משתמש:שמואל חיים/ציפייה לגאולה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ב' |
| ספרי מניין המצוות | ספר מצוות קטן, מצווה א'. |
| מקורות נוספים | חיים יעקב ליבוביץ, ציפת לישועה, באתר אוצר החכמה. |
הציפייה לגאולה היא הכמיהה לבואה של הגאולה על ידי מלך המשיח, ציפייה זו היא אחת מהיסודות העיקריים ביהדות.
הגדרת הציפייה
הציפייה לגאולה מופיעה במקורות תורניים רבים, כך למשל בתלמוד הבבלי נאמר שאחת משלושת השאלות שישאלו את האדם בשמים לאחר מותו, היא האם ציפה לישועה[דרושה הבהרה][1]. לדעת בעל ספר מצוות קטן, הציפייה לגאולה היא אחת מתרי"ג מצוות[2] והרמב"ם החשיב את הציפייה לביאת משיח לאחד מן ה-13 עיקרים שלו ובמשנה תורה לרמב"ם הוא כינה את מי שלא מאמין ומצפה בביאת משיח ככופר:
המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה… וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי התורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים… אם יהיה נידחך, בקצה השמים--משם, יקבצך ה' אלוקיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוקיך…" (דברים ל, ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.
— הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה א'-ב'
בנוסף, הבית יוסף כתב בחיבורו[3] שאין ישראל נגאלין, עד שיחזרו ויתבעו את בוא הגאולה.
בנוסף לאמונה בביאת מלך המשיח שיגאל את עם ישראל, שהיא חובה על כל אחד מישראל, על האדם להאמין גם שהתגלותו מציאותית בכל עת[4] וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[5]שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק[6]. לכן, חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת, ולצפות לביאתו בכל עת מתוך בטחון גמור בביאתו המידית[7]. בנוסף, החיד"א כתב שעצם הציפייה לגאולה מזרזת את בוא הגאולה[8].
מפאת חשיבות הרבה של הציפייה לביאת הגאולה, חז"ל אסרו את חישוב הקץ ואף קללו את מחשבי הקיצים, בשל החשש שאם הקץ לא יתממש, תיחלש הציפייה לגאולה:
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו שנאמר: 'אם יתמהמה חכה לו' שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה תלמוד לומר (ספר ישעיה, פרק ל', פסוק י"ח) 'לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם' וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב? מדת הדין מעכבת. וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין? לקבל שכר שנאמר: ספר ישעיה, פרק ל', פסוק י"ח 'אשרי כל חוכי לו'.
במקורות מוזכר שאדם שמצפה לגאולה שורה עליו רוח הקודש[9].
הציפייה לגאולה מתבטאת גם במעשים, בתפילת שמונה עשרה מופיעים מספר בקשות בנוגע לגאולה שהבולט שבניהם היא: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישעותך קיוינו כל היום...", בנוסף על האדם להתפלל תמיד[10] ולתבוע[11] את בוא המשיח.
על גדולי ישראל מסופר סיפורים רבים על ציפייתם לגאולה[12], כבר בתלמוד מובא שהאמורא רבי ירמיה הורה שיקברו אותו עם בגדים יפים ונאים, בשביל שיתגלה משיח הוא יהיה מוכן לקראתו[13], עם זאת במספר מקומות בתלמוד מובאת הציפייה לגאולה כאל ציפייה עתידית ורחוקה וכציפייה קרובה, במסכת סוטה מובא דיון בהקשר לזמן ביטולם של האורים ותומים, ומביאה פסוק מספר עזרא בהקשר לכך, שאותו היא מסבירה:"כאדם שאומר לחבירו "עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד"[14].
ההתנגדות לציפייה
בתלמוד מובא שהקב"ה השביע את עם ישראל שלא ידחקו את הקץ[15][א], אך הרמב"ם מסביר את כוונת התלמוד לפיו מטרתה להזהיר שלא יקומו משיחי שקר, קודם הגאולה[16].
רש"י עם זאת ביאר את דברי הגמרא ש"לא ירבו בתחנונים יותר מדאי", רבים מהמפרשים הקשו על רש"י זה[17], העומד בסתירה למה שכתב במקום אחר ש"הגאולה תהיה דווקא על ידי הצעקה והתפילה למהר את הקץ"[18]. המנחת אליעזר כתב שדברי רש"י הם: "לא להלכה ולא עיקר בכלל"[19], החתם סופר כתב שאלו שמביאים את הרש"י כהוכחה לכך שאין לצפות לגאולה הם "משונאי נפש דוד"[20].
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים ששון, עד מתי - ליקוט משיחותיו של הרבי מליובאוויטש אודות הציפייה לגאולה.
קישורים חיצוניים
- חיים יעקב ליבוביץ, ציפת לישועה, באתר אוצר החכמה
- הערך "ציפייה לגאולה", באתר חב"דפדיה
הרחבות
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'.
- ↑ ספר מצוות קטן, מצווה א'.
- ↑ בית יוסף, אורח חיים, סימן רפ"ח.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה א'.
- ↑ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'.
- ↑ בית אלקים למבי"ט, שער היסודות פרק חמישים.
- ↑ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ה', סי' ח.
- ↑ מדבר קדמות, מערכה ק', אות ט"ז.
- ↑ תנא דבי אליהו, פרק י"ג, אות ה', תנא דבי אליהו, פרק ד', אות ב'.
- ↑ כתר שם טוב, ל"ח, ב.
- ↑ התוועדויות ה'תשמ"ד, עמ' 1684.
- ↑ סיפורים והנהגות על צפייתם של גדולי ישראל לגאולה.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א עמוד א'.
- ↑ אגרת תימן[דרושה הבהרה].
- ↑ ישמח משה, ח"ו, סימן ק"י.
- ↑ ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז.
- ↑ שו"ת יששכר, תמוז - מנחם אב, אות ל"ב.
- ↑ שו"ת חתם סופר, ח"ו, עמ' פ"ח.