מי יודע מקור לציטוט זה שבערך
נושא בדף שיחה:שאול/ארכיון
הכנסתי.
עלי תמר מסכת יומא פרק א הלכה א וכן אמרו במנחות ק"ט שאפילו שאול המלך הצדיק והענוותן, לאחר שירד לגדולת מלכות רצה להרוג את דוד כי ייחם לבבו כשראה בו את המתחרה שלו ויתכבד בקלונו
זה ידוע ששאול קנאה בדוד אבל מהנוסח של הציטוט משמע שכל החטאים שלו נגרמו מקנאה
חז"ל מנו לו רק שני חטאים: מעשה נוב שהגיע מרדיפת דוד, ומעשה אגג שהיה קודם (יומא כב, ב).
מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן ד תנו רבנן על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א =דברי הימים א'= י יג), על שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר שבעת ימים תוחל וגו' (ש"א =שמואל א'= י ח), והוא לא עשה כן, אלא ואתאפק ואעלה העולה (ש"א =שמואל א'= יג יב), וגם אשר שאל באוב, שנאמר וגם לשאול באוב לדרוש, (דה"א =דברי הימים א'= י יג) ולא דרש בה' וימיתהו (שם שם /דברי הימים א' י'/ יד).
יש מדרשים ששאול קינא בדוד, אבל אין מדרשים שזה נחשב כחטא עבורו! אלו שני דברים שונים לחלוטין. יש בגמרא אין סוף פעמים שחלשה דעתו של אמורא מחמת שראה שהשני עדיף ממנו, ולא החשיבו זאת כחטא. ורבי יהושע בן פרחיה עצמו העיד שגם הוא היה עושה כמותו.
לעצם הקנאה אין צורך במדרשים. יש פסוקים מפורשים: וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו: וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה: וַיְהִי שָׁאוּל עון עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:
מידה שמביאה לחטא היא חטא. זה דבר פשוט.
ציינתי למדרש משנת רבי אליעזר: מנין שאסור להתקנאות זה בזה. שנ' כי לאויל יהרוג כעס ופתה תמית קנאה. על הקנאה הרג שאול נוב עיר הכהנים.
ראה גם מסילת ישרים פי''א: על מה התחיל שאול לארוב אל דוד אלא מפני הכבוד.
כמובן איננו מבינים בדרגתו של שאול המלך, אך זה מה שנאמר לנו ללמוד מכאן.
יש לנו ללמוד מכאן שהקנאה עשויה להביא תוצאות מרות, ולא לשפוט את שאול.
אפילו כשכתוב מפורש שמדובר בחטא אנחנו הולכים על גחלים כשמדובר באנשים כה גדולים, וכאן שזה כתוב אין סוף פעמים בלי לכתוב שזה חטא (להיפך, כתוב מפורש רשימת חטאים אחרת!), וכל מה שיש לך היא משמעות קלושה (לכל היותר) ממדרש (מכת"י!), אז לכתוב בשיפוטיות "חטא הקנאה"?!
הקנאה אינה חטא אצל אנשים כאלו, שמצווים מן התורה לשמור על כבודם ולהרוג את המורדים בהם. וכבר הראיתי שהדבר מופיע בש"ס עשרות פעמים. לפעמים עם מוות שנגרם מכך.
כאמור, גם המדרש כותב בסך הכל שעלינו ללמוד מכך את תוצאות הקנאה, ולא קובע אם שאול חטא או לא. החטא היה הריגת עיר הכהנים, שהסתובבה מהקנאה.
"במידת הקנאה" מקובל עליך?
גם לא. אי אפשר לכתוב עליו שהוא "הסתבך". הדרך המרכזית בהתייחסות התורנית לנושא (עד כמה שידי הקצרה מכירה) מתייחסת לקנאה שלו בדוד כתוצאה בלתי נמנעת מהעובדה שדוד עלה במקומו.
ה"הסתבכות" הם הדברים שגרמו לכך שקם לו מחליף.
העובדה שמלך לא יכול לסבול מתחרה היא טבעית והיא מעצם מהותה של המלכות. גם קנאת האחים ביוסף אינה מתוארת בדרך כלל כחטא אלא כתגובה טבעית. אף אחד לא אמור לשתוק ולמחול על כך שאדם אחר נבחר להיות הממשיך לאבות העולם, ואילו הוא עלול למצוא את עצמו במעמד של עשיו חלילה.
