
- ג'ולט הרשני, "רפסודיה הונגרית"
הנצחה
הר ליסט באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של פרנץ ליסט[4] בנוסף נקרא על שמו נמל התעופה פרנץ ליסט שבבודפשט.
על שמו קיימים שני מבנים ללימודי מוזיקה בעיר ויימאר שבגרמניה.
לקריאה נוספת
- Demko Miroslav: Franz Liszt compositeur Slovaque, L´Age d´Homme, Suisse, 2003.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פרנץ ליסט |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנץ ליסט |
- אוסף יצירות של ליסט
- רפסודיות הונגריות בביצוע המופת של ג'ורג' ציפרא
אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante),בנגינת ציפרא, סרטון באתר יוטיוב- נעם בן זאב, פרנץ ליסט הוא וירטואוז במובן הטוב ביותר של המלה, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי פרנץ ליסט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
31925646פרנץ ליסט
- פרנץ ליסט
- מלחינים שעל שמם כוכב לכת מינורי
- ילדי פלא במוזיקה קלאסית
- מלחינים הונגרים
- פסנתרנים הונגרים
- מלחיני ליד
- מלחינים מהתקופה הרומנטית
- חברי הבונים החופשיים
- אישים שנכתבו רומנים על-פי חייהם
- מלחיני רקוויאם
- אישים שהונצחו על בולי גרמניה
- הונגרים ממוצא גרמני
- חברי מסדר פרנץ יוזף
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- ילידי 1811
- נפטרים ב-1886