היתה תביעה על שאול, שהקנאה הטבעית הזו הביאה אותו לחטא הריגת עיר הכהנים. הקנאה לא מתירה לאדם לעשות ככל העולה על רוחו.
וכיוון שלענ"ד, זו הדרך המרכזית בהבנת העניין, אי אפשר לפתוח את חסרונות שאול בעניין הזה, שהוא לכל היותר שולי לחלוטין. וגם הביטוי הסתבכות אינו מתאים.
"שנכשל בגלל מידת הקנאה"?
אני שואל שוב, למה להפוך את הנושא הזה לפתיחה של הערכת דמותו של שאול?
אין לנו שום מקור (או כמעט שאין) ששופט אותו על כך, לא לחיוב ולא לשלילה. אז מה זה מחפש בפתיח?
יש לנו המון הערכות 'מפורשות' על שאול, הרוב כמובן לחיוב, והמיעוט מתייחסות לחסרונות שלו. אז נתחיל במעלות, נסיים בחסרונות, ואחר כך אולי נשאר מקום לטפל בקנאה.
אתה מתעלם מכל המקורות המפורשים בענין. זה לא ספר הגיוגרפיה שמוחקים כל מה שלא נעים. זה תורה.
הפתיח מלמד זכות על שאול שהיה מלך צדיק, וחטא רק בגלל קנאה שהיא מידה שקיימת בכל אחד, וזה בעצם מה שהנביא בא ללמדנו כשכתב את הסיפור הזה.
זה בשום אופן לא עניין של מחיקת מה שלא נעים. המקורות אומרים שהוא קינא בדוד. וזה בעצם פסוקים מפורשים, כמו שהראיתי. ויש לזה מקום נרחב בביוגרפיה שלו. אבל הם לא אומרים שזה מגדיל אותו, ולא אומרים שזה מקטין אותו.
הקטע כאן הוא לא הביוגרפיה של שאול, ששם הקנאה הזו תופסת מקום נרחב, אלא הערכת הדמות שלו. בהערכת הדמות אנחנו מביאים מעלות וחסרונות. אם לא מצינו שזה נחשב עבורו כחסרון, אז זה כמו לכתוב על מלחמותיו בפלישתים, שתפסו מקום נרחב בחייו.
ואם אנחנו מבינים מדעתנו שזה נחשב חסרון, מעבר לבעייה העקרונית, אולי זה גם 'מחקר מקורי'?... (כמובן ששאול אינו זקוק ללימודי זכות שלנו, וגם זה הוא פירוש עצמי מקורי).
אני לא מסכים איתך. תכונות ומידות מקומם בהערכת הדמות. לא מוצע כאן לראות בהם מעלה או חסרון אלא מציאות קיימת שגרמה לכל הטראגיות של הענין.
אפשר לכתוב גם תכונות ניטרליות כהערכת דמות, אבל עם פרופורציה וסדר.
כשיש לך מדרשים על כך שהוא צדיק יסוד עולם, ויש לך מדרשים על חטאים שבגללם סולק, אתה לא מתחיל עם תכונה שאין לך מושג בקשר למשמעותה והופך אותה לקוטב של הדמות. וגם לא כותב שהוא "הסתבך" בה (יחד עם רבי יהושע בן פרחיה, שקובע מפורשות שהוא לא היה מתנהג אחרת...).
כאמור, גם חז"ל וגם הכתובים רואים את הטראגיות בעובדה שהיו צריכים להקים לו מתחרה, ולא בכך שהוא 'נעבעך' לא עבד מספיק על מידת הקנאה.
ובלי קשר, אם כבר לכתוב על תכונות כמות שהן, הרי שהענווה והצניעות שבדמותו תופסים מקום נרחב פי כמה, גם בכתובים וגם בחז"ל. אז איך אנו פותחים עם היותו קנאי?
כבר הצעתי לשנות את הניסוח לנכשל בגלל מידת הקנאה. אלו דברים שכתובים ולא מתפקידנו להוסיף פרשנויות.
בנוגע לסדר זה לא משנה מבחינתי. תשים אותו היכן שתרצה.
אם זה בלי "הסתבכות" ונכתב בסוף, יש מקום. אם כי אולי זה מתאים יותר להיכתב פשוט בערך קנאה .